09 ספטמבר 2010 | 16:30 ~ 19 תגובות | תגובות פייסבוק

האזינו: קטע מהפסקול של אהוד בנאי לסרט שלי

אני חושב שאני קצת מאוהב במוזיקה שאהוד בנאי כתב לסרט התיעודי שלי, “שרון עמרני: זכרו את השם”. השנה בה עבדתי על הסרט היתה רכבת הרים רגשית, מלאה עליות וירידות, הצלחות וכשלונות, ובדרך למדתי לוותר על דברים שאני אוהב כדי שהסרט יהיה קצר ומדויק יותר. ואני מקווה שגם רגשי (ומי יודע, אולי אפילו נבון יותר). אבל חמשת הימים שבהם עבדנו, בנאי ואני, על המוזיקה – הדיבורים והחיפושים לפני, ואז ההקלטות והמיקס – היו ללא ספק הרגעים שהכי התרגשתי בהם, ושהכי נהניתי בהם. אני מת להשמיע לכם את השיר שלו מתוך הסרט, “עד הפעם הבאה”, אבל עדיין אסור לי. אז אני נותן לכם טעימה מתוך קטע קטן שמלווה את אחת הסצינות בסרט. לקטע אני קורא “תיקו”. ואני נותן לכם אותו כאן בשתי גרסאות: אחת ללא סולו גיטרה ואחד עם. איזה מהם עדיף בעיניכם? (לחצו על הלינקים כדי להפעיל את הנגן).


גרסה א’:

“תיקו” של אהוד בנאי. מתוך “שרון עמרני: זכרו את השם”



גרסה ב’:

“תיקו”, עם סולו גיטרה של אהוד בנאי

נושאים: בשוטף

19 תגובות ל - “האזינו: קטע מהפסקול של אהוד בנאי לסרט שלי”

  1. דבורית 9 ספטמבר 2010 ב - 16:39 קישור ישיר

    גרסה ב’. אין ספק.

  2. בוריס 9 ספטמבר 2010 ב - 16:48 קישור ישיר

    ללא ספק, עם הסולו

  3. איתן 9 ספטמבר 2010 ב - 18:26 קישור ישיר

    גם אני מצטרף – הקטע השני יותר מלא, יותר מרובד, ויותר יפה. הגיטרה מוסיפה המון.

  4. Daniel 9 ספטמבר 2010 ב - 18:54 קישור ישיר

    ב’, בלי כל ספק.

  5. איתן 9 ספטמבר 2010 ב - 19:15 קישור ישיר

    משהו אחר:

    גם בהונגריה אוהבים את הקטע של להיכנס לתוך חלום של מישהו אחר. סוג של Inception + רוטב הונגרי של בתי זונות וסמים (וזה לא סרט של גיורגי פאלפי)
    שם הסרט: ביבליוטק פסקאל
    וזה הסרט שהם שולחים השנה לאוסקר. אין לו סיכוי.
    תקציר הסרט:
    In order to regain custody of her daughter, whom she left in the care of her fortune-telling aunt, Mona must tell a social worker her story. The tale she spins—and the movie we watch—is a wild, surreal adventure in which people are able to project and enter each other’s dreams, and our heroine is sold into slavery and lands in a swank, debauched Liverpool brothel where the patrons enact their literary/sexual fantasies with Lolita, St. Joan, and Desdemona. Rendered with dazzling tracking shots, striking CGI effects and a pulsing soundtrack, Hungarian director Szabolcs Hajdu’s risk-taking fantasia has style to spare. But under the seductive surface lurks the very human story of a woman who uses fantasy to cushion the pain of life.

    טריילר:
    http://www.youtube.com/watch?v=qBBNftn9Q5E
    (בהונגרית, עם תרגום לצ’כית).

  6. מוטי 9 ספטמבר 2010 ב - 19:22 קישור ישיר

    יאיר זה נורא תלוי את איזה תמונה זה מלווה. בשמיעה חסרת קונטקסט קטע ב’ מעניין יותר, כי יש לו רובד נוסף, אבל יכול להיות שעל גבי הסרט הוא יהיה פחות טוב. כפי שאמרתי, זה תלוי מה התמונה עושה בזמן ששומעים את המוזיקה.

  7. רון 9 ספטמבר 2010 ב - 20:43 קישור ישיר

    ב’ יותר עמוק, מענין ועומד בפני עצמו ואילו א’ יותר מינורי וזורם.
    העינין החשוב הוא איזו סצינה הוא מלווה – קטע ב’ עלול ,למשל, ‘לגנוב’ את מרכז הכובד מטקסט (אחר) ולכן קשה לומר מה יותר ‘מתאים’, הכל בהתאם לקונטקסט.
    בהצלחה.

  8. R 9 ספטמבר 2010 ב - 21:02 קישור ישיר

    לאיתן- למרות שטרנד החלומות מתחיל לייגע הסרט נשמע ונראה מעניין. מבחינת סגנון ותוכן (גם אם בעייתי) כנראה שאעדיף את זה על פני האקשנון המלודרמטי של נולאן.

  9. צור שפי 9 ספטמבר 2010 ב - 21:42 קישור ישיר

    אין תיקו. ב’ מנצח.

  10. אוי ואבוי 10 ספטמבר 2010 ב - 3:01 קישור ישיר

    אוף טופיק – רון הווארד יביים טרילוגיה ע”פ “המגדל האפל” של סטיבן קינג.
    רון הווארד?! למה, אלוקים, למה?
    http://www.stephenking.com/promo/dark_tower_film_and_tv/news_tracker/dark_tower_pr1.pdf

  11. איתן 10 ספטמבר 2010 ב - 10:44 קישור ישיר

    ובזמן שהזמן במדינת ישראל נעצר, העולם ממשיך להסתובב.
    התפרסמה שורט-ליסט (שהיא לא כל כך שורט) של 46 סרטים מתוכם האקדמיה האירופית תבחר מועמדים לפרס האוסקר האירופי. יש סרט ישראלי אחד ברשימה. “לבנון” של שמוליק מעוז. כמו שכתוב: אין נביא בעירו.
    הרשימה במלואה:
    http://www.europeanfilmacademy.org/2010/09/09/46-films-in-efa-selection/

  12. מור 10 ספטמבר 2010 ב - 13:20 קישור ישיר

    גרסה ב. יותר מיוחדת.

  13. מאנקי 10 ספטמבר 2010 ב - 15:04 קישור ישיר

    קטע א’ סתמי מאוד.
    ב’ נשמע קצת כמו משהו של מארק נופלר האגדי.

  14. אלברט 11 ספטמבר 2010 ב - 1:48 קישור ישיר

    גירסה א’, בלי הגיטרה, טובה בהרבה. בגירסה ב’ הגיטרה בולעת את הפסנתר והפסנתר יותר מתאים לקטע מהחשמלית. ד”ש לאהוד.

  15. ארז 11 ספטמבר 2010 ב - 20:36 קישור ישיר

    קטע ב’ אהוב עלי יותר

    אבל יותר מעניין אותי האם הבחירה באהוד בנאי לפסקול הסרט נבעה או קשורה לכך שהוא עשה את המוזיקה לל”ג בעומר, סרט הגמר של שרון עמרני?

  16. ברק 11 ספטמבר 2010 ב - 23:44 קישור ישיר

    ההבדל הוא קטן. א’ ילווה את התמונה מעט יותר טוב. הגיטרה ב-ב’ יכולה לצרום טיפה האוזן

  17. סו 11 ספטמבר 2010 ב - 23:51 קישור ישיר

    מה שרון אמר. מדהים איזה אפקט רגשי יש למוזיקה. קטע ב’ מרגש יותר, כך שבאמת תלוי מה רוצים מהסצנה…

  18. קוראים לי איציק 12 ספטמבר 2010 ב - 13:34 קישור ישיר

    הקטע השני מקסים מאוד, ושניהם עושים חשק לשמוע עוד (וכמובן גם לצפות בשילוב שלהם עם הסרט)

  19. Terese Muniz 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    Thanks for creating this. I really feel as though I know so much more about the topic than I did before. You should continue this, Im sure most people would agree youve got a gift.


השאירו תגובה