19 ינואר 2007 | 19:03 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

The Queen is Dead

הדמיון הגרפי בין מפעלות ג’יימי ריד לסקס פיסטולס ועיצוב הכרזה ל”מארי אנטואנט” – האם הוא קיים רק בראשי או שגם אתם מבחינים בו?

god shave the queen

bollocks

marie marie

ועכשיו למשהו שונה לגמרי: יכולתי השבוע לצפות ב”רוקי בלבואה”, שעולה בארץ בשבוע הבא, אבל כמה שלא תכננתי ללכת לצפות בו, לא הצלחתי פיזית להביא את עצמי לכך. כאילו כל הגוף שלי עצר בעדי ואמר לי “למה לך? הרי סתם תסבול”. אז ויתרתי. אני עכשיו מחכה שמישהו יבוא ויגיד לי “שמע, זה סרט גדול, אתה פשוט חייב”. יש כאן מישהו כזה?

נושאים: כללי

21 תגובות ל - “The Queen is Dead”

  1. יונתן 19 ינואר 2007 ב - 19:55 קישור ישיר

    סרט מעולה. מרגש, עשוי היטב. הטוב ביותר בסדרה מאז רוקי 1.

    סטלונה הוא הקלינט איסטווד של סרטי המכות, רק בלי ההערכה מהמבקרים, ו”רוקי 6″ הוא ה”בלתי נסלח” שלו.

  2. דני 19 ינואר 2007 ב - 21:04 קישור ישיר

    בזמן האחרון אני שומע על יותר ויותר מבקרי קולנוע, גם בארץ וגם בעולם, שמוותרים על התענוג של ללכת לקולנוע ושופטים את הסרטים על פי צפיה על צג המחשב בבית…
    אני חושב שמדובר במשהו איום ונורא.באמת.

    מה דעתכם?

  3. צפריר 19 ינואר 2007 ב - 22:16 קישור ישיר

    אני מבטיח לך שעל מסך המחשב זה אותו סרט.

  4. חתום למחיקה 20 ינואר 2007 ב - 0:11 קישור ישיר

    מכל מיני סיבות שלא אלאה בהן כאן, יצא שראיתי עשרים דקות ראשונות ועשרים דקות אחרונות של רוקי בלבואה. למרות החור שבאמצע, אני מרשה לעצמי לקבוע בנחרצות שאולי לא מדובר בסרט גדול אבל בהחלט מדובר בסרט שמצריך הרבה דימיון והמון תעוזה.

    אני לא מכיר אף אחד ונדמה לי גם שאין אחד כזה (בעצם יש אחד…) שהיה מעז וברצינות לבנות סיפור קולנועי על מתאגרף שעושה קאם בק לזירת האגרוף בגיל 60. נכון שזה מזכיר קצת את הסיפור של ג’ורג’ פורמן (אולי השראה? חחח) שבגיל 50 חזר לזירת האגרוף אבל בעוד שאצל ג’ורג’, שבגיל הזה כבר סחב כמות בלתי נסבלת של המבורגרים באזור המותניים, היה ברור שהוא מגיע לזירה כדי לעמוד בה כמות זמן מסויימת, לקבל את הכסף ולרוץ למיזללה הקרובה, הרי שאצל סטאלון העניין הוא הרבה יותר רציני. סטאלון שב לזירה כדי להתמודד על החגורה, לא פחות ולא יותר. זה מה שקורה בסרט.
    בגיל שבו רוב בני השכבה שלו כבר יושבים בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, סטאלון שלנו עולה למרכז הזירה כדי להתאגרף ותאמינו או לא, הוא מחזיק מעמד עשרה סיבובים בלי להעזר בבלוני חמצן צמודים. אמרתי מחזיק מעמד? ליכלכתי. הוא הרבה יותר ממחזיק מעמד. במשך עשרה (!) סיבובים של מהלומות ודם הוא נלחם באופן כזה שהיה גורם לרוקי 1 להוריק מקנאה. אם זו לא תעוזה אני לא יודע תעוזה מהי.
    ובעצם אולי זה סתם עניין של וויאגרה מבולבלת שבמקום להרים את מה שהיא היתה אמורה להרים הרימה לסטאלון משהו אחר ..

    בדומה לדודו טופז שלנו (תמיד יש גם לנו אחד ממה שיש להם),גם סטאלון שייך לסוג האנשים שיש להם בבית מראה מיוחדת על הקיר שממשיכה לספר להם (במשך עשרות שנים) שהם היו ונשארו הכי יפים בעיר. ואם זה לא דימיון ממש פורה אז, ושוב, אינני יודע דימיון מהו.
    ובעצם אולי חלק ממה שהרוזנשטיין הבריח לארה”ב מצא מפלט בקיבתו של סטאלון. לך תדע.

    בקיצור. רוקי בלבואה הוא אחלה סרט לשעות לילה מאוחרות עם כוס בירה ביד, מה שאולי יכול להעיד שיש כאן סיכויי לקאלט.

  5. שי 20 ינואר 2007 ב - 0:11 קישור ישיר

    רוקי בלבואה, הוא סרט לא טוב. התסריט ממחזר בליבושה את הסרט הראשון. הסצנות הדרמתיות מביכות ומצחיקות. תסביך האבא בן מאולץ, הקרב האחרון לא מותח, הבימוי שיגרתי, הצילום הכאילו ריאליסטי במצלמת האייץ די חביב למרות שבקרב האחרון זה מאוד מרגיש וידאו. לא סבלתי בכל זאת רוקי שאהבנו פעם. טוב עכשיו רק נישאר לקוות שקוברה ורמבו 4 יהיו טובים יותר.

  6. יניב אידלשטיין 20 ינואר 2007 ב - 0:51 קישור ישיר

    שי – אל תצחק, רמבו 4 בתכנון.
    מהביקורות שקראתי על “רוקי בלבואה”, המשפט שחזר על עצמו הוא “הרבה פחות גרוע ממה שיכול היה להיות”.

  7. סטיבי (לא בבית) 20 ינואר 2007 ב - 10:00 קישור ישיר

    Denny Doherty is dead.

  8. מיקי לוי 20 ינואר 2007 ב - 10:18 קישור ישיר

    שמעתי שהרוקי החדש ממש לא רע, וההתייחסות הנוסטלגית שבו דיי מרגשת.
    אני אצפה בו בהזדמנות.

  9. הוד 20 ינואר 2007 ב - 15:55 קישור ישיר

    מארי אנטואנט סרט חובה!.
    הבימוי המקורי של קופולה (סופיה) נותן לסרט סגנון שהוא שונה לגמרי מסרטים הסטוריים מדכאים ארוכים ומשעממים.אם הייתי צריך לסכם את חווית הצפיה במילה אחת הייתי אומר שהוא “מגניב”. יש בו משהו עכשווי שמוציא את הסיפור ההסטורי מציר הזמן המקורי שלו ומקפיץ אותו כמה מאות שנים קדימה.
    עוד לא היה סרט של קופולה (סופיה:)) שלא אהבתי. אני מקווה שהיא תמשיך להפתיע.

  10. הוד 20 ינואר 2007 ב - 16:29 קישור ישיר

    דרך אגב, איפה צולם הסרט?

  11. נדב 20 ינואר 2007 ב - 19:53 קישור ישיר

    להוד – רוב הסרט צולם בצרפת.

    חלק קטן באנגליה ואוסטריה.

  12. Rose 20 ינואר 2007 ב - 23:50 קישור ישיר

    אני מתנצלת שפלשתי כך לתגובות אך זו הדרך היחידה לאתר את הגאון הרגיש ודים אנטונוביץ. יצא לו סרט מרגש, אמיתי ונוגע על דיירי הגינה האלכוהוליסטים. אם יש לו, ובטח יש לו, מייל- תעשה מצווה ותעביר לי. חייבת לומר לו כמה דברים. חוץ מזה שטיפלתי באנשים האלה שנים, אני גם רוסייה והניואנסים בסרט גמרו אותי. והפס קול. בקיצור חבל שאשתפך כאן, אשמור קצת לודים. תודה

  13. יניב אידלשטיין 21 ינואר 2007 ב - 0:28 קישור ישיר

    הוד – צולם בארמון ורסאי האמיתי.
    כמדומני, בין ההפקות הבודדות (או היחידה) שהורשתה להסריט שם.

  14. גארדנר 21 ינואר 2007 ב - 1:29 קישור ישיר

    ליאיר.
    אם אתה שואל ברצינות, אז התשובה היא כן. כדאי לראות את “רוקי בלבואה” ולא בעניין של סרט טוב (הוא סרט רע) אלא כחלק מדבר ולא הדבר עצמו.
    30 שנה אחרי עושה סאטלונה רי מייק של רוקי 1 ומלהק את עצמו שוב לתפקיד הראשי. בעצם המעשה נוצרת סיטואציה שבה הסרט הוא בבואה של מציאות ובה בעת המציאות עצמה. במקום אחד רוקי שב אל הזירה להתמודד על כתר אלוף העולם ובמקום אחר סאטלונה שב ומשחק את רוקי המתמודד על כתר אלוף העולם. בשני המקרים הזמן עמד מלכת ובשניהם זו אותה מלחמה. מלחמה בזמן שחלף וניסיון להוכיח לכל העולם שהוא (הזמן) לא הצליח לנעוץ בהם את שיניו. תרצו. מאבק של האדם באלוהים, בטבע או בגורל. בשני המקרים המאבק לכאורה מצליח. רוקי מחזיק מעמד בזירה וזוכה לתהילה וסאטלונה אכן הצליח לעשות את הסרט על רוקי שנותר עם מלוא כוחו במותניו. כך לפחות נראים הדברים מנקודת המבט שלהם. מנקודת המבט של צופה,הראיה קצת שונה. יש כאן סרט מגוחך ויוצר פאתטי. אבל אם נאחד את נקודות המבט, נוכל לגלות שבעצם ולמעשה ניתנת לנו הזדמנות נדירה להביט אל תוך נפשו של יוצר שמנסה בכל כוחותיו לאחוז בשוליה של תהילה שכבר מזמן חמקה מבין אצבעותיו והוא עדיין לא יודע את זה. זה עצוב, מעורר חמלה ומרגש. וזה העניין שבסרט הזה, ההקבלה המוחלטת שבין היוצר לגיבורו, יוצרת מסמך אנושי פסיכולוגי מרתק שמאפשר לנו הצצה נדירה, כנה ובלתי אמצעית לעולמו של היוצר או באופן אחר, נושא שכדאי לעשות עליו סרט או לכתוב עליו ספר.

  15. עידן 21 ינואר 2007 ב - 10:49 קישור ישיר

    אם מבקרי קולנוע מוותרים כעת על הקרנות החינם, אולי השלב הבא באבולוציה יביא אותם לשלם כסף,רחמנא ליצלן, על כרטיס….

  16. ת. שרלי 21 ינואר 2007 ב - 13:32 קישור ישיר

    עושה רושם שמבקר הקולנוע מארק קרמוד דווקא חיבב כמה רגעים ברוקי בלבואה. אפשר להוריד את הביקורות שלו מהאתר של בי.בי.סי.

  17. דני 21 ינואר 2007 ב - 13:46 קישור ישיר

    רוקי – כתוב ומשוחק עוד יותר קיטשי מדמיונותי הפרועים ביותר.
    יש סימבוליקה אדירה בין דמותו של רוקי – לבין סילבסטר סטלון עצמו. צריך לראות כדי להבין

  18. ט.ל. 21 ינואר 2007 ב - 16:06 קישור ישיר

    לגארדנר: אני לא בטוחה שסטאלון לא מודע למה שקורה סביבו. ככל הזכור לי, גם את רוקי המקורי הוא כתב לעצמו כי לא הוצעו לו תפקידים אחרים. אז הנה הוא עושה את זה שוב. בסך הכל חכם.

  19. יובל 21 ינואר 2007 ב - 19:27 קישור ישיר

    כל הזמן ידעתי שהפוסטר הזה מזכיר לי משהו והנה באת ופתרת לי את התעלומה. הקרדיט כולו שלך
    http://www.notes.co.il/saar/27825.asp

  20. ברבזול 22 ינואר 2007 ב - 9:35 קישור ישיר

    סילבסטר סטלון קיים באחרונה, לפני יציאת ‘רוקי בלבואה’, סשן של מענה לשאלות מעריצים (ופחות מעריצים) בשיתוף עם AICN. מומלץ לקריאה לכל מי שחושב שמדובר בבריון חסר שכל.

  21. מאיה 24 ינואר 2007 ב - 15:43 קישור ישיר

    אני חייבת לשבח את מעצב הפוסטר המהמם של מארי. שים לב כמה הוא בוטה וכמה השפה הגרפית שלו שונה מכל הפוסטרים של הסרטים התקופתיים. מאוד הבת-של-קופולה-יי.


השאירו תגובה