"רצח כתוב היטב". השם הוא בלאנק. בנואה בלאנק

דיברתי על "רצח כתוב היטב" בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

/////

///////

שקרנים, רמאים ונוכלים הם הטיפוסים שמאכלסים באופן קבוע את סרטיו של ריאן ג'ונסון, אחד הבמאים והתסריטאים השנונים והמבריקים של הקולנוע האמריקאי ב-15 השנים האחרונות. בכל אחד מחמשת הסרטים שכתב וביים לקח ג'ונסון ז'אנר קולנועי וניסה לבצע בו תהליך של פירוק והרכבה באופן אירוני: ב"בריק", סרט הביכורים ששם אותו על המפה, הוא מיזג באופן שנון בין הפילם נואר ובין סרטי ההתבגרות; "הנוכלים בלום" היה – כמשתמע משמו העברי – סרט נוכלים בו כולם עובדים על כולם; ו"לופר" היה סרט מדע בדיוני מבריק ומתעתע על מסע בזמן. נראה שג'ונסון מחבב תשבצים כי כל אחד מסרטיו הוא כמו חידת הגיון שמאתגרת את הקהל לעקוב אחרי הדמויות והשקרים שלהן כדי להצליח לפצח בסוף מי דובר אמת.

בעקבות ההצלחה של "לופר", אחד מסרטי המדע בדיוני המקוריים שנעשו באמריקה בעשור האחרון, קיבל ג'ונסון את ההצעה לכתוב ולביים את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", פרויקט ששיתק אותו לחמש שנים. הסרט היה שנוי במחלוקת בקרב מעריצי הסדרה הפנאטיים, אבל אני – לא פחות פנאט מכם כשזה מגיע ל"מלחמת הכוכבים" – חשבתי שהוא נפלא. ג'ונסון הכניס הומור וסרקזם לסדרת סרטים שלעיתים קרובות סבלה מרצינות יתר, ובסצינת הקזינו על כוכב קאנטו הכניס ג'ונסון את עולם הנוכלים, הרמאים והשקרנים שאיכלס את כל סרטיו.

"רצח כתוב היטב", סרטו החדש והמהנה עד מאוד, ממשיך את מסעו של ג'ונסון בין ז'אנרים קולנועיים, שהוא מתייחס אליהם במידה שווה של רצינות ובדיחות הדעת. לא מפתיע שיוצר שכה אוהב פיתולי הגיון הוא גם מעריץ של ספריה של אגתה כריסטי, וסרטו החדש הוא כמו מכתב אהבה ליצירותיה. סופר מצליח של ספרי מתח ומיסתורין נמצא מת עם גרון משוסף, בלילה אחרי שחגג עם משפחתו יום הולדת 85. זה נראה כמו התאבדות, אבל בלש פרטי עם מבטא משונה בשם בנואה בלאנק – דמיינו גרסה דרומית להרקול פוארו הבלגי – חושב שאולי היה כאן רצח. כשבני המשפחה מתכנסים בביתו הגדול של הסופר להקראת צוואתו, הבלש חוקר אותם בזה אחר זה ומגלה שלכל אחד מבני משפחתו היה מניע סביר לרצות במותו של הקשיש שלא אהב אף אחד מהם.

ג'ונסון יוצר שילוב מצוין של תסריט מבריק, שמצליח לשמור את התעלומה עד סופו, ובימוי שמתייחס לכל הסרט באופן משועשע, ושתנועות המצלמה שלו מספרות בדיחות ויזואליות שמוסיפות לסיפור המילולי. הליהוק מרובה הכוכבים משבץ באנסמבל שווה זכויות בעיקר שחקנים שהיו כוכבים בסרטים משל עצמם, מג'יימס בונד (דניאל קרייג) ועד המפגש בין קפטן פון טראפ (כריסטופר פלאמר) וקפטן אמריקה (כריס אוונס). למרות המתח והמיסתורין, כבר מראשיתו הסרט טעון באנרגיה קומית. בחלקה היא פארודית, כזאת הלוקחת את מוסכמות הז'אנר ומעקמת אותן; ולרגעים היא סאטירית, בכך שגם במהתלה שכזו, שבה הדמויות הן קריקטורות יש כאן בעצם סרט המספר סיפור חברתי.

ג'ונסון מספר שהוא עובד על הסיפור הזה כבר קרוב לעשר שנים – בכל פעם חוזר אליו, משפר ומשכלל אותו. אבל בסופו של דבר זה לא מקרי שהסרט הזה מגיע למסכים דווקא עכשיו. סרט המתרחש ברובו בתוך בית גדול ויוקרתי, ושיש בו מפגש קטלני בין עשירים ועניים? איפה שמענו את זה כבר קודם? לפחות פעמיים השנה: תחילה ב"פרזיטים" הקוריאני ואז בסרט האימה "מי שעומד מאחורי". צרפו לשני אלה עכשיו את "רצח כתוב היטב". בשלושתם בית המידות הוא האתר למלחמת מעמדות שבמרכזה גופה – כסף ישן, כסף חדש ומהגרים. אדונים ומשרתים, אבות ובנים. "רצח כתוב היטב" מסכם בדרכו המקאברית שנה של סרטים שבהם העשירים ניסו לחסל את העניים, והעניים השיבו מלחמה: תחילה ב"אנחנו", ואז ב"נוכלות בלי חשבון" וכמובן ב"ג'וקר", הסרט שנשא את המוטו "להרוג את העשירים" באופן הכי בוטה.

עם כל הבדיחות והקריצות שלו, "רצח כתוב היטב" הוא סרט איקוני לעידן טראמפ שמציג אילן יוחסין שבו ככל שגדלת בתוך חיים פריבילגים וככל שעבדת כמה שפחות בעבור הכסף שלך, כך יש סיכוי שתהיה (או תהיי) חלאה מפונקת בוגדנית ומניפולטיבית. ובתוך כך, הבלש הפרטי מגלה שבתוך עולם של רדיפת בצע, קנאה וציניות, יכול להיות שיש גם אנשים נדירים שהם בפשטות טובי לב. בסרט שנדמה בתחילה כמרושע וקר לב כמו דמויותיו, יש לציין שהמסר הזה מחמם את הלב.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב"כלכליסט", 2.12.2019)

ציוץ