היי אמריקה, רוצה לתקן את האוסקרים? קבלי רעיון רדיקלי
ראיין קוגלר מביים את "פנתר שחור". הוא היה יכול לזכות באוסקר
בכל שנה העיתונות האמריקאית סופרת כמה שחורים וכמה נשים יש ברשימת המועמדים לאוסקר כדי להוכיח את מה שכבר כולם יודעים: הוליווד היא תעשייה גברית ולבנה. ההאשטאגים #אוסקרלבןמדי ו-#אוסקרגברימדי לא באמת משנים דבר ואולי אף גורמים לגווארדיה הישנה להתבצר בשיטותיה המיושנות. מה הפתרון? פשוט מאוד: לפתוח קטגוריות יעודיות לבמאים שחורים ולבמאיות. כן, נכון, מיד תזדעקו: זה פתרון נוראי, אתה בונה גטו, אתה מגדיל את האפליה ואת ההפרדה. ועל כך אשאל: האמנם? אם כך, למה יש קטגוריות נפרדות לשחקנים ולשחקניות? אין לזה הרי שום סיבה פיזית. אתם מודדים את המשחק של רוברט דה נירו אחרת מזה של מריל סטריפ? או שאתם נותנים לשניהם הזדמנות שווה לזכות? זה רק עניין של יצירת שוויון. כי הרי ברור לכולם שבעולם שבו אנחנו חיים, שאם היתה קטגוריה אחת למשחק, בלי קשר למגדר, רוב מובהק של המועמדים והזוכים יהיו שחקנים זכרים ולבנים. ואם בכל זאת תשכנעו אותי שזה לא נכון, זו עדיין עובדה שפיצול הקטגוריות מאפשר מנעד רחב יותר של זוכים. אז למה לא בקטגוריות הבימוי? זו גם הסיבה שיש קטגוריה נפרד לסרטי תיעודה וקטגוריה נפרדת לסרטי אנימציה וקטגוריה נפרדת לסרטים בשפה זרה – כי בתעשייה הנשלטת על ידי שחקנים דוברי אנגלית, הסרטים האלה רק לעיתים נדירות יקבלו מועמדויות מחוץ לקטגוריות היעודיות שלהם. בכל פעם שהתעשייה הבינה שיש סוג מסוים של סרטים שזוכים לתהודה אבל לתת-יצוג בפרסים, התיקון מתרחש לרוב על ידי הוספת קטגורייה. רוצים לשנות מראית עין? רוצים להגביר את כמות הבמאים השחורים הזוכים והבמאיות הזוכות? תנו להם קטגוריה משלהם. ואם זה נשמע ריאקציונרי, ובכן, זה המקום שלנו ליישם כאן בשמורת הטבע את מה שהאקדמיה בחיים לא תעז לעשות.
פרס האוסקר לבמאי האפריקאי-אמריקאי הטוב ביותר
המועמדים:
ריאן קוגלר, "פנתר שחור"
ג'ורג' טילמן ג'וניור, "The Hate U Give"
בוטס ריילי, "סליחה על ההפרעה"
ספייק לי, "שחור על לבן"
הזוכה: ריאן קוגלר, "פנתר שחור".
יסלח לנו ספייק לי, שכבר מזמן איבד את האדג' שלו, קוגלר הוא אחד הבמאים הצעירים הכי מרשימים כרגע. ראינו את זה ב"קריד" לפני שלוש שנים והשנה ב"פנתר שחור", הסרט השלישי הכי קופתי בתולדות ארה"ב, ובמאי שהצליח להפוך סרט קומיקס לתופעה תרבותית גלובלית ולקריאה למרד.
לין רמזי מביימת את "יום נפלא"
פרס האוסקר לבמאית הטובה ביותר
המועמדות:
קלואי ז'או, "הרוכב"
לין רמזי, "יום נפלא"
קיי קנון, "מאבדים את זה"
קרין קוסמה, "הרסנית"
תמרה ג'נקינס, "חיים פרטיים"
דברה גרייניק, "ללא עקבות"
הזוכה: לין רמזי, "יום נפלא"
זו היתה שנה אדירה לבמאיות, לא שיש לזה שום זכר באוסקרים. באופן מפתיע, אם חיפשתם השנה סרט מחוספס, גברי, קודר ואלים, יש סיכוי שאשה ביימה אותו. משהו לחלוטין השתנה בטמפרמנט הקולנועי השנה ומי שחושב שנשים מביימות סרטי נשים עדינים ורכים פשוט לא מעודכן. ובצמרת היוצרות החדשות האלה נמצאת כבר כמה שנים לין רמזי. הסרט שלה "יום נפלא" אולי לא היה מושלם – זוכרים? חואקין פיניקס במין גרסה משלו ל"נהג מונית" בה הוא מחפש ילדה שנחטפה ונמכרה לזנות – אבל הוא הכיל כמה מהרגעים האינטנסיביים והברוטאליים שנראו השנה בקולנוע. בלי קשר למגדר, רמזי היא במאית עם תעוזה עצומה.
שואל את הברור מאליו:
ומה אם אני רק חצי שחור? או היספאני? או אסייתי?
רוה לכפירם: ראשית, בוא לא נתעלם מזה שהרעיון הזה הוא חצי סאטירי, כי אני לא מתלהב מספירת ראשים של מי קיבל ומי לא והאם זה בגלל כישרון או העדפת הדומה-לי. מצד שני, אולי כי אני גבר לבן אז מה אכפת לי. אבל בכנות, עם זה שזה קצת ציני, יש כאן רעיון שיש בו צד תדמיתי חזק: נוכחות של במאים עם אוסקר ביד שהם לא גברים לבנים. שאפתור לך עכשיו את בעיית היצוג במלואה? קדימה. היה לך סבא או סבתא שהיו עבדים? התקבלת. לטינים ומקסיקנים? אנחנו יודעים היטב שהם כרגע לא נמצאים בבעיית יצוג בפרסי הבימוי והסרט, נכון? אסיאתיים? כשנגיע לשלב שבו ירגעו ההאשטגים #אוסקרכהלבן ויתחיל מאבק #למההאוסקרלאסיני נטפל בזה. זו תגובה לבעיית ייצוג שהיא גם בעיה חברתית אמריקאית, והגזענות כרגע היא מול שחורים.
הרעיון של נפרד אבל שווה לא ירד כבר מהמפה בשנות החמישים? אם נפרד, אז לא שווה. וכן, הטיעון הזה רלבנטי גם להפרדה בקטגוריות המשחק בין גברים לנשים (שאולי, ובספק, שניתן להשיב לו שזו העדפה מתקנת).
ג'ורג' טילמן ג'וניור, "The Hate U Give"
בוטס ריילי, "סליחה על ההפרעה"
ספייק לי, "שחור על לבן", ו"חיים פרטיים", אכן 4 משובחים או קרוב לזה. אבל לשאר שפה, פנתר שחור, או רומא (שחורים או לטטיניים בינוניים שזכו ליותר מידי שבחים) לא מגיע מועמדות. תרבות פיסי, כוונות טובות (לשתף מיעוטים), טעם בינוני באוסקרים (זוכים כמו ארגו או צורת המים, מביכים "לבנים" גם, לצד מעולים אחרונים שהיו, גם) מתערבבים להם כולם יחדיו. "גרין בוק" ראוי השנה, רק מול הרבה מועמדים מביכים (רפסודיה בוהמית, כוכב נולד) אבל די שקוף שהוא שם ואולי יזכה..יותר מידי בגלל הפאתוס המקרב מיעוטים. אבל ב"ספר הירוק" התוצר יצא סבבה בהרבה מכוכב נולד והפנתר השחור. אפילו אם קלישאתי, ההומור והמשחק המשובחים מחזיקים את הסרט כסוחף ומהנה.
אני חושב שהעומק של המשבר של השחורים בארצות הברית עם לחיות במדינה שבה הם היו עבדים לפני מאתיים שנה – זה המקור של הכול. כמו שנשיא שחור לא פתר את הבעיה הזאת, גם אלף אוסקרים לא.
זה לא שאדם ״״נהור״״ מבטל אדם גזען.
וזה לא שאם מישהו מהקבוצה שלך מצליח, תעצום עיניים למי שנכשל.
ההיסטוריה של העבדות והגזענות תצטרך להתחלף בהיסטוריה של דו קיום והצלחה (היסטוריה שנעשית היום). אבל כמו בסיפור העבדות של העם שלנו המציאות תצטרך לתת לכמה דורות למות במדבר לפני שנגיע לארץ המובטחת.
מה שחשוב זה שהכיוון עכשיו טוב, לא צריך לחשוב שיש פתרון ממשי בהישג יד לכל הבעיות (אפרופו בחירות בארצנו).