אתמול ציין העולם מלאת 43 שנים לרצח מרטין לותר קינג, ואולפני יוניברסל ציינו את יום הזיכרון הזה בהכרזה שהם מבטלים את הסרט "ממפיס", שהיה אמור להיות ביוגרפיה על ימיו האחרונים של קינג בבימויו של פול גרינגראס ("טיסה 93 ", "זהות כפולה"). מייקל פלמינג ב"דדליין" חושף את המכניקה והפוליטיקה של אחורי הקלעים, שגרמה למשפחתו של קינג להפעיל לחץ על האולפן לבטל את הסרט, בגלל פרטי אינטימיים על חייו של קינג שהם מתנגדים להצגתם.

פלמינג מדווח שלמרות שיוניברסל פרשו מהפרויקט הבמאי גרינגראס והמפיק סקוט רודין ("הרשת החברתית") עדיין מתכננים לעשות את הסרט והם מחפשים לו בית אחר.

ובאופן מפתיע למדי אתמול שודרה כתבה אחרת, אבל באותו עניין: אסיף מנדבי ב"דיילי שואו" יצא לחקור באופן משעשע למדי מי התנקש במיני סדרה "משפחת קנדי" שכבר צולמה בהזמנת ערוץ ההיסטוריה אבל אז נגנזה, בעקבות קמפיין שניהל האקטיביסט רוברט גרינוולד, שמחה נגד העובדה שמורשתו של קנדי מוצגת בסרט מנקודת מבט רוויזיוניסטית/ימנית שממעיטה בחשיבותו של קנדי כנשיא בעל הישגים ועוסקת בעיקר בתיאבון המיני שלו. הוא מגיע בתחקיר העומק שלו עד ג'יימס ואן דר ביק.

זה מול זה, והעולם הטריקי של ביוגרפיות קולנועיות, והניסיון לשלוט בפוליטיקה של הייצוג ההיסטורי, נחשף במעט, ובעיקר נחשפת העובדה כמה האולפנים וערוצי השידור נבהלים ממחלוקת. מנדבי גם חושף לא מעט צביעות וחוסר עקביות לגבי מה שנחשב טאבו ומה שלא בתקשורת האלקטרונית (קנדי – טאבו, רייגן לא).

=================

האמת, זה מרשים מאוד: "כלבת" יציג בעוד שבועיים בפסטיבל טרייבקה ומגזין האימה "פנגוריה" ממש התלהב מהסרט. ולעומת זאת, הבלוג "Movie Buzzers" ממש ממש התלהב מהסרט. כל עירבובי הז'אנר שהסרט עושה ושעצבנו ותסכלו כמ וכמה מבקרים בארץ הם בדיוק מה שחובבי האימה האמריקאים מצאו מבריק ומקורי ומלהיב בסרט.

=====================

הבלוג io9 פנה לדנקן ג'ונס, הבמאי של "קוד מקור", שיסביר להם מה בדיוק קורה בסוף הסרט. זה תמיד מפתיע כשכתבי קולנוע עושים את עצמם נורא מבולבלים בסוף סרטי מדע בדיוני וזקוקים לבמאי שיבוא להסביר להם את הפאנץ'-ליין, ועוד בלוג כמו io9 שכל כולו עוסק מדי יום בתיאוריות של מכניקת קוואנטים ועולמות מקבילים. זה קרה בשנה שעברה עם "התחלה", וזה קורה כל שנה עם סרט אחר. נראה כאילו זה הסרט הראשון שהם רואים שעוסק בקפיצה בין זמנים ו/או מציאויות (ג'ונס עצמו מסביר באייטם שההשראה הגדולה שלו ליצירה הסרט היתה סדרת הטלוויזיה "זינוק לאתמול", וכהומאז' לה הוא פנה לסקוט באקולה שיגלם את קולו של אביו של ג'ייק ג'ילנהול בראיון ברדיו ובשיחת טלפון). אז אם מאיזושני סיבה גם אתם מצאתם את הסוף מבלבל, אם זה הסרט הראשון שאתם רואים שעוסק במעין מסע בזמן והאופן שבו הוא משנה את היקום המקביל מבי לגעת ביקום המקורי, בהחלט – לכו לקרוא את ההסבר. זהירות, זה ספוילר אחד גדול שם.

================

חובה לקרוא: ראיון מצוין של אורי קליין עם מבקר הקולנוע הצרפתי מישל סימן, שמבקר עכשיו בארץ לרגל פסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטקים. סימן הוא כמעט נצר אחרון לדור הולך ונעלם של מבקרי קולנוע, דור סמכותי מאוד, כוחני אפילו, ששואף להכתיב טעם וסדר יום וליצר הייררכיות. סימן אומר באומץ שטריפו היה מבקר קולנוע טוב יותר משהיה במאי, ואני מסכים איתו לגמרי. מצד שני, סימן – כמו כל מי שמונע על ידי אידיאולוגיה בלתי גמישה – גדוש פרדוקסים. הוא לא מרוצה ממצב ביקורת הקולנוע באינטרנט, אבל מודה שהוא כלל לא נכנס לאינטרנט. הוא מתלונן שמבקרי הקולנוע של היום מנתחים רק את הסיפור ולא את האסתטיקה (מסכים!), אבל אז מאשים את אנשי "מחברות הקולנוע" על כך שההתייחסות שלהם היתה רק קולנועית ולא מספיק פוליטית וללא מטען של אמנויות חוץ-קולנועיות. בקיצור, סמטוכה, אבל מצד שני, הברדק הזה הוא מה שהופך טקסטים של אנשי ביקורת והגות לחוויה כה מענגת של פיצוח.

והנה, לגזור ולשים על המקרר – מישל סימן נותן חמישה דברים שצריך שיהיו אצל מבקר קולנוע טוב:

"ראשית, מבקר צריך לדעת לכתוב. אני מאמין שמבקר טוב חייב למצוא לעצמו סגנון משלו כדי להעניק צורה לחוויה שהוא מנסה לשדר לקוראים שלו.

"שנית, מבקר חייב להכיר את התחום שבו הוא עוסק. אם מבקר אינו מכיר את תולדות הקולנוע, אינו מכיר את סרטיו הקודמים של הבמאי שעל סרטו הוא כותב, או את סרטיהם הקודמים של השחקנים המופיעים בסרט או של התסריטאים או הצלמים שהיו שותפים ליצירת הסרט – אין לו מה לעסוק בביקורת קולנוע. תפקידו של המבקר הוא לספק לקוראים שלו מידע, שיקנה להם הקשר היסטורי לסרט שעליו הוא כותב.

"שלישית, מבקר חייב לדעת לנתח סרט. אחת הבעיות כיום היא שרבים מהמבקרים אינם יודעים לנתח סרט מבחינה אסתטית; הם עוסקים רוב הזמן בניתוח הסיפור, וההרגשה היא שהם כותבים על ספר ולא על סרט. אתה קורא את הביקורות שלהם ואינך יודע מה הם הרגישו במשך הצפייה בסרט, מה הממד החזותי שלו עשה להם.

"רביעית, מבקר צריך להעריך סרט. פעם, בחוגים מסוימים, זה היה מאוד לא פופולרי להעריך יצירות אמנות; כולן היו שוות. אני כן מאמין שמבקר צריך ליצור היררכיה ולטעון שסרטים מסוימים הם טובים יותר מסרטים אחרים. מובן שעליו להיות מסוגל לנמק את קביעתו, לחשוף את אמות המידה שעל פיהן הוא שופט את ערכו של סרט. אני מאמין שלמבקר קולנוע טוב חייבת להיות היכולת לזהות כישרון חדש, חייבת להיות לו העין לזהות סגנון ייחודי, ולא להרבה מבקרים, גם אם השכלתם רחבה ויכולת הניתוח שלהם משוכללת, יש המיומנות הזאת.

"התכונה החמישית שמבקר קולנוע חייב שתהיה לו היא תשוקה וסקרנות, ואני מאמין שהשתיים חופפות זו לזו."

ציוץ