השתויים
יש פשוט שבועות כאלה, לא? אתם מנמנמים כמה שעות ומגלים שעברו ארבעה ימים. לאן הם נעלמו? מה עשיתם באמצע? אני חווה שבוע כזה, בלי שום אמצעים כימיים או אלכוהוליים, לבד מהחיים עצמם. בחזרה לעסקים.
1. משונה שלא יצאה על זה הודעה לעיתונות: בסוף השבוע הראשון לצאתו ראו את "השתולים" בישראל 54,000 איש. כך על פי "בוקס אופיס מוג'ו".
2. עידכון בקשר ל"הדרך לגואנטנמו". חיליק מיכאלי, מפיץ הסרט, שלח מייל: "הסרט 'הדרך לגואנטנמו' כן נרכש להפצה בישראל על ידי אם אנד אם פילמס וחמישה כוכבים. הסרט הופץ בדי.וי.די בישראל בחודש אוקטובר וכן יוקרן באולמות ההקרנה באוזן השלישית בתל אביב. כמו כן ישודר בוי.או.די בהוט בחודשים הקרובים".
3. מה שמדהים אותי בקשר ל"בוראט" הוא לא ההצלחה הקופתית העצומה לה זכה בסוף השבוע הראשון – עבור קהל היעד של הסרט אין ממש הבדל בין "בוראט" ובין "ג'קאס", שניהם סרטי מתיחות קוואזי-תיעודיים שהולכות על הצד האקסטרימי – אלא הביקורות להן זכה. ב"מטה-קריטיק" זכה "בוראט" לציון של 90 מתוך מאה, מרחק נקודה אחת בלבד מהסרט עם הביקורות הטובות ביותר של העונה, "המלכה" של סטיבן פרירס. ומה שמדהים הוא שכמה מהמבקרים הקשוחים ביותר, הכי קשים לסיפוק, נתנו לסרט ביקורות זוהרות. (אופס: ירד ל-89).
ובכל זאת, המבקר הכי קשוח לא השתחווה בפני בוראט. ארמונד ווייט, מה"ניו יורק פרס", מבקר שיורק אש וגופרית (מנוסחים היטב) על מיטב התוצרת המיינסטרימית, מקיא על "בוראט" את הנשמה. ציטוט לדוגמה: It’s crazy that our culture is so screwed up that critics can’t discern Cohen’s stench.
4. המפיצים לא משחררים את נתוני הקופות לסרטים בארץ? אל דאגה, אנחנו כאן כדי לעדכן בכל זאת. שני סרטי אנימציה עם חיות מדברות עלו בארץ יחד, "חברים על הכוונת" מול "בלאגן בחווה". מי מצליח יותר? הראשון, במעט. בשבועיים הראשונים להקרנתם צפו ב"חברים על הכוונת" 73 אלף צופים ו"בבלאגן בחווה" צפו 65 אלף. "השטן לובשת פראדה" ממשיך להיות הסרט הזר הכי קופתי בארץ כרגע עם 150 אלף כרטיסים בחמישה שבועות. "מיס סאנשיין הקטנה" הביא בארבעת הימים הראשונים להקרנתו 6029 צופים, אחרי שהופץ בכמות מזערית של ארבעה בתי קולנוע בלבד בארץ. "האמת המטרידה" התיעודי, שהופץ בשני בתי קולנוע בלבד, מכר כמות מטרידה של 494 כרטיסים בלבד בסוף השבוע הראשון לצאתו (הנתונים מהאתר "Box Office Mojo").
אבל הסרט הכי מצליח בארץ כרגע ממשיך להיות "אביבה אהובתי", שמכר 260 אלף כרטיסים, עקף את "כנפיים שבורות" והוא כרגע הסרט הישראלי השלישי הכי מצליח (אחרי "סוף העולם שמאלה" ו"חתונה מאוחרת") של 22 השנים האחרונות. "אדמה משוגעת" חצה השבוע את קו 100,000 הצופים. ו"ימים קפואים", למי ששאל, הביא 14,000 צופים.
5. אפרופו "אדמה משוגעת": רעיון מצוין בבלוג האישי/קולנועי של דבורית שרגל: היא שלחה לדרור שאול, במאי "אדמה משוגעת" כמה משאלות וטרוניות קוראיה, והוא ענה עליהן באופן מפורט וחשוף. התוצאה מענגת לקריאה.
6. מי שהולך ביום ראשון להקרנת העיתונאים ל"קזינו רויאל" שידווח כאן ביציאה. הביקורות הראשונות מחו"ל חצויות.
7. התחלתי לכתוב שלשום על סדנת הקומדיה של רוברט מקי ועל פתיחת הרטרוספקטיבה של פליני, ונתקעתי באמצע. אולי ארים ידיים. "לה סטרדה", 20 שנה אחרי שראיתי אותו בפעם הראשונה, נותר סרט משעמם למדי. אם זה היה הסרט הראשון של פליני שראיתי בחיי, ספק אם הייתי טורח הלאה. "לה דולצ'ה ויטה" ו"שמונה וחצי" נותרו הפייבוריטים שלי.
יאיר, הבדיחה על הגרמני הטוב והרועה הטוב שהם ביחד הרועה הגרמני הטוב הופיעה באנטרטיינמנט ויקלי לפני חודשיים אולי. תהיתי מתי תנסה לנכס אותה לעצמך בלי שאף אחד ירגיש והנה השבוע היא מופיעה במדורך בפנאי פלוס, ללא קרדיט כמובן, כמה מפתיע!
רוה לעידן: אני חושב שקוראיי כבר מבינים שאני מקפיד במתן קרדיטים, כך שאם זה הופיע קודם במקום אחר ההאשמה היחידה שאפשר להאשים אותי, שהיא לא פחות חמורה בעיניי עם הרצון שלי להיות ראשון, הוא שהחמצתי את זה. ובוודאי שבאנטרנטיינמט וויקלי, אותו הפסקתי לקרוא מאז שאני לא ב"העיר". מה שכן, אשמח לדעת את תאריך הפרסום ב"וויקלי", כי הוויץ בפנאי פלוס מונח על המקים בגרפיקה כבר כחודש ונדחה מגיליון לגיליון בשל מצוקת מקום. אם אכן זה חודשיים הם בכל זאת חשבו על זה לפני. לא הייתי מפרסם אם הייתי רואה.
השימוש בחדרי ההקרנה של האוזן השלישית (בתל אביב)צומצם מאוד לפעמיים בשבוע בלבד, לטובת סמינרים הנתמכים בדוגמאות מסרטים. מכאן שהחשיפה של "הדרך לגוואנטנמו" תהיה מינימלית, אם בכלל.
אדריאן שלי נרצחה, לא התאבדה. כך דווח אתמול. הרוצח הוא פועל ביניין בגריניץ' ווילג' שהתפתח ויכוח בינו לבין שלי, על רקע הרעש שהפריע לה בדירתה הסמוכה. עצוב.
אני זוכר שכשהתחלף האפיפיור, מישהו אמר שלקתולים יש רועה גרמני חדש.
כמי שנחשף לראשונה למאסה קריטית של פליני (בעבר ראיתי את זכרונות ואת סצינות הסיום של לילות כביריה), הגילוי של הקסם שנקרא לה-סטרדה (לא שיעמם אותי בכלל – יאיר) ולילות כביריה במלואו היה מענג. פתאום כל הדיבורים האלה על פליני מתחברים גם לתמונות (ולמוסיקה). אני מלא ציפיות לקראת לה דולצ'ה ויטה (אם יתאפשר לי) ושמונה וחצי.
מעניין לציין את הרבגוניות המוחלטת של הקהל בשתי ההקרנות שבהן נכחתי. די הרבה חיילים, לא מעט בני 20 וקצת (באופן צפוי למדי לא זיהיתי שום סטודנט מ"קמרה", החבר'ה מהאוניברסיטה שלחו כמה נציגים – בעיקר מהשנים המתקדמות יותר, להבנתי) ועוד איטליופילים ושוחרי קולנוע בכל הגילאים – האולם היה מלא לחלוטין ב-לה סטרדה וכמעט לחלוטין בלילות כביריה.
ומי שלא הולך לבונד החדש (שזה רוב האנשים, אני מניחה) מוזמן לבוא להקרנה של "אמון הדדי" בחמורוטק באונ' ת"א.
hamorotek@gmail.com
סחתיין על דבורית, עוד יותר סחתיין לדרור שאול, אבל חבל לי שהשאלות שהופנו אליו הן שאלות אשר לטעמי מפספסות את העיקר. שאלות על אותנטיות שער הכניסה לקיבוץ והאם מודל כזה או אחר של אוטובוס היה או לא היה בשנות השבעים הן במקרה הטוב קנטרניות, ודרור שאול פוטר אותן כלאחר יד, ובצדק.
הייתי יותר סקרן לקרוא את תשובותיו לשאלות שעוסקות בסרט מבחינה קולנועית נטו, במשחק (המזעזע), בתסריט (הגרוע), בפסקול (המעצבן). הייתי מנסח אותן בעצמי אלמלא המאמצים הכבירים שעשיתי להדחיק את הסרט מיד עם צאתי מהקולנוע.
אבל שאלה אחת אני כן זוכר: איך לסרט עם צילום כל כך מרהיב הצליחו לעשות פוסטר כל כך מכוער?
הנה ראיון ארוך ארוך, שעוסק הרבה באספקטים הטכניים של העבודה על התסריט ובימוי "אדמה משוגעת".
http://bidur.index.co.il/siteFiles/1/23/269761.asp?gate_id=239892
יאיר, ההערה נאמרה בבדיחות הדעת. הבדיחה על הרועה הגרמני הטוב נאמרה ע"י סטיבן סודרברג בראיון ולכן הייתי משוכנע שראית אותה. זה לא באמת משנה מי אמר ראשון, מה גם שזו לא בדיחה מצחיקה במיוחד והיא עדיין לא רלוונטית מאחר ושני הסרטים טרם יצאו.
תרשו לי לרגע לתפוס את מקומו של עידן, ולהצדיע לבסיל פולדוריס (Basil Poledouris), אחד מגדולי מלחיני הסרטים של דורנו, שהלך אתמול לעולמו בגיל 61 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
פולדוריס, יליד מיזורי, התחיל את הקריירה המוזיקלית-קולנועית שלו בסוף שנות השבעים, והרבה לעבוד עם הבמאים ג'ון מיליוס, רנדל קלייזר, סיימון וויסנר ופול ורהובן.
בין הסרטים שהלחין:
"יום רביעי הגדול" – סרטו הגדול הראשון
"שחר אדום"
"Farewell To The King" – סרטו של ג'ון מיליוס, שממחזר פה את התסריט שלו ל"אפוקליפסה עכשיו", עם פסקול ענק.
"המרדף אחר אוקטובר האדום"
"רומן הדמים" – סרט המופת של ורהובן, עם פסקול מופתי בהתאם.
"רובוקופ"
"Starship Troopers"
"Cerry 2000" – סרט זניח עם פסקול מעולה
"Wind" – סרט נשכח של קרול באלארד עם פסקול יפהפה
"הלגונה הכחולה" – אחד המדהימים שלו
"ספר הג'ונגל" – גרסתו של סטפן סומארס
"פנג הלבן"
"יונה בודדה" – המיני-סדרה של ווינסר ע"פ מקמארטרי, שזיכתה אותו בפרס אמי על הפסקול.
"לשחרר את ווילי"
"עלובי החיים" – גרסתו של בילה אוגוסט והפסקול הבאמת גדול האחרון שלו.
"Quigley Down Under"
וכמובן "קונאן הברברי" – יצירת הדגל של פולדוריס ואחד הפסקולים האדירים שנכתבו אי פעם.
הסרט האחרון שהלחין, למרבה הצער, הוא הפקה יפנית זניחה בשם The Touch משנת 2002 אשר לא זכתה להפצה, ולמרות זאת הוא הלחין עבורה פסקול מצויין כהרגלו.
יהי זכרו ברוך.
לג'יימס: אל תלכלך, אני דווקא מחזיק מ"צ'רי 2000" בתור סרט אקספלויטיישן מעולה.
מעבר לזה – אכן יז"ב.
והנה שיר הנושא ל"קזינו רויאל".
http://www.tiffanyastone.com/Chris_Cornell_-_You_Know_My_Name.lite.mp3
קצת רוקיסטי וקשוח מכרגיל, אבל אומרים שגם הסרט קשוח מכרגיל, אז אולי זה מתאים. (מצד שני, גם "רישיון להרוג" היה סרט קשוח מכרגיל שלווה בשיר בונד מסורתי לחלוטין).
האם מישהו כאן (חוץ מיאיר) היה בסדנת הקומדיה של מקי?
אני הייתי ולעומת סוף השבוע המצויין בו הוא העביר את הסמינר שלו (הוא התגלה כפרפורמר מחונן ןהסמינר היה הדוק ומרתק. למי שיתאפשר בעתיד-מומלץ מאוד) סדנת הקומדיה היתה מאכזבת עד מיותרת.
בנוסף לתחושה שהיא לא מלמדת שום דבר מיוחד ושהיא בנוייה כמו שיעור לא מוצלח במיוחד באוניברסיטה, היא גם הצליחה להרוס לי את "דג ושמו ונדה". לא ראיתי אותו מאז שהוא הוקרן בקולנוע והוא היה זכור לי כאחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי. אז אכן יש לו תסריט שנון והמשחק מעולה אך לטעמי הבימוי שמקי כל כך מהלל (הבמאי היה חבר שלו) הוא בינוני ומטה ויותר מכל- הסרט כל כך כעור. ואני חייב לשאול את עצמי- האם הוא בחר את הסרט בנסיון להוכיח את הטענה עליה הוא חזר בכל סוף השבוע לפיה הבמאי הוא רק פרשן ולכן לא מאוד חשוב, הצלם אינו אמן (הוא חזר והדגיש כי הצילום הקולנועי אינו אמנות)ובכלל התסריט הוא הדבר החשוב והאמיתי היחיד בקולנוע? כי אם כן הוא הוכיח לי את ההפך (לא שבאמת הייתי זקוק להוכחה).
וחוץ מזה הוא היה עסוק בדקות הראשונות של הבוקר בכיסוח "האזרח קיין" ובהיותי מעריץ מושבע של אורסון וולס הוא הצליח לעצבן אותי מאוד עם הזלזול שלו- גם לדעתי זה לא סרטו הטוב ביותר או הסרט הטוב ביותר שנעשה אי פעם (לגבי "מגע של רשע" כבר היינו מתווכחים) אבל תירגע. הוא טען שהאנשים היחידים שאוהבים את הסרט הם כאלה שאמרו להם באוניברסיטה שהם אמורים לאהוב אותו. הוא אף התפאר כי הוא זכה בבאפטה על סרט שלם בו הוא האשים את הסרט בהיותו מזוייף, ושיום לאחר ההקרנה שלו בטלויזיה אנשים ניגשו אליו ברחוב והודו לו על כך שהוא דיבר בשמם ואמר את מה שהם חושבים באמת (מי ידע שבריטניה מלאה באנשים שמרגישים מחוייבים לעריצות הדרוגים ומפחדים לדבר נגד סרט עתיק כל כך שלצערי בין כה וכה אף אחד לא רואה היום). בקיצור הוא עצבן אותי. (כשפוגעים ביוצר או בסרט אהוב עלי אני לוקח את זה אישית-זה אולי טפשי אך זה לא נשלט)
לסיכום-גם האנשים שהייתי איתם התאכזבו מאוד מהסדנה. מעניין אותי לדעת מה חושבים יאיר ואנשים אחרים שהיו שם.
ומונטי פייטון (שהוקרנו בסדנה קטעים שלהם) עדיין הכי מצחיקים בעולם.
ג'יימס ניוטון הווארד, אולי אני צריך לשנות את הכינוי ל Designated Mourner.
יש מידע ש"זוהר" של ריקליס גרף בזמנו 320.000
הייתי גם בסדנת שלושה ימים וגם בסדנת קומדיה ואני מסכים לגמרי שהסדנת קומדיה היתה הרבה פחות טובה לעומת הסדנת סיפור שהיתה הדוקה ומרתקת. היא לא היתה מיותרת, כי בכל זאת הוא לימד דברים מועילים על הומור אבל הרגשתי שאפשר היה בכיף לקצר אותה לארבע שעות.