כך נולד "לירות כדי להרוג"
מחר עולה בארץ "Shoot Em Up", סרטי היריות של מייקל דיוויס ("לירות כדי להרוג" בעברית). טרם ראיתי – חרם מפיצים על מבקרים, אתם יודעים – אבל מישהו שבקיא העביר לי את הסיפור החביב והמפתיע הבא.
לפני כשש-שבע שנים הסתובב במאי בלתי מוכר בשם מייקל דיוויס בפסטיבלי קולנוע ובשווקים עם רעיון לסרט פעולה. הוא שיווק אותו בכותרת "החלום הרטוב של ג'ון וו". ואכן, נראה ש"Hard Boiled" של ג'ון וו היה השפעה גדולה עליו, כי הוא הרבה לתאר סצינת קרב יריות בו מחזיק הגיבור תינוק ביד – ממש כמו צ'או יון פאט בסרט ההוא של וו.
מי שהתלווה לדיוויס במסעות האלה בחיפוש אחר מימון לפרויקט הזה הוא לא אחר מהמפיק הישראלי אהוד בלייברג. אז בלייברג, יחד עם שותפו יצחק (יוץ) גינצבורג, היו הבעלים של חברת הפקות לוס אנג'לסית שהפיקה כמה בי-מוביז וקומדיות נעורים. שתיים מהקומדיות ההורמונליות האלה – "קדחת נעורים" ו"100 בנות" – בוימו על-ידי אותו אותו מייקל דיוויס. בלייברג ודיוויס דמיינו כבר את שאת הגיבור המיסתורי יגלם קלייב אואן.
כדי להמחיש למשקיעים פוטנציאליים עד כמה הסרט שהוא מדמיין הוא חסר מנוחה, בלתי נלאה, עצבני, היפר אקטיבי ומוטרף, הלך דיוויס והפיק טריילר המבוסס על הסטורי-בורד שלו לסרט, שכבר היה מוכן במלואו. הוא הנפיש את הסטורי-בורד, הוסיף לו פסקול ואפקטים קוליים זמניים, הוסיף כתוביות שיווקיות, והפיץ את קלטת הדמו הזאת לכל עבר. הוא הוסיף גם תיאור מונפש ופרטני של כמה מסצינות האקשן היותר שאפתניות בסרט. אלא שמימון לא נמצא.
בסופו של דבר, אחרי שנים של חיפושים, מי שהאמין במייקל דיוויס היו אולפני ניו ליין. דרכם של בלייברג ודיוויס נפרדו. כך גם דרכם של בלייברג וגינצבורג. עכשיו בלייברג בארץ, חתום כמפיק על "ביקור התזמורת" ובקרוב על "אדם בן כלב".
אבל לבד מהעובדה שאיכשהו יש קשר ישראלי גם לסרט הזה, הקטע הכי מקסים הוא זה: הנה קלטת הדמו שהכין דיוויס. כך נראה הטריילר הראשון, המונפש, לסרט, כשבע שנים לפני שבכלל נעשה:
.
.
.
וכך נראות הצעותיו המקוריות לעוד ארבע סצינות פעולה. מי שכבר ראה את הסרט מוזמן להעיד האם הן דומות לתוצאה הסופית:
1.
.
.
.
2.
.
.
.
3.
.
.
.
4.
ראיתי בינתיים רק את הקטע הראשון ויש דמיון, לפחות מבחינת הרעיון הכללי של סצינות הפעולה וכמה שוטים שאני זוכר (הרובים שמופעלים ע"י חוטים). דווקא סצינת המצנחים קצת מאכזבת ונראית מוגזמת מדי, לא מדוייקת. הסרט עצמו, כמו שכבר בטח אמרו כאן, די מטומטמם, אך מהנה ברובו. הבעיה היא שהוא מתחיל לחזור על הגימיקם שלו בשלב מסויים, ובסרט אקשן של פחות מ-90 דקות זה קצת חבל. גם אל תצפו כאן אפילו לעשירית עומק של דמויות, הסרט הזה הוא אקשן מההתחלה לסוף. לי זה נראה כמו סרט ההמשך האלים וחסר השכל ל"הילדים של מחר". במקום להגן על אשה בהריון אוון מגן עכשיו על התינוק, מסיבות שאני באמת, אבל באמת לא זוכר, ולא נראה לי שגם אוון זוכר או אי פעם התעניין בכך (משהו עם איזה פוליטקאי, אולי נשיא, למי איכפת?).
מה שנקרא "אחלה יומית"/ "אקשן לחבר'ה", וקלייב אוון יוצא גזר גזר.
אוף טופיק:
רשימה של 100 הסרטים הטובים ביותר בשפה זרה בכל הזמנים. את הרוב לא ראיתי, כולל כמה שבאמת נחשבים לנכסי צאן ברזל. מה שכן, קצת חבל לי שבעשרים הגדולים אין יותר גיוון בשמות הבמאים.
http://eddieonfilm.blogspot.com/2005/12/foreign-art.html
ראיתי את הסרט. מה שהבאת מאד דומה לתוצאה הסופית.
גם נדמה לי שהוצגו כאן כמעט כל סצינות האקשן שהיו בסרט.
הבעיה היא, שלמעשה חיסלת את האפשרות להיות מופתע מסצינות הפעולה בסרט – ועוד בסקט שחוץ מפעולה, אין בו שום דבר אחר. יתכן שהפוסט הזה צריך להיות תחת הכותרת: "זהירות – ספוילר".
מצד שני, לא ממש נהנתי מהסרט. ניסיון לא מוצלח לשלב בין קטעי פעולה לבין הומור. הבדיחות לא משהו, ותחושת האירונה שמרחפת מעל כל הסרט דופקת את האקשן.
יתכן שבצפיה שניה, כשאני כבר מכיר כל סצינה, אם אני אסתכל על כל סצינה בנפרד, אולי אצליח להנות. כי בסופו של דבר, מה שנשאר לי מהסרט, זה הגזר.
לא רק בעשרים המקומות הראשונים של רשימת הסרטים הזרים אין גיוון יוצא דופן, אלא בכל הרשימה. ראיתי בדיוק שלושת רבעי מהסרטים (75 מתוך 100) ואני חייב לציין שמעבר לכמה יציאות מעניינות הרשימה היא צפויה, נדושה, חסרת דמיון. בדיוק כמו כל שאר הרשימות מהז'אנר הזה.
שאר הסטוריבורד אולי מקורי, אבל הפריים הראשון גנוב מ"סין סיטי" של פרנק מילר (לא חיקוי, אשכרה גנוב מתוך הספר).
מדהים איך התעלמו מכל מזרח אירופה כאילו אנחנו עדיין בתקופת המלחמה הקרה. פורמן, מנצ'ל, ויידה, חטילובה ועוד רבים אין.
סרט מהנה! מצחיק, צוחק על עצמו, צוחק על הז'אנר. אמנם מופרך, לא מהודק אבל בידור טהור.