18 ספטמבר 2007 | 11:44 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

פשששש….

קטע הווידיאו הזה, שהפיצה חברת האפקטים דיג’יטל דומיין (לשעבר חברתו של ג’יימס קמרון), הוא בעיני תחילת קמפיין האוסקרים של “זודיאק”. אנחנו מתקרבים לסוף ספטמבר והסרט הזה עדיין ניצב בראש רשימת סרטי השנה שלי ל-2007. אבל האמת, כשראיתי אותו לא הבנתי למה לקח לפינצ’ר כל כך הרבה זמן לעבוד עליו. קראתי שהוא עושה שימוש במיטב התוצרת הדיגיטלית, אבל לא ראיתי את זה על המסך. עכשיו, בזכות הדמו הזה, הכל מתחיל להתברר. הסרט הזה היה פשוט CGI מתחילתו ועד סופו. במילים אחרות: “זודיאק” רוצה את קולכם בקטגוריית הסרט, הבימוי ו… האפקטים:

(ויה ג’ף וולס).

נושאים: קטעי וידיאו

12 תגובות ל - “פשששש….”

  1. ven erik 18 ספטמבר 2007 ב - 12:53 קישור ישיר

    האם יש אנשים בארץ שיודעים לעשות זאת?

  2. איתן 18 ספטמבר 2007 ב - 14:45 קישור ישיר

    בעיניי זה טפשי. זה הרי לא ממש מסובך למצוא את הלוקיישנים המוצגים בסרטון (כבישים, מקום נטוש שיהווה זירת פשע), וזה, כנראה, גם יותר זול לצלם און-לוקיישן, וזה גם ,כנראה, יראה אותו דבר. אז למה CGI ? הרי גם אתה, יאיר, אמרת שלא ראית את הדיגיטליות על המסך.

    ואולי המצלמה הזו לא מוציאה את התוצרת המשובחת שראינו בסרט, וכל הדיגיטציה באה לכסות על פגמי הצילום ?

    בדומה לאנימציה, שדרכה אני מקבל בטבעיות כלבים/חתולים/עכברים מדברים, כי את זה אי אפשר לצלם “לייב”, כך אני מצפה שאם אתה כבר משתמש באפקטים, תראה לי משהו שעובר את גבולות ההגיון, וקשה עד בלתי אפשרי לצלם אותו בלייב.

    ואוסקר ? אני אולי לא מסתובב במקומות הנכונים, אבל “זודיאק”, שהוא סרט טוב בעיניי, אבל לא עד כדי כך טוב, ממש לא מזמזם אוסקר. הוא לא היה הצלחה מסחרית, וגם לא ראיתי אותו בכל מיני רשימות של כל מיני מבקרים כמועמד אפשרי לרשימה. הסרטון הזה הוא בעיניי לא יותר מסרטו תדמית לדיג’יטל דומיין.

    רוה לאיתן: להזכירך הסרט מתרחש בין סוף שנות הששים לאמצע שנות השמונים, כך שמאוד קשה יהיה למצוא את הלוקיישנים האלה. האופציה המוכרת יותר היא לבנות את הרחובות האלה בסטים. אבל סקורסזי כבר הצהיר ש”כנופיות ניו יורק” שלו הוא כנראה הסרט ההוליוודי האחרון שנעשה על ידי בניית סטים ענקיים בגודל של עיר קטנה. עכשיו כש”פומפיי” של פולנסקי נפל, כנראה שגם לא יהיו יותר כאלה. כך ששיחזור תקופתי ייעשה עכשיו רק דיגיטלית.

  3. h.w. 18 ספטמבר 2007 ב - 15:28 קישור ישיר

    מבחינתי “זודיאק” הוא אחד הסרטים הטובים לא של השנה הנוכחית אלא של העשור האחרון. סרט פוסטמודרני,שפוע באינטרטקסטואליות, בימוי נושק למושלם ותסריט מקורי חדשני ובועט.דיוויד פינצ’ר לדעתי, הוא אחד מהבמאים הכי מוכשרים ומוצלחים שפועלים כעת, שיהפוף בעתיד לאחד הבאמים שתרמו רבות לפני הקולנוע בתקופתו ואני מהמר שגם לאחריה.

  4. ארטיום 18 ספטמבר 2007 ב - 15:31 קישור ישיר

    וואו. יאיר, זה הפוסט שלך שהכי אהבתי אי פעם.
    איתן – התגובה שלך היא טבעית, וגם אני חשבתי עליה; למה לעזאזל להשקיע מיליוני דולרים בעבודה טכנית עוצרת נשימה כדי לזייף משהו כל כך זמין (פאקינג כבישרחוב) ?

    התשובה בגוף השאלה. פינצ’ר הוא במאי בסדר גודל כזה שהחזון שלו מאוד מדויק, הוא לא מוכן להתפשר על האווירה. המחשבה שלי בזמן שראיתי את זודיאק הייתה שהכול הרגיש לי טבעי מדי ובאותה עת מזויף מדי (באופן שיושב נהדר עם עלילת הסרט) בשביל צילומי חוץ, למרות שהייתי משוכנע ב-100% שהם טבעיים. אתה צודק – לא ראיתי את הדיגיטציה, הרגשתי אותה. אני נטיתי להסביר את ההרגשה הזו בצילום ההיי-דפינישן המופלא של סבידס, אבל זה היה רק חלק מהתשובה, כשה-CGI משלים אותה.

    אני חושב שפינצ’ר ממש ראוי להערכה על הפרפקציוניזם שהוא הפגין בצעד הזה. תחשוב שהוא היה יכול להשיג 99%מהתוצאה בפחות או יותר 30% מהמאמץ, אבל החליט ללכת עד הסוף. מדהים, בראוו, כל הכבוד!

    נ.ב.
    ואן אריק – יש קומץ אנשים שהם ברמה הטכנית הזו בארץ. הסיבה שלעולם לא תראה אפקטים ברמה הזו כאן היא שאף אחד אף פעם לא יהיה מוכן להשקיע בכמות שעות העבודה הקיצונית שנדרשת לתוצאה כזו. רוב הפרסומות בארץ, לדוגמא, מתוקצבות במשהו כמו 2-3 משמרות אפקטים. בנוסף, בגלל שהשוק קטן, אין חברות מתמחות כמעט בכלל, בטח לא בסדר גודל של digital domain.

  5. דן ברזל 18 ספטמבר 2007 ב - 15:48 קישור ישיר

    חברות מתמחות דווקא יש, בדיוק בכמות ההגיונית לשוק קטן כמו זה הישראלי (ודי אם נזכיר את ברודקאסט, סנובול, פרימוס וגראויטי, שתאמינו או לא ניהלו פעם עסקים עם דיגיטל דומיין, מה שמעיד על הרמה הגבוהה שלהם).

    לגבי הקליפ – מצד אחד זה מאוד מרשים (ואם יורשה לי לציין – זכור לי שלפחות בחלק מהסצינות קלטתי שמדובר בסט אקסטנשן. לא שזה מקטין מגודל ההישג, זה עדיין נראה סוף הדרך). אבל זה גם מעלה את התהייה, שכבר עלתה בשוט הפנס ובשוט המנעול הזכורים לרע מ”החדר”, האם פינצ’ר התמכר לאפקטים דיגיטליים ואיבד שיקול דעת סביר? לפחות עד שאשמע את הקומנטרי שלו, אני מתקשה להבין מה הוא ניסה להשיג בזה. אלא אם הוא מחזיק במניות של דיגיטל דומיין.

  6. יוסי 18 ספטמבר 2007 ב - 17:49 קישור ישיר

    ושוב, כבעבר, אני שואל שוב: איך זה שאף אחד לא רואה ב”המשחק” את הסרט הטוב ביותר של פינצ’ר?

    אני לבד פה?

  7. איתן 18 ספטמבר 2007 ב - 18:03 קישור ישיר

    ארטיום – אני מבין מה שאתה אומר, אבל הפרפקציוניזם של פינצ’ר לא השפיע עלי רגשית כשצפיתי ב”זודיאק” (לפחות לא באספקט הזה. היו ריקושטים מכיוון עבודתו עם השחקנים, אבל שום דבר לא קונקרטי. כאן היה יותר מעניין אותי לשמוע איך בדיוק השפיע הפרפקציוניזם על התוצאה הסופית).

    יאיר – אני לא בטוח ששחזור תקופתי הוא תירוץ מספק. אני מבין שאתה בילית תקופות מסוימות בחייך בארה”ב, אבל אני, שמעולם לא הייתי בארה”ב, לא יכול לדעת עד כמה יש הבדלים בין שנות ה-70 להיום מבחינה ויזואלית.

    ניסיתי במוחי להעביר את הסוגיה לישראל, מקום שאני מכיר. האם אתה, יאיר, הרגשת איזשהו זיוף מבחינת השחזור התקופתי ב”אדמה משוגעת”, לדוגמא ? או ב”שלוש אמהות” ? (מבחינתי התשובה היא לא).

    מתוך אתר האינטרנט של “שלוש אימהות”:

    “סרט תקופתי הוא עניין יקר. ההפקה החליטה מראש שהשחזור לא יהיה שיעור להיסטוריה אלא יתמקד בפרטים: באיפור ובעיצוב השיער.איתן לוי המעצב האמנותי, רונה דורון מעצבת התלבושות, ושי גולדמן הצלם, שהתעקש על צילום סינמסקופי,יצרו מראה מדוקדק של התקופות בהן מתרחשת העלילה, אבל לא באמצעות שחזור רחובות ומכוניות תקופתיות, אלא באמצעות תמונות שחודרות אל נפשן של הדמויות”

    רוה לאיתן: בגלל זה “זודיאק” יותר טוב מ”שלוש אמהות”.

  8. איתן 18 ספטמבר 2007 ב - 18:06 קישור ישיר

    וחוץ מזה, אוף-טופיק:

    מישהו העלה ליו-טיוב סרטון קצר ומשעשע בהשתתפות ביל מוריי.

    http://www.youtube.com/watch?v=aPo9sCqza98

  9. רם 19 ספטמבר 2007 ב - 7:00 קישור ישיר

    לי הייתי חויה מעניית שצפיתי בסרט האולם היה רייק שבתי אני ולידי בכיר הצלם בארץ דוד גורפינקל מכיוון שגם אני צלם שגם מאוד אוהב את גורפינקל וגם מעריץ גדול של האריס סאוידאס הצלם של פינצ’ר ניגשתי אליו ודיברנו קצת על הסרט אני מורכח להגיד שלא עלה על דעתי וגם לא על דעתו שיש כולכך הרבה סצנות שמורכבות ממסך כחול
    במקרה זה גם רואים את הגאונות בשימוש בתאורה שמתאימה ביין האובייקט המצטלם לאוירה הכללית של הסטים שנבנים בפוסט עבודה מושלמת במקרה הזה שבנוסף לצד התכני יודעת גם לספר סיפור ולהעביר את העולם של הסרט

  10. ארטיום 19 ספטמבר 2007 ב - 11:01 קישור ישיר

    רם שוויקי?

  11. ארטיום 19 ספטמבר 2007 ב - 11:05 קישור ישיר

    או שמא רם שני?

  12. רם 19 ספטמבר 2007 ב - 14:42 קישור ישיר

    שני


השאירו תגובה