26 יוני 2011 | 22:23 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

הקו השחור-לבן

כפי שצפיתי בשבוע שעבר, הגיעה הבוקר הבשורה ש”הערת שוליים” חצה בסוף השבוע את סף 100,000 הכרטיסים (אם הייתי ציניקן הייתי בטח מוסיף משפט קר לב כמו “אם יונייטד קינג מודיעים היום שהסרט חצה את ה-100,000, זה אומר שזה יקרה מחר-מחרתיים”. אבל אני לא, אז אני מלא אמון ואמונה מול המספרים כפי שהם מפורסמים).

 

נורא קשה לי לעשות הערכות מול נתוני הקופה המקומיים. הסרט הביא 100,000 צופים ב-24 יום, האם זה אומר שבתוך חודש הוא ימכור עוד 100,000 אלף? אני דווקא הייתי מהמר שעכשיו יתחיל תהליך של היחלשות – מתחילה חופשת הקיץ, ממילא רוב הקהל ורוב האולמות יוקדשו לסרטים לילדים ובני נוער והקהל המבוגר של “הערת שוליים” ירוץ עכשיו לסרט של וודי אלן – כך שאם הייתי צריך להמר עכשיו הייתי אומר ש”הערת שוליים” יגמור את מסעו באולמות עם כ-140-150 אלף צופים. מספר נאה, אך לא היסטורי (יותר מ”ההסדר” ו”מדורת השבט”, חצי מ”בופור”). מצד שני, אולי ביונייטד קינג/סינמה סיטי יחליטו דווקא לדחוף את הסרט הזה חזק בהקרנות ערב כקאונטר-פרוגרמינג לכל הרובוטריקים שיהיו בהקרנות היום, ואולי זה יגרום דווקא לכך שהסרט לא ייחלש בחודש הקרוב. אולי זה הסצנריו הנכון יותר: סרטים ישראלים מגיעים לאט לאט למספרים הגדולים. ל”סיפור גדול”, למשל, לקח שלושה חודשים להגיע ל-200,000 צופים, אז אולי אני ממעיט בערכו של “הערת שוליים”.

 

עדות מסוימת לכך של”הערת שוליים” “יש רגליים” (הז’רגון ההוליוודי לסרט שמחזיק מעמד בקופות באופן יציב ולאורך זמן ולא דועך במהירות) היא העובדה שאני ממשיך לקבל תגובות מאנשים שרןאים את הסרט ומתלהבים ממנו. הסרט מוציא את קהלו מרוצה.

 

קחו, למשל, את הניתוח הזה לסרט, מאת כותבת בשם דלית סוטר. זה הניתוח הכי מבריק שקראתי על הסרט. בעיקר כי הניתוח הזה מיישב באופן פנטסטי מה שחלק מהמבקרים – כולל אני – ראו כאיזושהי קושיה בגוף הסרט: איך יתכן שסרט שכולו עוסק סביב תלמוד, אבל יש בו כל כך מעט תלמוד. באה דלית סוטר, מגייסת לצידה את הסמיולוגיה, ומתרצת את הקושיה – זה סרט על פרשנות, וככזה הוא נותן לצופה את כלי הניתוח בגוף הסרט עצמו.

 

==================

 

בסוף השבוע ראיתי את “טבלואיד” של ארול מוריס – סרט מבדר מאוד על דמות מטורללת לחלוטין (שנראה כאילו נמלטה מהמחזמר של טריי פרקר ומט סטון על הרפתקאות המורמונים בעולם הסקס). הסרט יוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב, וכמו כל סרטיו של מוריס, גם אותו מומלץ לראות (אם כי הוא לא נתח הפילה של עבודתו) וכשסיימתי לצפות הגיעה לתיבת המייל שלי הבשורה שרנדל אדאמס, גיבור סרטו של מוריס “הקו הכחול הדק”, הלך לעולמו. למעשה, זה קרה כבר באוקטובר 2010, אבל פורסם רק בסוף השבוע (אחרי שארול מוריס דיווח על כך בטוויטר שלו).

 

אדאמס הורשע ברצח שוטר ועמד לפני הוצאה להורג – שבהמשך הומרה למאסר עולם – שמוריס וצוותו הגיעו לעשות סרט על אחת הדמויות המשניות בפרשה. תוך כדי העבודה הבין מוריס (בלש פרט בעברו) שיש בידיו חומר שמזכה את אדאמס ומפליל את מי שהיה איתו באותו אירוע. בזכות הסרט זכה אדאמס למשפט חוזר, ובעקבותיו יצא לחופשי. ומוריס השיג לעצמו את אחד מסרטי התעודה הטובים ביותר בעולם, מותחן פשע בלשי שיש לו טוויסט בסופו (ועם המוזיקה של פיליפ גלאס). “הקו הכחול הדק” עשה גם היסטוריה קולנועית בכך שהיה לסרט התיעודי הראשון באמריקה שהכניס בקופות יותר ממיליון דולר, ובפעם הראשונה הוכיח שלסרטי תעודה יש גם פוטנציאל מסחרי (זה קרה כ-15 שנה לפני ש”פרנהייט 9/11″ של מייקל מור היה לסרט התיעודי הראשון שחצה את קו מאה מיליון הדולר בהכנסות).

 

============

 

לא יצא לי לעדכן קודם: פיטר פאלק הלך לעולמו ביום שישי בגיל 83. פאלק היה מוכר בעיקר בזכות תפקידו כקולומבו, הבלש המסמורטט, שנראה כה לא מאיים וכה לא חריף שזה למעשה היה הנשק שלו להכניע את חשודיו, שלא היו לוקחים אותו ברצינות, ומתנשאים עליו וכך חושפים את עצמם. “קולומבו” היתה סדרת טלוויזיה בפורמט יוצא דופן: מדובר למעשה בסדרת סרטי טלוויזיה באורך מלא ששודרו פעם בחודש (ולא מדי שבוע), בין 1971 ל-1978. בסוף שנות השמונים, אחרי שפאלק עשה קאמבק עם תפקידיו ב”הנסיכה הקסומה” ו”מלאכים בשמי ברלין”, הסדרה הוחזרה וסרטים חדשים שודרו און-אנד-אוף עד 2003.

 

פאלק הלך לעולמו יומיים אחרי מותו של דיוויד רייפיאל, שהיה אחד הכותבים של “קולומבו”. הסדרה היתה מקום העבודה הראשון ללא מעט יוצרים, ביניהם סטיבן בוצ’קו, סטיבן ג’יי קאנל וסטיבן ספילברג.

 

פאלק היה גם חברו הטוב של ג’ון קאסאווטס, והוא הופיע בסרטיו “בעלים” ו”אשה תחת השפעה”. פאלק וקאסאווטס הופיעו יחד ב”מייקי וניקי”, הסרט בהשראת-קאסאווטס שביימה איליין מיי, ושהוא אחד הפנינים הלא-מספיק-מוכרים של קולנוע האמריקאי העצמאי של שנות השבעים.

 

==============

 

ראס פישר מ”סלאשפילם” עושה עבודת בלשות ומחבר דבר לדבר בין פרטים שליקט בראיונות שונים ומגיע למסקנה שהסרט הבא של האחים כהן יעסוק בסצינת מוזיקת הפולק הטרום-דילנית הניו יורקית של שנות הששים, ושהסרט יצולם ב-16 מ”מ (או בסגנון דמוי 16 מ”מ), כנראה בסגנון תיעודי, א-לה פניבייקר/קאסאווטס/אלטמן.

נושאים: בשוטף

8 תגובות ל - “הקו השחור-לבן”

  1. שחר 26 יוני 2011 ב - 23:25 קישור ישיר

    ולא לשכוח גם את תפקידו של פיטר פאלק ב”המרוץ הגדול”, בתור מקס, השוליה של פרוספור פייט.

  2. יוסי 26 יוני 2011 ב - 23:35 קישור ישיר

    נראה לי שכתבת מלא פעמים אדאמס במקום מוריס.

  3. יוסי 26 יוני 2011 ב - 23:36 קישור ישיר

    סידרת כבר. לא משנה.

  4. ציבוקא 27 יוני 2011 ב - 1:41 קישור ישיר

    אני מהמר ש”הערת שוליים” יביא כ-220 אלף כרטיסים. סכום מצוין, אין ספק.

  5. יוני 27 יוני 2011 ב - 9:19 קישור ישיר

    וואו! היא ממש חזתה את הפוסטר האלטרנטיבי של “הערת שוליים”. http://www.septimovicio.com/portadas/footnote.jpg כשהגות יוצרת דימוי אמיתי זה אחד הדברים הכי מרגשים.

  6. דלית סוטר 27 יוני 2011 ב - 18:52 קישור ישיר

    יאיר, תודה רבה לך על המילים החמות!
    יוני- אין מילים לתאר את עוצמת השוק שקיבלתי. הוכיתי תדהמה, בשרי הפך חידודין-חידודין. אני פשוט בהלם מוחלט. ניסיון חיים שלם לימד אותי, שכל שדר משתבש איכשהו בדרך- ופה – העובדה שהסרט הצליח להעלות בבירור דימוי שניתן לחצוב אותו מהתמטיקה – היא ממש חוויה מתקנת עבורי! תודה, יוני!!!

  7. סשה 28 יוני 2011 ב - 2:22 קישור ישיר

    אחד הדברים בולטים לעין במפגש עם טקסט תלמודי זה שפעמים רבות הדיון המתנהל בין החכמים, שמטרתו היא להגיע לחקר האמת, דיון זה סוטה מהכיוון הנרטיבי הראשי ופונה באופן בלתי צפוי אל הפרטים שעד כה נתפסו כ”משניים”, “שוליים”, לא חשובים לדיון. כך נוצר טשטוש בין “החשוב” לבין “הלא חשוב”. כאילו רוצים להגיד לנו ש הכל חשוב. וכך כאשר בזרימה הנרטיבית בדיון ישנה פתאום הדגשה של פרט חדש, שנחשב עד כה כמישני לדיון- מתבצע “תקריב”/ close up – העצמה והדגשה של פרט מסוים בתוך הרצף;
    או לחלופין – inter-cut- שבירה או השהיה של הרצף הקיים והשתלה בו פרט מתוך רצף חיצוני, מקביל; או שהסידור החדש של פרטים מתבצע ללא קיטוע ועריכה אלה נוצר שינוי מיקוד/ change focus- כאשר הפרטים בתוך הפריים הנתון שהיו מטושטשים או רחוקים מקדמת הפריים – מקבלים מיקוד ונוצרת מיזנסצנה חדשה. או שעל גבי דף תלמוד מתחילה תנועת מצלמה אשר פותחת לנו את גבולות הפריים ומגלה פרטים חדשים, אשר הוי עד כה מוסתרים במרחב שמחוץ לפריים.
    וכך הדיון אשר שואף להגיע לחקר האמת, מתקיים כדיבור חי ודינמי, לא צפוי, כולל, חובק.
    והחכמים שניהלו את הדיונים האלה היו “סמיוטיקנים” ו”סטרוקטואליסטים” אלף ומשהו שנה לפני שנולדו המושגים האלה וגם היו בעלי יכולת “פירוק” והרקבה”, שתי יכולות כל כך נחוצות לבמאי קולנוע. והיחיבור בין אומנות הקולנוע לבין לבין האוצר החוכמה של היהדות הוא כל כך מרתק וומיוחל, מקווה ש”הערת” הוא רק הסנונית הראשונה.

  8. פבלו 29 יוני 2011 ב - 9:35 קישור ישיר

    יאיר, תזכור שבתוך מאה אלף הצופים האלה נכללים גם הצופים שראו את הסרט בהקרנות טרום בכורה שונות ורבות שנעשו ברחבי הארץ בכל מני מסגרות שונות. ונעשו לא מעט כאלו, וכולן עם אולם מלא.

    יש לך מושג בכמה זה מסתכם? 10 אלף צופים? 5 אלף צופים? קצת יותר, קצת פחות?

    אני לא יודע כמה המספר רלוונטי בתמונה הכללית – אבל הוא כן רלוונטי לספירה של סוף השבוע הראשון ולתחושה שהסרט עושה הרבה יותר צופים ממה שהוא עושה בפועל בבית הקולנוע. (לכן, הגראף הכללי של ירידה בצופים יכול להטעות…)

    אני בעד לספור את הצופים הללו – אלה צופים שאכן ראו את הסרט והם גם מתחילים לייצר את הפה לאוזן כמה שבועות לפני שהסרט עולה (מתחילים לייצר את הרגליים שלו). אבל אלה צופים שגם מקשים על הבנת הגראף ההצלחה של הסרט


השאירו תגובה