אידריס אלבה ב"טרף". טרף טרף תרדוף

דיברתי על "טרף", "הטרף" ו"שירת סרטני הנהר", ונקודות הדמיון ביניהם (וגם ביניהם ובין "אין מצב") בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

לפני הכל, שירות לציבור המבולבל: בימים אלה תמצאו על המסכים שני סרטים עם עלילות דומות ושמות כמעט זהים. בבתי הקולנוע מציג "טרף" ("Beast", במקור), סרט הישרדות בג'ונגל עם אידריס אלבה בתפקיד הראשי כשהוא נלחם באריה זועם וקטלני. בדיסני+ תמצאו את "הטרף" ("Prey במקור), סרט פעולה שמהווה פריקוול לסרטי "הטורף", 35 שנה אחרי שארנולד שוורצנגר נלחם בחיזר–צייד בג'ונגלים של דרום אמריקה. שני הסרטים האלה – "טרף" ו"הטרף" – נמשכים 90 דקות, הופקו בפחות מחמישים מיליון דולר, הם יחסית קטנים וקומפקטיים ובאופן משונה שניהם אפקטיביים כסרטי אקשן ומתח, ומפתיעים לטובה. אבל לפני הכל, דעו שמדובר בשני סרטים שונים.

נתחיל עם "טרף" שמציג בבתי הקולנוע. בסרט מגיע אלבה עם שתי בנותיו לטיול שורשים בדרום אפריקה, לבקר בכפר שבו גדלה אמם המנוחה, אשתו לשעבר. המשפחה התפרקה, האב עזב, הבנות נוטרות לו טינה והטיול הזה אמור להוות גם מחווה לאם ולמורשתה האפריקאית וגם הזדמנות לגיבוש משפחתי. ובעיקר, האב – שבתור רופא עסוק בלהציל חיים של אחרים – יצטרך להוכיח לבנותיו שהוא מסוגל להיות שם גם עבורן, להגן עליהן, להציל את חייהן. ויש פה גם איזשהו עניין של החזרת האפריקאי לאפריקה, להתחבר לשורשים שהוא ניתק ממורשת אבותיו. את הסרט הפיק וויל פאקר, מפיק אפריקאי–אמריקאי (שהפיק את טקס האוסקר האחרון), שהפקיד את הבימוי בידיו של הבמאי האיסלנדי בלתזאר קורמאקור. קורמאקור, מצידו, גייס את הצלם הצרפתי זוכה האוסקר פיליפ רוסלו, והשניים מפתיעים עם שימוש וירטואוזי ויצירתי במצלמה. עלילת הסרט נדושה, אבל השוטים בו מרהיבים ממש.

קורמאקור – ש"מפתיע לטובה" הפך להיות שם התואר שמתלווה לרוב סרטיו – כבר הצטיין בדרמה ההישרדות המרשימה "אוורסט" וכמה סדרות איסלנדיות בעלות אופי דומה של הישרדות מול אסונות טבע. אולי מתוך הבנה שהוא עובד עם תקציב זעום, ועם תסריט קומפקטי שמתרחש בלוקיישן מצומצם ובלי יותר מדי כסף לאפקטים (האריה, כמובן, דיגיטלי) אז הוא מלהטט עם שוטים ארוכים ומפותלים שמוסיפים מתח בכך שהם מציגים את הערבה האפריקאית מנקודת מבטה של הדמות הראשית, שמתבוננת בטבע בעין חיצונית וזרה וחרדה מפני מה שעתיד לזנק לעברה מבין השיחים. קורמאקור ורוסלו יוצרים בסרט גרסת ז'אנר זולה, אבל מרשימה מאוד, ל"האיש שנולד מחדש", שגם התאפיין בשוטים ארוכים ומסובכים. "טרף" הוא בי–מובי בסיסי ופרימיטיבי למדי שעיקר עלילתו הבסיסית מדי היא מלחמתו של אדם באריה – "מלתעות" במדבר – אבל בזכות במאי וצלם שאפתנים, מדובר בחוויה קולנועית מרשימה למדי.

"הטרף" הוא סרט עם עלילה כמעט זהה – אם רק תחליפו אריה בחיזר. חיזר שהוא זן פולש מכוכב אחר שמגיע לכדור הארץ לבחון, לבדוק ולצוד. הוא לא מדבר, אין לו רצונות או מניעים, וכל מה שברור הוא שיש כאן מאבק בין אינסטינקטים הישרדותיים ומאבק טריטוריאלי על שטחי ציד. הסרט מתרחש בצפון אמריקה לפני כ–300 שנה, כשנערה משבט הקומנצ'י מצטרפת לחבורת ציידים שמוביל אחיה (הגרסה שיצאה ב-Hulu באמריקה מכילה אופציה מעניינת לצפות בסרט בשפת הקומנצ'י ולא באנגלית; האופציה הזאת לא קיימת בדיסני+ בישראל). חבריו לשבט מזלזלים ברצונה של הנערה להפוך מלקטת עשבי מרפא ותבלין לציידת, אבל היא רוצה להוכיח את עצמה. אחיה מזהיר אותה שצייד אמיתי הוא זה שמסוגל לצוד את זה שמנסה לצוד אותו. ובעודם יוצאים לחפש נמר טורף שהם מאמינים שנמצא באיזור, מתברר לאט לאט (או מהר מהר אם ראיתם את "הטורף" מ–1987) שהם לא הציידים אלא הניצודים, ושיצור חיזרי בעל טכנולוגיה מתקדמת משלהם עוקב אחריהם. "הטרף", בבימויו הרזה והיעיל של דן טרכטנברג (שכבר הוכיח שהוא יודע ליצור סרטי המשך קטנים וחכמים ב"דרך קלוברפילד 10"), הוא סרט מתפקע מסאבטקסט. גיבורת הסרט מגלה שעם כל האימה מפניו של יצור קטלני שעבורה נראה כמו שד, חיזיון בלהות מהפולקלור הילידי, הסכנה האמיתית מולה היא מצד גברי השבט, שלא רואים בעין יפה את ניסיונתיה של אשה להיכנס לתפקיד ששמור לזכרים; ומצד ציידים לא חוקיים, סוחרי פרוות חסרי רחמים, שלא יהססו לחסל כל מי שעומד בדרכם. אך הכישרון והאינסטינקטים של הגיבורה – כמו גם ההשכלה שלה בצמחי מרפא – יהפכו אותה למי שתהפוך ליריבה ראויה גם לציידים משבט קומנצ'י, גם לסוחרי הפרוות הצרפתיים, גם לדוב עצבני (עוד ועוד איתותים לכיוון "האיש שנולד מחדש") וגם לחיזר, שאחד מצאצאיו יחזור לכדור הארץ 300 שנה אחר לחקור את יערות דרום אמריקה, לפני ששוורצנגר יפריע לו במשימתו. "הטורף" המקורי היה מסרטי האקשן המבריקים של שנות השמונים והיה מטאפורה להסתבכות האמריקאית בווייטנאם, ולהיבריס של האדם הלבן שחושב שהוא יכול לאלף את הג'ונגל ודייריו עם נשק אוטומטי. "הטרף" הוא סרט קטן בהרבה, פשוט בהרבה ומאוד לא מתוחכם. אבל הוא אפקטיבי בכך שהוא סרט שממעט במילים ומרבה בפעולה. בשני המקרים הכוונה דומה: חיזרים תמיד יהיו משל לקרב התודעה שאמריקה מנהלת בינה ובין עצמה. לפני 35 שנה זו היתה ההתמודדות (המאוחרת) עם ההשפלה בווייטנאם, היום זו התמודדות עם מיזוגניה והשלכותיה.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 25.8.2022)

ציוץ