יומן ברלין, פרק 3
אבידות ומציאות
איבדתי את כובע הפליס שלי, אז קר לי באזניים. החור הקטן בג'ינס גדל והפך לקרע, אז קר לי בברכיים. התחיל פתאום לרדת גשם, ויש לי שתי מטריות אבל הן במלון – אז רטוב לי בראש. שכחתי את מכשיר ההקלטה שלי בחדר של וין דיזל, אז הראיון עם כריסטופר דויל הייתי צריך לעשות עם בלוק כתיבה ועט, כמו פעם. היחצנית של וין החזירה לי אותו למחרת, בדיוק בזמן לראיום עם פיליפ סימור הופמן האנטיפת (אבל איזה שחקן). החמצתי הבוקר את הרכבת אז לא הגעתי לסרט האירני של ג'אפאר פאנהי. ובכלל, כמות הסרטים שאני מחמיץ מייסרת אותי.
אבנים
הנה הוכחה לכך שהסרטים הכי טובים בפסטיבל הם לא אלה שכולם מחכים להם, אלא דווקא אלה שנתקלים בהם בטעות. היתה לי שעה פנויה אז נכנסתי, בלי לדעת למה, לסרט האירני "גברים בעבודה" שמוצג בפורום. ויתרתי על הסרט שאחריו כדי להישאר בו עד סופו. איזה חומד של סרט. פצפון, דחוס, תמציתי, מצולם בווידיאו ומוגדל ל-35 מ"מ ופשוט פנינה. ארבעה גברים החוזרים מחופשת סקי מהרי אירן, עוצרים להשתין בצד הדרך ונתקלים בסלע הנעוץ על שפת תהום. מכאן הם נכנסים לאובססיה של לנסות לעקור את הסלע ולדרדר אותו לאגם שבתחתית התהום. בהדרגה עוצרות בפיתול הדרך עוד ועוד מכוניות, והניסיון (הסיזיפי, מן הסתם) לעקור את הסלע מדביק לא מעט אנשים שבמקרה חלפו באיזור. סרט מצחיק נורא, אבסורדי להפליא וכל כך שונה מכל מה שראינו מאירן.
יאיר, במדורך השבועי ב"פנאי פלוס" רשמת שג'יימס ניוטון הווארד מועמד על הפסקול של קינג קונג. אז קודם כל, הוא לא. הוא היה מועמד רק לגלובוס הזהב. בכל מקרה, הפסקול שלו ושל זימר ל"באטמן מתחיל" היה בינוני במקרה הטוב, ונופל בהרבה מהעבודה המצויינת שלו ב"קונג" (עבורו הוא הלחין קרוב לשלוש שעות של מוזיקה תוך זמן קצר מאוד). עליך לשפוט את הפסקולים לא רק כגיבוי דרמטי לסרט, אלא כיצירות מוזיקליות בפני עצמן. תשמע את הפסקול של "באטמן מתחיל" (בדיסק, לא בסרט), ולאחר מכן את זה של "קונג", ותגיד ממה נהנית יותר. איזה מהם היה יותר עשיר, מלהיב, מלודי ומורכב מוזיקלית – הפסקול האפל, המשעמם, המונוטוני והמסונתז של "באטמן" (שנשמע כמו משהו שזימר הלחין על טייס אוטומטי תוך חצי שעה, ותרומתו של ניוטון הווארד כמעט ואינה מורגשת בו), או הפסקול המרשים והסוחף של "קונג"?
אני מודע לכך שמוזיקה זה עניין של טעם, כמו גם לעובדה שפסקול אמור קודם כל לשרת את הסרט שהוא מלווה ולתמוך בו. אבל במקרים רבים הרושם שמתקבל משמיעה של הפסקול בתוך הסרט ומחוצה לו שונה לחלוטין, והנטייה שלך להתייחס לפסקולי סרטים רק כנספח לסרט היא שגויה.
היה שווה להתעדכן רק בשביל לקבל סינופסיס של הסרט האירני עם הסלע. נשמע מצוין. עשית לי את היום שעוד אפשר למצוא סיפורים פשוטים ויפים.
דבר שני – פרט קצת בבקשה על הסרט הישראלי מחילות. על פניו הסיפור (כפי שקראתי) נשמע באמת מוזר מאד. קשקוש אקזוטי לאירופאים. אם הקרן הישראלית השקיעה בזה אני באמת אתחיל להיות מיואש.
יאיר,
זה שכתבת "ראיום" עם פיליפ סימו הופמן (האנטיפת), זה סוג של פליטה פריודיאנית? עד כדי כך איום הוא היה?
(-:
"בהדרגה עוצרות בפיתול הדרך עוד ועוד מכוניות, והניסיון (הסיזיפי, מן הסתם) לעקור את הסלע מדביק לא מעט אנשים שבמקרה חלפו באיזור."
נשמע כמו עיבוד קולנועי לסיפור "סבא אליעזר והגזר". (-:
אם כבר הוזכרו הפסקול והאוסקרים, שלשום ראיתי בפעם השניה את "צ'רלי בממלכת השוקולד". העובדה שדני אלפמן, אולי אחד המלחינים החשובים של העשור וחצי האחרונים, שוב לא מועמד למרות שנמצא בסרט במיטבו, עדיין חורה לי.
כן, במיוחד כשמתחשבים בעובדה ששנה שעברה הוא היה מועמד על BIG FISH הפחות טוב בהרבה מכל מה שעשה השנה.