16 פברואר 2010 | 10:00 ~ 37 תגובות | תגובות פייסבוק

אני רק שאלה

יום שלם בדרכים אתמול, בלי שום מחשב, והבוקר אני מדביק פערים ועובר על כותרות Movie City News ותוהה:



1.

לאן נעלם “סינגל מן”? הסרט הזה – שעליו מועמד קולין פירת לאוסקר – די חמק מתחת לרדאר שלי, ובלי שהרגשתי רע מדי שהחמצתי אותו, עד שלפני כמה ימים אמרה לי מישהי שזה אחד הסרטים הכי יפים שהיא ראה בעשור האחרון ושאני חייב לראות אותו. אלא שמיס פלאנט ומסינמה סיטי הוא נעלם. כבר? למה? למישהו יש מושג? מישהו ראה?



2.

“The Secret of the Kells” זכה למועמדות מפתיעה לאוסקר בקטגוריית האנימציה. מישהו ראה ויכול לספר קצת על הסרט? והאם יש לנו סיכוי לראות אותו בארץ?



3.

כמה פעמים – מאז שהתוודענו לשמו כשעיצב את כותרות הפתיחה הכה מרשימות ל”שבעה חטאים” – כבר קראתם כתבה על ועם קייל קופר ועל אמנות עיצוב כותרות הפתיחה? הנה עוד אחת, הפעם בווידיאו:







4.

מנסים לשכנע אותי בימים האחרונים שסיכוייו של “עג’מי” לזכות באוסקר הזר על פני “סרט לבן” עצומים, וכך גם של “מטען הכאב” על פני “אווטאר”. מה נראה לכם? אחרי הפיאסקו שלי עם “ואלס עם בשיר” בשנה שעברה אני לא חושב שאהיה מסוגל להמר שוב השנה על סרט ישראלי. אחרי הכל, אני מוטה כאן. אני ממש רוצה שסרט ישראלי יזכה כבר באוסקר, ובקטגוריה הזאת יש מידה רבה מדי של משאלת לב ולאו דווקא עיון מושכל. מצד שני, הולכים וגוברים הסימנים ש”מטען הכאב” הולך לזכות באוסקר. ואני חייב להגיד: אני מתנגד. אחלה סרט, אבל לתת לו אוסקר זו הפרזה פרועה.


4.

השיחה של השבוע הבא: באיזה דקה ב”שאטר איילנד” של מרטין סקורסזי קלטתם את הטוויסט הנורא צפוי שמגיע בסופו? אני גאה לספר שאני הבנתי לאן הסרט הולך איפשהו בין הדקה ה-40 ל-50. ואתם?

נושאים: בשוטף

37 תגובות ל - “אני רק שאלה”

  1. צליל סיון 16 פברואר 2010 ב - 10:14 קישור ישיר

    יאיר – כ”כ הרבה דיברת על “מטען הכאב” בחודשים האחרונים אבל עדיין לא קראתי שום ביקורת מסודרת שלך על הסרט. יכול להיות שפיספסתי? האמת היא שאני מסכים איתך – סרט טוב אבל לתת לו אוסקר זה אכן מוגזם קצת. מצד שני – אוסקר ל”אוואטר” גם נראה לי קצת מוגזם. אז בהנחה שאלו שני המועמדים הרציניים היחידים כנראה – מה עדיף? גם אני מתלבט… ושוב – אשמח לקרוא ביקורת מלומדת שלך על “מטען הכאב”.
    תודה,
    צליל

  2. רני 16 פברואר 2010 ב - 10:15 קישור ישיר

    “סינגל מן” עדיין מוקרן ברב חן מגדל האופרה.

  3. יונתן 16 פברואר 2010 ב - 10:30 קישור ישיר

    The Secret of the Kells –
    ראיתי סרט מקסים, דבר ראשון קצת על האנימציה שלו המיוחד, הסרט לא מרשים מבחינת האיכותית שלו הסגנונית שלו, האיור מאד מיוחד ולא מזכיר אף סרט אמריקאי או אירפאי שקדם לו. הוא מצוייר בסגנון גרפי ושטוח לחלוטין כאילו הוא באמת נקלח מספר עתיק מהמאה ה-6. הסרט עוסק בנער שגר ב-KELLS כפר אירי עתיק ששימש כהבירה של הממלכות הקלטיות הקדומות, הכל מתרחש בזמן פלישת הויקנגים לאירלנד. העלילה קסומה וכוללת בתוכה פנטזיה וגם מסרים מורכבים יותר על חשיבות הנאורות מול הבורות. מומלץ! ולא לדעתי זה לא יגיע לארץ, איך להגיד את זה בצורה עדינה זה אלטרנטיבי ואינדי מידי. Straight to DVD!

  4. עמית איצקר 16 פברואר 2010 ב - 10:33 קישור ישיר

    קייל קופר עשה סרט לא רע לפני כמה שנים בשם “ניו פורט סאות'”.לא יצירת מופת אבל בהחלט דרמת נעורים ראויה. את התסריט כתב הבן של ג’ון יוז.

  5. עופר ליברגל 16 פברואר 2010 ב - 10:40 קישור ישיר

    על ה”טוויסט” העיקרי של שאטר איילנד עליתי בערך בדקה השנייה, זה די ברור שהסרט הולך לשחק על העניין הזה. אבל זה דווקא עושה אותו ליותר מעניין וללא פחות מפחיד.

    “סינגל מן,” באמת נפלא, הוא כבר מציג לא מעט זמן, אבל באמת לא שיווקו אותו כאן בכלל.

    לדעתי לתת ל”אווטאר” את האוסקר זה הרבה יותר הגזמה מלתת ל”מטען הכאב”. והסוס השחור של האוסקר הזר הוא “הסוד שבעיניים” – הסרט הכי מיינסטרימי, יכול להיות ה”פרידות” של השנה.

    =========

    רוה לעופר: וואלה? בדקה השניה? אשכרה? עדיין על הסירה? אני על הסירה בעיקר חשבתי “וויי, כמה שהסצינה הזאת כתובה רע”, ורק בסוף הבנתי שזה היה מכוון.

  6. מיקי 16 פברואר 2010 ב - 10:42 קישור ישיר

    למרות הסלידה שלי מאוואטר, אני עדיין חושב שהוא הולך לזכות באוסקר הסרט הטוב. קתרין ביגלו תתנחם בפרס הבמאית (והלוואי ואני אתבדה ומטען הכאב יזכה גם באוסקר הסרט הטוב). אני מקווה ומאמין שעג’מי יזכה באוסקר הזר מטעמים שפרטתי כבר.
    בקשר לשאטר איילנד – קראתי את הספר אז אני מן הסתאם כבר יודע מה הולך שם, אבל הסרט עצמו עולה רק עוד שבוע וחצי לאקרנים בארץ. אני חושב שלאנשים יהיה מעניין יותר לקרוא מה חשבת עליו כסרט ופחות לדעת, עוד טרם הצפייה, שהטוויסט שלו ניתן לפענוח כבר בהתחלה.

  7. מיקי 16 פברואר 2010 ב - 11:02 קישור ישיר

    מעניין אותי גם לראות אם סקורסזה יצליח להתעלות מעבר לשני העיבודים הסבירים שנעשו ל”הדרך” ול”עצמות המקסימות”. אני אהבתי את הספר “שאטר איילנד”, שהיה מרתק וסוחף. אגב, לא דובר פה כמעט על “הדרך” של הילקוט, שאומנם לא מגיע לקרסולי הספר, אבל הוא לדעתי עיבוד בכלל לא רע (את השפה הלירית, המהממת, של מקארתי חשבתי שממילא בלתי אפשרי לתרגם חזותית). עמית איצקר העלה את זה ש”העצמות המקסימות” הוא סרט מחורבן. זו דעה מאוד פופולרית לגביו, אבל אני דווקא חושב שיש בו כמה רגעים ששווים לבד את הצפייה (דווקא את הספר לא הצלחתי לצלוח). בסה”כ היו בו כמה פתרונות מעניינים לעיבוד העלילה ומאידך היו בו גם, באמת, כמה רגעים ביזריים.

    ===========

    רוה למיקי: באופן משונה למדי, “שאטר איילנד” ו”מבט מגן עדן” הם כמעט אותו סרט.

  8. Shai 16 פברואר 2010 ב - 11:10 קישור ישיר

    A Single Man is very desgined.Every frame is full with details.The way Ford played with the colours of the scence to reflect the mode his main character on the scene is wonderful.And Collin Firth deserve every prize he gets for this film.He hold the film on his shoulders

  9. עדן 16 פברואר 2010 ב - 11:33 קישור ישיר

    “סינגל מן” הוא כמו פרסומת ארוכה במיוחד לבושם גברים ומשעמם בערך באותה מידה, גם ל”אווטאר” וגם ל”מטען הכאב” לא מגיע אוסקר ואת הטוויסט ב”שאטר איילנד” גיליתי רק רגע לפני הסוף.

  10. איציק 16 פברואר 2010 ב - 11:57 קישור ישיר

    “סינגל מן” יוקרן בחודש הבא בסינמטק ת”א.

  11. רותם 16 פברואר 2010 ב - 13:18 קישור ישיר

    אני חייב להגיד שלגבי סרט לבן/עג’מי, אני די בטוח שסרט לבן לא ייזכה. אבל לא בהכרח שעג’מי ייזכה. נראה לי שסרט לבן פשוט מתוכחם מדי לאמריקאים, כמו שוואלס עם באשיר היה בזמנו.

  12. רז 16 פברואר 2010 ב - 13:32 קישור ישיר

    The Secret of the Kells הוקרן בפסטיבל “אייקון” האחרון, והוא אכן סרט נפלא, רגיש, עם סגנון ייחודי – אבל אני חייב לציין שבצמוד להקרנה נערכה הרצאה קצרה שהסבירה על חשיבותו של הספר שבתהליך כתיבתו/איורו הסרט עוסק, וההרצאה הזו נתנה לי קצת רגע להתרחשויות. אני לא בטוח מה יחשוב על הסרט מי שמגיע אליו בלי שום היכרות עם התרבות וההיסטוריה האירית.
    בכל מקרה, אני סבור שהמועמדות של הסרט הזה לאוסקר מוצדקת בהחלט, גם כשהיא באה על חשבון “פוניו” – ומי שמכיר אותי, יודע שקשה להוציא ממני הצהרות כאלה…

  13. רידלי 16 פברואר 2010 ב - 13:42 קישור ישיר

    לרותם – מה זה מתוחכם מידי? איזה מין דרך מתנשאת להסתכל על דברים. עג’מי לא סרט מתוחכם? מותר לאמריקאים להצביע ושיהיה להם את הטעם שלהם. כל האוסקרים תמיד מכוונים לסרטים שהם מינסטרים מרגש ואפקטיבי. כמו פרידות שנה שעברה, וכמו בעזרת השם עג’מי השנה. משהו מרגש שעובד בכמה רבדים.

  14. סטיבי 16 פברואר 2010 ב - 14:33 קישור ישיר

    הטוויסט בסרט של סקורסזי צפוי משלב מוקדם מאוד, פשוט כי אנחנו מצפים שהוא יקרה (יותר בשל ניסיון עבר מאשר בגלל הסרט עצמו). אבל עדיין בסוף אתה לא בטוח שהוא באמת מה שקרה. אם הסוף היה מהודק יותר (ושומר בצורה טובה יותר על עמימות) הוא היה מוצלח יותר, אבל לדעתי הוא עדיין לא חד משמעי – אם כי אני לא בטוחה שחוסר ההחלטיות הזה אמור להיות ככה או שזה בגלל הבלגן המסוים שקורה שם.
    אה, ואם היית מסתכל בבלוגי מדי פעם (או בבלוג של עופר), היית רואה ש”סינגל מן” הוזכר כבר כמה פעמים, וגם דיברנו קצת על ירידתו מהאקרנים; וגם על “קלס” כתבתי, גם לקראת אייקון וגם פה ושם אחרי כן.

  15. סטיבי 16 פברואר 2010 ב - 14:37 קישור ישיר

    טוב, בעצם עוד משהו – אולי הסוף נראה לי לא חד משמעי כי קשה לי לקבל את העובדה שהסוף והטוויסט כה ברורים, מתוך חיפוש תחכום שבעצם אין שם.
    לא קראתי את הספר, אבל הסרט גרם לי לתהות מה בין הסוף שלו ומבנהו לסוף המקורי.

  16. יעקב 16 פברואר 2010 ב - 14:37 קישור ישיר

    לגבי הסיכוים של עג’מי לסחוף את האמריקאים אני חושב שהסרט כבר עבר מכשולים יותר קשים. למשל, הוא הצליח בקופות בישראל ובלי ציניות, כסרט דובר ערבית זה חתיכת אתגר.
    ברור שזה לא אומר שסרט לבן לא יסחוף יותר אבל אם הבנתי נכון גם הוא לא בדיוק חומר לאוסקרים.
    מה שכן, אם כמו שמספרים רוב חברי האקדמיה הרלונטים הם אנשים מאוד מבוגרים, אני מניח שזה עשוי לעזור להאנקה.

  17. מיכאל 22 16 פברואר 2010 ב - 14:55 קישור ישיר

    ושום מילה על הרימייק המתוכנן ל’נהג מונית’?

  18. אפי 22 16 פברואר 2010 ב - 15:01 קישור ישיר

    לא, מצטערים.

  19. רותם 16 פברואר 2010 ב - 16:14 קישור ישיר

    מה זה מתוחכם מדי? שלא קורה בו כלום במשך שעתיים ועשרים, לא ברור מה בכלל קרה ומה המטרה של זה. שלא מחפשים פתרונות אלא מציבים שאלות. וזה מתוחכם מדי לאקדמיה. או כך אני תופס את הבחירות שלהם לאורך השנים. כמעט תמיד שיש להם אפשרות לבחור בין סרט שמתאים לבחירות הקבועות שלהם לבין משהו שהוא שונה – ולא רק בקטגוריה הזו- הם כמעט תמיד נשארים עם אותו הדבר. אני חושב שמשהו שהוא מעט שונה שלא הולך עם הטעם הרגיל שלהם הוא מעט מתוחכם עבורם.

    אתה אולי מייחס מתוחכם לטוב יותר, זה כבר משהו אחר וזה אכן מתנשא. אבל אם אתה רוצה דוגמא מכיוון אחר, אז האביר האפל שהוא לא מתוחכם, הוא פשוט פועל בטריטוריה שונה מזו שהם רגילים לאוסקר לא זכה אפילו למועמדויות (מעבר למשחק וסאונד או משהו כזה) אז קל לראות שהאקדמיה היא גוף עם טעם פשוט. הכוונה בפשוט זה לא איכותני אלא לא משתנה. גם סרטי פסטיבלים שמנסים לעמוד בתקן של סרטי פסטיבלים ומחקים סרטים אחרים הם לא בהכרח טובים יותר, הם בדרך כלל מתחכמים. כמו אנטיכרייסט של פון טרייר. אני פשוט רואה את השמרנות ואת מה שניצב מולה.

    אני לרגע לא טענתי שעג’מי פחות טוב (למרות שהוא בעיני מעט פחות טוב, אבל להיות פחות טוב מהאנקה זה לא בושה) ובטח שהוא לא פחות אפקטיבי, הוא הרבה יותר אפקטיבי ומרגש ולא בצורה זולה.

  20. רותם 16 פברואר 2010 ב - 16:16 קישור ישיר

    ורידלי, דוגמא נוספת למה זה מתוחכם: מושג האנטר מתוחכם מדי למערכת התגובות של הבלוג

  21. אינצ'י 16 פברואר 2010 ב - 16:26 קישור ישיר

    אני מעתיק תגובה שכתבתי לביקורת “הסרט הלבן” – מסכים עם דעתו של מיקי שלאג’מי סיכויים טובים בהרבה מאלו של הנקה באוסקר. אג’מי אכן סוחף יותר, וגם מהודק, מעורר הזדהות ולצד הכאב שבו יש גם הרבה הומור שמצליח לקלוט בצורה מדוייקת להפליא את החיים כאן.
    למרות שאהבתי את הסרט (הלבן)ורוב הזמן הצלחתי להתפעל ממנו (היו גם רגעים בהם שקלתי לנמנם מעט) אני לא מסכים שיש בו איכויות אינטלקטואליים מיוחדות. זה שדברים נאמרים בצורה מרומזת לא הופך אותם לעמוקים, אפילו אם מדובר בנושא כמו נאציזם. מילא אם להנקה הייתה איזו פרשנות חדשה או זווית ראייה מקורית בנושא אבל זה לא המקרה. האמירה המרומזת עובדת חזק בעיקר אצל פסבדו אינטלקוטאלים אירופיים שנוטים לבלבל בין צורה לתוכן. לאג’מי יש סיכוי גדול יותר אצל האמריקאים שאצלם ההערך ה”בידורי” של סרטים מופנם עמוק יותר, ואני אומר זאת לזכותם של האמריקאים.

  22. איתן 16 פברואר 2010 ב - 16:29 קישור ישיר

    יאיר, תעשה לעצמך טובה, ותראה את “סינגל מן”. לא שזה סרט עד כדי כך גדול, אבל הוא סרט מאוד יפה. גם ויזואלית, גם מבחינת משחק (קולין פירת’ נהדר. ג’וליאן מור קצת פחות), וגם מבחינת עריכה. יש משהו מאוד נכון בעיניי בדרך שבה הסרט קופץ קדימה ואחורה בזמן. בעיקרון, הסרט עוקב אחרי יום אחד בחיי אדם שהחליט להתאבד אחרי שאהובו נהרג בתאונת דרכים (אין כאן ספוילר – את התאונה רואים כבר בסצינה הראשונה של הסרט). כשאדם נסער, באופן טבעי המחשבות רצות בראשו לאו דווקא בסדר הגיוני. וכך הסרט, מזגזג בין יום התאונה-ליום ההחלטה על ההתאבדות-לפרקי חיים מההיכרות עם אהובו.

    עבודת בימוי יפה בעיניי, עם משחק טוב, וצילום יפהפה ומאוד צבעוני. אה, ומוזיקה מצוינת. מומלץ.

  23. hamlet 16 פברואר 2010 ב - 18:01 קישור ישיר

    Scorsese rules.
    Just saw Anti Christ – one of
    the worst films ever made.
    Shoot the director

  24. luke 16 פברואר 2010 ב - 18:14 קישור ישיר

    אחרי שראיתי את הסרט הלבן, אני מאמין שלעג’מי סיכוי לא רע, אבל את הכסף אני שם על “נביא”.

  25. קמרלינג 16 פברואר 2010 ב - 19:12 קישור ישיר

    השם המדויק הוא The Secret of Kells, וכמו שציין רז, הסרט עובד הרבה יותר טוב כשיודעים שבאמת יש דבר כזה “הספר מקלס”, ושהוא נחשב לאבן דרך בתולדות האיור והקליגרפיה (ועל הדרך, גם ההיסטוריה האירית). ככה או ככה, במסגרת צוות השופטים של “אייקון” היה לנו קונצנזוס בקשר אליו: האנימציה נהדרת, אבל קשה לדבר על איזשהו אימפקט רגשי שהוא מותיר בך. איך אמר ההוא, 8 בסולם אורשר

  26. עופר ליברגל 16 פברואר 2010 ב - 19:43 קישור ישיר

    מתי ולמה עליתי על הטוויסט (ספוילר ענק, גם לדברים אחרים בסרט):

    בפלאש-בק הראשון, עוד לפני שמגיעים לאי. עצם השימוש בפלאש-בק האופי שלו, הראה הדמות מתמודדת עם טרואמה ומיד גרם לי לחשוב כי ייתכן והוא בעצמו מטורף. משם הרמזים רק גדלו. לאורך הסרט קווית הסיום שלו היה אמביוולטני ולא יסביר בוודאות עם הוא אכן מטורף. אולי בגלל זה תפסתי את הסיום כלא לגמרי חד משמעי – השוט המסיים על המגדלאור אולי מרמז כי אכן נעשים על האי דברים לא מוסריים. האופן שבו הרופא הופך לטוב המוחלט לכאורה בדקות הסיום הזכיר לי את “ד”ר קליגרי” (וזה לא נראה לי מקרי) וכמו בסרט ההוא, הסוף לא מבטל לגמרי את החשדות שהמטורף לכאורה העלה. ייתכן וההסבר על פיו הרופאים גרמו לו לחשוב שהוא מטורף מכיל מספר חורים (בעיקר התנהגות הגיבור בסצנה האחרונה) אך אני צריך עוד צפייה כדי לחזק/לשלול את ההסבר הזה. בעיקר אני צריך לבחון בעיון את סצנת הפלאש-בק לרצח הילדות, שנדמה לי שסקורסזה משחק בה קצת עם חוקי העריכה, אולי על מנת להעניק לה גוון לא טבעי ובכך לתהות על עצם ההתרחשות שלה.

  27. (יובל) 16 פברואר 2010 ב - 20:18 קישור ישיר

    לדרומיים:
    סינגל מן יוקרן בחודש הבא בסינמטק שדרות החל מה16.3.

  28. דני 16 פברואר 2010 ב - 21:12 קישור ישיר

    אני לא מבין למה עשו סרט ל”שאטר איילנד”. הספר היה ממש גרוע.

  29. מיקי 16 פברואר 2010 ב - 22:52 קישור ישיר

    איפה ראיתם את הסרט?? איפה שזה לא יהיה – אני רוצה גם!

  30. ערן 16 פברואר 2010 ב - 23:50 קישור ישיר

    לא ראיתי את שאטר איילנד, אבל מהפריוויו יש לי ניחוש לגבי הטוויסט…

  31. רותם 17 פברואר 2010 ב - 0:24 קישור ישיר

    אותי זה מצחיק שאתה מתלונן על מפיצים שמחרימים כי לא רוצים שתפרסם בסופ”ש שיוצא, אבל נראה לך יותר הגיוני לדבר על סרט, אפילו להזכיר/לשאול על ההתרחשות בו עוד לפני שהוא יוצא.

  32. סטיבי 17 פברואר 2010 ב - 0:35 קישור ישיר

    מה מצחיק? או בעצם, מה סותר או לא מסתדר בין שני הדברים? מדברים על סרט לפני שהוא יוצא – זה יוצר באזז, המפיצים אמורים להיות מרוצים מזה. לעומת לא לכתוב על סרט עד שבוע אחרי שהוא יוצא – זה פוגע ביחצנות שלו.

  33. משה נה נה נה 17 פברואר 2010 ב - 0:50 קישור ישיר

    ייתכן מאוד מאוד מאוד שגם הפעם כמו בשנה של באשיר, בין הקירות ופרידות – לא עג’מי ולא סרט לבן ואפילו לא הנביא אלא אחד מהמועמדים האחרים, ועדיף החנפני והלא מזיק מביניהם.

  34. יעקב 17 פברואר 2010 ב - 1:22 קישור ישיר

    אגב בעגבניות הרקובות התאספו לא מעט תלונות על הסרט הלבן, חלקן של מבקרים נחשבים.

  35. רותם 17 פברואר 2010 ב - 7:38 קישור ישיר

    לדבר על טוויסטים של סרט כשלרוב האנשים אין אפשרות לראותו, אמממ… הופך את הבלוג למקום של יודעי סוד. הבונים החופשיים של הקולנוע.

  36. גיא טל-אור 17 פברואר 2010 ב - 11:19 קישור ישיר

    אז אחרי שצפיתי סוף סוף בסרט לבן אמש, אני לא מאמין שהוא יזכה באוסקר. אין סיכוי שאמריקאים יתנו פרס לסרט כזה. הכסף שלי על אודיאר כרגע, בעיקר כי את סרטו לא ראיתי עדיין…

  37. טל לוטן 17 פברואר 2010 ב - 21:39 קישור ישיר

    יכול להיות שתהיה עוד הקרנה בארץ של סוד הספר של קלס.
    על האיורים ולמה כדאי לצפות בסרט – בבלוגי.
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1255804


השאירו תגובה