אבנר שביט, המנהל הטרי של ערוץ יס 3, מתחיל לתת תמורה ראויה למנוייו הסינפילים: היום (שני) ב-22:00, בשיא הפריים טיים, ישודר הסרט "נוסטלגיה" של אנדריי טרקובסקי. זה לא שידור ראשון של הסרט בערוץ, אבל בפעמים קודמות הוא שודר אי שם בסוף הלילה או בפאתי הצהריים ותחת השם "געגועים". "נוסטלגיה" הוא סרטו הלפני אחרון של טרקובסקי, והוא הופק באיטליה ב-1983. זהו, אגב, הסרט היחיד של טרקובסקי (מבין שבעה שביים בסך הכל) שקיים בידי ערוצי הסרטים של הכבלים והלוויין.

לפני חודשיים וחצי ציינתי כאן מלאת 20 שנה למותו של הבמאי הרוסי הענק הזה, שכל שוט שלו עוצר נשימה, כל סרט שלו הוא פיוט מושלם ומרהיב. "נוסטלגיה" הוא מהסרטים האלה בהם העלילה הבדיונית מתערבבת במציאות החוץ-קולנועית באופן מצמרר.
טרקובסקי קיבל אישור מהשלטונות הסובייטים לצאת לצלם סרט ראשון בחו"ל, באיטליה. גיבור סרטו – וכמו תמיד מסמן טרקובסקי את גיבוריו עם כתם לבן בשיער – הוא רוסי שמגיע לאיטליה לחקור את חייו של מלחין שחי כמה מאות שנים לפניו, שהיה כמוהו רוסי שהגיע לעבוד באיטליה, אבל מעולם לא חזר למולדתו אלא מת בגולה. וכך גם הגיבור מגלה שהניתוק מהמולדת, הגעגועים, הנוסטלגיה, משפיעים גם עליו. גם הוא לא מצליח לחזור הביתה ומת לבד בגולה. ובדיוק כמותם, גם טרקובסקי, אחרי שסיים את הסרט, נותר תקוע בגלות, ללא משפחתו, ושלוש שנים אחר כך הוא מת. הסיבה הרשמית היא לא מוות מנוסטלגיה אלא מסרטן ריאות, המחלה ממנה מת כמה שנים קודם גם השחקן הקבוע שלו, האלטר אגו שלו.

השוטים האיטיים והמהפנטים, שלעיתים נדמה שהיה צורך בעזרה מיסטית או על טבעית כדי להשלים אותם, שינויי התאורה, משחקי האור על טקסטורות הקיר, עיצוב הפסקול שתמיד מבליט טיפות מים, הזליגה ממצבי מציאות למצבי דמיון, זכרון, הזיה או מצבי תודעה משתנים, השימוש בפיוט מילולי (לרוב מאת ארסני טרקובסקי, אביו של הבמאי) והניסיונות למצוא לו מקבילה ויזואלית – טרקובסקי יצר סרטים מטה-נראטיביים, מאתגרים לפיענוח (מפרכים עבור צופים חברי סבלנות), אבל בראש ובראשונה תמיד מרהיבים ביופיים ובעוצמתם.

ככל שגיבור הסרט מאבד את אחיזתו במציאות, כך מתהדק הקשר שלו עם דמות תמהונית (בגילומו של ארלנד יוזפסון, שכיכב בהמשך גם ב"הקורבן" של טרקובסקי ועבד גם עם אינגמר ברגמן ותיאו אנגלופולוס), שנותנת לו משימה: להעביר נר דולק מצד אחד של בריכה לצד השני. טרקובסקי מצלם את הניסיון של הגיבור שלו להגשים את הנדר שלו בשוט אחד הנמשך תשע דקות, והוא אחד השוטים הנפלאים בתולדות הקולנוע. הנה הוא, מנותק מקונטקסט או ממסך בגודל ראוי (מי שרוצה להבין מה הסיפור של הנר והבריכה שיצפה בסרט המלא הערב):

והנה עוד אוצר מיו-טיוב: על במה אחת, בפסטיבל קאן 1983, אורסון וולס, רובר ברסון ואנדריי טרקובסקי. וולס מחלק לברסון ולטרקובסקי פרסי הוקרה על סרטיהם שהוצגו בפסטיבל: "נוסטלגיה" של טרקובסקי ו"ל'ארג'נט" (הכסף) של ברסון. הקהל לא מרוצה מבחירת השופטים (לגבי ברסון לפחות) וגם טרקובסקי נראה קצת מאוכזב.

ציוץ