08 אוגוסט 2010 | 11:26 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

100,000 ירדו ל"סדום"

הנה הגיע הקומוניקט: על פי דיווחי חברת יונייטד קינג בארבעת הימים הראשונים להקרנת “זוהי סדום” (חמישי עד ראשון) נמכרו למעלה מ-100,000 כרטיסים, ומדובר בשיא של כל הזמן לפתיחה של סרט ישראלי. משה אדרי מצוטט בקומוניקט כמי שאומר שמדובר בשבירת שיא גם ביחס למכירות כרטיסים של מיתולוגיות ישראליות כמו “אסקימו לימון”, “גבעת חלפון אינה עונה” ו”צ’רלי וחצי”.




אוקיי, זה הקומוניקט. עכשיו בואו נעמיק בו. קודם כל, היום יום ראשון, כך שלא הגיוני שכבר נספרו הכרטיסים שטרם נמכרו, נכון? כך שאני מניח שהקומוניקט מדווח על צפי מכירות, כולל של היום, ולא על נתון סופי וספור (נהוג באמריקה לפרסם בראשון בבוקר הערכות לסוף השבוע כולו, תוך הסתמכות על כמות מכירות צפויה של יום ראשון, שהוא תמיד יותר חלש בכמה וכמה אחוזים מיום שבת. ביום שני בבוקר מתפרסמים הנתונים הסופיים). שנית, כשמפיץ מפרסם שנמכרו 100,000 כרטיסים, לרוב זה אומר שנמכרו 80,000 כרטיסים. שלישית, בימי “גבעת חלפון” ו”אסקימו לימון” לא הפיצו סרטים ישראליים ב-39 עותקים, ולא היו מקיימים עשר הקרנות ביום אחד, אז לא היה סיכוי ממילא להגיע למספרים כאלה בסוף שבוע אחד, אז ההשוואה לא רלוונטית. עניין ההפצה הרחבה-מאוד של סרטים ישראליים – בסביבות ה-30 עותקים – התחיל רק ב-2004 עם “סוף העולם שמאלה”. משה אדרי היה מהנדס ההפצה גם אז. אין מה לומר, האיש יודע להפיץ סרטים ישראליים. רביעית, למיטב ידיעתי, הפתיחה הגדולה ביותר של סרט ישראלי אי פעם היתה שמורה עכשיו ל”בופור”, שמכר למעלה מ-30,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו.



ואחרי כל זה, גם אם לבסוף יתברר ש”זוהי סדום” מכר רק 80,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון, זו עדיין פתיחה פנומנלית. לעיתים נדירות מאוד תמצאו סרט כלשהו שמצליח להביא כמות כזו של קהל בסוף שבוע ראשון. פתיחה של 50-60 אלף צופים בארץ נחשבת עצומה ונדירה (“אווטאר” מכר 79,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו). אז למעלה מזה? זה באמת הישג. ההישג הזה מבטא בעיקר את כוחו של המותג והבאתו לידיעת הקהל. סרטים ישראליים, בדרך כלל, מגיעים לידיעת הקהל באיטיות. “זוהי סדום” מוכיח שישראל היא כמו אמריקה: מותגים מוכרים עובדים מצוין אצל הקהל. אבל את העדות להאם הקהל אהב את הסרט או לא נקבל רק בסוף השבוע השני. אם המספר יישאר יציב, או יירד באופן לא דרמטי מדי, זה אומר שאלה שיצאו מההקרנה דיווחו לחבריהם שמדובר באחלה סרט, ואז מגיעים הגלים השניים והשלישיים לאולמות. בסרטים ישראליים סטנדרטיים, כאלה שהפכו ללהיטים גדולים, משבוע שני או שלישי, נרשמת דווקא עלייה במכירות, כי הקהל סומך בעיקר על חבריו ולא על מודעות או על ביקורות. בסרטים הוליוודיים, עיקר ההכנסה מגיעה בשבוע הראשון (בישראל אין עדיין מנטליות של הסתערות על קולנוע דווקא בסוף השבוע הראשון), ואז מתחילה ירידה הדרגתית. ירידה איטית במקרה של סרט אהוב ומצליח. ירידה דרמטית במקרה של סרט שהקהל יצא ממנו מבואס ומזהיר את חבריו מפניו. לכן, יהיה מסקרן לראות האם מפיצי “זוהי סדום” יטרחו להוציא קומוניקט על נתוני מכירות גם ביום ראשון הבא בבוקר. אם כן, זה אומר שהקהל מבסוט. אם לא, זה אומר שהיתה צניחה דרמטית במכירות בסוף השבוע השני.



מצד שני, קל לי למדוד כאן בבלוג איך הסרט עובד. מאז יום חמישי בערב כמות הכניסות שיש לי לבלוג באמצעות מילות החיפוש בגוגל “דע אותי זוהי סדום להורדה” היא אסטרונומית, והקובץ שהעליתי (בלעדית) כבר שוכפל אינספור פעמים ברחבי הרשת וביו-טיוב. אז נראה שבני ה-13 מבסוטים לאללה.

נושאים: בשוטף

21 תגובות ל - “100,000 ירדו ל"סדום"”

  1. דניאלה 8 אוגוסט 2010 ב - 11:56 קישור ישיר

    זה החלום הרטוב של כל יחצ”ן שהקומיניקט יפורסם כמו שהוא.

    זה אמנם קורה לא פעם בעיתונות הישראלית כיום, בעיקר במדורי ה”צרכנות”, אך ממבקר משכיל ומושכל הייתי מצפה להלחם בתופעה ולא להסחף עימה.

    ביקורת תלויית יח”ץ זו הרעה החולה של כל ביקורת לא משנה אם קולנוע או אם זה אוכל או מוזיקה.

    היה אפשר להתייחס להצלחה של הסרט מספרית וזהו אילו זה מה שהיה חשוב להעביר באייטם, אבל ככה זה כבר להתגייס לטובת הסרט. לא משנה אם הוא טוב או לא, מצחיק או לא, בניגוד לכוונות של רוב הסרטים הישראליים האחרים (לפחות של במאים, לא מתחייבת על מפיקים) “סדום” נעשה משיקולים של להכניס מקסימום כסף, ותקציב ביחס לקולנוע ישראלי לא היה חסר שם (אגב, אם התפרסמו נתוני הצפייה, אז אולי כדאי לפרסם את נתוני התקציב? הרי הרי יוצרי קולנוע סקרנים קוראים כאן).

  2. שלום ברכה 8 אוגוסט 2010 ב - 11:59 קישור ישיר

    תכלס, צר לי לומר זאת בתסכול לא קטן, זה מבאס אותי שסרט כזה לא קולונעי, שהוא בעצם מוצר טלוויזיוני משוכפל, שובר את הקופות. וסרטים ישראלים רבים וטובים נלחמים על עשרות אלפים בודדים של הצופים (במקרה הסביר)

  3. אביגיל 8 אוגוסט 2010 ב - 12:12 קישור ישיר

    למה שנתוני סוף השבוע הישראלי יכללו את יום ראשון?

    =========

    רוה לאביגיל: או, שאלה טובה. כשמפיצים מפרסמים נתוני קופה, בין אם באון רשמי או בהדלפה, וכולל הדיווח שלהם לאולפנים. הם סופרים סופ”ש מחמישי עד ראשון (כולל ראשון). למה? ככה. או כדי לנפח קצת את המספר. או כי למרות העובדה שסרטים יוצאים בארץ ביום חמישי, יום חמישי נותר יום די חלש בבתי הקולנוע, כשרק ימים שישי ושבת מביאים מסות. אז המספרים של חמישי ושל ראשון לכאורה משלימים יחד נתון של יום שלם. או משהו כזה.

  4. רז-ש 8 אוגוסט 2010 ב - 13:05 קישור ישיר

    לא יודע, מהנסיון שלי ללכת לבתי קולנוע אז יום חמישי הוא יום עמוס במיוחד. התורים הכי גדולים וההזמנות מראש הכי צפופות זה ביום חמישי בערב. לעומת זאת יום שישי בצהריים זה הזמן שאני הכי אוהב ללכת לסרט, כולם ישנים והאולמות חצי ריקים.
    ונדמה לי שקראתי לא מזמן ראיון עם הבעלים של סינמה סיטי שאמר שיום ראשון הוא היום הכי חלש בבתי הקולנוע שלהם.
    ככה שנראה לי שהרציונאל שהצגת בתגובה לאביגיל לא נכון.
    לדעתי הסיבה שהם מכלילים את יום ראשון זה סתם כי הם רוצים להרגיש אמריקאים. פשוט סוג של פרובינציאליות שמאפיינת את רוב העוסקים בתחום הבידור בארץ.  

  5. (יובל) 8 אוגוסט 2010 ב - 13:34 קישור ישיר

    למתוסכלים,
    כל כרטיס שנמכר ל”זוהי סדום” ודומיו (“סיפור גדול”, “פע הייתי” וכו’) עוזר בטווח הרחוק ל”המשוטט”, “אור” ו”עטאש”. קולנוע ישראלי הוא קולנוע ישראלי הוא קולנוע ישראלי.

  6. רובין 8 אוגוסט 2010 ב - 13:42 קישור ישיר

    צריך גם לזכור שמעבר למותג המוכר, קשת עומדת מאחורי הסרט וכמות הקידום שהיא שופכת עליו בטלוויזיה הוא גם חסר תקדים לסרט ישראלי.

  7. יואב 8 אוגוסט 2010 ב - 13:47 קישור ישיר

    נראה לי שיום ראשון נכלל בחישובי סוף השבוע מכיוון שמרביתם המוחלט של הסרטים אותם מפיצים המפיצים בארץ הם סרטים של אולפנים אמריקאים, ויש לי תחושה שבאולפנים הגדולים מצפים לדיווח סופ”ש שכולל את יום א’. האמריקאים נוטים להיות מאוד שמרנים בעניינים כאלו. אם זו אכן הציפייה של האולפנים האמריקאים, זה בוודאי משפיע גם על תרבות עבודה והנהלת חשבונות שמשפיעה גם על הדיווחים של הקולנוע הישראלי. באופן דומה, ההפקות האמריקאיות שהגיעו לכאן בסוף שנות השמונים (“רמבו III” ושות’), יצרו תרבות עבודה בה היוצרים והטכנאים בענף מדברים עד ימינו על שכר בדולארים, למרות שאין לזה שום משמעות מול מפיק ישראלי בשוק המקומי.

    פרט לכך, ברור שלמפיץ יש אינטרס שיווקי להציג מספר צופים כמה שיותר גדול.

  8. עדי 8 אוגוסט 2010 ב - 14:08 קישור ישיר

    אם אני לא טועה הפרסום היה שהסרט יוצא ב-4.8 ככה שגם יום רביעי בחישוב .

  9. אאאאאאאא 8 אוגוסט 2010 ב - 18:03 קישור ישיר

    ועכשיו, לאחר שלל תיאוריות ההבל שלך, להלן האמת:

    לא מכירות כרטיסים, ולא צפי מכירות.

    קשת, במהלך חסר תקדים וערמומי מאוד שיווקית, מכרה מראש עשרות אלפי (אם לא מאה אלף…) כרטיסים לוועדי עובדים, ממש כפי שמוכרים הצגות נוסח “אני פה בגלל הפודל של אשתי”. כמובן שלא היתה בעיה למכור, מאחר ומדובר בארץ נהדרת ובמחיר בדיחה לעומת כרטיס להצגה (כמובן שלא מכרו במחיר כרטיס קולנוע מלא, הרי זה ועד עובדים).

    התוצאה: אפשר דקה אחרי יציאת הסרט לבשר ש”100,000″ כרטיסים נמכרו. אגב, באותה שיטה בדיוק נינט קיבלה “תקליט זהב” חצי יממה לאחר שיצא לאור אלבומה הראשון.

    בקיצור, עם ישראל לא נהר, הביקורות (למעט שלך המתחנפת-למוות) שמו את הסרט בפרופורציה הראויה לו, לא גבעת חלפון ולא נעליים.
    בסך הכל מערכון ארוך של ארץ נהדרת, שהרבה ועדי עובדים (בלי לשאול את העובדים כמובן) קנו לו כמה עשרות אלפי כרטיסים במרוכז.

    את הצלחתו של המיזם (המאכזב בינתיים מבחינת קשת – הן מבחינת ביקורות והן מבחינת באז ציבורי שלילי) יהיה אפשר למדוד רק בהמשך כשיתבררו מכירות הכרטיסים האמיתיות ולא אלה שנמכרו מראש בעיסקאות מאכערים שמאפשרות לקשת ולאדרי לשקר עכשיו במצח נחושה.

  10. מסכים עם א' בכל 8 אוגוסט 2010 ב - 18:13 קישור ישיר

    מצחיק,
    ההישענות של קשת על ועדי עובדים, מזכירה לי את ההישענות של תוכנת ‘חלונות’ האיומה על DOS.

    כך גם הטייקונים שלנו נשענים על המפעלים הסוציאליסטים, שאותם רכשו בגרושים, וכך בנו את ‘אימפריות האינסטנט’ שלהם.

    רק הקולנוע שלנו איננו של ועדי עובדים. והנה, מבית ‘קשת'(שלוחת הדיונון הקוקה-קולי) באה המהפכה הסוציאליסטית! כיף, כיף, כיף.

  11. ליובל שצודק (לא הכול רע רע רע) 8 אוגוסט 2010 ב - 23:05 קישור ישיר

    איך אתם לא מבינים שההצלחה של זוהי סדום טובה לכולם, לברגמן, לידעיה, לקולירין ולכל השאר? די עם צרות העין. תשמחו. ואם אתם לא רוצים לצחוק, אל תצחקו, רק אל תכפישו, תזלזלו, תגדפו.
    את זוהי סדום עשו אנשים המחשיבים את עצמם כיוצרים. נכון, גוף כלכלי משופשף מימן אותם כדי לגרוף רווחים, אז מה! גם האולפנים ההולווידיים עסוקים בהשגת אותה מטרה עצמה.
    תנו לאנשים לחיות!
    לרווה, דרך אגב, יש ביצים. הוא כמעט היחיד ששוחה נגד הזרם ולא מסתיר את זה שצחק מבדיחות מטופשות ומצחיקות רצח.

  12. נאור 8 אוגוסט 2010 ב - 23:33 קישור ישיר

    רק עוור מוחלט, או יחצן, או סתם שפוט של אדרי, או אחד שמתנלף לקשת, לא יכול לדעת בלי לבדוק שמראש ועוד לפני שהסרט הזה צולם, נקבעה לו אסטרגית שיווק שלפיה יכריזו על מאה אלף צופים כבר ביום השני להקרנתו (אפשר לקחת מחשבון פשוט ולגלות שהמס’ הזה גדול מהקיבולת האפשרית בכלל). עלוב ועצוב שמי שמתיימר להיות מבקר קולנוע רציני, מתרפס ומתפלש כל הזמן לרגלי אדרי בתקווה רטובה שפעם אולי הוא יהיה במאי.

  13. אורנית 9 אוגוסט 2010 ב - 1:06 קישור ישיר

    תחליטו כבר – או שזה לא חשוב כמה סרט מביא לקופות או שכן. אם זה לא חשוב אז מה זה משנה שמכרו אותו לועדי עובדים. אבל לפי המרירות והכעס והעצבים פה זה כן חשוב. וכן הקהל לא אוהב את אור ועטאש, וחצי מהסרטים שאתם ובקאן מהללים, מסיבה אחת בלבד – אלו סרטים משעממים. הם מצולמים טוב, הם נראים טוב, השחקנים מעולים, אבל הם משעממים. והסרט של ארץ נהדרת הוא הרבה פחות בכל מובן – הצילום בסדר, המשחק טוב, והוא לא קורע מצחוק – אבל הוא לא משעמם. וזאת המטרה הראשונה בעשיית סרט, לא לשעמם!!

  14. נאור 9 אוגוסט 2010 ב - 1:21 קישור ישיר

    עוד יחצנית מגיעה לחזק את ועדי העובדים. משלמים לך פר כרטיס או שקיבלת סכום פיקס כדי שבעוד יומיים תבשרי פה שכבר מאתיים אלף ראו תסרט?

  15. מישהו 9 אוגוסט 2010 ב - 3:06 קישור ישיר

    מה קורה למגיבים פה,הבלוג הזה פעם היה מקום שכל אחד יכול היה לעלות את דעותיו,היום על כל דבר שמישהו כותב בא מישהו ותוקף אותו.
    נאור,אתה נשמע כמו אדם קטן וטיפש,צריך להגיד כל הכבוד ל”זוהי סדום” על מכירת הכרטיסים,אבל מעבר להכל על כך שהצלחתו תביא לפיתוח של זרם סרטים ישראלים שנדיר לראות בקולנוע הישראלי,כך הקולנוע הישראלי יוכל להפוך לתעשיית קולנוע אמיתית.
    נאור וכל דומיו ששוטפים את הבלוג לאחרונה תפסיקו לחשוב שאתם גאוניים גדולים,התנהגותכם האגרסיבית לכל תגובה שאינה תואמת לדעתכם היא דוחה ומזכירה התנהגות של ילד אינפנטיל בן 3.
    חוץ מזה לאחרונה עולות פה תלונות רבות ליוצר הבלוג.
    אני אישית חייב להודות שלדעתי זה הבלוג הקולנוע העברי היחיד ברשת ששווה משהו,וגם אם אתם אינכם חושבים כך אין סיבה להגיב בצורות כל כך אגרסיביות כלפי רווה.
    אם לא מתאים לכם על תיהיו פה,אבל בבקשה תפסיקו ללכלך את הבלוג.

    ================

    רוה למישהו: היזהר. טרולי הבלוג מתנפלים על כל מי שכותב דברים חיוביים על “זוהי סדום” בטענה שהוא בוודאי יחצ”ן. אז אתה, לדידם, בוודאי אחד מאלפי יחצ”ני הסרט. למרות שדי ברור שאלה קוראים לאחרים יחצ”ן הם יחצ”ניו של סרט מתחרה (או גרוע יותר: הפקידים עושי דברו במשרדו של אחד ממפיקי אחד הסרטים המתחרים).

  16. דודי 9 אוגוסט 2010 ב - 14:52 קישור ישיר

    לכל המלינים על “זוהי סדום”: אמנם כמה מהמבקרים המבוגרים יותר שחטו אותו, אבל יש גם עוד כמה מבקרים מהדור הצעיר שסימפטו חוץ מרוה:

    http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=737325

    http://movies.walla.co.il/?w=/227/1718808

  17. נאור 9 אוגוסט 2010 ב - 22:27 קישור ישיר

    באופן מצחיק רוה מגיב לאחד שקורא לעצמו “מישהו” ומזהיר אותו מטרולים ומכאלה שיכריזו עליו כיחצן. נו באמת. לפני שנחיל כאן לחשוד בכשרים ולמי שלא שם לב הנה ציטוט מהמישו הזה: “צריך להגיד כל הכבוד ל”זוהי סדום” על מכירת הכרטיסים,אבל מעבר להכל על כך שהצלחתו תביא לפיתוח של זרם סרטים ישראלים שנדיר לראות בקולנוע הישראלי,כך הקולנוע הישראלי יוכל להפוך לתעשיית קולנוע אמיתית.” למי שלא יודע. זה ציטוט מילה במילה ממה שאדרי אמר בראיון מיד לאחר שהכריז על המאה שלו.
    אני במקום רוה הייתי מתחיל לדאוג שהבלוג שלו הפך לפלטפורמה יחצנית יותר מכל דבר אחר.

  18. נוי קוגמן 10 אוגוסט 2010 ב - 0:02 קישור ישיר

    יאיר, אל תידרדר לרמה של (חלק מ)המגיבים אצלך. האנשים שיוצאים נגד כל תגובה אוהדת ל’זוהי סדום’ הם לא בהכרח יחצנים- יותר סביר שהם פשוט אנשים שלא מסוגלים לקבל דעות שונות משלהם. לא כזה נדיר.

  19. שימי 10 אוגוסט 2010 ב - 17:26 קישור ישיר

    לי אין שום אינטרס עם סרט מתחרה (מתחרה על מה גם? על פרס אופיר? על כרטיס ברגע שבוחרים לאיזה סרט ללכת?) ולצערי לא קבלתי שום הצעת עבודה מהמפיקים המתחרים או מקשת.

    לגביי זה ש”סדום” עוזר לתעשייה ופותח דלתות זה קצת קשקוש. זה לא המצב של תחילת שנות ה70 אז היה נתק מוחלט בין היוצרים לקהל. נעשים בישראל עשרות סרטים בשנה, לא כולם יכולים להצליח, אי אפשר גם לנבא איזה סרט יצליח ואיזה לא. ניר ברגמן יכול להצליח ויכול ליפול, דורון צברי יכול להתקבל כקאלט עוד בזמנו ולהיות חלק מההווי הישראלי ויכול להיות סרט שיעניין רק את איגודי היוצרים.
    “בופור” נחשב לארטיסטים שזוכים בפסטיבלים בברלין ובקאן או לסרט מסחרי ש300 אלף איש נהרו אליו? ובטוח שאבי נשר היה מחליף את ההצלחה של של “סודות” ואפילו של “סוף העולם שמאלה” בהצלחה של “ביקור התזמורת”. אמנם הרבה פחות מ400 אלף איש בישראל ראו את הסרט, אבל הסרט לא רק עשה יותר כסף בחו”ל מסוף העולם שאומרים שכל ההכנסות בו נשרפו על הפרסום, אלא ההצלחה האדירה של הסרט בחו”ל איפשרה לקולירין להרים הפקה בתקציב יותר גבוה ללא מאמץ (יחסית).

    בסופו של דבר מכירות הכרטיסים לקולנוע בישראל בעלייה וכל עוד תמשך התמיכה הממשלתית יש מקום לסדום ויש מקום גם לעמורה.

    ודבר אחרון, לנוי ולאחרים, קשת זה גוף שמה לעשות להרבה אנשים שעובדים בתחום יש בטן מלאה נגדו, ולא יעזור אם סידרו להם עוד הפקת סרט עם 40 ימי צילום, ואכן כמו שנאמר כבר אם סרט כזה הוא לא מפיל מצחוק מבחינה היסטרית יש בזה מן הכשלון במידה מסויימת.

  20. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 6:36 קישור ישיר

    Buddy this spam comments here are driving me spastic! Delte them!

  21. Christie Tubb 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    Sometimes I just think that people write and dont really have much to say. Not so here


השאירו תגובה