30 ינואר 2007 | 22:30 ~ 28 תגובות | תגובות פייסבוק

שעת האיטלקים

בשבת יחולקו בלוס אנג’לס פרסי גילדת הבמאים. באופן היסטורי זה הפרס שהכי צריך לשים לב אליו בדרך לאוסקר, אלא שבשנים האחרונות הוא מצליח ליצור לא מעט בלבולים. הסטטיסטיקה היא כזאת: ב-51 מתוך 57 שנות חלוקת הפרס, הבמאי שזכה בגילדה זכה אחר כך גם באוסקר. וברוב מוחץ מהפעמים, הסרט שעליו זוכה הבמאי באוסקר יזכה גם באוסקר. אלא שבחמש פעמים בעשר השנים האחרונות פרס האוסקר לבימוי והאוסקר לסרט הוגשו לסרטים שונים. זה קרה, למשל, בשנה שעברה עם אנג לי (במאי) ו”התרסקות” (סרט). ויש לי תחושה שזה יקרה שוב השנה.
הצפי שלי הוא כזה: אם מרטין סקורסזי יזכה בשבת בפרס גילדת הבמאים זה פחות או יותר מבטיח את זכייתו גם באוסקר. סקורסזי היה מועמד שבע פעמים לפרס הגילדה ומעולם לא זכה. והוא היה מועמד חמש פעמים לאוסקר, ולא זכה. אבל האם זה אומר ש”השתולים” שלו יזכה באוסקר על הסרט? מבחינה סטטיסטית כן. אבל לדעתי לא. ומה יקרה אם גילדת הבמאים תעניק את הפרס שלה לואלרי פאריס ולג’ונתן דייטון, הבמאים של “מיס סאנשיין הקטנה”? הם הרי בכלל לא מועמדים לאוסקר. במקרה כזה, סיכוייו של סקורסזי לזכות באוסקר עדיין קיימים (אם כי פחותים), אבל סיכוייו של “מיס סאנשיין הקטנה” לזכות בפרס הסרט הופכים חד משמעיים ובלתי ניתנים לעירעור. ננסה לפענח את התוצאות ביום ראשון בבוקר.

============

אניו מוריקונה יקבל באוסקרים הקרובים פרס על מפעל חיים. הוא היה מועמד חמש פעמים אבל מעולם לא זכה. לכבוד המאורע, הבאמת ראוי, הפך פברואר לעונת מוריקונה בניו יורק, ואני אכול קנאה. נכון, נעימותיו למערבוני הספגטי של סרג’יו ליאונה, ובעיקר זאת מ”הטוב, הרע והמכוער” הפכו אותו לאייקון, אבל מאז מוריקונה הפך -לצד ז’ורז’ דלארו המנוח – למי שיודע להלחין טרגדיות נפלאות. “באגסי”, “סינמה פרדיסו”‘ “הבלתי משוחדים”, “חטאי מלחמה”, “בולוורת”, “המשימה”, כמות הנעימות הנפלאות שהאיש הזה הנפיק היא עצומה ומרגשת. והוא היה מסוגל לעבור מסרט של סרג’יו ליאונה לסרט של פייר פאולו פזוליני, מסרט של לוקינו ויסקונטי לסרט של דריו ארג’נטו, מסרט של וורן בייטי לסרט של טינטו בראס (והוא אפילו הלחין סרט לדן וולמן).
בשבת ינצח מוריקונה על תזמורת סימפונית שתבצע מיצירותיו ברדיו סיטי מיוזיק הול. כמה הייתי רוצה שיתקיימו קונצרטים כאלה גם בארץ. ב-MOMA יקרינו מיום חמישי שישה סרטים שהוא הלחין להם את הפסקול, והפילם פורום יקרינו 26 סרטים. פי מזיל ריר למקרא הרשימה, שהיא באופן אגבי גם סקירה די מופלאה של הקולנוע האיטלקי של שנות הששים והשבעים, מאשפי הטראש המופלא – דריו ארג’נטו, מריו באווה, סרג’יו קורבוצ’י, אליו פטרי וסרג’יו ליאונה ועד לקאנון המוזיאוני של פזוליני, ברטולוצ’י וג’ילו פונטקורבו. לעזאזל, אני אכול קנאה וייסורים. מי יביא לנו סדרת הקרנות וקונצרטים כזאת ארצה?

========

הרבה זמן לא התעדכנו מה קורה בקופות. אז הנה:
“המרדף לאושר” של וויל סמית (בבימויו של האיטלקי גבריאל מוצ’ינו) הכניס בארץ רק 125,000 דולר בעשרה ימים, שזה פחות מ-20 אלף כרטיסים. הסרט לא תפס כאן. חבל. גם “מיס סאנשיין הקטנה” לא מצא קהל בארץ ונכון לשבוע שעבר, אחרי שלושה חודשים בבתי הקולנוע, הוא מכר בקושי 25,000 כרטיסים. לעומת זאת “בוראט” חצה בשבוע שעבר את קו 200,000 הכרטיסים בארץ.

28 תגובות ל - “שעת האיטלקים”

  1. דניאל 30 ינואר 2007 ב - 23:12 קישור ישיר

    בניגוד להמלצה החמה שליאיר- בעיני מארי אנטואנט הוא אחד הסרטים המאכזבים של השנה.

    סיפורה של מארי אנטואנט בהחלט ראוי לסרט משובח אבל נדמה לי שקופולה (או האולפן שאחראי לקיצור הסרט) פיספסו לגמרי.

    צריך להבין מארי אנטואנט הפכה לדמות היסטורית מעניינת וחשובה רק בגלל מה שקרה לה אחרי המהפכה, אחרי הגירוש מארמון ורסאי.
    יש כאן דמות עגולה טובה יותר מכל תסריט דמיוני.
    לפני המהפכה היא היתה אכן נערה ריקנית שהתעניינה במסיבות, שמלות והימורים- הערת שוליים בהיסטוריה. המשפט המפורסם על הלחם והעוגות,שכנראה לא נאמר, היה משאיר אותה בגדר אנקדוטה בלבד ולא יותר.

    אבל אחרי הגירוש מורסאי מארי הפכה מילדה שטחית למלכה אמיתית- היא ניהלה את המו”מ עם נציגי העם כשלואי ה 16 לא תיפקד. היא זו,למשל, שתיכננה את נסיון הבריחה שלהם. המשפט שלה והוצאתה להורג היו רגעים דרמטיים מאד. זו הסיבה שכולנו שמענו עליה בשיעור ההיסטוריה.

    המהפך באישיות מדמות פאסיבית לאישה דעתנית ואקטיבית הוא זה שהופך את מארי אנטואנט לדמות מרתקת כל כך אלא ש

    (ספויילר-ספויילר –ספויילר)

    כל הסרט אתה מחכה לראות את קופולה ודאנסט יעבירו את המהפך הזה ו….. הוא פשוט לא קורה.
    הסרט מסתיים ברגע הגירוש מורסאי וכלל לא מראה לנו את השינוי באישיות שלה- פשוט פיספוס עצום.

    גם דמותו של הרוזן פרזן, השבדי שמנהל רומן עם מארי נעלם בשלב מסויים ולא ברור מה עשה בסרט.
    שוב ההיסטוריה זימנה לנו סיפור מוצלח יותר מכל תסריט.
    אותו רוזן סיכן את חייו פעם אחר פעם כשניסה להציל את מארי וילדיה אחרי המהפכה
    הוא אפילו ניסה להציל את המלך
    כל זה ,כמובן, כלל לא קיים בסרט.

    יאיר כתב כי קופולה יצרה מטאפורה לחייה שלה ולא דרמה היסטורית. אבל עד לסיומו הסרט דייק מאוד בעובדות ההיסטוריות כולל ציטוטים מספרים על מארי אנטואנט, שיחת הנזיפה של אחיה הקיסר והמשבר סביב מאדאם דובארי פילגש המלך.
    אם זו היתה מטאפורה היא לא היתה מוצלחת בעיני.

    אלא אם כן תופיע בעתיד “גידסת במאית” עם כל הקטעים האלה שהאולפן הוריד בעריכה, עושה רושם שקופולה פישלה הפעם.

    קירסטן דאנסט היא אחת השחקניות האהובות עלי ויכלה לבצע את התפקיד הזה אצל במאי מוצלח יותר באופן שהיה מביא לה מועמדות ואולי פרס אוסקר. בכלל סיפורה של מארי אנטואנט ראוי לסרט מרגש יותר.

  2. גיא אורבניאק 31 ינואר 2007 ב - 0:18 קישור ישיר

    וואו
    בוראט היסטרי לגמרי בארץ
    לא שזה לא היה צפוי.

    חוצמזה הנה סיכום השנה של אתר “מטקריטיק” האיכותי:
    http://www.metacritic.com/film/awards/

    סרט השנה לפי האתר הוא “צבא הצללים” שרק השנה עלה להקרנות בארה”ב ובמקום השני “הלבירינת של פאן” עם ציון ממוצע מטורף לגמרי של 98!!!
    “המלכה” במקום השלישי ,איוו ג’ימה מקום 5,השתולים מקום 12 ,מיס סאנשיין ובבל מחוץ לרשימה.
    דרך אגב, רק בשנת 2003 (שר הטבעות) הסרט שזכה באוסקר היה מקום ראשון באתר.
    גלדיאטור,שיקגו,נפלאות התבונה,התרסקות לא היו בכלל ברשימה ואילו מיליון דולאר בייבי היה מקום עשירי
    אז מה זה אומר בעצם?
    שלמיס סאנשיין ובבל יש את הסיכוי הכי טוב לזכות באוסקר?

  3. גיא אורבניאק 31 ינואר 2007 ב - 0:23 קישור ישיר

    דרך אגב, ה-98 של “פאן” הופכים אותו לסרט הרביעי הכי בסט רייטד בהיסטוריה של האתר

  4. אלון 31 ינואר 2007 ב - 0:36 קישור ישיר

    בחיי שרציתי לראות את מיס סנשיין בקולנוע. אבל ללכת לאופרה (האופציה היחידה!), זה לא דרישה מוגזמת?

  5. Cerfus 31 ינואר 2007 ב - 1:38 קישור ישיר

    זה רק מראה שאם היו מוציאים את “מיס סאנשיין הקטנה” קצת מוקדם יותר הסרט היה מביא הרבה יותר קהל. זה סרט קלאסי לראות בדי וי די. ומה לעשות שהוא הופץ בארץ הרבה אחרי כבר שהיה בספריות.

  6. דניאל פאיקוב 31 ינואר 2007 ב - 2:35 קישור ישיר

    וואו, זאת טרוליות מסוג חדש ולא מוכר. לא, “מיס סאנשיין” לא הופץ הרבה אחרי שהיה בספריות. הוא יצא בארץ באוקטובר והגיע לספריות רק בדצמבר.

  7. איתי שטרן 31 ינואר 2007 ב - 2:56 קישור ישיר

    יאיר, במקרה או שלא במקרה…אני מאמין שגם המידע הזה על מוריקונה יכול לשמח אותך

    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/536/382.html

  8. עמיתבי 31 ינואר 2007 ב - 7:55 קישור ישיר

    אלון צודק. גם אני רציתי לראות את סנשיין הקטנה ולא ראיתי כי הוא הציג רק האופרה. זה אפילו לא שאני שונא את האופרה (למרות שלמיטב זכרוני הוא לא קולנוע טוב במיוחד), זה פשוט שחוסר אפשרויות הבחירה הוריד אותו מרשימת המועמדים לצפיה

  9. היפנית 31 ינואר 2007 ב - 8:35 קישור ישיר

    סידני שלדון הלך אמש לעולמו.

  10. איש בלי שם 31 ינואר 2007 ב - 9:22 קישור ישיר

    טראש? לאונה?
    ושוב.
    טראש?! לאונה?!

  11. עידן 31 ינואר 2007 ב - 10:28 קישור ישיר

    אלון, אתה צודק במאת האחוזים. מרגיז שהמון סרטים שאני רוצה לראות מוצגים אך ורק במגדל האופרה(דרך אגב,מושבה הראשון של כנסת ישראל אם אינני טועה). נדמה לי שעם שלל המועמדויות לאוסקר שגרף מיס סאנשיין הקטנה מן הראוי לשדרג אותו לגת או לרב חן.

  12. HEY YOU 31 ינואר 2007 ב - 10:34 קישור ישיר

    איש בלי שם-
    נראה לי שלקחת בצורה לא נכונה את הביטוי “סרט טראש”. טראש הוא סגנון. רעיון. זה משהו בתסריט ובאווירה. יודע מה, אולי אפילו יש הגדרות מדויקות יותר. אבל מה שבטוח, הכוונה בטראש היא לחלוטין לא לאיכות ירודה.

  13. james newton howard 31 ינואר 2007 ב - 12:41 קישור ישיר

    מחריד אותי לחשוב מה סלין דיון עשוייה לעולל למוריקונה…

    ואכן, כמו שכבר ציינתי, הבשורה על האוסקר שמוריקונה עומד לקבל בטקס הקרוב ממלאת אותי אושר. העובדה שמוריקונה לא קיבל עד היום פרס היא אחד הבזיונות הגדולים בתולדות הטקס. טוב שהם נזכרו בו בגיל 80 ולא חיכו עד שהוא יתפגר כמו ג’רי גולדסמית’ או אלמר ברנשטיין (שלפחות זכו באוסקר אחד במהלך חייהם).

    ואגב, “הבהלה לזהב” הוא לא שיר אלא הקטע לקראת סופו של “הטוב הרע והמכוער” שבו אליי וואלאך רץ על רקע בית הקברות.

  14. סטיבי 31 ינואר 2007 ב - 14:38 קישור ישיר

    זוכרים שפעם תאריך היציאה של “המעיין” נראה מאוד רחוק? איך הזמן רץ…

  15. רני 31 ינואר 2007 ב - 18:59 קישור ישיר

    מה אני אגיד: גם אני מלא קנאה בניו יורקרים שמקבלים פסטיבל מוריקונה.

    מוריקונה הוא אחד המלחינים האהובים עלי, ופס הקול שהלחין ל”היו זמנים במערב” הוא בעיני אחת מפסגות יצירתו.

    לשמחתי יצא לי לצפות ב THE MISSION בהקרנת 70ממ משובחת במיוחד בקולנוע “סינמה 1” בניו יורק, ופס הקול של הסרט העצים את החוויה במיוחד.

  16. עופר ליברגל 31 ינואר 2007 ב - 20:56 קישור ישיר

    לגבי תאריך היציאה של המעיין, יחד איתו יוצאים: מכתבים מאיו ג’ימה, ונוס, מחברות הסקנל, ונערות החלומות. יותר מדי סרטים מעניינים לסוף שבוע אחד.

  17. גי'זס 31 ינואר 2007 ב - 21:18 קישור ישיר

    יפה שגם כשאיתי שטרן מלנקק לקטעים של עצמו, הוא מלנקק לקטע שיש בו טעויות בנוסח “אניו מוריקנה”. אוי

  18. אלון 31 ינואר 2007 ב - 23:39 קישור ישיר

    חשבתי שכדאי לכתוב את זה :
    פיליפ גלאס חוגג היום יום הולדת 70
    קראתי ראיון עם קלינט מנשל, המלחין הקבוע של דארן ארנופסקי והוא אמר שהפסקול שהוא הכי אוהב זה “השעות” של פיליפ גלאס, לדעתי הפסקול של המעיין הוא הפסקול היפה ביותר ששמעתי השנה ואחד מהטובים אי פעם. היום זה יום טוב לשמוע את השעות שוב

  19. חתום למחיקה 1 פברואר 2007 ב - 1:42 קישור ישיר

    שאלה.

    מישהו כאן יכול להסביר למה “בוראט” מועמד בקטגוריית “תסריט מועבד” ולא בקטגוריית “תסריט מקורי”?
    או
    למה “בוראט” מועמד בקטגוריית “תסריט מועבד”?

    שואל ברצינות.

  20. ערן 1 פברואר 2007 ב - 6:32 קישור ישיר

    לחתום למחיקה:
    בוראט מועמד לתסריט מעובד כיוון שהאקדמיה החשיבה את הדמות של סאשה ברון כ”עיבוד” של סדרת הטלוויזיה “DA ALI G SHOW” בה הופיעה הדמות לראשונה. הם בחרו בתירוץ הקלוש הזה מכיוון שהניחו שאין לתסריט סיכוי לקבל מועמדות בקטגוריה השניה, אבל לא רצו לקפח את הסרט.
    עונה ברצינות.

  21. ונדטה 1 פברואר 2007 ב - 7:49 קישור ישיר

    כל מי שהתעורר, עכשיו מיד לפינת האוסקר של יאיר בערוץ 2

  22. james newton howard 1 פברואר 2007 ב - 9:25 קישור ישיר

    רבאק, למה בשבע בבוקר? אתה באמת קם בשעות האלה, יאיר? עזוב אותך טלויזיה, זה לא שווה את זה…

  23. פלאפי 1 פברואר 2007 ב - 11:50 קישור ישיר

    אז זהו? מעכשיו כל סרט שמבוסס על סדרת טלוויזיה יכול להחשב כתסריט מעובד?

    ומה לגבי סרטים שמבוססים על דמויות מספרים? ופארודיות של האחים צוקר? גם להן תסריטים מעובדים?

    רוה לפלאפי: האקדמיה אשפית בחוקים מצחיקים. זה עוזר להם להאמין שהם בשליטה. ההגיון לפיו “בוראט” הוא תסריט מעובד היה צריך לגרום לאקדמיה לשים גם את “המלכה” באותה קטגוריה כי הסרט מבוסס על דמות שהומצאה ונכתבה קודם על ידי המלכה אליזבת השנייה.

  24. הפינגווין 1 פברואר 2007 ב - 12:35 קישור ישיר

    בדרך כלל, אם הדבר לא מוצהר מראש, מה שקובע האם תסריט הוא מקורי או מעובד, זו נוחות. הסרט מוכנס לקטגוריה שבה יהיה לו יותר קל להשיג מועמדות. כך למשל, “החתונה היוונית שלי” היה מועמד לאוסקר כתסריט מקורי, למרות שהוא מבוסס על הצגת יחיד. בשנה שעברה, התברר כי “סוריאנה”, המבוסס על זכרונותיו של סוכן CIA לשעבר, הוא תסריט מקורי. בינתיים, התמודד “מינכן” כתסריט מעובד בזכות דמיון מסוים לספר השנוי במחלוקת Vengence. גם “מכתבים מאיוו ג’ימה” התגלה כמקורי, למרות שתאומו “גיבורי הדגל” מבוסס על ספר.

    רוה לפינגווין: כמו שכתבתי בשנה שעברה – כדי לנמק למה “סוריאנה” הוא תסריט מקורי ומה ההבדל העיקרי בינו ובין הספר, נדרש ספוילר די מסיבי. המבין, אני מניח, יבין.

  25. גיא אורבניאק 1 פברואר 2007 ב - 14:11 קישור ישיר

    משום מה חסרות 4 קטגוריות בתחרות ניחוש האוסקרים של הבלוג.

    רוה לגיא: 20 זה מספר עגול ונעים יותר מ-24. והכוונה היא להיצמד לקטגוריות המאפשרות ניחוש מושכל ולא ירייה רנדומלית באפלה.

  26. אור 1 פברואר 2007 ב - 14:33 קישור ישיר

    גם סרטי המשך נחשבים אוטומטית לתסריט מעובד (לפני השקיעה, הסנדק 2)

  27. yaddo 3 פברואר 2007 ב - 0:43 קישור ישיר

    פינגווין, למיטב זכרוני מינכן מצהיר בריש גלי, כלומר בכתוביות שבתחילתו או בסופו, כי הוא מבוסס על הספר.

  28. טל 8 פברואר 2007 ב - 14:31 קישור ישיר

    לא ברור לי מדוע זכה “מיס סאנשיין הקטנה” להצלחה כה מועטה בקופות! לטעמי, זהו הסרט הטוב והכובש של 2006!
    מפיצי הסרט בארץ עשו טעות כשהחליטו להפיצו למעט בתי קולנוע. מה, הם היו צריכים לחכות שהסרט יהיה מועמד לאוסקר כדי להבין שהוא סרט טוב?
    הלן מירן: סליחה על הקלישאה, אבל האישה פשוט מלכה!!
    מזמן לא נתקלתי בעבודת פנים כה מושלמת, כפי שהיא מציגה ב-“המלכה”. אתה פשוט מאמין לכל מילה שיוצאת לה מהפה ולכל הבעה בפניה! תצוגת משחק מושלמת! אם היא לא לוקחת אוסקר (או במילים אחרות, נשדדת לאור יום) אני מחרים את הטקס הזה! היא כבר נשדדה בעבר (על התפקיד ב-“פארק גוספורד”)


השאירו תגובה