15 ספטמבר 2007 | 17:38 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

ניל גיימן קופא מקור

לפני שנה הגיע ניל גיימן לישראל כאורח פסטיבל אייקון. רגע לפני בואו ראיינתי אותו טלפונית קצרצרות ל”7 לילות”. בעוד שבועיים שוב תהיה לגיימן נציגות באייקון, כשהסרט “אבק כוכבים”, המבוסס על ספרו, יפתח את הפסטיבל.

פורסם באוקטובר, 2006, “7 לילות” של “ידיעות אחרונות”:

ניל גיימן, אחד מסופרי הפנטזיה האהודים והפוריים כרגע בעולם, יגיע השבוע לביקור בישראל, כשהוא בעיקר מסוקרן. “יצא לי לפגוש לא מעט מקוראיי הישראליים. הם מציגים את עצמם באירועי חתימת ספרים או בכנסי פנטזיה, והרושם שאני מקבל מהם הוא שחובבי מדע בדיוני, פנטזיה, אימה וקומיקס בישראל הם מיעוט נרדף. אני לא מצליח להבין את זה”.
– אני מניח שכל קוראיי המדע בדיוני בארץ יצליחו אך בקושי למלא את האולם בסינמטק תל אביב.
“אני מאמין שיש יותר מזה, אבל מסקרן אותי לנסות להבין למה זה קורה אצלכם. הרי תביטו סביבכם, המדע בדיוני והפנטזיה ניצחו. תראו את טבלאות שוברי הקופות ואת רשימות רבי המכר. זה מה שהעולם צורך כרגע, חוץ מישראל”.
– אולי זה קשור לעובדה שאנחנו חיים באיזור מסוכסך ואלים ורווי מלחמות?
“גם זה לא נראה לי קשור. הייתי עם ספריי בבלפסט ובקרואטיה, איזורים עם עבר לא פחות מסוכסך ומלחמתי, ושם יש ביקוש גדול למדע בדיוני ופנטזיה. וזה מוזר כי אנחנו הרי המצאנו הכל, כל הבסיס לספרות הפנטזיה נמצא בטקסטים היהודיים”.
ואולי זו הסיבה: אולי עם שמנותק מעברו, מנותק גם מעתידו? אבל זו רק ספקולציה. גיימן, 45, מפורסם בעיקר בזכות סדרת הקומיקס “סאנדמן”, ולא מעט ספרי פנטזיה אותם הוא מנפיק בקצב מסחרר. אני מעריץ את עבודתו כשזו באה עטופה עם דימוייו המופלאים של המאייר דייב מקין, אולי האמן הוויזואלי החשוב של ימינו (לטעמי). הרומן הגרפי Signal to Noise” הוא בעיני יצירת המופת שלו. ולצידו “Mr. Punch” ו”אורכידיאה שחורה”, מעין ספין אוף הזוי לעלילות באטמן. לארץ הוא יגיע כאורח פסטיבל אייקון, האירוע השנתי של חובבי המד”ב, פנטזיה, אימה וקומיקס, והוא אולי האורח הגדול והמפורסם ביותר בתולדות הפסטיבל (עם כל הכבוד לאורסון סקוט קארד). בין השאר יציג גיימן בפסטיבל את “מסיכת המראה”, בכורתו של מקין כבמאי, בסרט שהוא חוויה ויזואלית מרהיבה, ואגדת ילדים מבעיתה. “זה לגמרי סרט של דייב”, מבהיר גיימן. “הסיפור שלו, העולם שלו, הדימויים שלו. אני רק עזרתי לו עם התסריט וכתבתי את הדיאלוגים”.
– והבנתי שאתם עומדים לעבד עכשיו לסרט את “Signal to Noise”.
“כן, דייב עובד על זה. זה פרויקט שלו לבד, אני לא מעורב”.
– שאלת העיתונאי החטטן: עבר ביניכם חתול שחור? אתם עוד עובדים יחד?
“כן, כן. אנחנו מתכננים לעבוד בקרוב על ספר ילדים חדש, ‘Crazy Hair’. במקרה של ‘Signal to Noise’ דייב תמיד היה נלהב יותר לעבד את זה, וכבר היו כל מיני ניסיונות לעיבוד בעבר, בין השאר הועלתה גרסה בימתית. קבענו להיפגש השנה לעבוד על התסריט אבל אז דייב פשוט התיישב בעצמו וכתב את התסריט. קראתי אותו ואמרתי לו שזה מושלם, שאין לי מה להוסיף לזה. אנשים לא יודעים שדייב הוא סטורי-טלר נהדר”.
הקריירה הקולנועית של גיימן, לפחות עד כה, היתה פחות מצליחה מזו הספרותית. חובבי האנימציה האמריקאיים מכירים את שמו בזכות העובדה שתרגם לאנגלית את הדיאלוגים לדיבובי סרטיו של היאו מיאזאקי, “הנסיכה מונונוקי” ו”המסע המופלא”. אבל פרט לזה, לא עובדו עד כה ספריו לסרטים הוליוודיים ולא הופקו תסריטיו. “לפני כחמש שנים היתה איתי כתבת שער ב’הוליווד ריפורטר’ שם הכתירו אותי בתור הסופר שהכי הרבה מספריו נמכרו להוליווד אבל מעולם לא הופקו. וחשבתי לעצמי שזה תואר הרבה יותר טוב מאשר ‘הסופר שהכי הרבה מספריו עובדו לסרטים רעים'”.
– אבל 2007 מסתמנת כשנת מפנה, לא?
“כן. במרץ ייצא הסרט על פי הספר שלי ‘אבק כוכבים’. זה עם רוברט דה נירו וקלייר דיינס ומישל פייפר. הבמאי הוא מתיו ווהן. ובעוד שנה בדיוק ייצא ‘בייוולף’, שזה תסריט שלי עם רוג’ר אייברי”.
– “בייוולף” הוא אחד הסרטים שאני הכי מחכה להם ב-2007. רוברט זמקיס, הבמאי, הוא יוצר שאני מעריץ. ראית כבר משהו מהסרט? מה אתה יכול לספר עליו?
“ראיתי רק דברים מאוד ראשוניים, אבל אני יכול להבטיח שזה לא ייראה כמו שום דבר שראית בעבר. בוב זמקיס הוא במאי נפלא, הוא מלא תשוקה בנושא קולנוע והוא איש מצחיק”.
את גיימן אני תופס בלונדון, אליה הוא מגיע לרגל השקת קובץ סיפורים קצרים פרי עטו בשם “דברים שבריריים”. כשאני שואל אותו מה הוא יותר, סופר, תסריטאי או קומיקסאי, הוא עונה “אני חייב לבחור? למה אני צריך לבחור? אני בכל פעם משהו אחר. היום אני סופר סיפורים קצרים”.
אבל הנתון הכי משונה הוא שהיוצר הכל כך בריטי הזה, שלונדון היוותה השראה לא קטנה בכמה מיצירותיו, בכלל כבר לא גר באנגליה. הוא גר במינסוטה, המדינה הצפונית ביותר של המערב התיכון האמריקאי, וגם המדינה הקרה ביותר בארצות הברית (וגם המדינה בה גדלתי כילד). “איך הגעת לשם?”, אני שואל בתמהון, “מהיכרותי, מינסוטה היא מדינה שמנסים לברוח ממנה, לא אליה”. “אתה צודק”, הוא עונה, “אבל אולי זו הסיבה. זה באמצע שום מקום. עברנו לשם כי המשפחה של אשתי גרה שם, כי גיליתי שבמחיר של דירת חדר בלונדון אני יכול לקנות שם בית ענק עם 15 אייקרים של אדמה מסביב, וכי יש לי שקט”.
– אבל מה עם הקור? אתה לא מרגיש כמו ג’ק ניקולסון ב”הניצוץ”, כלוא שם חורפים שלמים?
“האמת שכן. הקור הפתיע אותי. אמרו לי כל הזמן ‘קר שם’ ואני לא התרגשתי. אמרתי ‘אני מלונדון, אני יודע מה זה קור’. ידעתי שקור זה המצב הזה בו המים קופאים והרחובות נהיים לבנים. לא העליתי על דעתי כמה קר ‘קר’ יכול להיות. ולהגיד לך את האמת? אם הייתי יודע כמה קר נהייה שם בחורף, לא הייתי עובר לגור שם”.

נושאים: ארכיון

3 תגובות ל - “ניל גיימן קופא מקור”

  1. גע"ס 15 ספטמבר 2007 ב - 17:57 קישור ישיר

    קוראי המד”ב והפנטזיה בארץ ממלאים בשקט את רב חן 1 ואף למעלה מזה.

  2. סטיבי 15 ספטמבר 2007 ב - 18:21 קישור ישיר

    רב חן 1 איפה? 🙂

  3. רז 15 ספטמבר 2007 ב - 19:02 קישור ישיר

    תיקון קל – גיימן עיבד רק את התסריט האנגלי של “מונונוקי”. על “המסע המופלא” (וגם על “הטירה הנעה”, “נאוסיקה מעמק הרוח”, “החזיר האוום” ו-“שכני טוטורו”) עבד צמד תסריטאים אחר, סינדי ודונלד יואיט, שעד כה זהו הקרדיט היחיד (אם כי לטעמי הם עשו עבודה נפלאה, לא פחות ואף יותר מזו של גיימן).
    וכפי שצוין כאן, כמות חובבי המד”ב הפנטסיה בארץ יכולה בקלות למלא את אולם סינמטק תל-אביב (הגדול) וכאשר מישהו מסדר הגודל של גיימן מגיע לפה – כמה וכמה פעמים.


השאירו תגובה ל - גע"ס