לדידי ימות הארי פוטר כבר בשש
צליל ה"פטוינג" ששמעתם בשבוע שעבר היה קולו של מיתר הסבלנות שלי פוקע. ישבתי ב"הארי פוטר ומסדר העוף בגריל" ולמעט כמה רגעים בהם הערכתי את עיצוב הסצינות וההמחשה הוויזואלית של העולם הרולינגי, לא יכולתי שלא לחוש תחושה משונה: אני משועמם עד שורשי שערי.
הספר החמישי, ממש כמו הרביעי, שיעמם אותי, ובספרים אני לא מפגין את אותה מחויבות ואופטימיות כמו בסרטים. כשהוא משעמם אותי אני משליך אותו הצידה. את הספר השישי אני כבר לא מתכנן לקרוא בכלל. והספר השביעי? נו, הארי פוטר אינו טוני סופרנו – מה גם שאני לא מאמין לרגע שיש איזושהי סכנה שרולינג תרע לו בסוף הסדרה – לכן נכנסתי כבר לאחד מאתרי הספוילרים וקראתי את תקציר הספר, מי מת, מי חי, מי מנצח, מי מפסיד. אולי אקרא את הספר, ויש סיכוי שהסרט השביעי יהיה מוצלח. על הסרט השישי אפשר כבר עכשיו לדלג. (הנה לינק לאתר התקציר והספוילרים של הארי פוטר השביעי, הספוילרים מופיעים מיד בראש העמוד, אל תיכנסו אלא אם אתם רוצים לדעת מי מת ומי חי תוך שניה).
מצד שני, גם אני – כמו כולם – סקרן לראות לאן כל העסק הזה הולך. גם אני רצתי לראות את הסרט. ואני מבין כל אחד ואחד שמרגיש שהוא חייב לראות מה קורה, בייחוד מעריצי הספרים. לכן הצלחת הסרט לא מפתיעה, או מצערת או מאכזבת, וזה סרט אחד בו אני יודע בו הביקורת עליו מיותרת. כל מי שבא אליו יודע בדיוק למה הוא בא. אני כאן רק כדי להגיד לכם: זה בסדר להתאכזב, זה חלק מהחיים.
הנה הביקורת שלי – צר לי, כשאני משועמם אני כותב בשיעמום:
פורסם ב"פנאי פלוס", 18.7.2007
הארי פוטר היקר,
אחרי צפייה משועממת ברוב "הארי פוטר וגביע האש" (הסרט הרביעי) וצפייה מיוגעת ב"הארי פוטר ומסדר עוף החול" (הסרט החמישי, שיצא השבוע בכל העולם), אני מכריז בזאת על הקפאת המנוי שלי במועדון מעריציך (מועדון המוכר גם בשם "חבורת האנשים המחבבים את הילדון הבכיין עם הצלקת שעומד ליד הרמיוני גריינג'ר השולטת!"). כל הקסם שהיה בשלושת הסרטים והספרים הראשונים התפוגג. אנא צור קשר עם המדור במקרה וסרטים מספר 6 ו-7 יהיו מוצלחים יותר, ואשקול לחזור ולהיות שוב חבר מן המניין במסדר העוף בגריל שלך.
בברכה,
יאיר רוה
מבקר קולנוע ומוגלולבשורות בהרחבה: בבסיס "הארי פוטר ומסדר עוף החול" ניצבת תעלומה – איך זכה דיוויד ייטס, האיש שזהו לו סרט הקולנוע הראשון, בכבוד לביים את סרטים מספר 5 ו-6? אמנם, עבור צופה הטלוויזיה האנגלי שמו של ייטס אינו זר, הוא חתום על כמה סדרות וסרטי טלוויזיה שזכו לאהדה רבה (אחד מהם הוא דרמת הטלוויזיה הקאמרית והנעימה "הנערה בבית הקפה"). אבל אף אחד מהם לא היה בקנה המידה או הסגנון שהיו גורמים לנו לחשוב שהוא יהפוך לטירון המפורסם ביותר בעולם, ויהיה הבמאי הראשון בתולדות סרטי "הארי פוטר" שיש לו פחות ניסיון קולנועי מאשר לדניאל רדקליף, הנער בתפקיד הראשי. וכך, אחרי שאת הליהוק לשלושת הסרטים הראשונים בסדרה לווה קמפיין עצום מצד במאים וסוכניהם שחשקו בתפקיד – מסטיבן ספילברג דרומה – הגענו לסרט החמישי בו כמעט נדמה שהראשון שהיה פנוי קיבל את התפקיד. התעלומה מתעצמת כשמצפייה בסרט מתברר שהייטס הזה מוכשר למדי. מצד שני, הוא קורא תגר על עצם המושג "כשרון". מצד אחד, הסרט מכיל סצינות מהונדסות היטב, שנדמה שהושקעה בהם יצירתיות ויזואלית מרשימה, לראשונה מאז פרש אלפונסו קוארון מתפקיד הבמאי (בסרט השלישי). מצד שני, חוץ מעיצוב מרשים וצילום אפלולי – שלא היו קיימים בסרט הקודם – "מסדר עוף החול" הוא פשוט סרט בתרדמת. הוא נטול קצב, עניין, מתח או חשק. נדמה שמפיקי הסדרה כבר אפילו לא מנסים לגרום לסרטים לעמוד כיצירות בפני עצמן, כאלה שאפשר לצפות בהן במנותק מהספרים, או אפילו במנותק האחד מהשני. ניסיתי לצפות בסרט בעיניים של מישהו שלא קרא את הספרים ולא ראה את הסרטים הקודמים, ואם חושי אינם מזייפים הרי ש"מסדר עוף החול" יראה לקהל שהוא חדש בענייני הארי פוטר כשעמום בלתי ניתן לצליחה (אוסיף כאן שלהבדיל משלושת הספרים הראשונים, את הספרים הרביעי והחמישי לא סיימתי לקרוא מפאת השיעמום שהם הפילו עלי, כך שלא צריך להתעלם מהאשמה של ג'יי.קיי רולינג שמותחת על פני שבעה ספרים עלילה שהיה עדיף לצמצם לארבעה).
התוצאה הסופית היא פרדוקס מופלא, גם אם משעשע מאוד ברמה התרבותית: "הארי פוטר ומסדר עוף החול" הוא סרט כה פלגמטי בעיקר כי הוא מין יצירת מעבר, אקספוזיציה ארוכה, וברובה מיותרת, לקראת השואו-דאון הסופי בין הארי פוטר והלורד וולדמורט. והנה, טה-דם, בדיוק עם יציאת הסרט הזה מגיעים בסוף השבוע עותקיהם הכה נחשקים של הספר השביעי, בו יתברר האם ינצח פוטר את אויבו המר, והאם יהיה עליו לשלם בחייו על כך, כפי שרומזת הנבואה הנשמעת בספר/סרט החמישי. כן, "הארי פוטר ומסדר עוף החול" הוא בסך הכל טיזר ארוך ויקר לקראת צאת הספר (מה שאומר שמרגע שמעריצי פוטר יאחזו את הספר ביד, מכירות הכרטיסים לסרט יצנחו באופן חד). תנו כפיים לרולינג: ככל הידוע לי היא הראשונה שהצליחה לגרום להוליווד למכור ספרים, במקום ההפך.אגב:
יש דבר אחד שאני לא מבין בעולם של הארי פוטר, אולי מישהו מחובבי הסדרה יידע את התשובה: כוחותיו של המיניסטריון לקסמים כה עצומים שהוא יודע בכל רגע נתון מי מפעיל קסמים איפה והאם זה נעשה באופן חוקי. ולראייה: בכל פעם שפוטר מבצע קסם מחוץ לכתלי הוגוורטס מגיע הינשוף שמזמן אותו לבירור ולנזיפה. אז אם המיניסטריון עוקב אחר כל לחש, איך זה שהוא לא יודע איפה מסתובבים הסהרסונים מאזקבאן, נגדם נלחם פוטר בפתיחת "עוף החול", או איפה מסתובב לורד וולדמורט, שלאורך רוב פרק 5 מסרב השר קורנליוס פאדג' להאמין לפוטר שהלורד האפל אכן חזר לחיים. הפרט הזה גרם לי להתנתק מהסרט ולמצוא אותו לא עקבי מבחינת העולם. יתכן שהחמצתי משהו או שאני מחמיר לשווא. אנא שתפו אותי במחשבותיכם.
עופטופיק: עוד במאי ז"ל…
רוה לסטיבי: אני מקווה שלא תיעלבי אם לא אספיד את הבמאי של "תעלול קטלני 2".
זהו לא סרטו הראשון של ייטס. לפני שהוא ביים את 'עוף בגריל', הוא ביים גם את סרט הדרמה המקסים 'The girl in the caffe', ואת המיני סדרה המוצלחת 'סקס טראפיק'.
רוה לברדוויל: ככתוב – עבור צופה הטלוויזיה האנגלי שמו של ייטס אינו זר, הוא חתום על כמה סדרות וסרטי טלוויזיה שזכו לאהדה רבה (אחד מהם הוא דרמת הטלוויזיה הקאמרית והנעימה “הנערה בקפה”).
אני נהניתי מכל סרטי הארי פוטר. לא קראתי את הספרים, מלבד אחד, אבל הסרטים תמיד היו בעיניי פנטזיות מרהיבות. הסרט הזה, ה-5 במספר, אמנם מרהיב בדיוק כמו קודמיו, אבל למה כל פעם זה אותו סיפור? (ספוילר? אולי, בקושי)
מערכה ראשונה: הארי מתכונן לחזור להוגוורטס.
מערכה שנייה: הרפתקותיו של הארי בהוגוורטס, כשצלו של וולדרמורט מאיים עליו.
מערכה שלישית: שואודאון בין הארי לוולדרמורט, או הבריונים שלו.
ומי זה הוולדרמורט הזה בדיוק? כל הזמן אומרים שהוא "אפל" ו"מרושע" ו"אוי ואבוי, הוא חזר". אבל מה הוא רוצה בדיוק? לכבוש את העולם? להרוג את הארי פוטר? להרוס את הוגוורטס ולבנות מפעל לגלימות? אני לא מצליח להבין את הקונפליקט הבסיסי בסדרה הזו וזה מעצבן אותי. דארת' ויידר היה מאיים כי ראינו אותו חונק אנשים בכוח המחשבה. אבל מה עושה וולדמורט חוץ מלהיות 80 אחוז מהזמן ברקע כשכולם מדברים עליו ופוחדים ממנו ואומרים כמה שהוא רשע מרושע?
והכל נעשה כל כך רציני ו"אפל". איפה קצת קלילות? הומור? מה קרה?
עם זאת, זה רחוק מלהיות סרט רע, והקרב בסוף מרהיב ביותר. אהבתי את הסרט בשורה התחתונה, אבל אתה בעיקר מתפעל מבניית העולם ומהאפקטים, ופחות מהסיפור ומהדמויות.
ושוב דיסקליימר: לא קראתי את רוב הספרים, וראיתי כל סרט בסדרה רק פעם אחת, אז תסלחו לי אם טעיתי בפרטים, אבל זו התמונה הגדולה מבחינתי.
To Yair(spoilers for those who didn’t read the book):
Somewhere in book 5 Umbridge admits she has sent the Dementors in order to silence the Harry Potter, without the knowledge of the Minister of Magic. Her motto is: What the minister doesn’t know, won’t harm him.
About your 2nd question(not an official explanation, but something you can read between the lines): Voldemort has the ability to hide himself by using dark magic. It also a fact that in book 5 the ministry is in denial to his return and would do anything to contradict any proof of his return.
About the film. I thought it was a good adaptation and the film works well. It is, together with film 3, one of the best in the series . If I have any mini points is the fight in the Ministry of Magic(SPOILERS) which is much more complicated and actually harm Harry’s friends that at the end they all need afterwards to stay in the hospital wing. As opposed to the film where everybody go unharmed, (except of Sirius Black).
P.S.: The link you gave to the spoilers of the book is probably a fake and doesn’t represent what happened in the book.
לא אעלב, כמובן, אבל השמועה אומרת שבאוסטרליה הוא (הבמאי, לא הסרט הנ"ל) סוג של קאלט 🙂
יאיר, איכזבת אותי. אתה לימדת דור שלם להעריך בי-מוביז. והנה הולך לעולמו ריצ'רד פרנקלין, אשף בתחום (מ"Roadgames" ועד "אורחים לא רצויים", סרטו האחרון, שהוקרן עד לא מזמן בטלוויזיה), ובמקום להוקיר אותו אתה בז לו. מוזר ועצוב
רוה לחן חן: אם כך, אשמתי המלאה. חוששני שאני לא מכיר לא את זה ולא את זה. האם יש סיכוי להשלמת חורים בהשכלה בשבועות הקרובים באחד מערוצי הסרטים?
אם כבר ייטס אז חובה לתפוס את המיני-סדרה אותה ביים "שם המשחק" (State of Play) ששודרה בעבר ביס פלוס ז"ל ורצה מדי פעם ב-BBC PRIME. משתתפים שם ג'ון סים, ביל ניי, קלי מקדונלד, דיוויד מוריסי, פולי ווקר וג'יימס מק'בוי.
את התסריט שלה כתב פול אבוט שאחראי לסדרת המופת "לגדול בלי בושה" ובעברו גם כמה תסריטים ל"המפצח" עם רובי קולטריין.
סחטין על הכותרת.
רוה ליונתן: מועדון מעריכי חיים גמזו מודה לך.
הלינק שנתת לספויילרים לא מדייק ואפילו טועה בגדול. הספויילרים שם לא נכונים.
רוה לרונה: הנה, הספר בידיי. בקרוב ספוילרים משלי. ספוילרים מזויפים זה הכי כיף, ככה ההפתעה כפולה. ואם למישהו יש לינק לאתר מדויק, אשמח לעדכן.
אסף, לא יפה לא להזכיר את "לדפוק שעון" ואת "לינדה גרין".
עופטופיק:
פורסמה תוכניית סינמטק ת"א לאוגוסט.
יהיו דברים ישראליים מפסטיבל ירושלים, יהיה קולנוע ברזילאי, יהיה ספיישל קלוד שברול, יהיה משהו שנקרא "אוצרות מהארכיון" ואין לי מושג מה איכותם הטכנית של הסרטים שיוקרנו בו, ויהיו כל מיני דברים רגילים.
ויהיה קולנוע הודי.
כן, כן, Krrish על מסך גדול!!
יוקרן גם reign over me. מסתבר שהוא נגנז, אבל אני לא יודעת אם זה טוב או לא 🙂
ניסיתי לאהוב את "אירינה פאלם". באמת שניסיתי. יש ליוצריו כוונות טובות, אבל מעט מאוד כשרון קולנועי. הסצינות בסרט קצרות מדי, אינפורמטיביות מדי, ולא נותנות זמן לרגש. העריכה קופצנית מדי. ומריאן פיית'פול רצינית מדי. והמוזיקה יפה, אבל חוזרת על עצמה יותר מדי פעמים. וחוץ מזה, המוזיקה גם רצינית מדי, ונכנסת לפעמים במקומות שהיא לא צריכה להיכנס – הקהל מספיק אינטלגנטי להבין את חומרת המצב. להדגיש את זה עם מוזיקה כבדה ורצינית גורם לסיטואציות להיות מגוכחות. ואפילו ברמת התסריט – כשמריאן פיית'פול נכנסת למועדון בפעם הראשונה והולכת במסדרונותיו, כשהיא מחפשת עבודה, מה היא חשבה שהיא תמצא במועדון הצבעוני הזה ? ולמה היא כל כך מתפלאת כשהבוס מבקש ממנה לאונן לגברים ?
לפני כעשור, מריאן פיית'פול הופיעה בארץ. עד שחככתי, ביני בין עצמי, אם ללכת לראות אותה, הגיע כבר תאריך ההופעה, ולא הלכתי. אבל המופע שודר בשידור ישיר בגלי צה"ל. עד היום אני מתחרט שלא הלכתי. זו היתה הופעה נהדרת.
לרגע לא הצלחתי לנתק את הקשר בין מריאן פיית'פול לבין הדמות שהיא מגלמת. היא, מההורים של המשפט "סקס, סמים, ורוקנרול", נדמית כל כך זרה לנושא הסקס. הרעיון לליהוק היה מעניין, אבל או שהבמאי לא הדריך אותה כראוי, או שהיא פשוט לא שחקנית.
ועוד דבר: אני מבין את הבעיתיות של צילום האקט עצמו, אבל הבמאי עושה שמיניות באויר כדי לא להראות אותו עד שזה הופך מגוחך. הוא מצלם רק את הפנים שלה. הוא מצלם את כל החדר, אבל שם איזשהו פריט בקדמת התמונה, בדיוק במקום שיסתיר. הוא חותך בדיוק ברגע המתאים. רבאק – או שיראה את האקט (וקולנוע אירופי כבר כמה שנים לא בוחל באמצעים – מ"האידיוטים", דרך "אינטימיות" ועד "יבוא/יצוא". את שני הראשונים ראיתי, על השלישי רק קראתי), או שימנע ממנו לחלוטין.
מסקנה – אם הנושא מעניין אתכם, עזבו את הסרט הזה.תראו את "אור".
בנוגע להשלמת החורים של פרנקלין – מצטער, אבל כשמצדיעים לריווט, פיאלה, ואן גוך ולקונט, לא נשאר מקום לאחרים
חן חן, ראוי להזכיר גם את "פסיכו 2" של פרנקלין, סרט המשך ישיר שמצליח לא להיות ביזיון.
אוף – טופיק,
אחרי שקראתי הרבה ביקורות על "היירספריי" וראיתי אותו בעצמי אין לי כבר שום ספק,
"היירספריי" יזכה השנה באוסקר,
גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר וגם בקטגוריית משחק המשנה.
למה? אתם שואלים!
כי יש לו את השילוב המושלם…
ביקורות משבחות מקיר לקיר – סרט מעולה בכללי -מיוזיקל – מפוצץ בכוכבים – משחק מרשים – שבירת קופות (למרות שזה עוד לא קרה אין לי ספק שהוא ישבור קופות).
שלא לדבר על זה שהשנה אין להם במאי שלא זכה באוסקר והם צריכים לתת לו אחד בגלל הישגי העבר שלו!
לדני: בלי קשר לאיכויותיו של "היירספריי", יש השנה סרטים לכמה במאים שלא זכו באוסקר ומגיע להם: דייויד קרוננברג, ניל ג'ורדן, רידלי סקוט, טים ברטון, מישל גונדרי, ווס אנדרסון, פרנק דארבונט, שון פן.
אתם עורכים הימורים על סרטים שעוד לא יצאו?
זה כבר ממש הופך את האוסקר לסוג של בדיחה לא מצחיקה
למה בדיחה ? אני למשל מהמר ש"פרחים ומוות בסן פרנסיסקו" של יוסף סידר יהיה הזוכה הגדול באוסקרים של 2019.
לעדן – צודקת, שכחתי מהם לגמרי,
אבל בכל מקרה אני חושב ש"היירספריי" יזכה.
ואני חושב ש"בופור" יזכה בקטגורית הסרט הזר,
עם הוא יזכה ב"אופיר" קודם לכן כמובן!
ראיתי היום גם את "אחרי החתונה" הדני. זה כבר הסרט הרביעי של סוזן ביר שאני רואה, ואני חייב לומר שהיא מהבמאיות האהובות עלי ביותר כיום בעולם. לטעמי, "אחרי החתונה" מעט פחות טוב מסרטה הקודם, "אחים" (שלא הופץ בארץ), אבל רק אולי בגלל שבניגוד לסרט הקודם, שהיה נחרץ בקביעתו שהמערב העשיר והשבע לא מסוגל להתמודד עם תרבות המזרח, "אחרי החתונה" שואל אותן שאלות, אבל לא מספק תשובות. האם המערב מתנהג בפטרונות כלפי המזרח ? בודאי, אבל האם הבעיות שלנו (כן, תסלחו לי אם אני מכליל את עצמי בתוך המערב) פחות חשובות מהבעיות של המזרח ? האם אהבות, בגידות, וסודות אחרים הנחשפים בסרט (ולא אחשוף אותם כאן כדי לא לספיילר) פחות קריטיים מקורת גג ואוכל חם לילדים הודיים ?
דרך העבודה של ביר מרתקת. הדרך בה היא מצלמת את הסצינות, כשהמצלמה כל הזמן בתנועה, מוחזקת ביד, מאפשרת לשחקנים חופשיות לנוע במרחב כפי שהם מרגישים לנכון, ואכן, מדס מיקלסן, שכולכם מכירים מ"בונד" האחרון, אבל הוא גם הופיע ב"אהבות פתוחות", סרט קודם של ביר, וגם בקומדית הסקס הספרדית "טורמולינוס 73", נותן כאן הצגת משחק נהדרת. ביר מרבה בתקריבים משונים, ולא מפחדת מג'אמפקטים או "טעויות" בצילום. הדבר מאפשר לנו להישאר קרוב מאוד לדמויות. התסריט כתוב נהדר, ומעבר למחשבות שהוא מעורר, הנראטיב, דרך פרישת הסיפור וגילוי הסודות הטמונים בו היא נפלאה. למעט שתי סצינות, שלטעמי היו מעט מוגזמות מדי, רמת הריגושים בסרט גבוהה, והמטוטלת בין שחוק ודמע עובדת נכון. ודווקא הסצינה האחרונה בסרט היא הכי פשוטה, אבל גם הכי יפה. "אחרי החתונה"- סרט מעורר מחשבה, מרגש, ומאוד מומלץ.
יאיר היקר,
אם צפית בדרמה הקאמרית והנעימה של ייטס, אתה כנראה יודע שהנערה שבכותרת אינה מתגלה כשהיא שוחה בכוס קפה, אלא פשוט יושבת בבית הקפה שאליו נכנס גיבור הסרט. מכיוון שבעברית כתובה נהוג להבחין בין המשקה (קפה) והמקום שבו הוא נצרך (בית קפה), התרגום שלך לשם הסרט ("הנערה בקפה") הוא מעט מילולי מדי (גם את מילת היחס אי אפשר לתרגם אוטומטית; "הנערה מהקפה" יעביר נכון יותר את משמעות השם באנגלית). וחשוב מזה: גם אם תחלוק על השיקולים התרגומיים שהוצגו כאן (בגיבוי מילונים עכשוויים, שבהם "בית קפה" כבר מופיע כאחת המשמעויות של המילה "קפה", בלי ההסתייגות האבן-שושנית "בשפת הדיבור"), אני כאן גם כדי להזכיר שהסרט כבר הוקרן בהוט בשם (הנכון יותר בעיניי) "הנערה מבית הקפה". למיטב זכרוני, חוץ מבמקרים קיצוניים של חוסר יכולת להגות את שמות ההפצה העבריים אתה כותב על סרטים שהוקרנו בארץ בשמות שבהם הוקרנו (ואפילו נוהג לציין הבדלים בשמות בין הוט ליס, אם יש כאלה). כרגיל, את "פנאי פלוס" מאוחר מדי לתקן (יש בביקורת שגיאות חמורות יותר בעברית, שאני מקווה שלא הגיעו למהדורת הדפוס), אבל אשמח אם לטובת חיפושים עתידיים בבלוג תשנה את שֵם הסרט לפחות שָם.
שלך בברכה,
ענבל קידר,
נערה במיץ
רוה לענבל: מרים, תוקן.
אני מאוד אוהב לקרוא את המדור בפנאי פלוס, ואני קורא נאמן מדי שבוע. אך בנוגע להארי פוטר זה לא ממש נכון. השאלה שכתבת לא מתחילה בכלל לא צריך היות חובב הארי פוטר גדול כדי להבין שגם בקסם יש חוקים ומשרד הקסמים לא יודע כל דבר. כך שמקום שבמשרד ידוע שיש שם קוסמים בוגרים זה באחריותם גם אם ילדים עשו שם קסמים, המשרד לא יודע מי זה. בספר השני מאשימים את הארי בקסם שביצע גמדון בית. כך שכל מה שמשרד הקסמים התערב זה כיון שהיה בידיעתו שקטין תלמיד הוגוורטס מתגורר שם.ולכן הוטלה האשמה על הארי. כך שזה לא מוחלט ולא כל מקום, שלא לדבר על קוסמים חזקים שיכולים לרמות! ותרשה לי לצטט מהספר השישי כששר הקסמים נפגש עם ראש ממשלת בריטניה אז ראש הממשלה מתפרץ את מה שרצה לומר כל הזמן: אתם קוסמים אתם יכולים לטפל בכל דבר תטפלו בזה! ופאדג' עונה הבעיה היא אדוני ראש הממשלה שגם הצד השני יודע. כך ששלמעשה עצם שאלת השאלה לא מובן לי. בנוגע לספרים נמאס לי להגיד למוגלגים למיניהם שחושבים שהארי פוטר הוא איזה ג'אנק רב מכר בדיוני, שהוא בעצם אחלה ספר מרגש ומדהים. אני הייתי זה שפעם אמר שפדיחה לאנושות שספר על ילדון קוסם הופך לרב מכר הגדול בהיסטוריה (חוץ מהתנך). הספרים מדהימים ולא סתם הם רבי מכר עלילה חכמה עם המון אינטיליגנציה רגשית. ההפסד הוא של מי שלא קורה בלבד! ספרים 5 ו6 הם לדעתי למבוגרים בלבד. קשה לי להאמין שילד יבין את משמעותם במלוא עוצמתה!!! צריך לפתוח את הראש ופשוט להינות. מי שלא אז לא! אבל חבל לקבוע סטיגמות, אני גם קבעתי וגיליתי שאני סתם פאנאט. ואני שמח שגיליתי את זה. בנוגע לסרט החמישי ראיתי אותו רק פעם אחת כך שאני לא לגמרי בטוח עד שאראה אותו שוב. אבל שניים וחצי כוכבים?????????? ההפקה גדולה ומרשימה, התסריט לא רע בכלל, וחוץ מסצינות שנחתכו מפאת זמן הוא נאמן לספר ולסיפור, וייטס לא כזה גרוע, אם כי זו אכן תעלומה איך טירון מביים הארי פוטר אבל שורה תחתונה הוא במאי לא רע בכלל וכמו שאמרת יש איזה משהו אומנותי מבחינה ויזואלית שמזכיר את אלפונסו קוארון. שלא לדבר על הקאסט ה מ ד ה י ם של איזה סרט בריטי מהאוסקרים. מאז קיצוצי התסריט באסיר מאזקאבאן למדתי להפריד בין חוית הספרות לקולנוע וזה טוב ככה. בלי השוואות אלא פשוט לחוות את זה בצורה שונה. ספר הוא ספר וסרט הוא סרט. במסדר עוף החול הם נאמנים גם בדברים שלא ממש הופיעו בסרט אך בספר כן, אז היו להם רמיזות בסרט. הסצינה שבו וולדמורט נכנס בגופו של הארי ארוכה ומעיקה, והסצינה שבשעת הקריאה בספר ריגשה וצמררה אותי וגרמה לי כאילו לראות את זה בעיניים, אותה שיחה בין הארי לדמבלדור שבה הארי מוציא את תיסכולו על דמבלדור (ורולינג ענקית ומדהימה בכתיבה של נער בשיא גיל ההתבגרות מול זקן בסוף חייו. אומנות סיפורת במיטבה!!!!!!!!!!!!) כשהכל מתברר אחרי שנה קשה ואובדן מה בעצם הביא את וולדמורט וכל סיפור הנבואה שנוחת על הארי והקורא בפתאומיות, בסרט זו שיחה שקטה ומונוטנית של משפטים ספורים. מאכזב אבל השאר מפצה על זה! לא ששאין תחושת החמצה אבל יש גם חלק טוב להתעמק בו! אבל בינתיים הסרט גרם לי המון רגעים של הנאה. הוא עשוי טוב. וניכר היה בו שעבדו עליו והשקיעו בו כדי שהוא יהיה איכותי והארי פוטרי ולא סתם שובר קופות קייצי ג'אנקי!!! עדיין לא גיבשתי לגמרי דיעה עליו והוא לא נקי מבעיות אך הוא ריתק אותי לכיסא שעתיים+ שזה בהחלט מרשים!!! וברור שלחובב סדרה אסור להחמיץ אותו! וגם מוגלגים אמרו לי שנהנו והתרשמו ממנו! אז סך הכל הוא ממש עושה את העבודה בלי קשר למיליונים שהכניס!
מציעה משאל עם: כמה קוראים (למעט יונתן) יודעים למה מתייחסת כותרת הפוסט?
אין בכלל ספק שההיסטריה סביב הספר האחרון בסדרת הארי פוטר(לעת שעה, כי אני לא מאמין שהגברת רולינג תוותר כ"כ בקלות על מכרה הזהב שלה) יצאה מכל הפרופורציות. לא קראתי את הספר החדש אבל מאלו שכן קראתי בעבר ולא בעניין רב יש לציין, מדובר בספרים עם משקל סגולי אפסי, כל אחד מהם פחות מוצלח מקודמו והתהילה לה זכו קשורה יותר במערך יחסי ציבור משומן היטב שרולינג בחוכמתה ידעה לנצל עד תום. ההיסטוריה תגלה לדעתי שהגלגל לא הומצא ע"י סדרת ספרי הארי פוטר שחדרו לנישה שהייתה מיותמת והצליחו בשילוב של מעט דמיון ומעוף לחדור לליבם של מיליוני ילדים שכנראה הרגישו ריקנות ושעמום מול עולם אינטרנטי שחדל להציע להם גירויים. האם הצליחה רולינג להחזיר אותם לחיקה של הקריאה? כן ,אבל רק היא ואחרים,לפי מיטב ידיעתי,לא ממש הצליחו לשחזר את ההצלחה.עם שוך ההיסטריה(יש עוד שני סרטים בקנה) ודאי ינסו רבים להבין על מה היה הרעש ומה היה כ"כ מפעים בנער הממושקף ובחבריו שכה הצית את דמיונם של רבים, לדעתי זה היה פשוט עיתוי נכון, קריאה נכונה של המפה וספרים שהיה בהם די חן וקסם כדי לנתק את בני השש והשבע מן המחשב. אבל האם ייזכרו הספרים כמופת של ספרות ילדים בעוד מאה שנה? אני מאד בספק.ודאי שסדרת הסרטים חסרת ההשראה והטכנית שליוותה אותו תיזכר כאכזבה בכך שלא השכילה לברוא עולם משלה ונותרה נאמנה עד כאב למקור הספרותי.
עם או בלי גוגל? 🙂
נענה למשאל העם של היפנית (בלי גוגל, רותם!) – אני יודע, אבל לא את כל הסיפור, ואם מותר אגלה…
ומציע משאל עם משלי: כמה מהקוראים (כולל דובי), הבינו למה התכוון דובי??
(בלי להעליב או משהו, פשוט לא הבנתי כלום…)
למשאל של היפנית: ידעתי מן הרגע הראשון.
גם אני זיהיתי. שילוב של הטור של קישון על הביקורת הנ"ל והנטייה של יהודה סתיו לכתוב אין סוף וריאציות על כך (לפחות לפני כמה שנים טובות כשעוד קראתי ביקורות שלו).
יאיר – אני דווקא לא מסכים.
זהו הסרט הטוב בסדרה: הסיפור בו לינארי, אין סצינות מביכות או כאלה אשר מרגישות מאולצות אן הכרח בגלל הספר. המשחק באופן כללי אמין, והתחושה היא מעט כמו דרמה של ה-BBC – מכובד, אמין, יעיל.
זה בוודאי עדיף על הפיאסקו של הסרט הקודם!
יאיר, לגבי שאלתך על הקסמים בהארי פוטר: המשרד לקסמים מנטר את השרביטים של הילדים בבית הספר – כי אסור להם להשתמש עד שהם מוכשרים. אחר כך הכול חופשי ואין למשרד שום דרך לנטר מאות אלפי קוסמים בוגרים (להבדיל מכמה מאות ילדים).
לגבי הסרט: אני חשבתי שהסרט ממש טוב. יכול להיות שזה בגלל שהספר כל כך, כל כך נורא. הספר עצמו הוא השהייה מיותרת בין הספר הרביעי המעולה לספר השישי הגאוני. טוב, אולי ידי קלה על הסופרלטיבים אבל מדובר בספרים באמת מאוד מבריקים. יחסית לעובדה שמדובר בספר מחורבן ומתסכל עד כדי מריטת שיער, ששום דבר באמת מעניין וחשוב לא קורה בו, מדובר בעיבוד מצוין שמצליח לזקק ולמצוא את מה שכן היה חשוב ומעניין בין 700 עמודי הזוועה.
אבד הקסם, בהחלט, אבל זה בדיוק העיניין בספרים של רולינג. הספר הראשון הוא נאיבי והוא פנטזיה של כל ילד חננה או דחוי (שזה רובנו ברמה כזו או אחרת): מה היה קורה לו היית מגלה יום אחד שאולי בעולם הזה אתה לוזר יתום אבל בעולם אחר, קסום, אתה הילד הכי חשוב שהביס את הקוסם המרושע הכי חזק.
אבל עם התקדמות הספרים ישנה התפכחות חזקה מהפנטזיה הזו: העולם הזה לא רק קסום, הוא גם אפל, אכזרי, שרירותי ומלוכלך, בדיוק כמו עולם המוגלגים. והארי הוא לא לא גיבור כי הוא נולד עם משהו שהופך אותו למיוחד אלא סומן ונבחר באופן מחושב(וכנראה בטעות…? את זה נגלה בספר החדש) להיות סוג של סמל שקרי.
לא בכדי כל הדרכים מובילות להארי והמהלך שרולינג בנתה פה וידעה, בטוח, למן הספר הראשון, לאן היא לוקחת, הוא מבריק, עצוב ומרוקן ממשמעות.
בתור חובב באפי ציפית ממך לזהות את האופל ואת העומק האמיתי מאחורי כל הקישוטים המכושפים.
יש עוד דבר קטן ומתוחכם מאוד בספרי הארי פוטר. מהנקודה שבה הסיפור מתחיל, הוא נגלל קדימה וגם אחורה בזמן. ככל שהסיפור מתקדם אתה מגלה יותר ויותר על מה שקרה לפני שהוא החל… מקווה שהייתי מובן
http://t-ff.com/index.php?act=idx
שלום לכם! אתם מוזמנים לקהילת הארי פוטר הגדולה בארץ! פורום הארי פוטר עם הכל! הירשמו בכדי לראות ולהגיב בכל ההודעות, להתמיין לבתים, להשתתף בתחרויות ופעילויות, לקנות ולמכור חפצים ועוד המון דברים נוספים! תהנו ותודה!
http://t-ff.com/index.php?act=idx
Thanks man. It has been nice hearing
My spouse and i got quite delighted when Edward managed to deal with his research out of the ideas he acquired through the blog. It is now and again perplexing to simply happen to be giving for free methods which other folks have been making money from. And we understand we have got you to be grateful to because of that. Most of the illustrations you made, the easy web site navigation, the relationships you can make it easier to promote – it's all astonishing, and it's really letting our son in addition to the family understand that issue is fun, and that is exceedingly vital. Thank you for the whole lot!
Are all of those posts written you or did you appoint a ghost writer?