קובריק אמר
המכתב הזה, ששלח סטנלי קובריק למקרינים בבתי הקולנוע שהציגו את "בארי לינדון" שלו בסוף 1975, מעלה בי דמעות של הצרגשות, אך גם תחושות תסכול. קובריק הוא מאותם אמנים שכה רצו שיצירתם תוקרן באופן מושלם, שהוא דרש מהמקרינים של סרטיו להפגין פרפרקציוניזם כשזה מגיע לסרטיו.
גלן קני העלה את המכתב הזה לאתרו בהמשך לדיון שמתנהל בימים האחרונה בנוגע לשאלה האם הבלו-ריי של "בארי לינדון" מוצג בפורמט הפריים המקורי שלו (כנראה שלא, למרבה הפדיחה).
הנה המכתב של קובריק (לחצו עליו להגדלה לגודל קריאה נוחה):
אני זוכר איך שמי זרחין סיפר פעם בבי"ס לקולנוע שהוא עובד בבתי הקלונוע שבהם מקרינים את הסרט שלו ובודק את הפוקוס
אהבתי את התגובה בקישור:
Where's the long-form letter?
מצחיקים האמריקאיים האלה…
בביוגראפיה של היצ'קוק מופיעה גם שם מכתב שהוא שלח למקרינים עם כל הפרטים.
האמת שיש משהו לא מפתיע ששני הבמאים האלה , דווקא הם, יתעקשו על זה.
זה סוג של פדנטיות שגובל באובססיה.
ומה זה עשיית קולנוע אם לא אובססיה שעדיין לא הוגדרה כמחלה קלינית???
הרשת היא מקור מידע מעניין אבל גם מקום שקל בו מאוד לפברק אוטנטיות. אם יש מישו שבאמת מאמין שזה אכן מכתב של קיובריק למקרין אנונימי שיבושם לו עם השטויות.כל בר דעת אחר, זה שקצת יודע, רשאי להצטרף לנהמת הגיחוך לנוכח הרגשנות.
עכשיו אפשר להבין מאיפה טרנס מאליק קיבל את הרעיון לעשות זאת גם עם 'עץ החיים' – http://blogs.indiewire.com/theplaylist/archives/terence_malick_wrote_a_letter_of_instruction_to_every_projectionist_showing/
לפוסט הזה היית צריך לקרוא "כה אמר קובריק" על משקל "כה אמר זרתוסטרא" – נעימת הפתיחה של 2001.
לא הבנתי משהו. אולי זה רק אני. בסעיף 2 הוא כותב:
"Barry Lyndon" was photographed in 1-1:66 aspect ratio. Please be sure you project it at this ratio, and in no event at less than 1-1:75".
אבל 1-1:66 לא יותר נמוך מ- 1-1:75? מה אני מפספס?
אני זוכר שספרו לי לפני כמה שנים (כן, אני יודע שזה נשמע אמין) שקובריק צפה בעותק הישראלי של התפוז המכני כדי לבדוק שהכתוביות לא מסתירות משהו חשוב
זוכרת שפעם קראתי שקובריק טילפן בעצמו למוריס, המקרין בקולנוע עממי בחיפה, כדי לוודא שהנורה של המקרנה שלו לא מזייפת.
תשובה ליושיהידה:
ההבדל בין 1:1.66 לבין 1:1.75 הוא רוחב הגייט, כאשר השני צר מעט יותר מהראשון (ולכן השימוש בתואר less דווקא כשהמספר גבוה יותר). היום, לדוגמה, הסטנדרט למסך רחב שאינו סינמסקופ הוא 1:1.85 שהוא אף צר יותר משני אלה.
קובריק חשש שהמקרין ישים גייט צר מדי (כמו 1:1.85) ובכך יאבד חלק משמעותי מהפריים.
עלתה תוכניית פסטיבל ירושלים לאתר שלהם.
וכרגיל, לך חפש את השם הלועזי של הסרט שאתה מתבונן בתיאור העברי שלו. לא מבינה מה כל כך קשה להוסיף את השורה הזאת.
לגל-Z – אכן, האגדה מספרת שקובריק עמד על כך שכל התרגומים של תפוז מכאני יתורגמו בחזרה לאנגלית ויועברו לבדיקתו הקפדנית.
אני שמעתי שמועה שהוא כל כך חרד מאיכות העותקים, שהוא היה מבצע את ההובלות בעצמו. זה למה לקח לו הרבה זמן לעבוד על כל סרט.
לרותם.
אם היית קורא תמקור לשמועה ששמעת היית יודע שקובריק ספר כל פריים לשניה בעותקים שהוא אישר להפיץ כדי לוודא שאכן מדובר ב 24 כאלה ושאף אחד לא גנב לו פריים כדי למכור אותו בשוק שחור. ממש למות מהתרגשות מכל המקצועיות הזו שנעלמה ממקומותנו.
האם המסקנה מכל הנאמר כאן הוא שמספיק להיות פדנט לפרטים הטכניים כדי להיות במאי קולנוע אגדי?
רותם, ההפך הוא הנכון. המסקנה היא שאם אתה במאי קולנוע אגדי, רוב הסיכויים שתהפוך לפדנט מעבר לגבול השפיות המקובל.
לכן היעלמם של גאוני הקולנוע הוא בסה"כ תהליך אבולוציוני רגיל.