פוסט אורח: עידן אלתרמן ♥ "הרשת החברתית"
ביום ראשון הייתי אמור לראות את "הרשת החברתית" בהקרנה של "כלכליסט" כדי להעלות כאן ביקורת היום, לכבוד עליית הסרט להקרנות מסחריות. אבל החיים התערבו באמצע, צחקו לי בפרצוף, וקשקשו לי כהוגן את כל התוכניות. וכך, בגלל עניינים אחרים שבכלל לא קשורים לקולנוע, לא רק שלא ראיתי את "הרשת החברתית" ביום ראשון, מסתמן כרגע שלא יהיה לי איך לראות את הסרט לפני יום שני. אבל כדי שלא ייצא שדווקא הבלוג הכה פרו-דיוויד פינצ'ר הזה יתעלם מ"הרשת החברתית", הזמנתי את חברי, עידן אלתרמן, שכבר ראה את הסרט, לכתוב עליו. ומתברר שהוא נשפך ממנו לגמרי ורואה בו דרמה שייקספירית בת זמננו.
מכאן, הבמה של עידן:
על כרזת הפרסום של "הרשת החברתית" מופיעות פניו של השחקן ג'סי אייזנברג בדמותו של מארק צוקרברג, ממציא פייסבוק. העיניים שלו חלולות, הפנים חסרות הבעה. לאיש שהמציא את פייסבוק, המקדש של התקשורת המודרנית, יש הבעה של פלגמט בודד.
מזמן לא ראיתי סרט שעורר בי כל כך הרבה אסוציאציות ומחשבות כמו "הרשת החברתית". כבר כמה חודשים שיש דיבור על "הסרט על פייסבוק". הסרט החכם הזה הוא הרבה מעבר לזה. הוא בעיקר סרט על דיסקומוניקציה. למעשה, כבר בפסקול שבכותרות הפתיחה יש רמזים לכך: הסרט נפתח בנגינת פסנתר עדינה ומינורית כשברקע זמזום מתכתי ומטריד שהולך ומתגבר, כאילו צרעה נכנסה לך למוח. יש משהו עוכר שלווה בדיסוננס המוזיקלי הזה. לא מפתיע. אחרי הכל, זה סרט של דיוויד פינצ'ר. בסוף העשור הקודם הוא ביים את "מועדון קרב" והצליח ללכוד את אווירת הפסיכוזה והטירוף של סוף המילניום. עשר שנים עברו ופינצ'ר עשה סרט נוסף שמתאר את רוח הזמן הנוכחי רק שהפעם הפסיכוזה הוחלפה בניכור. אפילו ריקבון. כי נכון שכולנו שפוטים של פייסבוק, אבל משהו רקוב בממלכת הסטטוסים. "הרשת החברתית" היא כמו טרגדיה שייקספירית עכשווית – יש בה מאבקי כוח ושליטה, יש בה ניסיונות להשתלט על הממלכה של אוניברסיטת הרווארד ועמק הסיליקון, ובעיקר יש בה גיבור טרגי שנותר נטוש בפסגה לאחר שחטא בחטא היוהרה ולא נותר לו אלא לשלם את המחיר הנפשי. במקרה של צוקרברג, השאלה שמלווה את הסרט היא האם הוא ישלם גם את המחיר הכספי. העלילה מזגזגת בין שתי התביעות המשפטיות שצוקרברג התמודד איתן (אחת מהן מחברו הטוב ביותר) לבין הימים והארועים שליוו את תהליך המצאת הפייסבוק שלו, מרגע שהתחיל כאתר בלעדי להרווארד עד שהפך למותג האינטרנט החזק בעולם לצד גוגל.
התסריטאי המבריק ארון סורקין (יוצר "הבית הלבן", בין היתר) בנה דמות של גיבור שחולם ליצור אתר לקשר אנושי אבל הוא בעצמו לא מוכן שיחבקו אותו. אדם שרוצה לגרום לבחורה שזרקה אותו להרגיש משהו אליו אבל בדרך הוא מאבד את היכולת להרגיש משהו בכלל. אדם עם אובססיה: להיות משהו. בטריילר של הסרט מנוגן השיר "קריפ" של רדיוהד עם המשפטים "הלוואי והייתי מיוחד" ו"אני לא שייך לכאן". לפי דמותו של צוקרברג בסרט, כסף לא היה המניע שלו. ממש לא. הוא רצה שייכות. הוא רצה לעשות משהו גדול שיוציא אותו סו פאקינג ספיישל. בעיקר בעינייה. אתה לא כזה שמוק, אומרת לו אחת הדמויות בסרט, אתה רק נורא מנסה להיות אחד כזה. איזה משפט מעולה. בכלל, הרבה זמן לא ראיתי בקולנוע סרט עם דיאלוג כזה אינטילגנטי ומהנה, והדמויות יורות את המשפטים בקצב מהיר יותר מהצמיחה של פייסבוק. הדמויות בעולם של סורקין ופינצ'ר מתנהלות בקצב פס רחב – הן מדברות לפני שהן חושבות, פועלות לפני שהם נושמות, חותמות על חוזים לפני שהן קוראות אותם.
כשיצאתי מהסרט שמעתי אנשים בקהל ממלמלים האם צוקרברג האמיתי הוא באמת הטיפוס הבעייתי שמצטייר מהסרט. אני מניח שלא. לא לגמרי. אבל האם זה באמת משנה? מה שמעניין בקולנוע זה לא ההיצמדות לאמת אלא הניסיון ללוש את המציאות לסיפור אפקטיבי. ואגב, השאלה "האם לחיים האמיתיים יש עדיין משמעות בעידן הפייסבוק?", היא אחת השאלות שהסרט מתעסק בהן. "פעם אנשים גרו בחוות, אחר כך בערים, והיום אנחנו גרים באינטרנט", אומר באחת הסצינות שון פרקר, מייסד אתר נאפסטר לשעבר ודמות משמעותית בעלילת הסרט. וכשגרים באינטרנט ממילא אין משמעות לאמת.
בראיון שראיתי ביוטיוב עם צוקרברג האמיתי הוא יצא כנגד הסרט (איך לא) ובעיקר זילזל במוטיבציה שהדביקו לדמותו – שהוא בנה את פייסבוק רק כדי להרשים בחורה (או בחורות באופן כללי). צוקרברג הוסיף בהומור שהדבר היחיד שמדוייק בסרט הוא התחקיר המעמיק של הבגדים שהוא לבש באותה תקופה. מצד שני, התביעות המשפטיות שהתנהלו נגדו אכן קרו ומתוארות לפרטי פרטים. הדמות הסימפטית ביותר בסרט היא של החבר הכי טוב (והיחיד) של צוקרברג, אדוארדו סאברין, שהיה גם השותף העסקי. כבר בתחילת הסרט אנחנו רואים שהוא תובע את צוקרברג. איך ולמה זה קרה? העלילה חושפת בהדרגה את התשובה במלאכת עריכה קולנועית מבריקה. עוד דמויות משנה שנאמנות למציאות הן האחים התאומים שתבעו את צוקרברג על גניבה של קניין רוחני, בטענה שפייסבוק הוא בסך הכל פיתוח של רעיון שהם הציעו לו (שיהיה בריא פינצ'ר: שני התאומים מגולמים על ידי אותו שחקן, שראשו הולבש דיגיטלית על ראשו של כפיל שצולם לידו). ויש כמובן את שון פרקר, מייסד נאפסטר, בליהוק מעולה ומפתיע של ג'אסטין טימברלייק.
מעל לכל, זה סרט של ג'סי אייזנברג. מסרט לסרט אני מעריץ אותו יותר. בפעם הראשונה שראיתי אותו, בסרט הנפלא "חיים בין השורות", שמתי עין על השחקן הזה. מעבר לשם המשפחה היהודי שלו (והזהה כמעט לצוקרברג), אייזנברג הוא ליהוק מושלם לתפקיד בגלל שדמותו הקולנועית תמיד שידרה גם אינטליגנציה וגם פגיעות. ב"הרשת החברתית" הוא נותן תצוגת משחק מושלמת. בעיקר בסצנות של הבירור המשפטי. הוא מתעלה על עצמו בסצנות האלה כשהוא מתבוסס בבדידות שלו בזמן שכולם מסביבו רוצים נתח מהחשבון בנק ומהמצפון שלו. אייזנברג משחק את הרגעים האלה באמביוולנטיות זחוחה, במבט כה מכני וחסר תוכן שזה מצמרר. זהו מבט שכל כולו אומר – איגנור. בשוט האחרון והנפלא של הסרט הוא מצליח לגעת ללב כמעט בלי לעשות כלום, וזאת בעיקר הודות לבחירה תסריטאית מבריקה (ומעוררת חיוך) שמסיימת את הסרט.
כשחזרתי הביתה אחרי הסרט נכנסתי לפייסבוק וכתבתי בסטטוס שלי ש"הרשת החברתית" הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי, בלי ששמתי לב שזו הפכה להיות התנייה קבועה גם שלי, לעדכן סטטוס. פתאום נפל לי האסימון שכולנו קצת צוקרברגים, נבראנו מחדש בצלמו ובדמותו. אנחנו מתקשרים עם העולם תוך כדי ישיבה מול מחשב, לבדנו. אנחנו ממירים יחס אנושי במקלדת ועכבר, והכל בשביל עוד פיסת שייכות. מישהי מהחברים שלי (אין לי מושג מי היא אבל היא ברשימת החברים שלי, כמו חצי מהם) כתבה בסטטוס שלה – "נמאס לי שאף אחד לא אוהב אותי. כולם רק מחבבים אותי". עשיתי לה לייק.ֿ
עידן אלתרמן
פורסם ב"פנאי פלוס", 27.10.2010
אני ראיתי את הסרט בהקרנה של כלכליסט ביום ראשון ויצאתי בהרגשה של אכזבה. הסרט ברובו פשוט נורא משעמם. אין שם כמעט התפתחות דרמטית ואין ממש הזדהות עם הדמויות. הדמות היחידה שאתה כביכול אמור להזדהות עימה היא של אדוארדו סאברין אבל גם הוא לא תרם יותר מדי לפייסבוק לפי הסרט ולכן קשה לעשות זאת. הפסקול של טרנט רזנור הוא אכן מצויין. וזהו בערך. מה שעצוב הוא שהסרט כנראה יזכה באוסקר ופינצ'ר יקח את פרס המבאי על הסרט הכי פחות טוב שלו.
אני ממליץ לצפות בסרט מוקדם של ג'סי אייזנברג בשם "רוג'ר דודג'ר". סרט הרבה יותר טוב.
סחטיין על הביקורת, אלתרמן!
לחלוטין מסכימה, סרט נפלא.
גם מהנה, גם אינטליגנטי וגם נותן אגרופון בבטן ומשאיר אותך עם תתחושה חלולה בנשמה. תחושה שהיא מסימני ההיכר של סרטי פינצ'ר הגאון.
אבל במשפט: "בשוט האחרון והנפלא של הסרט הוא מצליח לגעת ללב כמעט בלי לעשות כלום, וזאת בעיקר הודות לבחירה תסריטאית מבריקה שמסיימת את הסרט."
האם לא התכוונת לבחירה *מוזיקלית* מבריקה?
אם לא, אפשר רמז למה כן התכוונת?
ואם לא#2, בואו שוב נריע לבחירות המוזיקליות המופלאות המסיימות את סרטיו של פינצ'ר?
ל LOAFOF
ספויילר:
נראה לי שעידן התכוון לבחירה התסריטאית שבה מארק מבקש חברות בפייסבוק מאריקה ועושה ריפרש לעמוד פעם אחר פעם כדי לראות אם היא אישרה אותו. זה דבר שטותי לעשות מצד אהרון סורקין כי בפייסבוק כידוע לא צריך לעשות ריפרשים כדי לראות אם מישהו אישר את בקשת החברות שלך. פשוט מופיע נוטיפיקיישן בצבע אדום למעלה.
היי עידן. מאז שדיברנו יצא לי לראות, ואין מה לומר: אני מסכים עם כל מילה שלך. ואני לא חושב שהרעיון היה עובד אילמלא לקחו אותו סורקין ופינצ'ר לידיהם.
כתיבה נהדרת של עידן. אחלה ביקורת
ג'יימס קמרון הודיע על שני סיקווילים לאווטר.
http://artsbeat.blogs.nytimes.com/2010/10/27/james-cameron-announces-avatar-sequels/
ל עמית איצקר
ספוילר
לא בטוח באיזה תקופה בדיוק הסרט מסתיים, והקטע הטכנולוגי הזה לא היה קיים תמיד בפייסבוק, אלא רק בחצי שנה האחרונה.
וילנצ'יק, אתה פאתטי. זו היתה הקרנה חינמית לציבור הרחב. היה רק צריך להירשם בפייסבוק ואם היו לך חברים אולי מישהו היה מפנה את תשומת ליבך לעניין.
וילנצ'יק, אף אחד לא הזמין אותי. כלכליסט עשו הגרלה בפייסבוק ואני הייתי בין הזוכים. גם אתה היית יכול לזכות אם היית משתתף בהגרלה. השאלות היו מאוד קלות. תפסיק להיות כזה ממורמר.
יאיר היקר, מה קורה לך?
החלטת לכתוב בלוג קולנוע? אז אולי גם תתכתוב ביקורות? בזמן. יש במאי אחד, קוראים לו וודי אלן, יצא סרט חדש שלו- לפני שבוע!! אם תפגר כך בכתיבת ביקורות הבלוג שלך יאבד מהעדכניות שלו,ויהפוך לסתם עוד במה לעוד לבלוגר מנונמנם.
בהצלחה
אני חשבתי שהסרט דווקא הוציא את צוקרברג מצוין. הוא יוצא אדם היפר-איטילגנטי שיש לו חוסר בכישורים חברתיים, משהו שהייתי מייחסת יותר לאנשים כמו ריצ'ארד סטולמן.
הסרט לא מתייחס בכלל (אולי מסיבות משפטיות?) לפרשיות אחרות שצוקרברג היה מעורב בהן – פריצות לחשבונות מייל של אחרים, כניסה לחשבונות של משתמשים וקריאת הודעות פרטיות (למה שהוא יבקש מאריקה חברות, כשהוא יכול לקרוא כל מה שהיא כותבת בכל מקרה?) ופרשיות של החברה – שינויים בהגדרות הפרטיות שוב ושוב שכוללות חשיפה של פרטים שהיו מוסתרים קודם כיוון שברירת-המחדל השתנתה, שמירת נתונים שנמחקו לכאורה (וזה כולל תמונות).
צוקרברג האמיתי מצטייר כאדם הרבה יותר קטנוני, אם לא דברים גרועים מכך, מבן דמותו הבדוי.
לא רוצה להיכנס לחיים האישיים שלך או משהו. אבל מה שזה לא היה שהפריע לך לראות את הסרט, אני מקווה שהכל בסדר עכשיו (אם זו היתה בעיה מסוג כלשהו).
Good film
Great music
Great writing
Is this the best film of 2010???
I doubt
הוי, דיויד פינצ'ר.
"הרשת החברתית" לטעמי הוא סרט טוב מאוד, אבל אני לא ממש מתחבר אליו. וזה לא בגלל שאין לי חשבון בפייסבוק.
ארון סורקין כתב תסריט מבריק, שמתיישב עם הנושא של הסרט: תמונה לא מחמיאה של דור שלוקה בכישורים חברתיים, אז הוא משתמש בתחליף וירטואלי במקום. וג'ס אייזנברג מכמיר לב, והוא נתמך נהדר ע"י אנדרו גארפילד וג'סטין טימברלייק. הבעיה (האישית) שלי היא שנדמה לי שדיויד פינצ'ר אלרגי לרגש. הוא ניסה את זה פעם אחת, ב"בנג'מין באטן", ונפל על הפרצוף. אז הוא חזר למה שעשה ב"זודיאק" – מספר סיפורים מרתק, אבל קר. ולהרגשתי יש כאן החמצה. "הרשת החברתית" הוא סרט שרץ קדימה במהירות מטורפת וברעש אדיר (כמעט שאין רגע שקט בסרט), ואני, הסנטימנטל, נשארתי ברגעים מסוימים מאחור. מארק צוקרברג (ודיויד פינצ'ר) הוא טכנוקרט אדיר שרץ הרבה לפני כולם, אבל לא אכפת לו ממש שרוב העולם לא משיג אותו. מבחינתו, המקום שבו הוא נמצא הוא המקום הנכון, ובהתנשאות מסוימת, מי שלא נמצא שם עכשיו, יגיע לשם אח"כ (וכמובן שאז צוקרברג יהיה עוד יותר קדימה).הוא (צוקרברג-ובהתאמה, גם פינצ'ר) מאמין שהוא לא צריך להסתנכרן לעולם. העולם כבר יסתנכרן איתו. אבל אני אדם קצת אחר. אני יכול להעריך מאוד את ההישגים הקולנועיים של "הרשת החברתית", אבל אני לא ממש מסתנכרן אליו. ואני יכול אפילו להמר ש"נאום המלך", שהוא כנראה הרבה יותר סנטימנטלי מ"הרשת החברתית", יגבר בתחרות על הפרסים.
בסופו של דבר, הסצינה האחרונה היא היפה מכולן בפשטות שלה, ובלי הרבה הו-הא, היא נותנת יותר מהרבה מאוד דברים אחרים.
הערה נוספת: ההקרנה ביס פלנט שבה הייתי היתה דיגיטלית. והיא נראית טוב מאוד, אבל עדיין אני מעדיף את עומק התמונה של פילם. כמו הסרט עצמו – מאוד יפה, אבל עדיין חסר לי משהו.
סרט נהדר אבל ראיתי אותו לאחר שראיתי את "ברבור שחור" של ארונופסקי, "נאום המלך" של טום הופר ו"ביוטיפל" של אלחנדרו גונזלס אינריאטו. הסרטים אמנם מאוד שונים אחד מהשני אבל "רשת חברתית" נופל מהם. אני מקווה שההייפ של "סרט השנה" שנוצר סביבו לא יגזול מסרטים ראויים ממנו.
מארק צוקרברג לא יאהב את הסרט הזה , הוא גם אמר שהוא לא צפה וגם לא יצפה בו , אבל אנשים אחרים ברחבי העולם כן רואים את הסרט המסקרן הזה שמספר לנו את הדרך לתהילה של מארק צוקרברג , מייסד פייסבוק אשר נחשב למיליארדר הצעיר בעולם , האם הוא מאושר היום?
האם הדרך לתהילה גרמה לו להשאיר את החברים המעטים שהיו לו מאחור וגם את האהבה האמיתית הראשונה שלו.
כבר בסצנה הראשונה של הסרט בתוך הבר אנחנו מבינים את הרמה של הסרט ואת מה שצפוי לנו בהמשך , דיאלוג מצויין ומהיר שמסביר לנו בצורה מהירה וקולחת מיהו מארק צוקרברג , נער צעיר , גאון , שלומד בהארוורד , אין לו הרבה חברים , חנון רציני ושחצן , הוא יושב בבר ומולו נמצאת אריקה , בחורה צעירה והם נמצאים בדייט אשר מתנהל באופן מוזר , מארק תוקף כל הזמן ומנסה להתחכם ולא נותן לאריקה הזדמנות לדבר ולהסביר את מה שהיא מרגישה וחושבת , כל מה שמעניין אותו זה להכנס לאחד מהפיינל קלאב שיש בהארוורד הוא כל כך רוצה להשתייך לאחת מהקבוצות הללו שהוא בעצמו עוד לא מבין מה הוא יעשה בשביל לקבל הזדמנות להצטרף למועדון שכזה.בהארוורד כמו בשאר אוניברסיטאות ה"Ivy League" ישנם מועדונים אקסלוסיביים אשר מצטרפים אליהם או המקובלים או הספורטאים ומארק שלא ענה על אף אחד מהקריטריונים הללו חיפש דרך אחרת , והוא היה טוב בתכנות.
הסרט נע על ציר הזמן ובהתחלה לא ברור לצופה מה ההווה ובאיזה שלב אנחנו נמצאים כרגע בסיפור , מה שכן ברור הוא שמארק צבר לו מספר אויבים וכנראה שיש מחיר להצלחה המסחררת של הפייסבוק שלו , אני חושב שהתסריטאי והבמאי עשו עבודה מצויינת בבחירת המהלך הזה של תנועה על ציר הזמן ופלשבקים קדימה ואחורה מכיוון שבסיפור כזה עדיף לגרום לצופה סקרנות וקצת אולי לבלבל אותו ולהכניס עניין ולא רק לשפוך את הסיפור בצורה יבשה.במאי הסרט דויד פינצ'ר עושה עבודה מדהימה ובהחלט אפשר לראות את החותם שלו על הסרט , הסצנות מבויימות בקפידה והמעבר בינהן הוא מצויין , בחירת הפסקול מעולה ומוסיפה פלפל לסרט ומביאה אותו לשלב יותר גבוה מסתם סרט נעורים רגיל.כתיבת התסריט גם לא מפרשת באופן מוחלט ולא מביאה עמדה לגבי מי צודק והאם באמת מארק עשה את הונו ברמאות , התחכום בכתיבת התסריט גורם לנו להזדהות עם מספר דמויות בנוסף לדמות הגיבור ולכן בסוף הסרט כל אחד יכול לפרש את זה כרצונו ולהחליט האם נעשה צדק או האם נעשה עוול לחלק מהדמויות , בעיקר לחבר הכי טוב של מארק אשר היה שותף (ספק פעיל , ספק פסיבי) וכמובן גם לתאומים.
במשפט אחד אני אזכיר את ג'סטין טימברלק שנותן הופעה מעולה בתור שון פרקר , ובהחלט פותח לו אולי קריירה שנייה למרות שהתפקיד שלו לא היה מסובך מידי בשבילו כי הוא נמצא בתעשייה ואני מניח שיצא לו להפגש עם אנשים בעלי התנהגות דומה.
מה שיפה בסרט הוא שזה הרבה מעבר להקמת הFacebook זה יותר סיפור על חברות ובגידות, על בחור צעיר ולא מקובל בחברה האמריקאית שבסה"כ רצה להכנס לחבר'ה , סיפור על ההצלחה שעולה לראש לפעמים ועל הדברים שאתה מפסיד בדרך ,הסצנה האחרונה לא משאירה ספקות ומראה לנו שאנחנו , כולנו ולא משנה מאיזה מעמד , בסה"כ אנחנו מחפשים אהבה.
בשורה התחתונה , זה בהחלט לא הסרט שציפתם לראות כאשר שמעתם עליו ואני ממליץ ללכת לצפות בו ולהתרשם מה שבטוח שתמשיכו להיות חברים בפייסבוק גם אחרי הסרט הזה.
טלפון סלולרי בסרט של צאפלין מ1928?
http://technolog.msnbc.msn.com/_news/2010/10/26/5353411-cell-phone-time-traveler-from-1928?gt1=43001
ביקורת מצוינת, מישהו יודע האם יש לעידן אלתרמן בלוג או משהו?
אוף טופיק:
סרט קצר של השחקן/במאי מארק וובר מ"סקוט פילגרים":
http://amititzcar.bloge.co.il/
ביקורת שלי על הסרט המצויין "Catfish" כולל ראיון שערכתי עם הבמאי.
http://amititzcar.bloge.co.il/
איתן, האם אתה זוכר באיזה מסך ראית את הסרט בהקרנה דיגיטלית ביס פלאנט?
אני ראיתי אותו בהקרנת פילם בסינמה סיטי ראשון אולם 13.
לא היה פוקוס (למרות שהתלוננו) והעותק היה מלוכלך למרות שההקרנה היתה ביום הבכורה.
"הרשת החברתית" הוקרן באולם 7 של יס פלנט רמת גן. מסך גדול מאוד. למעשה, מדובר במסך כל כך גדול, עד כדי כך שבשניות הראשונות של הסרט, ההקרנה היתה בעדשה הלא נכונה, כך שהתרגום גלש מהמסך (ואתה ראית את הסרט. בסצינה הראשונה יש ה-מ-ו-ן דיבורים. איזה מזל שאני מבין אנגלית). אחרי חצי דקה בערך תוקנה הבעיה.
וסתם הערה: יש משהו בפונט התרגום בעותק דיגיטלי שקצת מפריע לי בעין.
לעמית איצקר:
אהההה, כן, אוקיי. 🙂
ואכן, נראה לי שהעדכון האוטומטי לא היה קיים בפייסבוק מההתחלה. לא סגורה על תאריך סיום המשפט נגדו, כך שקשה לי לומר אם זו פאדיחה מינורית או אפילו לא זה.
ולטעמי יש סימפטיה ואמפתיה לכל הדמויות בסרט (אולי למעט שון פרקר).
וג'סי אייזנברג מצליח לגרום לנו לרחם ולחבב את צוקרברג על אף הסלידה מכישוריו החברתיים.
ופתאום בא לי שייצא כבר ספיידרמן החדש.
ל Loafof: אם את רוצה לראות תצוגת משחק מרשימה ביותר של אנדרו גארפילד עד שייצא ספיידרמן, אני ממליץ לך לצפות בסרטו המצויין של רוברט רדפורד "כאריות לכבשים" שדיי התעלמו ממנו לצערי. וכמובן BOY A
חבל ש-"שודדי עמק הסיליקון", הסרט על סטיב ג'ובס וביל גייטס, בוזבז בערוץ כבלים אמריקאי לפני יותר מעשור. סרט מעולה עם תצוגות משחק מרהיבות לא פחות מרהיבות של נוח ווילי (ג'ובס) ואנתוני מייקל הול (גייטס), מזו של ג'סי אייזנברג.
סרט נפלא. ואיזו דמות מופלאה יוצר אייזנברג. חשבתי על זה שאולי אחד הניצחונות הגדולים של פינצ'ר הוא בכך שהוא מביים סרט של דיויד פינצ'ר (לכאורה) בלי דיויד פינצ'ר. זו מלאכה כמעט צנועה, בה הקונצים (המופלאים) מוחבאים היטב. ולגבי בנג'מין באטן, הבה נודה בזה גם הבמאי הטוב ביותר לא יכול להציל תסריט מחורבן.
וואו, איזה סרט אדיר. ביקורת נפלאה ומדויקת. סרט פשוט מבריק.
ביקורת טובה, סרט טוב, לא יותר.
מה שמצא חן בעיני בדמות של צוקרברג הוא דווקא הפער בין חוסר הבטחון החברתי שלו לעודף הבטחון והשחצנות האינטלקטואלית שלו. הדיאלוג השנון ביותר בסרט היה זה שבו הוא עונה לעורך הדין של חברו = דו איי הב יור פול אטנשן. התשובה שלו היתה פשוט מבריקה, ובאה ממישהו שיודע שהוא חכם יותר מכל מי שיושב איתו בחדר, וגם אין לו כבר מה לאבד. אייזנברג באמת עושה עבודה טובה, אבל מכאן ועד לשייקספיר יש עוד קצת עבודה.
קליין כתב על מישהו שרוצה להיות מקובל, שרוצה שיאהבו אותו. אני דווקא ממש לא ראיתי זאת כך. נראה לי שכבר מההתחלה על הזין שלו אם יאהבו אותו או יקבלו אותו, הוא פשוט רצה להמציא דרך שתעקוף או תמוטט את מנגנוני הסינון המטופשים של הקולג'ים והקליקות מסביב, ותהיה פתוחה לכל מי שרוצה. מי שכן רצה להתקבל היה אדוארדו, ואולי בגלל זה הוא נשאר בחוץ בסוף.
Buddy the spam comments here will drive me crazy! Fix it!
I thought it was going to be some boring old site, but I’m glad I visited. I will post a link to this page on my blog. I am sure my visitors will find that very useful.
I wanted to say your blog is kinda awesome. I always like to hear something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Ružica
This website is mostly a walk-through for the entire info you wanted about this and didn’t know who to ask. Glimpse here, and also you’ll definitely uncover it.
Thanks for taking the time to share this, I feel strongly about it and love reading more on this topic. If possible, as you gain knowledge, would you mind updating your blog with more information? It is extremely helpful for me.