28 יוני 2011 | 19:18 ~ 11 Comments | תגובות פייסבוק

מקרין יקר, אנחנו סומכים עליך. שלך, מייקל ביי

הערב עולה בארץ "רובוטריקים 3 ". דיווח על הסרט – אם יעמדו לי כוחותיי אחרי שעתיים וחצי ממנו – בהמשך הלילה.

 

אבל מתברר שלא רק קובריק שולח תכתובות למקרינים בבתי הקולנוע, אלא גם מייקל ביי. הנה מכתב שהוא כתב המופץ עם עותקי הסרט שנשלחו באמריקה:

 

 

 

האם גם למקרינים בישראל הגיע המכתב? האם יש מישהו באיזשהו בית קולנוע בארץ שמודד את כמות האור המגיעה למסך ודואג שהיא לא תהיה פחותה מ-16 למברט?

 

ובתגובות אצל ג'ף וולס יש מקרין שכותב שעם כמעט כל סרט הוליוודי מגיע מכתב מאת הבמאי שמבקש מהמקרין לעשות מאמץ ולהקרין את הסרט בצורה מיטבית.

 

אני מבין את התסכול. הבמאי הרי נמצא בכל שלב בתהליך: בצילומים, בעריכה, באפקטים, בגריידינג/טיימינג, בהדפסה. אם הוא פדנט, הוא מוסיף שיפוצים ושדרוגים ותיקונים בכל שלב. ואז הסרט נארז בפחיות או במזוודות ונשלח לרחבי העולם ודווקא ברגע שבו הסרט הכי זקוק פיקוח – הרגע שבו הוא מול קהל – אין את הבמאי שיפקח שההקרנה נעשית בהתאם לחזונו. שהפריים מוקרן בפורמט הנכון ולא נקצץ; שמישהו מקפיד על הפוקוס; שהתמונה לא קופצת באמצע ונחתכת; שאם אלה גלילי פילם, שהגלילים מודבקים בסדר הנכון זה לזה; שהמקרנה נמצאת במצב טוב ושהנורה בה אינה חלשה מדי או חזקה מדי; שאיכות הסאונד טובה ושהמקרין זוכר להעביר את הבורר במגבר למצב המיקס הנכון ולווליום הנכון. ובימינו נוספה צרה חדשה: שהמקרין יזכור לכבות את מקרן הווידיאו הקטן ממנו מקרינים את הפרסומות לפני הסרט, כדי שלא יתלבש ריבוע של אור באמצע המסך (כך ראיתי ביום חמישי ברב חן 2 את "מכוניות 2", למרות שהערתי לסדרן ואף הראיתי לו). זה די מגוחך שמישהו עובד על סרט במשך שנתיים-שלוש, משקיע בו 200 מיליון דולר ואז מקרין בתל אביב, בחפיפניקיותו, פשוט מוריד עבודה של מאות אנשים, מאות ימים ומאות מיליוני דולרים לטימיון בהיסח דעת או סתם חוסר הקפדה (או היעדר חושי צפייה חדים).

 

כך שזו כרגע החוליה הכי חלשה בתהליך הזה שנקרא "קולנוע", התלות של היוצר בבית הקולנוע ושכיריו.

 

אני זוכר שלפני כמה שנים הגיע לארץ פיטר גרינאוויי עם "כתוב בעור". הסרט צולם בפורמט 1.77. גרינאוויי אמר אז, כשראיינתי אותו, שהוא ביקש מכל המפיצים בעולם ומכל בעלי בתי הקולנוע להקפיד להקרין את הסרט עם גייט של 1.77 – חצוף מתחכם שכמותו – והוא גם ביקש שישתמשו בפונט ספציפי להדפסת כותרות התרגום. הוא שאל אותי האם בצפייה שלי בסרט משהו מזה קוים, והצטער לשמוע שכלום לא בוצע כפי בקשתו. מתברר שלבתי הקולנוע בארץ בכלל לא היה גייטים של 1.77, ובגייט של 1.85 התרגום היה נחתך (התרגום שהודפס באותיות הרגילות והיומיומיות). אז הם הקרינו את הסרט בפריים 1.66, מה שנתן לסרט עוד גובה, ומה שגרם לכך שכל מי שצפה ב"כתוב בעור" בארץ התלונן על כך שרואים את הבום בפריים. כולם חשבו שמדובר בטעות של הבמאי, מבלי להבין שזו בדיוק הדרך שבה בעל בית קולנוע והמקרין שלו פשוט הורסים עבודה של במאי.

 

אז מה נשאר? לכתוב מכתב שמנסה לגייס את המקרין לצוות היצירתי של הבמאי ולהכניס בו מרץ וגאוות יחידה.

Categories: בשוטף

11 Responses to “מקרין יקר, אנחנו סומכים עליך. שלך, מייקל ביי”

  1. שלו 28 יוני 2011 at 19:49 Permalink

    עוד סימפטום, יאיר. זה נוגע בכל מקום במדינה, אנשים לא עושים את העבודה שלהם. חפיפניקיות הפכה להיות שם נרדף למדינה וזה מעצבן,מרגיז ומקומם.

  2. מר קרפד 28 יוני 2011 at 20:17 Permalink

    מדוע יש על המקרין לשים את הגייט הנכון?הרי זה מקור הבעיה למה לא מדפיסים עותק ועושים קרופ או בלואפ בהתאם?ואז אין מצב כמעט שהמקרין יפשל

  3. רונן 29 יוני 2011 at 0:55 Permalink

    יאיר האם תוכל לעשות שירות לקוראים ולהגיד איך היתה ההקרנה ברב חן דינזגוף? האם התלת ממד נראה טוב ובבהירות טובה או שכדאי לצפות בקולנוע אחר?
    אני מצפה בקוצר רוח לסרט ולא רוצה שהקרנה כושלת תהרוס לי (למשל כמו הזוועה הזכורה לי מהצפייה בהתנגשות הטיטאנים בסינמה סיטי)

    =================

    רוה לרונן: ההקרנה? היתה אחלה. בהירה, מדויקת, נוצצת. הבעיה היא לא עם ההקרנה אלא עם מה שמוקרן.

  4. רז-ש 29 יוני 2011 at 9:37 Permalink

    מצטרף לבקשות, אם באמת הסיבה היחידה ללכת לטרנספורמס היא התלת מימד בסרט, שאמור להיות טוב, אז אולי נעשה פה שרשור של כל מי שרואה את הסרט ומדווח איפה ואיך היתה ההקרנה.

  5. יובל 29 יוני 2011 at 9:57 Permalink

    אלוהים שיעזור. איזה סרט גרוע!!!!!
    קשה להאמין שמישהו קרא את התסריט (הן מבחינת רצף הסיפור והן מבחינת הדיאלוגים) ואמר "נראה סבבה. בואו נלך על זה". עלוב. עלוב. עלוב וכמובן ששוב ארוך בערך בשעה ממה שהיה צריך להיות, מה גם שסצינות האקשן היותר טובות בסרט הן דווקא אלו שבהם הרובוטריקים לא משתתפים.

  6. hamlet 29 יוני 2011 at 11:22 Permalink

    Oh
    The Horror
    The Horror

  7. יואב 29 יוני 2011 at 14:42 Permalink

    ואוו. אני זוכר את הבום הסורר ב"כתוב בעור" עד היום. זה פשוט הפך את הסרט למגוחך לגמרי בעיני הצעירות. מעניין סופסוף ללמוד על הסיבה.

  8. טל לוטן 29 יוני 2011 at 17:15 Permalink

    ברטרוספקטיבה האחרונה לדיוויד לינץ', צפיתי בראש מחק בסינמטק, וקיבלתי חוויה מעניינת – בסצינת העוף הזז בצלחת, רואים את היד שמנענעת את רגלי העוף.

  9. vanerik 29 יוני 2011 at 20:10 Permalink

    כשעבדתי בתור מקרין
    ההנאה הכי גדולה זה להקרין את הסרט בלי גייט בכלל, ואז רואים מתנות וסוכריות כמו היד שמנענעת את העוף, או למשל בסרטי אנימציה רואים את הידיים שמחזיקות את השקפים של הציור, ולפעמים הם כותבים על היד מסרים-"שיט מובי"…באמת.

  10. Roderick Jaynes JR 30 יוני 2011 at 10:20 Permalink

    http://www.grantland.com/story/_/id/6706646/in-defense-michael-bay

    משעשע…

  11. Rona 30 יוני 2011 at 19:58 Permalink

    באמת ראינו את כתוב בעור עם הבום בזמן אמת, היה אפילו טקס קטן שבסינמטק שכל פעם שרואים בום צועקים בום… מצחיק


Leave a Reply