המועמדים לפרס אופיר 2019: הסרט הטוב ביותר

זה המדגם ה-16 שאני עושה לקראת פרסי אופיר, והפעם חוויתי בו משבר. המעבר של האקדמיה להצבעה דיגיטלית קיצר באופן משמעותי את הזמן שבין סוף ההצבעה ובין הטקס (ההצבעה ננעלה הלילה, הטקס יתקיים ביום ראשון ב-21:00) וגרם לי לראשונה לתהות מה הטעם במדגם. כשהתחלתי אותו, ההצבעה נעשתה בדואר והיה מרחק של לפעמים שבועיים בין הבחירות ובין הטקס ואני מילאתי את החלל הזה (שנזכיר: תמיד דייק, חוץ מאשר בשנה של "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"). עכשיו, כשתוצאות הבחירות כבר נמצאות בוודאי בידי ראשי האקדמיה ומודפסות למעטפות לקראת הטקס, האם העבודה שלי לא מיותרת? תהיתי. אבל זו מסורת, וגם קצת האו.סי.די שלי, אז עשיתי. תודה לעשרות משתתפי המדגם שכבר שנים עוזרים לי עם הפרויקט הזה.

(והכנת רשימת המיילינג השנתית היא טקס בפני עצמה: לצערי בכל שנה אני צריך למחוק שם או שניים של כאלה שהלכו לעולמם מאז השנה שעברה, ואז הסרת שמות אלה שהסרטים שלהם מועמדים בקטגוריות שאני בודק, כי אני לא שואל אנשים שיש להם או לבני זוגם – או אפילו לאחיין שלהם, אם אתם מבינים למי אני מתכוון – סרט בתחרות).

המשבר השני הגיע כשהבנתי שחוסר הניסיון שלי בעריכת מדגמים באופן סטטיסטי מקצועי עשוי להיות הפעם בעוכרי. המירוץ בשלוש קטגוריות הראשיות כל כך צמוד, שפשוט אין לי את הכלים המקצועיים כדי להכריע מי יזכה. בשנים קודמות הזוכים תמיד היו ברורים מאוד, השנה יש שני סרטים צמודים. בגלל שלאקדמיה יש כבר רקורד עם תיקו ("אביבה אהובתי" ו"אדמה משוגעת" ב-2006) אז זו תמיד אופציה שצריך לקחת בחשבון. העובדה שערכתי את המדגם הזה במקביל למדגמי הבחירות בטלוויזיה הוכיחה לי את מיעוט המשאבים שלי בפרויקט כזה, בייחוד כשנראה לי שהתוצאות בין הבחירות לכנסת והבחירות לפרסי אופיר צמודות במידה דומה.

מי שלא זוכר, הנה רשימת המועמדים שהתפרסמה לפני חודשיים.

=====================

פרס הסרט:

"ימים נוראים" ו"עיניים שלי" צמודים מאוד-מאוד. אותי זה מפתיע באופן אישי כי זה לא רובוט או פקיד שסופר את הקולות אלא מבקר קולנוע עם טעם והעדפות. את "ימים נוראים" אני אוהב, את "עיניים שלי" לא. ולכן בכל פעם שקיבלתי מייל ממישהו שכתב שהוא בחר ב"עיניים שלי" עניתי לו בראשי "באמת? למה?". כנראה שיש בסרט הזה איזשהו כוח גרביטציה שמשך לא מעט אנשים אבל לחלוטין לא לי.

בכל מקרה, אנחנו כאן בסטטיסטיקה ולא בביקורת קולנוע. והשאלה היא מה אומרים המספרים. אז ככה:

ימים נוראים: 32%

עיניים שלי: 30%

הבלתי רשמיים: 13%

אשה עובדת: 13%

תל אביב על האש: 12%

אז כן, ל"ימים נוראים" יש הובלה קטנה. ההובלה הזאת נשמרה כשניסיתי שתי טקטיקות מדידה: האחת, הרחבת המדגם. הוספת עוד ועוד חברי אקדמיה בעלי זכות הצבעה שהודיעו לי שהם כבר הצביעו. מצד שני, הקטנתו, למעין מדגם-עילית של כמה חברי אקדמיה שלאורך השנים זיהיתי שהם מחזיקים את הטעם הקולקטיבי. אבל זה כל כך צמוד שאני חייב להיות זהיר ולהודות שאני לא לחלוטין בטוח. ובכל מקרה, אעדכן את מי שיזכה: דע שזה היה במירוץ מאוד-מאוד צמוד.

הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא שבמירוץ הצמוד בין ירון שני לירון זילברמן, אין שום ספק שמישהו בשם ירון יזכה לבסוף.

מי יזכה: "ימים נוראים"

==================

שימו לב ש"הבלתי רשמיים" נכנס למירוץ כמוביל ופייבוריט עם 12 מועמדויות, והוא מסיים אותו הרחק מהמקום הראשון. מה קרה בדרך? העובדה שמיד אחרי פרסום המועמדויות החלו פרסומים בפייסבוק שהגיעו גם לוויינט, על כך ש"הבלתי רשמיים" כלל לא יוכל להיות מועמד לאוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הבינלאומי (כך קוראים מהשנה למה שקראו קודם "הסרט בשפה זרה") כי הוא הופץ בארץ ביולי 2018, וחוקי האקדמיה האמריקאית מחייבים שסרט יופץ במולדתו בין אוקטובר לאוקטובר. ואז, ב-24.7, יומיים אחרי פרסום המועמדויות, פרסם המפיץ שיש קולר, שמכנה את עצמו "ההוגה ההיסטורי של הקמת האקדמיה ומראשוני חבריה", את הפוסט המביך הבא:

אז לא, הנציגות לאוסקר אינה בכלל "העיקר" במטרותיה של האקדמיה – בכלל בכלל לא. היא לחלוטין תופעת הלוואי. בדקו בתקנון האקדמיה ובדקו במסמכים שמגישה האקדמיה למועצת הקולנוע, שממנה היא מקבלת תקציב משמעותי תחת סעיף "שיווק הקולנוע הישראלי". ואם הבחירה בנציג ישראל לאוסקר היא העיקר, למה קוראים לקטגוריה "פרס הסרט הטוב ביותר"? ואם תפקיד האקדמיה הוא בחירת נציג ישראל לאוסקר, למה האקדמיה עושה עבודה כל כך מחורבנת בכך? אם יש תכלית לפרס, הרי שאפשר לבדוק את הצלחת הצוות במימוש המטרה ולגלות שהגוף הזה כושל ולפרק אותו (הרי אם המטרה היא שליחת נציג לאוסקר, הרי ברור שזה היה צריך להיות "מלים נרדפות" של נדב לפיד, שאחרי זכיה בדב הזהב בפסטיבל ברלין בוודאי שהיה נכנס בלי בעיה לתשיעיה הסופית). אז לא: זו לא מטרת האקדמיה, כי אם כן אין לה זכות קיום (וזו גם לא משמעות המילה "אקדמיה").

העניין הוא שגם אם שיש קולר טועה, הרי שיש כמות עצומה של חברי אקדמיה, בעיקר בני דורו, שחושבים כמוהו. כמה מהם שאלו אותי רגע לפני תחילת ההצבעה האמנם "הבלתי רשמיים" לא כשיר להתחרות באוסקר, ואני שאלתי בחזרה: ואם כן, אז מה? הרי הבחירה היא עבור הסרט הכי טוב, שהכי אהבת. והסרט הזה אגב כך גם יהיה נציג ישראל לאוסקר, ואם יפסל, יישלח הסרט הבא בתור אחריו. הרי כבר יש לכך תקדימים. והנה, ההוכחה מתגלה בתוצאות: "הבלתי רשמיים" איבד את ההובלה שהיתה לו אחרי הסיבוב הראשון. עוד הוכחה לכך שהבחירות האלה משובשות. זה גורם לכך שעלינו מעתה לחשוד רטרואקטיבית בכל הסרטים שזכו בפרס אופיר: האם כל השנים האלה חברי האקדמיה באמת בחרו בסרט הכי טוב, או שזה רק היה תמיד "פרס הסרט שאנחנו חושבים שהאמריקאים הכי יאהבו באוסקרים"?

===============

קטגוריית הבימוי. רק שניים גם מועמדים לפרס הסרט

פרס הבימוי:

ברוב מוחלט של הפעמים, הזוכה בפרס הסרט זוכה גם בפרס הבימוי. בעשור האחרון זה חרג פעמיים כש"גט" זכה בסרט ו"אפס ביחסי אנוש" זכה בבימוי, וכש"באבא ג'ון" זכה בסרט ו"ארץ פצועה" זכה בבימוי. השנה זה מסובך יותר, כי ירון זילברמן, הבמאי של "ימים נוראים", בכלל לא מועמד לבימוי. למעשה, השנה רק שניים מהסרטים שמועמדים לסרט, מועמדים גם לבימוי ("עיניים שלי" ו"הבלתי רשמיים") מה שהיה אמור לשים אותם בעמדה של יתרון על פני האחרים.

אבל לפני המצב, קצת מתודולוגיה: המדגם של הבימוי מצומצם יותר. אני משקיע את רוב המאמץ שלי בבירור הבחירות בפרס הסרט, ורק על הדרך דוגם גם בימוי, מתוך מחשבה שאם יש זוכה ברור, הוא יתגלה מיד. אבל זה לא המצב השנה.

גם כאן, אנחנו במירוץ סופר-צמוד, אבל הפעם תלת-ראשי: ירון שני ("עיניים שלי"), אלירן מלכה ("הבלתי רשמיים") ו… גור בנטביץ' ("קצפת ודבדבנים"). ממש צמוד. כאמור, שני הראשונים הגיוניים ואם הייתי צריך להמר בלי לבדוק את המצב בשטח, אז הייתי מהמר על אחד מהם. אבל אני מזהה יתרון קל – ממש ממש קל – לכיוון גור בנטביץ'. ואיכשהו תמיד נראה לי שבעוד סביב פרס הסרט יש המון מחשבות על פוליטיקה, ייצוג, את מי לקדם, מי יסע לאוסקר, למי מגיע, איכשהו פרס הבימוי נראה לי בסופו של דבר הכי כן. זהו, בעיני, פרס חביב הקהל. אבל אנחנו כאן להמר, גם אם יהיו בסוף פדיחות, אז הנה:

מי יזכה: גור בנטביץ', "קצפת ודובדבנים"

אגב, אם בסוף יתברר שטעיתי ובנטביץ' לא זכה, אז אני מהמר על אלירן מלכה כזוכה, ולדעתי פרס הסרט ממש נגזל ממנו.

=====================

פרס השחקן:

השנה לראשונה הרחבתי את המדגם גם לקטגוריות המשחק, שבדרך כלל לא מעניינות אותי. פשוט כי התרשמתי שהתחרות השנה כאן צמודה במיוחד. ביחוד תהיתי האם התזה שלי – "אם שולי רנד מועמד, שולי רנד זוכה" – נכונה. ומה אתם יודעים, גם כאן הגעתי לתיקו משולש בין ערן נעים ("עיניים שלי"), יהודה נהרי הלוי ("ימים נוראים") ושולי רנד ("הבלתי רשמיים"). שני אלמונים וכוכב. ובכל זאת, זיהיתי יתרון קטן לאחד מהם, כמו גם התובנה שכדאי גם לזוכה כאן לזכור: זה ממש צמוד. באמת, בחיים לא ראיתי מירוץ כל כך צמוד.

מי יזכה: ערן נעים, "עיניים שלי"

================

פרס השחקנית:

הקטגוריה היחידה במדגם שלי שבה היתה הובלה ברורה וגדולה מהרגע הראשון, והיחיד במדגם הזה שאני יכול להרגיש בטוח להריז עליה כזוכה.

מי תזכה: לירון בן שלוש, "אשה עובדת"

====================

טעיתי? צדקתי? לא יודע, אבל לפחות אולי הכנסתי קצת אקשן לתחרות המנומנמת הזאת. נדע את התוצאות הסופיות בלייב בלוג מטקס פרסי אופיר, ביום ראשון הקרוב ב-21:00. האירוע יתקיים בהיכל התרבות בכפר סבא (אחרי שנים באשדוד) ויועבר בשידור חי לא רק כאן אלא גם בכאן 11. והשנה, פרסי אופיר יהיו מופע החימום של פרסי האמי, שיחולקו בהוליווד שלוש שעות אחר כך.

ציוץ