"עלי שלכת" של אקי קאוריסמקי. זמנים לא מודרניים

דיברתי על "עלי שלכת" בחלק השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן 

פסטיבל סרטים בערבה ייפתח מחר (חמישי) בגרסה מאוחרת ומצומצמת. הפסטיבל, שמתקיים כבר 12 שנה בישוב צוקים בערבה, היה אמור להיפתח לפני חודש, אבל נדחה בגלל המלחמה. כעת, עם ההקלות של הנחיות פיקוד העורף, הוא מתקיים בכל זאת אבל בגרסה מצומצמת ודחוסה – שבוע בלבד, אבל כזה שגדוש בכל טוב קולנועי בלוקיישן שהוא כמו אקס–טריטוריה: אין שם אזעקות ואין שם גשם. ההקרנות מתקיימות תחת כיפת השמיים על מסך ענק והכניסה השנה תהיה חינם למשפחות המפונים מישובי הנגב המערבי וגבול הלבנון, חלקם פונו ומתארחים בחדרי ההארחה של מושבי הערבה. השילוב בין רפרטואר קולנועי משובח, הכנסת אורחים וגמילות חסדים הופך את המהדורה ה-12 של פסטיבל סרטים בערבה לאירוע שממיס את ליבנו.

שני אירועי בכורה מצדיקים לבדם את הנסיעה לסוף העולם שמאלה של צוקים. האחד הוא הקרנת סרטו החדש של היאו מיאזאקי, "הילד והאנפה". כן, מאסטר האנימציה היפני שכבר הודיע על פרישה, חוזר. הסרט עוד יגיע להקרנות בישראל, בימי רגיעה, אבל למי יש סבלנות לחכות? (הפסטיבל יציג גם מקבץ קטן מסרטיו הקודמים והמפורסמים של מיאזאקי וסטודיו ג'יבלי שלו). האטרקציה הענקית השניה היא הקרנת העותק החדש והמשופץ לסרט ההופעה של טוקינג הדס, "Stop Making Sense" שביים ג'ונתן דמי המנוח, והוא נחשב – ובצדק גמור – לסרט ההופעה הטוב בכל הזמנים. יש לקוות שבקרוב מאוד ובמהרה בימינו הוא יגיע לבתי הקולנוע בכל הארץ ויהפוך לאירוע הקולנועי–מוזיקלי של השנה, גם 40 שנה אחרי בכורתו המקורית. זה בהחלט הסרט שאני הכי מחכה לראות על מסך גדול ובפול ווליום.

חוץ משני אלה, הנה שלושה סרטים נוספים שיוצגו השבוע בפסטיבל בצוקים, והם נציגי האוסקר של פינלנד, טורקיה וגרמניה, וקל להמר ששלושתם יעלו בחודש הבא לשלב השורטליסט של תחרות הסרט הבינלאומי באוסקרים.

"עלי שלכת". זהו סרטו החדש של אקי קאוריסמקי, בכיר במאי פינלנד, שבשנים האחרונות לוקח את הזמן שלו ועושה סרט כל שש שנים. אם אתם מכירים את הפילמוגרפיה שלו "עלי שלכת" יראה לכם בדיוק כמו סרט של קאוריסמקי, עם הנימה והעצובה שעטופה בהומור מריר ומלאה במילוי אנושיות. ואם מעולם לא ראיתם סרט שלו, הרי שזהו מבוא מצוין לבמאי הייחודי הזה, שממשיך להיות מוקסם מקולנוע וממוזיקה, ולעשות סרטים קטנים, סטטיים, מלאי שתיקות ורגעי מבוכה, על בדידות, עצבות וחיפוש אחר אהבה. "עלי שלכת" (שנמשך רק 82 דקות) מספר את סיפורם של גבר ואשה שעובדים בעבודות כפיים וחיים לבד, עד שהם נפגשים, אולי ניצתת איזו חיבה או אהבה ביניהם, אבל בידיו של קאוריסמקי הרגשות מושתקים ומינוריים, וסיפור האהבה הזה מתחיל ומפסיק והגורל מתערב בדרכם. כתמיד, קאוריסמקי מושפע מצ'פלין ויש לא מעט מחוות קטנות ל"זמנים מודרניים" בסרט, שדווקא מציג זמנים לא מודרניים בכלל. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.

"על עשבים יבשים". וזהו סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילון, בכיר במאי טורקיה, חמש שנים אחרי סרטו הקודם. כל סרט של המאסטרו המופלא הזה הוא אירוע. "על עשבים יבשים" נמשך קצת יותר משלוש שעות ולהבדיל מרוב הסרטיו האחרונים של ג'יילון הוא קצת פחות פיוטי וגדוש בהרבה מאוד עלילה ותככים, בתסריט אותו הוא כתב, כהרגלו, עם אשתו. זהו סיפורו של מורה באיזור נידח באנטוליה, שמתחיל מערכת יחסים עם מורה אחרת, ניצולת פיגוע, ובמקביל עולות חשדות מצד סטודנטיות שלו שהוא נהיל איתן מערכות יחסים לא נאותות. במשך שלוש שעות של שיחות מרתקות המורה ושותפיו לסצינות דנים בחיים האלה, ובמציאות שבה שום דבר לא ברור והכל נותר קצת עמום. הסרט זכה בפרס השחקנית בקאן.

"חדר מורים". וזהו כמעט אח תאום לסרט הקודם (בחצי האורך). הבמאי הגרמני ממוצא טורקי, אילקר ג'אטאק, יצר דרמה דחוסה וקצבית מאוד התרחשת כולה בתוך בית ספר שבאחת הכיתות בו מתבצעות סדרה של גניבות. החשדות נופלים בתחילה על הילדים המהגרים בכיתה, והמורה (לאוני בנש, תגלית מופלאה, מעין טילדה סווינטון גרמנית) צריכה לא רק לפצח את התעלומה מי גונב את הכסף בכיתה אלא גם להתמודד עם הדעות הקדומות של ההורים, המורים והילדים. כשהיא מעלה השערה לגבי זהות מבצעי הגניבות, העלילה רק הולכת ומסצבכת, וכמו ב"על עשבים יבשים" הסרט מותיר אותנו בתחושה חסרת אונים של חוסר יכולת להתמוד עם חוסר ודאות.

שימו לב גם ל"אנטומיה של נפילה" הצרפתי (זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן) ול"איזור העניין" (זוכה הגרנד פרי בפסטיבל קאן), שניים מהסרטים הכי מדוברים השנה מתוצרת אירופה, שייתחרו ב"עלי שלכת" על פרס אקדמיה האירופית לקולנוע שיחולק ב-9 בדצמבר, יום אחרי נעילת הפסטיבל בערבה, שהפך בתזמון מושלם לפריוויו לקראת פרסי הקולנוע האירופאים. כל הסרטים האלה יעלו במהלך חודשי 2024 בקולנוע לב ובסינמטק תל אביב.

(גרסה מורחבת לטקסט שהתפרסם ב"כלכליסט", 29.11.2023)

ציוץ