אבי נשר, יום העצמאות וסוד הקסם של "הלהקה"
האזינו למחווה ל"הלהקה" ו"דיזנגוף 99" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. להאזנה בספוטיפיי או כאן
כבר כמה שנים שאני מנסה לפצח את החיבור שיש לקהל הישראלי עם "הלהקה", חיבור שאני כמעט ולא מכיר עוד דוגמה לו בקולנוע הישראלי. כן, יש סרטים אהובים ומעוררי נוסטלגיה, בעיקר המצחיקים שבהם – "גבעת חלפון אינה עונה", "חגיגה בסנוקר" ואולי גם "מבצע סבתא" – ויום העצמאות הוא היום שבו יש נטיה קולקטיבית לחזור ולהתרפק עליהם (ומעט מאוד סרטים חדשים מצליחים להתקבל לתוך המעגל הזה). אבל "הלהקה" עדיין יוצא דופן, זה סרט שהצפיה בו לא דורשת שום אפולוגטיקה. ניסיתי לנסח את החיבור הזה במילים לפני שנה, במלאת 40 שנה לבכורת הסרט, ובערוץ yes קולנוע ישראלי מוקרן מדי פעם סרט תיעודי קצר שיצרתי על בסיס חומרי ארכיון שמספר את סיפור הסרט והמורשת שלו.
ואני ממשיך עם זה גם השנה, כי המיתולוגיה של הסרט רק הולכת וגוברת. ביממה הזאת שבין יום הזיכרון ויום העצמאות, ערוץ הקולנוע הישראלי מציג ארבעה סרטים של אבי נשר ("הלהקה", "זעם ותהילה", "סוף העולם שמאלה" ו"דיזנגוף 99", שהשנה ימלאו 40 לבכורתו), יותר מכל במאי אחר. הערב נשר גם מדליק משואה בטקס בהר הרצל.
ויש עוד עניין: ב"הלהקה", בסצינת יום העצמאות (שבה חברי "הלהקה" מבצעים את "קרנבל בנח"ל") – סצינה שבה אבי נשר מגלם במאי בשם אבי נשר – ניגשת אל גידי גוב אשה מבוגרת ואומרת לו "אתה מזהה מי אני? אני הייתי בצ'יזבטרון". זאת רבקה קרמר שאכן היתה בצ'יזבטרון בשנות החמישים – לצד נעמי פולני. ונעמי פולני תקבל מחר את פרס ישראל. ובכלל, "הלהקה" עושה כבוד לוותיקי הבידור הישראלי, עם הופעות אורח של אורי זהר ואברהם הפנר, מהמחזור הראשון והמיתולוגי של להקת הנח"ל.
נשר בעצמו מודע למקום של "הלהקה" בקולנוע הישראלי ובפילמוגרפיה שלו, ולכן כשהוא צילם סצינה ב"החטאים" המתרחשת בתל אביב ב-1977, הוא הכניס ברקע את הגיבורים חולפים על פני סט הצילומים של "הלהקה". היקום הקולנוע של נשר:
הנה התוכנית שלי ברדיו הקצה המוקדשת ל"הלהקה", שבה אני מנסה לפרק את ארבעת הדברים שהפכו את הסרט לכה משמעותי עבור הקהל בארץ. וגם ההכרה שנשר הוא ככל הנראה הבמאי הישראלי שמבין הכי הרבה במוזיקה לסרטים. התוכנית מסתיימת עם שיר הנושא של "דיזנגוף 99", שהלחין אריק רודיך ושר יגאל בשן, ששניהם הלכו לעולמם השנה.