לפני שהמבול יהפוך לטפטוף
ראיתי סוף סוף את "מבול" של גיא נתיב, ובכך סיימתי את הצפייה בכל חמשת המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב בפרסי אופיר. הצפייה בסרט יצרה אצלי שרשרת אסוציאטיבית של מחשבות:
א.
בתוך כחודש יוצאים בארץ שלושה סרטים ישראליים שמציעים פראפרזות על ארבע הפרשות הראשונות של ספר "בראשית": "ארץ בראשית" מגיב לפרשת "בראשית". "מבול" מצטט ארוכות מפרשת "נח". ו"זוהי סדום" משתמשת בלא מעט אלמנטים עלילתיים מהפרשות "לך לך" ו"וירא". הקולנוע הישראלי מתחזק?
ב.
נחמד "מבול". אבל רגע: צחי גראד, רונית אלקבץ, שני אחים ופסי רכבת? זה לא אח תאום של "ציון ואחיו" של ערן מרב משנה שעברה. ולאן נעלם הסרט ההוא, שזכה להתעלמות לא מוצדקת? ואם "מבול" מועמד, למה "ציון ואחיו" לא היה מועמד.
ג.
כאמור, "מבול" נחמד מאוד. אבל לטעמי האישי "התגנבות יחידים" טוב וחשוב ממנו, ולו בעיניי הגיע יותר להיות אחד מחמשת הסרטים הסופיים. אבל, חברי אקדמייתנו לא מחפשים הברקות, הם מחפשים רגש. וברגש, "מבול" אכן מנצח את "התגנבות יחידים".
ד.
באופן משונה יוצא שהבחירה של חברי האקדמיה בחמשת הסרטים המובילים לפרס אופיר היא כמעט אקט של אצירה אמנותית. שלושה מהסרטים בחמישיה מתכתבים זה עם זה באופן די מפתיע: "פעם הייתי", "הדקדוק הפנימי" ו"מבול". שלושתם סרטים על נערים. שני הראשונים מספרים על נערים בשנות הששים שמתמודדים עם צלקות השואה של המבוגרים סביבם. שני האחרונים מציגים דמות שהולכת ומתכנסת לתוך עצמה, ובשניהם המצוקה הזאת באה לידי ביטוי בשוטים של נער בתוך סירה.
ה.
וזו גם שנת הבר מצווה: גם "מבול" וגם "הדקדוק הפנימי" (וגם "חיים בזמן מלחמה" של טוד סולונדז שעולה בארץ בסוף השבוע) עוסקים בגיבור רגע לפני טקס בר המצווה שלו. וב"מבול" הגיבור מתאהב בבתו של הרבי שמלמד אותו את הקריאה בתורה. ראיתי את זה השנה גם בסרט הסטודנטים "שומר הברית", שגם הוא עוסק בגיבור רגע לפני הבר מצווה שלו.
ו.
בקשה לבמאים ולתסריטאים בארץ ובעולם: נא להפסיק עם סצינות בהן מישהו מתקשר לביתו של הגיבור ומשאיר הודעה על המשיבון הקולי, אותה אנחנו שומעים בקול רם והיא מספקת לנו מידע לאקספוזיציה או לנקודת מפנה עלילתית. די, אין יותר משיבונים כאלה, עם קלטות ורמקולים. הכל עכשיו זה תאים קוליים. זה כמעט כמו למקם סרט בהווה ולגרום לגיבור להיפצע מפיצוץ הפרימוס שלו. ובהזדמנות זו: מאיזו עדה מגיע משפחת רושקו, גיבורת "מבול"? כי חוץ מתימנים, אני לא מכיר אף עדה שמנהגה לקרוא בעלייה לתורה בבר מצווה את הפרשה כולה, ולא רק את המפטיר וההפטרה. נכון, תחילת הפרשה, העוסקת בנוח והמבול, מהווה מוטיב חוזר לאורך הסרט, ואילו המפטיר – שכבר עוסק בגניאולוגיה של הדורות בין נוח לאברהם – כבר לא לרלוונטית לסרט, אבל בכל זאת: רוב עצום מהצופים (הבנים) בסרט עברו טקס בר מצווה, או לפחות נכחו באחד, לא? למה להציג משהו שכל כך הרבה אנשים יודעים שהוא לא מדויק. אפילו בסצינת העלייה לתורה ב"יהודי טוב" עשו את זה נכון יותר (ומכיוון שהגיבור ב"מבול" קורא את הפרשה מתחילתה, זה אומר לי שמשפחתו לא רק ממוצא תימני, אלא שהם גם כהנים). אם יש מנהג אחר שאני לא בקיא בו, אשמח ללמוד.
עדכון: עדכנו אותי בתגובות ובמייל שקיים מנהג שלא הכרתי גם בקרב משפחות שאינן תימניות של קריאת הפרשה כולה על ידי נער הבר מצווה. השכלתי, ואני חוזר בי מהסתייגותי. אני משאיר את הדיון בנושא כאן בתקווה שמי שיצפה בסרט ויתהה בקשר לכך יוכל למצוא כאן תשובה לתהייה.
ז.
אבל אניח לקטנוניות, כי בסרט בהחלט משהו עדין ויפה. יש בצילום כמה רגעים מלאי השראה של פיוט והתבוננות מקסימה בטבע. והכי חשוב, הסרט חשף בפניי מוזיקאי שלא הכרתי ועכשיו אני מאזין לו לא מעט. בזכות העובדה שהסרט הוא קופרודוקציה עם קנדה, מלחין הסרט הוא זמר קנדי בשם פטריק ווטסון, והמוזיקה שלו מקסימה מאוד. הייתי מביא אותו להופעה בארץ בסמוך לבכורת הסרט. הנה שיר שלו:
רוב הקשקשת הדתית שאתה מכניס בזמן האחרון לכל ביקורת שלך (לשיטתך נראה שכל התסריטאים והבמאים בעולם בקיאים בספר תהילים)פשוט מיותרת, משעממת לחלוטין ולא תורמת דבר להבנת הסרט.
ראג'ניש,
אם זה לא נאה לך, אתה יכול לגלוש באתרים אחרים. אתה ממש לא חייב להמשיך סבול כאן, ובטח שלא להמשיך להגיב בגסות בפורום הזה. פרט לכך, כאפיקורס גמור אני יכול להבטיח לך שאין לי יותר מדי הערכה ליוצרים שאין להם בקיאות בסיסית באבני היסוד של התרבות בה הם חיים – וזה כולל, בין השאר, גם את התנ"ך. כל יוצר בעל שיעור קומה מינמאלי חייב להבין את המשמעויות המקופלות במילה "מבול", ממש כמו שהוא חייב להבין את המשמעויות המקופלות במילים כמו "אדיפוס", "אודיסאה", "דון קישוט", "התופת" או "ויה דולורוזה". זה לא עניין דתי, זה עניין תרבותי.
גם ב"יהודי טוב" היה איזה עייסק עם בר מצווה, לא? אה, זה סרט! אל נקמות השם!
יואב, התגובה המתלהמת שלך פשוט מביכה לאור העובדה שהבעתי דיעה לגיטימית על אספקט מסויים בביקורות של יאיר רווה מהן באופן כללי אני נהנה.
ואם זה לא הובן אז הבעייה שלי היא עם הניסיון שלו להעניק נופך תנ"כי דתי לכל סרט אותו הוא רואה בזמן האחרון אף שהקשר בין שניהם הוא קלוש במקרה הטוב
זה תלוי ברמת המוטבציה והדבקות של נער הבר מצווה. אצלנו בבית הכנסת האשכנזי
הסטנדרט הוא לקרוא את ההפטרה , אבל יש מגדילי ראש שקוראים את כל הפרשה.
לרוב מדובר בכאלה שאביהם או סבם או דודם הוא מאוישות בית הכסת.
יאיר שלום,
יש לי מה לומר על הטענה שלך בעניין קריאת הפרשה ב"מבול". אני לא מתחזק ולא מגלה את העולם היהודי בימים אלה, ולו בגלל שגדלתי בתוכו והוא חלק ממני. הנה כמה תשובות לשאלותיך, שאולי יבהירו כמה עובדות ויתקנו את טענותיך ליוצרים:
את פרשת השבוע המלאה קורא חתן בר המצווה בכל עדה- אם הוא או משפחתו קצת יותר ממסורתית או שחשוב לה לעשות את זה. בסביבתי זה היה נכון לילדים מכל מוצא, ולמדתי בבי"ס עם אשכנזים ותימנים ופולנים ומרוקאים ותוניסאי אחד וכמה גרוזינים ואפילו מספר ס"טים. מה שאומר הרב בסרט על זה שהיה צריך לקרוא שתי פרשות איומות, תזריע ומצורע- למרבה הצער, זה קרה גם לי. מאד הצחיק אותי לראות את זה בסרט, אבל לא צחקתי הרבה כשלמדתי לקרוא אותן ( ולא. לא הייתי ילד חובש כיפה).
מי שקורא רק את המפטיר הם החילוניים, לא משנה מאיזו עדה. זהו המינימום הנדרש מחתן בר המצווה, כאשר בעל הקריאה משמש לו שליח מצווה. הנער המשועמם והמיוסר צריך רק לעמוד בקריאה של המפטיר וההפטרה, כי מישהו עשה את העבודה בשבילו.
אתה יודע הרבה על קולנוע ויכול לתת אבחנות בעלות ערך מאייזנשטיין ועד קולירין, שגם אם לא מסכימים איתן- הן באות ממקום של ידע עמוק ושנים של עיסוק. ביהדות, לעומת זאת, יש לך עדיין הרבה מה ללמוד, כמו לכל אחד שהנושא חשוב לו- וקצת יותר. מהמקום הזה, אתה צריך להזהר מללמד או לקטרג.
ואידך זיל גמור.
יאיר יקירי –
בקיאות במורשת אבות אין פרושה להתחזק. לעתים זה אפילו אומר את ההפך.
אני יכול להכנס פה לדיון ארוך על העובדה ששבירת המונופול התרבותי דתי על מה שקרוי "ארון הספרים היהודי" (בטוי מאוס) היא מעשה חילוני, ואולי המעשה הציוני החשוב ביותר. לא סתם מי שנלחם בשבירת המונופול הזה הם חרדים שהם בעליו של המונופול הנוכחי (ויש לזה כמה משמעויות שחלקן תרבותיות וחלקן כלכליות גרידא: משרות רבנות, חיתונים, כשרות וכו').
אבל אני לא בטוח שזו הבמה.
אני שמח על כל הדהוד יהודי בתרבות הישראלית ובוודאי בקולנוע, דתי או חילוני.
מה שמפתיע אותי, וזאת מבלי לראות כמעט סרטים השנה (חוץ מ"התגנבות" שאנחנו חלוקים עליו בצורה מביכה כמעט) במה שאתה כותב – זה שסם שפיגל השתלטו סופית על הקולנוע הישראלי, לפחות מבחינה תמטית: שלושה סרטי ילדים ונוער? זהו, אנחנו חוזרים לסרטי התבגרות?
מתי מישהו יעשה סרטים על אנשים בגיל שלי, כאן ועכשיו?!
מסכים עם נחום בקשר להסבר על הקריאה ומוסיף- שכאשר חתן הבר- מצוה 'קורא' את הפרשה הוא קורא אותה לכל העולים לתורה, והוא עצמו עולה באחת משבע העליות לתורה. זה שהוא קורא את כל הפרשה לא הופך אותו לכהן. הכהן עולה בהתחלה וחתן הבר מצוה קורא בשביל הכהן. (חבל שב-'יהודי טוב' לא הראו את העליה הראשונה כי אז אחד האחים היה יכול לעלות… מן הזדמנות היצ'קוקית כזו)
אורי, אתה בטוח מתלוצץ.
לדעתך ישנה אינפלציה של סרטי ילדים ונוער בארץ? באמת? כי אני לא מכיר כמעט בכלל סרטי ילדים תוצרת ישראל, מעשר השנים האחרונות. וזה שגיבור הסרט הוא ילד ממש, אבל ממש, לא הופך את הסרט ל"סרט ילדים". לפעמים בדיוק להיפך.
ואז אתה מסיים בזעקת "מתי מישהו יעשה סרט על אנשים בגיל שלי, כאן ועכשיו?!", אליה אני פשוט מוכרח להגיב בזעקה משלי – אם אני רואה עוד סרט ישראלי אחד על הבורגנות התל-אביבית של בני העשרים עד ארבעים, אני מקיא על מישהו. וסליחה מראש אם אתה לא תל-אביבי ו/או בורגני, הכוונה הייתה ברורה אני מקווה…
אומנם הסרט נחמד ומרגש אבל הוא הרבה יותר טוב מסרטים אחרים השנה ובטוח מהתגנבות יחידים ומפעם הייתי.
מבול סרט מעולה כל השחקנים משחקים רגוע ובלי ג'סטות רונית וצחי נפלאים בלי שום קשר לכך ששיחקו זוג יחד בסרט אחר ובכלל תסריט מצוין .מזל שהוא נכנס לחמישיה
ראיתי את "מבול" וההתלהבות שלי ממנו הייתה "חלקית" בלבד.
זהו סרט טלוויזיה עשוי טוב אבל הוא מאוד "במשקל נוצה" לטעמי, במיוחד אל מול חלק מהסרטים העלילתיים שלא הגיעו ל"רביעייה" שבתוך ה"חמישייה" (בהצבעת חברי האקדמיה, אני מתכוון).
ליר כץ משחקת נפלא. בכלל, התסריט והמשחק הם הצדדים החזקים של הסרט. עם זאת לא אהבתי עד כדי להבין מדוע הוא מועמד לסרט הטוב ביותר(אלא אם כן ליהוק של הרבה שחקנים איכותיים לתפקידי משנה משפר פופולריות בקרב חברי האקדמיה). וזאת תוך הסתייגות: איכות השמע בהקרנה בה הייתי לא הייתה מיטבית.