21 פברואר 2007 | 19:48 ~ 6 Comments | תגובות פייסבוק

אות ועוד

הרגע נודע לי שבשבוע הבא יעלה בארץ הסרט "לחלום באותיות" ("Akeelah and the Bee" במקור), סרט מקסים מאוד שהוקרן בארץ בפתיחת הםסטיבל לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל אביב בספטמבר האחרון, ומאז כבר הוקרן כמה פעמים בימי עיון של מורים (ובשבועות האחרונים בהקרנות טרום בכורה בשבת אחרי הצהריים ביס-פלאנט). עיתונאי הקולנוע המשת"פים עם המפיצים המחרימים יראו את הסרט בהקרנה המוקדמת במוצאי שבת הקרובה, ומאוד כדאי לכם לא להחמיץ.

זה מה שכתבתי על הסרט במדורי ב"פנאי פלוס" בגיליון 28 בספטמבר 2006:

שלושה סרטים מקסימים נעשו בארבע השנים האחרונות על תחרויות איות, מסורת אמריקאית שמנסה לשמר אוריינות ולטפח אוצר מילים אצל בני נוער שכיום מדברים בעיקר בשגיאות ובקיצורי צ'אט. זה התחיל עם הסרט התיעודי המופלא "Spellbound", שהופך את התחרות הארצית לאיות למותחן מורט עצבים בו ילדים מנסים שלא לאכזב את הוריהם (המהגרים לרוב) ולהביא להם תהילה. המשיך ב"לגעת במילים" עם ריצ'רד גיר וז'ולייט בינוש משנה שעברה, וממשיך כעת ב"אקילה והתחרות" (תחרות האיות נקראת באנגלית Spelling Bee, שהמשמעות המילולית היא "כינוס איות", אך הצירוף נשמע גם כמו "דבורה מאייתת". הקירבה בין המילים האלה, של התחרות ושל החרק, היא הבסיס למשחקי המילים בשמות המקוריים של הסרטים, "Bee Season" ו"Akeelah and the Bee", בהתאמה).
אם "לגעת המילים" עסק במשפחה בורגנית ואינטלקטואלית, הרי ש"אקילה והתחרות" שכתב וביים דאג אצ'יסון עוסק בילדה משכונת עוני בלוס אנג'לס, בה עיסוקה המילולי של הגיבורה זוכה ללעג מצד חבריה, המעדיפים שפת גטו מלוכלכת ובילויים בקניון. "לגעת במילים" עסק בכוח המיסטי של המילים, הוא שאב מהקבלה ומהבודהיזם ועסק באפשרות של המילים ליצור איחוי, ריפוי, חיבור, השלמה. "אקילה והתחרות", לעומת זאת, מלמד את בני הנוער מילה חשובה מאין כמוה: דקונסטרוקציה. זו גם טקטיקה לפיענוח בלשני, לפרק את המילה לגורמיה ולשורשיה. אבל זו גם טכניקה להתבוננות על העולם, לביקורת המציאות. לורנס פישבורן, שכנראה כבר לנצח יגלם את מורפיאוס מ"מטריקס", הוא איש אקדמיה יליד שכונת העוני הלוקח לאמן את אקילה, ילדה בת 11 עם ניצוצות גאונות, לפחות בכל הקשור באוצר מילים וזריזות מילולית. אבל בעולם בו חוכמה נתפסת כחולשה, המאבק של אקילה לנצח בתחרות לא קשור רק בלגבור על מתחריה – גם כאן, רובם בני מהגרים, רובם הופכים לפרס של הוריהם המוכיח על התערות מוחלטת במרקם החברתי והלשוני האמריקאי – אלא בלגבור על חבריה לכיתה ואף על בני משפחתה שחושבים שמילים הן דבר מותרות בחברה ענייה, ולא מקור כוח.

Categories: ארכיון

6 Responses to “אות ועוד”

  1. יוני 21 פברואר 2007 at 19:53 Permalink

    יאיר אני רוצה להגיד לך שקראתי את הביקוקת שלך על "מכתבים מאיו ג'ימה" ולא האמנתי למה שאני רואה!
    לא האמנתי שזה מה שחשבת על הסרט המעולה והיוצא דופן הזה!

    רוה ליוני: לא יודע אם זה הזמן הנכון לספר לך שגם שנאתי את "נפלאות התבונה".

  2. יוני 21 פברואר 2007 at 20:56 Permalink

    אהבתי את התגובה שלך יאיר חחחחחח

  3. ליאור 21 פברואר 2007 at 21:31 Permalink

    Lucky I didn't tell him about the dirty knife

    יוני, וכל מי שקורא את זה, אנא תפסיקו לכתוב "חחחח". זה נראה כאילו מישהו עומד לירוק מוחטה.
    בשביל יש סמיילי, למען השם.

  4. סטיבי 21 פברואר 2007 at 22:10 Permalink

    לפני איזה שנתיים כיניתי את זה באיזה פורום "לחרחר" וזה תפס לאיזו תקופה 🙂

  5. ניקי 21 פברואר 2007 at 22:20 Permalink

    אתה בטח מתכוון ל"נפלאות התנומה"

  6. צור 26 מרץ 2007 at 18:09 Permalink

    רציתי להגיד (קצת באיחור) שאתמול ראיתי את "לחלום באותיות" והתאכזבתי קשות. זה סרט "חינוכי" מגויס.
    מה שמצחיק זה שיש לסרט הזה "תיאום רשע" בשם "חצי נלסון" שהוא סרט מעולה! גם הוא מספר על מערכת יחסי מורה-תלמידה כושית בשכונה קשה עם בעיות… אבל ההבדלים גדולים מאד.
    כדאי לראות אותם אולי ברצף…


Leave a Reply