15 מאי 2011 | 02:40 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

"הערת שוליים": אז איך הסרט?

משמאל: יוסף סידר, תיירי פרמו (מנהל פסטיבל קאן), יובל שרף (המופיעה בסרט בסצינה אחת בלבד, אבל היא נהדרת בה) ושלמה בראבא, בראש המדרגות בכניסה לפאלה בקאן

 

במקביל להקרנה הרשמית בפסטיבל קאן, התקיימה בישראל ההקרנה הפומבית הראשונה של “הערת שוליים”, סרטו הרביעי של יוסף סידר, בסינמטק חולון (שיחוק אדיר מצידם, אגב). לקאן לא הגעתי, אבל לחולון כן, וכך לפני שהתיישבתי לקרוא מה מבקרי העולם חושבים על סרטו של סידר (שהוקרן לתקשורת בשישי ובשבת), הלכתי לצפות בסרט כדי להתרשם ממנו בעצמי, באופן נקי.

 

ובכן, התמוגגתי. יוסף סידר מתברר כיוצר שרק הולך ומשתכלל, ראשית כתסריטאי ואז כבמאי, ובסרט הזה  הוא מצליח להפוך את עולם הפילולוגיה לדרמה משפחתית עם אלמנטים של קומדיה שחורה וכמעט-מותחן.  ובאופן מתעתע, הסרט שנראה כאילו הוא ערוך עד דק, נפתח (בסצינה השנייה שלו) דווקא בשוט אחד ארוך-ארוך ופנטסטי: לא בגלל וירטואוזיות המצלמה, אלא כי היא עושה כבוד עצום להחלטת הליהוק המפתיעה של סידר: לקחת את שלמה בראבא (ולא, נגיד, את אסי דיין) לתפקיד הראשי. במשך דקות ארוכות בפתיחת הסרט בראבא, בתפקיד פרופסור אליעזר שקולניק, לא אומר מילה, וכמעט ולא זז אפילו, אבל המשחק (בהיעדרו של משחק ממשי, למעשה) פשוט פנומנלי. נזכרתי אז בסצינה מפתיחת “להיות שם”, שבה פיטר סלרס צופה בטלוויזיה. ובכלל, משהו מסלרס של “להיות שם” נמצא בבראבא של “הערת שוליים”, מישהו שמגלם דמות רצינית, כבויה, אטומה – לדעתי הדמות שלו לוקה בתמונת אספרגר שלא אובחנה מעולם – אבל לנו, הצופים, ההיכרות עם המטען הקומי והמטורף של השחקן יש איזושהי הצצה לתוך הוולקנו שמאחורי הפנים החתומות. זו גם הסיבה שיש בסרט לא מעט רגעים של כמעט-להתפקע מצחוק, למרות שלא קורה שום דבר ממשי שמצדיק את זה. זה אחד היתרונות בלקחת שחקן המזוהה עם הומור לסרט שבו ההומור קבור מתחת להמון רצינות, ואף לא מעט צער.

 

אני עוד צריך לכתוב על הסרט באריכות, ולהרהר בו עוד דקה וחצי. יש לי הסתייגות אחת משמעותית מאלמנט מסוים בסוף, וחשק לצפות בו שוב כדי ללקט אולי אלמנטים שהחמצתי בצפייה ראשונה. אז ארחיב עליו עוד בשבועות הקרובים לקראת צאתו. אבל כן מצאתי נקודה מעניינת: לכאורה מה הקשר בין “בופור”, סרט מלחמה, ובין “הערת שוליים”, סרט על אב ובן חוקרי תלמוד? ובכן, מצאתי: הסרט “בופור” מתרחש במצודה צלבנית כבושה , הסרט “הערת שוליים” משתמש במילה “מצודה” כנקודת מפנה דרמטית. ושני הסרטים משוטטים במחילות ובמרתפים, שם הגיבורים מעדיפים להסתתר מפני החיים שבאוויר הפתוח. וב”הערת שוליים” גיבור הסרט כל הזמן עסוק להבחין ב (ולהירתע מ) כל אנשי הביטחון החמושים שמקיפים את הטריטוריה הירושלמית המצומצמת שבה הוא נע.

 

בקיצור, סרט סופר משוכלל ומבריק, שהיה מענג לצפות בו. גם משעשע מאוד, לרגעים גם מותח. וגם, בסופו של דבר, נוגע ללב.

 

=========================

 

 

ומילא אני. אני הרי פריק ידוע של בראבא ושל סידר. מה חשבו על הסרט מבקרי הקולנוע שנמצאים בקאן, שכנראה מעולם לא שמעו על סידר ועל בראבא לפני כן? ובכן, ריכוז הביקורות הראשוני שעורך דיוויד האדסון ב-Mubi מציג תמונה לא אחידה של רשמים. נדמה שאמנם אין שם סופרלטיבים אדירים, אבל גם לא קריאות בוז. הביקורות של “וראייטי” ו”הוליווד ריפורטר” מכילות ציטוטים מרשימים, אבל גם הסתייגויות. אבל מאז שהאדסון העלה את הריכוז שלו, צצו ברשת כמה ביקורות נוספות, מרשימות בהרבה. ליסה שוורצבאום מ”אנטרטיינמנט וויקלי” מכריזה שנכון לשבת, “הערת שוליים” הוא הסרט שהיא אהבה בפסטיבל. והיא לא לבד: נכון לשנייה זו ממש, אחרי שהוקרנו ששה סרטים במסגרת הרשמית של קאן, “הערת שוליים” הוא הסרט עם הציון הממוצע הכי גבוה בסקר המבקרים של “אינדי-ווייר”. עם זאת, הוא עם הציון הכי נמוך בסקר המבקרים של ioncinema. בקיצור, הדעות שסועות.

 

עוד: מייק גודרידג’ ב”סקרין דיילי”, בריאן ג’ונסון ב”מקליין” ואריק קוהן ב”אינדי-ווייר” התמוגגו מהסרט. ואם המעקב אחרי רשמים מ”הערת שוליים” בטוויטר הוא איזשהו אינדקציה נדמה לי שאפשר לסכם פחות או יוצא שהמבקרים האמריקאים אהבו את הסרט, והצרפתים כנראה די סבלו בו.

 

עדכון. קנת טוראן ב”לוס אנג’לס טיימס” מ-מ-ש אהב את הסרט.

 

מה זה אומר לגבי סיכויי הזכייה בדקל הזהב? האמת, כלום.

17 תגובות ל - “"הערת שוליים": אז איך הסרט?”

  1. ענבל קידר 15 מאי 2011 ב - 3:22 קישור ישיר

    “יוסף סידר מתברר כבמאי…”? יום אחרי שנטלי פורטמן אומרת שהספרים של ארתור סי קלארק “התבררו לבסוף להיות מדע אמיתי”? מה יהיה? חשבתי שסגרנו את עניין ה”התברר” בתגובה הארוכה שלי על פוסט תחזיות הקיץ. די להתבררויות!

  2. יובל 15 מאי 2011 ב - 5:39 קישור ישיר

    למרות שמבין הסרטים של סידר חשבתי שרק “מדורת השבט” היה חוויה מספקת, משהו בפוסט הזה גירה לי את הסקרנות מספיק, מחכה בציפייה שייצא כבר.

    בראבא הוא בראבא, שזה נפלא. למצוא קשרים בין דברים זה נחמד, אבל הקשר בין סלרס לבראבא נראה לי מאולץ. אני מבין שזה הצליח ליצור פוסט בבלוג של ג’פרי וולס, אבל מה הקשר? סלרס גם בסרטים “הרציניים” שלו היה קומי. בראבא הוא שחקן מגוון.

    דרך אגב – בזמן האחרון הלינקים בפוסטים או עובדים רק אם אתה מניח את העכבר בצורה מאוד ספציפית על הטקסט או לא עובדים בכלל.

  3. איתן 15 מאי 2011 ב - 8:48 קישור ישיר

    נדמה לי שעצם ההכרזה שסוני קנו את “הערת שוליים” לפני ההקרנה יצרה איזושהי ציפייה אצל המבקרים שהסרט לא עמד בה. לפי איך שאני קורא את המצב, הסרט הוא טוב מאוד (עדיין לא ראיתי. כנראה בשבוע הבא), אבל הוא לא מתקרב ל”בופור”. ומה שכתבת על בר-אבא – כנראה נכון, אבל בראבא לא מוכר בחו”ל (שלא כמו חברו, מושונוב. האב והבן).

    מה שלא אומר כלום על סיכויי הזכייה של הסרט. מכיוון שלפי מה שאני מרגיש הסרט הזוכה הוא כמעט תמיד זה שלא חשבת עליו – השנה זה יכול להיות דווקא סידר. הביקורות מסמפטות – אם כי לא מתעלפות (וסידר בעניין הזה יצא הרבה יותר טוב מנני מורטי); אני עדיין חושב שהסרט של לין רמזי יקבל פרס משנה, אבל לא את הפרס הראשי; מהקטע הקצרצר שראיתי מקארומסקי, נראה לי שהוא לגמרי באלמנט שלו, אבל הוא יצטרך להדהים ממש כדי לזכות; הציפיות מטרנס מאליק כמעט בלתי אפשריות, וקשה להאמין שהוא יעמוד בהן (במוחי – אנלוגיה לציפיות שהיו אז מ”עיניים עצומות לרווחה”); פון טרייר כנראה יעורר עוד סקנדל, אבל כבר יש לו דקל זהב אחד בכיס; לדארדנים יש כבר שניים; ולאלמודובר במפתיע אין עדיין דקל זהב בכיס (“רוזטה” של הדארדנים, מצוין בפני עצמו, לקח אז את הפרס מ”הכל אודות אמא” בהחלטה שעשתה לא מעט רעש), אבל נדמה לי שהבמאי הזה כבר מעל לפרסים.
    “האמן” נראה מעניין – אם הוא יתקבל בחמימות, הוא עוד עלול לזכות (סרט צרפתי אילם. הויינסטנים קנו).ואולי גם סורנטינו, או נורי בילגה ג”ילן.

    אה… ובמסגרת החדשות הביזאריות – קראת על זה שפון-טרייר הולך להתעלל בסקורסזה ברימייק של “חמש המכשלות”?

  4. דבורית 15 מאי 2011 ב - 9:47 קישור ישיר

    שניצר:
    “יותר מדי אלמנטים שאינם מתחברים זה לזה, מונעים אמירה מחודדת…התסריט רפה במקצת… לא רק התסריט הוא שמכשיל אותו, אלא בעיקר השינויים התכופים בסגנונות הבימוי. פתיחה קומית תמוהה, סצינות סיום כאילו סוריאליסטיות, אך בהחלט בלתי מדויקות, וכן שילוב לא מובן מתוך המחזמר כנר על הגג. למה? ככה. ההקרנה הראשונה בקאן, שנערכה בליל שבת… הניבה מחיאות כפיים חלושות”.

  5. דבורית 15 מאי 2011 ב - 9:56 קישור ישיר

    קמינר: “הסרט זכה לאהדת הקהל”
    וגם: “בראבא: ‘אני מרגיש כאילו אני נמצא בתוך מתיחה הוליוודית גדולה, זה ממש פלא שבאירוע הסקסי והנוצץ הזה מוקרן סרט של קולנוען כמו סידר, שכתב את הדבר הכי אישי, פרטי, הכי נאמן לאמת שלו ולא מנסה להתחנף”

  6. מירי 15 מאי 2011 ב - 10:28 קישור ישיר

    הסרט הישראלי שאני הכי מחכה לראות.
    הפרומו שלו מרתק, ואני מתה על בראבא.
    מחזיקה לו אצבעות!

  7. רוני רון 15 מאי 2011 ב - 10:52 קישור ישיר

    איזה סרט פנטסטי, וואו. השוט בסוף עם המעלית הוא מהאהובים עלי בשנים האחרונות

  8. מיכאל 23 15 מאי 2011 ב - 17:38 קישור ישיר

    הערת שוליים? לפי הטריילר זה נראה מיושן ומשעמם, למה הקולנוע הישראלי הולך אחרוה כל הזמן ולא קדימה? הרי כבר עשו פה ימים קפואים, לבנון, בופור… כן ירבו! עוד פעם חרדים? בורינג. דקל הזהב יילך לסרט אמיתי, כלומר לחדש של פון טרייר או מאליק.

    ===============

    רוה למיכאל: אני מוכן להתערב איתך על כסף שהסרט של סידר יותר חדשני ו”הולך קדימה” מאשר הסרט החדש של טרנס מאליק, שהוא בעיני אחד הבמאים הכי מיושנים על כדור הארץ הזה שלנו. לא שזה אומר משהו על מי יזכה בדקל הזהב. יתכן ותמצא את “הערת שוליים” משעמם, אבל כדאי לך לדעת שהסרט הזה סופר-משוכלל ואין בו אפילו לא חרדי אחד. (והערתך קומית כי משתמע ממנה שאתה קורא “די לחרדים בקולנוע! הבו לנו עוד חיילים. זה מה שחדשני בקולנוע הישראלי!”).

  9. דיסקו אליקו 15 מאי 2011 ב - 22:22 קישור ישיר

    מיכאל , התגובה שלך כל כך לא מחוברת לכלום.
    הרי לא ראית את הסרט, אז למה ישר לפסול? אבל אם ראית את שלושת הטריילרים היית מרגיש שהשפה הקולנועית של הסרט הזה היא משהו נדיר וחדשני {זוהי התחשה שלי בכל אופן} מרגיש קצת כמו סורנטינו בחלק מהשוטים שלו {לפחות בטריילר הראשון}.
    והמשפט עוד פעם חרדים? בורינג. צריך לגזור ולשמור.
    יש לי רעיון למשהו שעוד לא עשו: סרט מחסומים! רעיון נפלא.
    ובדיוק עובר אמבולנס.
    ותנחש מה? יש בו יולדת. או ילדה חולת סכרת.
    אבל!!
    החייל, מפקד המחסום, בטוויסט עלילתי נדיר, לא יכול לפתוח לה את המחסום כי הוא “קיבל הוראה מלמעלה”.
    הילדה כמובן מתה.
    איפה עולים לקחת את דקל הזהב?
    ועל זה נאמר: אמאמא של הבורינג.

  10. רותם 16 מאי 2011 ב - 13:54 קישור ישיר

    מיושן הסרט הוא לא. אפשר להגיד עליו (אם רוצים) שהוא מתאמץ ומגזים בנסיון לחדש, מוכן לקבל. אבל הוא לוקח את הקולנוע הישראלי למקום אחר. כיוון אחר. ועיסוק באקדמיה אותי אישית משעשע.

  11. מיכאל 23 16 מאי 2011 ב - 17:15 קישור ישיר

    יאיר ודיסקו אליקו, התבלבלתי. אין חרדים בחדש של סידר, טעות שלי. אבל שוב, זה נראה סרט חביב ולא יותר, מה בדיוק נראה בו חדשני? עץ החיים או מלנכוליה נראים מדהים ואחד מהם אמור לזכות.

    ================

    רוה למיכאל: שני הסרטים שהזכרת אכן עשויים להיות מדהימים, אני מקווה שכן. אבל אני מוכן להתערב איתך על כסף שאף אחד מהם לא יזכה בדקל הזהב.

  12. מיקי-ל 16 מאי 2011 ב - 18:23 קישור ישיר

    יאיר, יאיר – calm down. ומיכאל, מה זה בכלל מיושן? מה זה אומר?

  13. מיכאל 23 16 מאי 2011 ב - 19:52 קישור ישיר

    מיקי לי –
    אנכרוניסטי, כמו רוב הקולנוע הישראלי. לאחרונה צפיתי בבופור ולבנון, הסגנון שלהם מצוין. ואלס עם באשיר אוברייטד בטירוף, אני כנראה היחיד בעולם שחושב שהסרט לא טוב במיוחד.
    יאיר –
    אני גם מת על האחים דארדן ומאמין שגם סרטם החדש עשוי לזכות, ילד על האופניים נדמה לי שמו. ואם כבר אנחנו דנים, אז מה חשבת על הסרט הפולני ‘ארבעה לילות עם אנה’? הוא מצריך סבלנות ועצבי ברזל…

  14. חוה 1 יוני 2011 ב - 1:09 קישור ישיר

    סרט עלוב ומביש. יוסי סידר עושה סרטים מכוערים נקודה.יש בסרטיו משהוא מאד ילדותי. הסרט לא החליט מה הוא רוצה להיות. דרמה סרט אימה פארסה. מותחן.
    השרבוב של פרס ישראל פשוט העליב אותי כישראלית.סמל מכובד ואהוד, שסידר במגלומניה שלו בועט בו בצורה מגוכחת ונלעגת.כאילו היה אחרון הסמרטוטים,
    בארון הלאומיות.איך זה שכוכב אחד מעז איך הוא מעז? וסידר הוא אכן כוכב מפוברק של הקולנוע הישראלי.

  15. חגית 4 יוני 2011 ב - 18:23 קישור ישיר

    הסרט בינוני מינוס, הדמות של ברבא מוגזמת לחלוטין, ה’ציטוטים’ מ’שירה’ של עגנון עלובים ומביכים (כמו למשל הישיבה של האבא עם העובדת מהספריה] אני דווקא הצלחתי להזדהות עם האבא, ולא עם הבן שהוא כוכב של ערוץ 2, דמות סקסיסטית ושוויניסטית וברור בעידננו מה לוקח…
    דווקא בשנים האחרונות הצלחתי להשתכנע שהקולנוע הישראלי עלה ליגה…. הערת שוליים לא ממש תורם לזה אבל לא יכול להזיק…בתור פרודיה הוא קביל

  16. יהושע 25 ינואר 2012 ב - 17:47 קישור ישיר

    חבל שאנשים בינוניים, שלא מבינים את הסרט או שלא צפו בו כלל מביעים עמדתם השטחית על הסרט הנהדר. הוא ועמד לאוסקר לא בגלל שהוא מדבר על שני חוקרי תלמוד. הוא מדבר על יחסי אב ובן, על קנאות, על שנאות, על תככים. הוא עשוי בשפה קולנועית מאד מודרנית. תסריט מצוין. חלקו הגדול לקוח מן החיים האמיתיים (שפו על התחקיר, אם כי לפעמים הוא מסגיר דמויות אמיתיות מן החוג לתלמוד. בקיצור סרט מעולה. מי שחושב שהוא בינוני שילך עוד פעם לראות אותו.


השאירו תגובה