31 מאי 2010 | 10:23 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

קלינט. תעשו לו את היום



היום קלינט איסטווד חוגג יום הולדת 80. מדהים. הוא יותר מבוגר (בשנתיים) מאנדריי טרקובסקי המנוח. והוא צעיר רק בשבע שנים מאולפני וורנר, האולפנים בהם ממוקמת חברת ההפקות שלו מאז ימי “הארי המזוהם”, ושאיתם עשה חלק ניכר מסרטיו כבמאי (ל”הארי המזוהם”, שביים דון סיגל, שבמידה רבה הוריש לאיסטווד את סגנון הבימוי שלו, נחגוג בשנה הבאה יום הולדת 40).



בן 80, והוא ממשיך להתרוצץ כנער. רק גמר את “ההחלפה” ורץ ל”גראן טורינו”. גמר את זה וטס ל”אינוויקטוס”. סיים את ההוא ועבר ישר ל”After Life”, שייצא בסוף השנה. וכל סרט מסוג אחר, בצקופה אחרת, בהיקף הפקה אחר. כשתגיע העת להביט לאחור על הקריירה שלו – בינתיים אנחנו רק מביטים קדימה – ולתהות מתי היו רגעי השיא של הקריירה שלו – יש סיכוי שנגל שהוא בשיאו ממש עכשיו.


למעשה, באופן שבו אני רואה את הקריירה של איסטווד, הוא נמצא בשיא מסחרר מאז 1992, מאז “בלתי נסלח”. היו שם כמה נפילות קטנות בדרך – “קאובואים בחלל”, “רצח מתקתק” ו”חצות בגן הטוב והרע” – אבל האמת היא שאפילו הם לא היו באמת רעים. פשוט פחות טובים מרוב הסרטים האחרים שלו.



אני נוטה גם לחשוב שבשנות השמונים איסטווד קצת התברבר, לפני שהוא התאפס על עצמו וחזר בכל כוחו כבמאי וכשחקן עם “בלתי נסלח”. אבל ככל שאני מביט לאחור, ייתכן וזו הערכה שגויה מכיווני. אולי יותר נכון להגיד שאני, בצעירותי, הסתדרתי פחות עם איסטווד שהלך ונטש את סרטי הפעולה הקשוחים ופנה לסרט קצת יותר מהורהרים ועמוקים. בזכות המחווה המרשימה והיפה של יס לסרטיו של איסטווד בשבועות האחרונים, התוודעתי מחדש ל”בירד”, הסרט שלו על צ’רלי פרקר. ובכלל, את העשור ההוא הוא הקדיש לעיון במהות האמנות: המוזיקה ב”בירד”, הקולנוע ב”צייד לבן, לב שחור”. כאילו איסטווד עצר לבחון בעיון את עבודתו כיוצר, הבין את המיתולוגיה שהוא הפך חלק ממנה, ואז מ”בלתי נסלח” הוא עסוק בלפרום ולפורר אותה, להציג את המיתולוגיה מבעד לעיניים של קשיש מפוכח.


וכל זה רק על איסטווד הבמאי. יש את איסטווד השחקן, הכוכב, הסמל. אבל חלילה שלא ייצא לנו כאן הספד, כי נראה לי שאיסטווד עשוי מהחומרים של מנואל דה אוליברה והוא ימשיך לביים שני סרטים בשנה עד 120. זה אומר עוד 80 סרטים לפחות.



הנה מהארכיון של רוג’ר איברט, ראיון שלו עם איסטווד מ-1976: על סרטי “הארי המזוהם” וחשיבותם של שמות להצלחת הסרטים.



ומסקרן אותי: מה הסרט של איסטווד שאתם הכי אוהבים? אני כבר התוודיתי בעבר, אבל חוץ מ”בלתי נסלח”, הסרט שאני הכי אוהב שלו זה את “הגשרים של מחוז מדיסון”, אחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי מימיי.



נ.ב: פוסט זה נכתב על הדפדפן שקרוי על שם סרטו הרייגניסטי של איסטווד מ-1982.


נושאים: בשוטף

24 תגובות ל - “קלינט. תעשו לו את היום”

  1. hamlet 31 מאי 2010 ב - 10:38 קישור ישיר

    The Beguiled
    It’s a different Segal/Eastwood film
    Great

  2. קפיטן עופר 31 מאי 2010 ב - 11:06 קישור ישיר

    בחזרה לעתיד 3.

  3. גיל 31 מאי 2010 ב - 11:18 קישור ישיר

    ספייס קאובויז וחצות בגן הטוב והרע הם סרטים מצוינים, פשוט יותר קלילים מהרגיל אצלו.

  4. .JNH 31 מאי 2010 ב - 11:23 קישור ישיר

    “ל”הארי המזוהם”, שביים דון סיגל, שבמידה רבה הוריש לאיסטווד את סגנון הבימוי שלו, נחגוג בשנה הבאה יום הולדת 50”.
    אני מניח שהתכוונת ל-40.

  5. אריק 31 מאי 2010 ב - 11:35 קישור ישיר

    צרות בצרורות

  6. אורי ב.ד. 31 מאי 2010 ב - 11:42 קישור ישיר

    הבלתי נסלח הוא יצירה ברמה כזו שלא רק שאין שום סרט של קלינט שדומה לו – אין הרבה סרטים בכלל שדומים לו. ולא מעט בזכות התסריטאי.
    אני באופו אישי חושב שעולם מופלא זה סרט מצויין ויצירת המופת השניה של האיש שהקריירה שלו היא מופת של שלמות.

  7. עדן 31 מאי 2010 ב - 12:39 קישור ישיר

    ניסיתי למצוא תשובה יותר מקורית מ”בלתי נסלח” אבל אי אפשר,יצירת המופת הזו היא בלי שום ספק הסרט הכי טוב של איסטווד.
    סרט שלו שאני מאד אוהב ויש לי הרגשה שלא זוכה למספיק כבוד הוא High Plains Drifter

  8. שמואל 31 מאי 2010 ב - 12:40 קישור ישיר

    שאלה כל-כך לא הוגנת, אני יכול לחשוב על לפחות 15 סרטים של איסטווד בטופ טן שלי.

    ===========

    רוה לשמואל: אנחנו לא נותנים קנס למי שמרחיב.

  9. Idans 31 מאי 2010 ב - 16:54 קישור ישיר

    כבמאי – ‘בלתי נסלח’. בכלל – ‘הטוב, הרע והמכוער’. אבל גם ‘בלתי נסלח’.

    הערב ייחתם שבוע קלינט איסטווד ביס עם שידור של ‘בלתי נסלח’.
    ועוד בקטנה, בעמוד של ערוצי הסרטים בפייסבוק אספנו כמה כתבות יום הולדת. בניק-לינק.

  10. Eran 31 מאי 2010 ב - 20:01 קישור ישיר

    Space Cowboys ו-Midnight in the Garden of Good and Evil הם סרטים מעולים. Heartbreak Ridge הוא הסרט הכי אנדרייטד שלו. סרט שהופך מהנה וחכם יותר בכל צפיה. The Changeling הפתיע אותי מאוד בעוצמתו. Pale Rider הוא המערבון הכי טוב שלו.

  11. עופר ליברגל 31 מאי 2010 ב - 21:23 קישור ישיר

    טוב, “הבלתי נסלח” הוא תשובה צפויה אך ראויה, אך יש הרבה שלעיתים נמדה שהם לא פחות טובים. “מיליון דולר בייבי” ו”עולם מושלם” למשל. או “בריזי” שכתבתי עליו בבלוג שלי (ניק-לינק).

  12. איתי 31 מאי 2010 ב - 23:06 קישור ישיר

    “בלתי נסלח”, “עולם מושלם” ו”פורע החוק ג’וזי וולס”.

  13. הבלתי נסלח 1 יוני 2010 ב - 0:34 קישור ישיר

    “צייד לבן, לב שחור” מדהים בעיני, “גיבורי הדגל” מרגש עד דמעות, “בירדי” נפלא וכמובן “הגשרים של מחוז מדיסון”. מחבב גם מאוד את “פשע אמיתי” הלא מוערך ואת “פורע החוק ג’סי וולס”.

    אבל בסופו של דבר- “הבלתי נסלח”

  14. ניר 1 יוני 2010 ב - 6:56 קישור ישיר

    הבלתי נסלח. לא יעזור, אפילו אם זו תשובה קלישאית ומתבקשת – זה באמת הסרט הכי טוב שלו.

  15. אודי 1 יוני 2010 ב - 13:05 קישור ישיר

    לא יכולתי שלא להגיב לזה – חצות בגן הטוב והרע זו לא נפילה!

  16. ג. ל. 1 יוני 2010 ב - 13:57 קישור ישיר

    עולמושלם, שהוא גם שיאו כשחקן של הקוסטנר.

  17. גור בן-אריה 1 יוני 2010 ב - 22:30 קישור ישיר

    אני חייב להודות שאני לא מאוד אוהב את בלתי נסלח. לא מצאתי אף פעם את הקסם שכל כך הרבה (בעצם רוב רובם של הצופים) מצאו בו. הוא בהחלט סרט מעולה, אבל אני לא ראיתי בו את היצירה שכולם רואים בו. אני מעדיף את גראן טורינו. סרט “קטן” אבל עוצמתי.
    דרך אגב, גם “התינוקת ששווה מליונים” ממש לא עשה לי את זה והוא, לדעתי, אחד הסרטים הכי קלישאתיים והכי אובר-רייטד של השנים האחרונות.

  18. א ש 2 יוני 2010 ב - 0:06 קישור ישיר

    קפטן עופר קרעת אותי:)

  19. צור שפי 2 יוני 2010 ב - 3:15 קישור ישיר

    קשה לי לענות על השאלה אבל לפעמים סרטים, לבד מערכם ה”נקוב” זכורים בהקשרים אישיים. מהבחינה הזו “נגן את מיסטי למעני” שראיתי בסינרמה כשעדיין הקרינו שם סרטים היה חוויה מעצבת, כמו גם “הארי המזוהם” הראשון בקולנוע אופיר.

  20. ברונו 4 יוני 2010 ב - 1:00 קישור ישיר

    ג’וי וולס. הקדעם את בלתי נסלח ב19 שנה. פחות מהורהר וקודר אך סוחף ועוכר שלווה לא פחות. משום מה יש נטייה לשכוח את הסרט שהוא מאסטרפיס

  21. גיא 5 יוני 2010 ב - 0:52 קישור ישיר

    אהבתי את קלינט כשחקן, אבל הרגישות שלו כבימאי עושה לי את זה הרבה יותר. הסרטים שלו (כבימאי, שחקן או שניהם ביחד) שהכי אהבתי הם: הטוב הרע והמכוער, הבלתי נסלח, הגשרים של מחוז מדיסון, גיבורי הדגל, מכתבים מאיווג’ימה ומיסטיק ריבר. האחרון אהוב עלי במיוחד. האכזבה הגדולה שלי הייתה אינוויקטוס ובו הרגשתי שקלינט איבד את הראייה העמוקה שלו.

  22. Kobi 7 יוני 2010 ב - 6:46 קישור ישיר

    מצטער שאני מגיע מאוחר, אבל זה מסוג הפוסטים שפשוט חייבים.

    High planes drifter, כמובן. סיפור מהסוג שהיום נהוג לכנות דה-קונסטרוקציה. יש בו הכל: דת, נקמה, לידה מחדש, והכל במסווה של מערבון, בשנת 1972!

  23. מיכל זהבי 26 אוגוסט 2010 ב - 16:27 קישור ישיר

    את צייד לבן לב שחור אני הכי אוהבת בגלל ההתבוננות באמנות,בקולנוע,במסתורין בהתנהלות השונה של מי שנושא את זה…כל המסע הארוך הזה ולבסוף במילה אחת “אקשן” נאמר הכל. פשוט מבריק!וגם “הגשרים של מחוז מדיסון”;שיא של רגש,עדינות,אצילות,ולבסוף “גראן טורינו”-סגירת מעגל עם הפרסונה הקולנועית של איסטווד.וגם מו קושלה לא תישכח. במאי גדול.

  24. מיכל זהבי 26 אוגוסט 2010 ב - 16:31 קישור ישיר

    …השמטתי מהרשימה הקודמת את מכתבים מאיוו-ג’ימה שלדעתי היה מגיע לו אוסקר עליו;צילום אנין,משחק מדוייק ומרגש.שפה תמציתית. סרט יוצא מן הכלל.


השאירו תגובה