היום הכל בסדר. המשך מחר
נראה שסאגת "המדריך למהפכה" הגיעה לסיומה. הנהלת האקדמיה החליטה אתמול אחרי הצהריים (כך מדווחת הבוקר נירית אנדרמן ב"הארץ") שהסרט אכן יוכל להתמודד על פרס אופיר בקטגוריות הכלליות, ושדרישתו של שאול דישי לפסול את הסרט מהתמודדות נדחתה. אבל מה זה אומר לגבי השנים הבאות? איך זה ישפיע על תקנון האקדמיה מעתה? זה לא נמסר. את זה שומרים חברי ההנהלה למחר, למסיבת העיתונאים שתתקיים ב-11:00 בבוקר להכרזת המועמדים. אני מניח שזה לא מקרי שהם רוצים לדון בזה רק בתזמון הזה, כי אני מניח שלתוצאות ההצבעה מבחינתם יש ערך. אם הסרט לא זכה לאף מועמדות הם יוכלו להגיד "ראו, השיטה עובדת. חברי האקדמיה עצמם מסוגלים לבצע את המיון בכוחות עצמם בלי שנצטרך לפסול ולאשר סרטים מלמעלה". ואם הסרט כן זכה לאי אילו מועמדויות הם יגידו "ראו, זה רצון הרוב. ככה זה בדמוקרטיה. חברי האקדמיה החליטו שהסרט הזה ראוי, ומי אנחנו שנגיד אחרת".
אבל אני בעניין אחר. בדבריו מול חברי הנהלה אתמול, ציטט שאול דישי מהתקנון של פרסי אופיר. חי נפשי! יש תקנון. לא ידעתי. חשבתי שהכל ספונטני ומשוחרר. אז איזה סרט רשאי להתמודד על "פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר"? סעיף 4.1 קובע: "כל סרט עלילה ישראלי באורך מלא, שהופק וצולם בישראל, ושדובר ברובו בשפת המדינה הרשמיות ו/או יידיש ו/או לדינו, אשר לא היה מועמד בשנים קודמות".
ובכן, ברור שסעיף כזה דורש מההנהלה גמישות מירבית, שכן המשפט "שהופק וצולם בישראל" (בלי שום הסתייגות: לא ברובו או בחלקו, אלא "שהופק וצולם בישראל") יגרום לכך שמי שרוצה להתייחס לתקנון היה צריך לפסול מהתחרות השנה את "שליחותו של הממונה על משאבי האנוש" ו"זוהי סדום". שכן שני הסרטים האלה צולמו רק בחלקם בישראל.
ואני, כמו תקליט שבור, מזכיר: הכל הרבה יותר פשוט. התחרות צריכה להיות בין כל הסרטים שהופצו בבתי הקולנוע (לקבוע פורמט אחיד של תנאי סף להפצה) ושאורכם מעל 70 דקות, ושצולמו ומומנו ברובם או בחלקם (זו כבר החלטה אידיאולוגית, אם "ברובם" או ב"חלקם", והאם סרט נחשב "ישראלי" כי הוא צולם בישראל – כמו "רמבו 3" או "תחיה ו"תהיה" – או כי רוב המימון שלו הוא מישראל. זה גם דורש ויכוח כי זהות הקולנוע הישראלי קשורה בכך). ושהקטגוריה תיקרא "הסרט הטוב ביותר". ושסרט כמו "שתיקת הארכיון", אם היה מוקרן בבתי הקולנוע בארץ, אכן יוכל להתחרות בו (כרגע המצב הוא ש"שתיקת הארכיון" הוא סרט קולנוע עבור העולם – הוא יוצא לבתי קולנוע בארצות הברית באוגוסט בעותק 35 מ"מ – אבל עבור ישראל הוא למעשה סרט טלוויזיה שכן מפסטיבל ירושלים הוא ככל הנראה יעבור מיד להקרנה בערוץ יס דוקו). אם חברי האקדמיה יכריזו על כך מחר, התחרות בשנה הבאה תהיה מרתקת ומסעירה יותר. וגם עולם הפצת הסרטים – העלילתיים והתיעודיים – יקפוץ מדרגה. "ארץ בראשית", סרט תיעודי שיוצא השבוע לבתי הקולנוע, יוכל לפיכך להתחרות בשנה הבאה גם על פרס הסרט הטוב ביותר וגם על פרס הסרט התיעודי בלי חשש ובלי שמישהו ינסה להגיד שסרטים תיעודיים אינם ראויים. התחרות צריכה להיות בין הסרטים הכי טובים, לא משנה מאיזה ז'אנר.
דווקא עניין השפה מטריד יותר מעניין הלוקיישן. הלכתי לבדוק בויקיפדיה (בניק לינק) וכתוב שם במפורש: "בתקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה-2005, נקבע תנאי להכרה בסרט קולנוע כסרט ישראלי: "השפה העיקרית בעותק הבסיסי של הסרט היא אחת מן השפות עברית, ערבית, יידיש או לאדינו, או צירוף שלהן".
איך זה יכול להיות? לפי התקנון הזה סרטים שלא דוברים ברובם עברית, ערבית, יידיש או לדינו, לא יכולים להתמודד על פרס אופיר? אי אפשר לעשות סרט ישראלי ברוסית? אמהרית? אנגלית? ספרדית? ומה אם אני רוצה לעשות סרט על זוג פועלים מארתריאה שעובדים באילת ורוב הסרט הוא שיחות בינהם?
סעיף השפה צריך להימחק לאלתר.
סרט ישראלי הוא כזה שיצהיר בתחילתו נאמנות למדינת ישראל- מה הבעיה?
מצחיק, אז בעצם "ביקור התזמורת" היה פסול גם מלהתמודד על אופיר, רק שאף אחד לא שם לב.
יש סתירה בין הנוסח שמצטט יאיר ובין זה של יובל, שכן שפות המדינה הרשמיות הן עברית, ערבית ואנגלית. אבל בכל זאת נדמה לי ש"החברים של יאנה", לדוגמה, לא היה אמור להתמודד על פרס אופיר לפי אף אחת מההגדות הללו.
יאיר,חלומות-חלומות…עדיין לא הגענו לרמה כזאת,לא נראה לי שאדמיה תכריז על מה שאתה כותב,בשבילה זה שינוי דרסתי מדי (לצערי הרב)…
מה קורה אוריק?
אין לי עבודה עדיין
אין משמעות לחיים
פרס האקדמיה רק לסרטים שהופצו בישראל
לנתק את פרס האקדמיה מתחרות האוסקר האמריקאי (ואז גם לשנות את התאריך של מתן הפרס ולעשותו סביב התאריך של האוסקרים (ינואר-מרץ)
להוסיף קטגוריה של הסרט הזר הטוב ביותר (להגדיל את עניין הצופים)
הגדרת סרט ישראלי בדומה להגדרת החלק הישראלי בקו-פרודוקציות (חסל סדר שפה, מיקום הצילומים וחיזוק חלק היוצרים)
ולבסוף- שני סבבי הצבעה
הרבה אי דיוקים בתגובות כאן. בין השאר השפות הרישמיות הן עברית וערבית, לא אנגלית. פתרון מחיקת סעיף השפה בעייתי, שפה היא מרכיב בזהות שלנו. יכול להיות שצריך להרחיב את השפות המותרות כך שיכללו גם את שני גלי ההגירה האחרונים (רוסית ואמהרית). אין כאן פתרון מושלם אבל, כאמור, תחושת הבטן שלי היא שצריכה להיות מגבלה.
צור שפי,
"שפה היא חלק מהזהות שלנו" – מי זה "שלנו"? איזו שפה היא חלק מהזהות שלך? יידיש? לדינו?
למה להוסיף רק רוסית ואמהרית? חלק מהעולים מאתיופיה שאני מכיר מדברים בכלל תיגרינית (ידועה גם כטיגרית – פרטים בניק לינק למי שלא מכיר). אז במאי ישראלי ממוצא אתיופי-טיגרי לא יכול לעשות סרט על הקהילה שלו בישראל שדובר ברובו בשפתם ולהתמודד על פרס אופיר?
הסרט המקסיקני שאני הכי אוהב דובר בכלל ניב גרמני עתיק ונדיר בשם פלאוטודויטש – אבל זה לא הפריע למקסיקנים לשלוח את "אור חרישי" של קרלוס רייגדאס לאוסקרים.
ואגב, מה לשפה מדוברת ולקולנוע? סרט יכול להיות, כמובן, ללא דיאלוגים כלל, מה יהיה עליו לפי החוקים?
יובל, אז אפשר לקבוע דיסיונקציה (או-או) ולאמר –
או סרט ששפתו היא עברית, או אחת השפות ה*מדוברות* בישראל, או שלעם היהודי יש קשר מהותי אליה (יידיש או לדינו);
או סרט שעוסק בישראל – גם אם יהיה באנגלית.
ככה, רמבו יוצא מהמשחק, אבל סרט על קהילה של דוברי טג'יקיסטנית (אם לטג'יקיסטן ישנה שפה ייחודית) בישראל נשאר במשחק.
אוף טופיק:
כשאתם מתווכחים מי נתן למי כסף בשביל לעשות סרט, תגידו תודה שיש בכלל גופים כאלו, קרנות לקולנוע.
הנה, באנגליה, למשל, רוצים לסגור את הקרן שלהם:
http://www.guardian.co.uk/film/2010/jul/26/uk-film-council