קפיצת מספרת
לא ברור לי למה, אבל אתמול זינק מונה הכניסות של הבלוג לשיא חדש של כל הזמנים עם 3,700 כניסות. תודה לכולם שבאתם. מקווה שנעים כאן בסוכתי. המשיכו לבקר.
בתום שלושה סופי שבוע להפצתו (כולל סוף שבוע אחד של ראש השנה וסוף שבוע אחד של יום כיפור, בהם לא הוקרנו סרטים) מכר "ביקור התזמורת" 80,698 כרטיסים. היום חצה הסרט את קו 90,000 הכרטיסים.
אין בידיי עדיין את טבלת מכירות הכרטיסים המלאה של סוף השבוע האחרון, אבל להערכתי זה מציב את "ביקור התזמורת" במקום הראשון השבוע. שלושת הסרטים האחרים שיצאו בסוף השבוע האחרון פתחו עם מספרים די חלשים: "האמיצה" עם כ-13,000 כרטיסים, "לירות כדי להרוג" עם 12,000 כרטיסים, ו"סופרבד" עם 10,000.
דורון פישלר עידכן ב"עין הדג" (אני מתעדכן באיחור, רואה סרטים בחיפה כל היום): "רטטוי" מכר בישראל כבר 400,000 כרטיסים. לפי הנתונים שבידיי הסרט מכר בינתיים רק 385,000 כרטיסים, אבל אני מעריך שהוא אכן יחצה את ה-400,000 אלף עד שיירד מהמסכים. אני מכיר ילד אחד בן 6 שכבר ראה את הסרט שלוש פעמים. אני מניח שיש לא מעט כמוהו.
ואחרי כל הבילד-אפ ל"הממלכה" (או איך שיקראו לו בעברית) הסרט יצא בסוף השבוע בארצות הברית והפסיד בקופות לקומדית ספורט לכל המשפחה תוצרת דיסני עם דה רוק.
זוכרים את ג'יימי סטיוארט, הקולנוען הניו יורקי שכבר שנתיים מסקר את פסטיבל ניו יורק במעין סרטונים קטנים, משעשעים ואקספרימנטליים שהוא מצלם במצלמת וידיאו, עורך בעצמו על המק הביתי ומלווה בקריינות לקונית ומלאת שנינות? ובכן, פסטיבל ניו יורק הושק בשבת ועכשיו לסטיוארט יש מאחוריו את המגזין "פילם-מייקר" שאירגן לו ראיון אחד-על-אחד עם ווס אנדרסון. התוצאה, נו, תמהונית (אבל גדושת כשרון).
ובשורות על הישגי קוראי הבלוג וידידיו: סטארי נייט, מוותיקות הבלוג, ילדה בת שלשום. וטל לוטן, גם היא מגיבה ותיקה וידידה קרובה, ביימה קליפ לכנסיית השכל. נא לצפות.
יאיר,
מה עם דיווחים מחיפה?
נרדמת בשמירה?
פסטיבל חיפה #2567
"אולי זאת אהבה" קומדיה רומנטית צרפתית יבשה כמו צנון. למרות שיש כמה סצינות מצחיקות, כשאין לך כימיה בין 2 השחקנים הראשיים בסרט, ואתה לא ממש מבין למה זאת אמורה להיות אהבה, הסרט די מפרפר. התסריט לא מהודק מספיק, והקצב לא מהיר מספיק. ועם כל הכבוד, סנדרין בונר היא לא אודרי טוטו. מילה טובה בכל זאת לשחקן המשנה הנהדר, פרנסואה ברלאנד (למה אני תמיד מתוודע לשחקנים הטובים באמת אחרי שהם עברו את גיל 50 ?)
"רחמים" הסרט הזה מתבשל כבר יותר משנה. כשקראתי את התקציר שלו לפני שנה, מיד חשבתי "קארוסמקי כבר עשה סרט כזה, לא ?" (אדם שמזמין מרוצח שכיר את הרצח של עצמו). אבל עם הזמן התחלתי להבין שיש כאן הרבה פולקלור ישראלי. בימים האחרונים הסתובבתי בחיפה והתפעלתי מהפוסטר היפהפה של הסרט.
ועם כל הרצון לאהוב את הסרט, הוא לא עובד. לדעתי, יש כאן בעיה של סרט בכורה: יניב אמודאי, הבמאי, בסרטו הראשון, רצה להוכיח לכל העולם עד כמה הוא כשרוני, וכתןצאה מכך הוא אומר ועושה כל כך הרבה דברים, אבל הוא מאבד בדרך את הפוקוס – ואותי. בסופו של דבר, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. יש יותר מדי סיקוונסים של חלום. אני לא הבנתי אם הוא צוחק על או עם המזרחיים בסרט. חוץ משלום אסייג, שעושה את העבודה שלו, באופן מפתיע, טוב מאוד, כל השאר לא ממש הבינו את הטון של הסרט, ונותנים הופעה לא מאוזנת, בהתאם. במיוחד יש לציין לרעה את דרור קרן (שחקן אהוב בדרך כלל) בתפקיד המשנה התמוה.
בקיצור: לא ממש סבלתי, אבל מאוד לא התלהבתי.
פוסט מבריק של ציפר על ביקורו בפסטיבל הסרטים בחיפה. ציפר קלט נכון את המהות המשמימה, החונקת, הממיתה של העיר הפרובניאצלית הזאת. כל הסיבות שהופכות את הביקור בפסטיבל הזה למטלה מעיקה כל כך. אם רק אפשר היה להעביר את הפסטיבל הזה, כמו שהוא, לתל אביב…
רון, לידיעתך:
"להעביר את הפסטיבל הזה, כמו שהוא, לתל אביב" זה אוקסימורון.
סטיבי – (:
וצריך לחשוב על זה. אם פסטיבל ירושלים הוא לקולנוע, ופסטיבל חיפה הוא לסרטים, אם היה פסטיבל תל אביב מה הוא היה?
היה בתל אביב, לא? חד פעמי, או שהוא בכלל לא התבצע בסופו של דבר?
יש כל מיני פסטיבלים כאלה ואחרים, אבל לא זוכרת אחד רשמי כמו ירושלים או חיפה… היה פעם משהו, לפני שנה שנתיים בערך בפסח, לא זוכרת איך קראו לו ומה עלה בגורלו.
לפני הרבה שנים היה נדמה לי שפסטיבל הסרטים המשמעותי בתל אביב הוא דווקא הפסטיבל לסרטי סטודנטים, אבל אין לי מושג האם המסגרת הזו כיום היא מה שהייתה פעם.
סטיבי, זה לא בהכרח אקסימורון – אפשר להעביר את הבניינים גם לתל אביב – הכל יהיה אותו הדבר במיקום אחר.
יש משהו מתנשא בלהעביר את הפסטיבל עיר. אם כבר הייתי מנער את הארגון שלו (הדוגמאות שיאיר סיפק פה הם קצה הקרחון) ומשאיר אותו איפושהו. אם תארגן פסטיבל טוב, יבואו אנשים, תהיה אווירה טובה יבוא יותר אנשים וכו' וכו' וכו'.
בתל אביב חשבו לעשות פסטיבל לפני כמה שנים (אני לא בבית להסתכל על החוברות) ובסוף החליטו לחכות לזה עם הבניין החדש אם אני לא טועה.
פסטיבל סרט הסטודנטים מתרחש כל שנתיים בתחילת יוני בערך. השנה הקרובה (2008) אמור להתקיים עוד אחד.
הייתי רוצה לנצל את פוסט סיכום הסופש הזה, ולדבר קצת על הסרטים שיצאו בו (יאיר, לדעתי עלו שבעה, אבל הוכחתי בעבר את הקושי שלי בספירה). ולו רק בגלל שויתרתי על פסטיבל חיפה, ונדמה לי שעשיתי טוב…
"לירות כדי להרוג" – את דעתי החיובית הבעתי כאן, ויש עוד בניק-לינק. אבל אני פשוט מוכרח להתעכב על השיווק של הסרט הזה, שהרתיח את דמי. פרסומת קצרה בטלוויזיה שואלת את הצופים ועונה: "חובבי טרנטינו? בואו לראות!". כמה התרגזתי. למה כל סרט אקשן בארץ, חייב להיות קשור איכשהו לטרנטינו?! למי שחושב שחובבי טרנטינו באים לסרטיו אך ורק בגלל האקשן המופרך שלו יש שתי בעיות חמורות:
א. הוא כנראה לא ראה / מבין בשום אופן את מה שמייחד את הסרטים של הבמאי, כלומר – הוא לא מבין הרבה בקולנוע.
ב. הוא בטוח לא ראה / הבין את הסרט הזה (ואין פה בכלל מה להבין), ובכל זאת חשב שהסגנון מתאים לטרנטינו.
והכי מעצבן – אחי הצעיר התקשר אליי ושאל למה לא מדברים יותר על הסרט החדש של טרנטינו "לירות משהו". יש גבול להטעיית הציבור, ולשקרים בפרסום.
(נשיפה ארוכה)
את "סופרבאד" אהבתי כאמור (ניק-לינק בתגובה שלי מפוסט קודם), וגם את דעתי המאוד חיובית על "אבק כוכבים" הבעתי כאן בעבר. אני מסכים עם יאיר ש"המסור 3" הוא החלש בסדרה, ול"ממלכת טראביתיה" מגיעה תגובה נפרדת.
שני הסרטים שלא ראיתי ועלו השבוע, הם "האמיצה", ו"משחק המוות" – החדש של ז'אן קלוד ואן דאם…
אז "ממלכת טראביתיה" בקצרה:
יאיר, אני לא מבין אותך ואת שכמותך. אין שום דבר מתוק בסרט הזה, ואני לא קולט איך הוא סרט לילדים. בתור האינפנטיל המוצהר שאני, נדמה לי שאני בעמדה לא רעה לשפוט אותו מבעד לעיניים של ילד. וככזה, ליבי נשבר לאלף חתיכות. מקהלת ילדים שבוכה חרישית, תהיה וודאי ברוב ההקרנות.
מה גם שמאכזב, היא מילה עדינה כדי לתאר את המימד הפנטסטי בסרט.
ניק-לינק: "ממלכת טראביתיה" באריכות…
רוה לאורון: הוא לא סרט לילדים. הוא סרט לבני ובנות 12. לילדים הוא קשה וטראומטי מדי. בנות 12 יהנו ממנו. זה שיונייטד קינג הוציאו אותה בחופש מדובב לעברית כדי שיבואו אליו גם ילדים בני 6 היא בדיוק הסיבה למה הורים חייבים לראות את סרטים לפני הילדים ולוודא שהוא מתאים לגילם.
נו, שווין… מזל-טוב לכל מי שמגיע לו ולה בפוסט הזה. ובגלל הריכוז הדל שלי, התפזרתי כעת למיליון הודעות (שמתקזזות עם הימים האחרונים בהם לא הגבתי כלל, אבל הייתי פה)
רותם – זה ידרוש גם להעביר את ההר והמפרץ, בלעדיהם זה פשוט לא אותו דבר. וזה כבר להעביר את העיר, ולא את הפסטיבל 🙂
לסטיבי –
התכוונתי להעביר את הסרטים בלבד.
את הביניינים אני משאיר לחיפאים, יחדה עם הפרובנציאליות, הקרתנות, המרירות והעליבות הכללית של העיר הזאת. (:
אני מבין שאתה (אורון) כן יודע מה מביא את חובבי טרנטינו לסרטים שלו?
ןלא כל סרט אקשן בארץ קשור לטרנטינו, לא חסר כאלה שלא (זה ז'ה וו, מת לחיות 4, רובוטריקים ועוד ועוד ועוד). זה שרוב העולם מחכה את הסגנון של טרנטינו, בכל מיני אספקטים שונים שלו, לא אומר שאסור להשתמש בזה לסרט.
אם אתה לא רואה את הקשר בין הצגת האלימות בסרט לבין טרנטינו, כנראה שלא הבנת את מה שראית בסרט או את "להרוג את ביל – חלק 1".
רוה לרותם: אני מסכים עם אורון. אני חושב שזה מעשה לא מוסרי לשווק סרט עם שמו של יוצר שאין לו שום קשר לסרט, למעט אסוציאציה פרטית של איש השיווק. והאמת, נראה לי שזה גם לא חוקי. אבל אורון, תיזהר: את "לירות כדי להרוג" מפיצה חברת פורום פילם. חברת פורום פילם לא אוהבת כשמבקרים את השיווק וההפצה שלהם. הם מחרימים עיתונאים שכותבים על שיקולי הדעת שלהם. מבחינתם מבקרים יכולים לכתוב על הסרטים של פורום פילם מה שהם רוצים, כל עוד זה רק על הסרט, לא על המסביב (כולל איכות ההקרנה) ורק אחרי יום ראשון של סוף השבוע הראשון (ורצוי רק טוב). והם קוראים את הבלוג הזה. הישמר לך.
אורון, אני מסכים איתך לגמרי לגבי ממלכת טראביטיה.המהלך העלילתי המיותר והנורא לקראת הסוף הוא פשוט בלתי נסלח. אחייניתי בת התשע (שנרניה הוא הסרט האהוב עליה) התרגזה נורא ועכשיו שונאת את הסרט בצדק.
הסיפור של רחמים הוא אחד על אחד "הוצאתי עלי חוזה" של קארוסמקי.
רוה לשלומי: בהבדל אחד: "הוצאתי עלי חוזה" היה סרט טוב.
אז לא להצטער שלא לקחתי את הילדים לממלכת טראביטיה?
(:
רותם – בוא לא ניכנס כרגע למה שאני מבין או לא מבין, או נבחר צדדים. כל מה שאמרתי, זה שאין שום, אבל שום, קשר ישיר בין טרנטינו ובין "לירות כדי להרוג", ושאני מכיר לפחות אדם אחד שהתבלבל וחשב שיש. ואם אתה רואה סרטים של טרנטינו אך ורק בשביל האלימות שבהם, לא נותר לי אלא להגיד כמה אני מצטער לשמוע את זה. אתה מפספס כל-כך הרבה.
רוה – תודה על העצה (והתמיכה). אני לא חושב שהגזמתי, אבל מצד שני פורום פילם, והיחצנים שלהם, יודעים טוב מאוד שאין שום דבר אישי נגדם. בחיים לא התלוננתי ולא אתלונן בבלוג או בביקורות, על דברים כמו איכות הקרנה וכו'. אמרתי את מה שאמרתי בגלל שתי סיבות:
1. אני מאוד נהניתי מ"לירות כדי להרוג", ורוצה שאנשים יראו אותו. אם הייתי נותן כוכבים, 4.5 נראים לי מתאימים. עד כדי כך נהניתי, שאני חושב שהסרט עומד יפה מאוד בזכות עצמו, ולא זקוק לקביים של טרנטינו. אבל אני לא איש שיווק, וכמו שרותם אמר כנראה לא מבין בזה כלום.
2. ברגע שאנשים (כמו אחי) יגלו שעל הסרט אחראי מייקל דיוויס, הבמאי של "100 בנות", הם עלולים להסתקרן. לטובה או לרעה. אבל כאשר הבטיחו להם את טרנטינו והם לא קיבלו, זה יכול להיגמר רק בצורה אחת – אכזבה. ואם אנשים לא ירצו לראות את הסרט, אין מנצחים. כפי שאמרתי, אני לגמרי בצד של המפיצים במקרה הספציפי הזה, וממש לא נגדם.
מה ההבדל בין לכתוב על "לירות כדי להרוג" “חובבי טרנטינו? בואו לראות!” לבין לכתוב "הפוסטר הזה היה אמור להיות כרזת הפרסום שמבשרת על יציאתו של סרט באורך מלא על-פי משחק המחשב הפופולארי "מקס פיין" או "קישון פוגש את קיארוסמקי" על "ביקור התזמורת"? (חוץ מכך שאם פורום פילם יצליחו "לעבוד" על חובבי טרנטינו הם ירוויחו כסף). השוואות ליוצרים אחרים הם פסולים מוסרית?
ודר"א, בלי לענות כן או לא על השאלה אם הסרט מושפע מטרנטינו (ולדעתי כן) אפשר לקרוא על כך, בין השאר, גם בביקורת של רוג'ר איברט. זאת לא השוואה כל כך מופרכת או אסוציאציה פרטית.
טרביתיה גורם לי לזעם בגלל שסינמה סיטי מקרינה פרסומות שלו כבר חודשים על גבי חודשים, וזה נראה סרט כל כך דוחה וחסר מקוריות. כשהילדה הקטנה לוקחת פאוזה ואז אומרת "נקרא לה טרביתיה" זה גורם לי לחשוב "לא יכולתם לחשוב לפחות על שם שנשמע קצת פחות כמו נרניה"? כן, זה מבוסס על ספר אחר. חוסר המקוריות קיים גם בשדה הספרות. תבינ "ארגון" מ"ארגון" הוא לא כמו "ארגון" מ"שר הטבעות", את הראשון כותבים בE.
סליחה סליחה סליחה, "ארגורן" מ"שר הטבעות", הם גם הורידו את הR.
יובל אתה מיתמם, אבל אני אענה לך ברצינות. כשאני כותב ביקורת (ואני לא מדבר בשם יאיר), זה טבעי, הגיוני ומקובל שאשווה או אספר על האסוציאציות הפרטיות שלי. למה? כי הביקורת שלי סובייקטיבית, ובאה ממני. לעומת פרסומת בטלוויזיה, שבאה מטעם גוף מסויים שיש לו קשר ישיר אל הסרט, ושאמורה לתאר לך עובדתית על מה הסרט. כמובן שגם כאן מקובל להוסיף "סרט האקשן הטוב של השנה" או משהו בסגנון, אבל אז ברור שזוהי דעה של מישהו ולא עובדה. לנסח משפט כמו "חובבי טרנטינו? בואו לראות!" זה מטעה בעיניי. וזה בכלל לא חשוב אם הסרט דומה או לא דומה לסרטים של טרנטינו – עובדתית, אין לבמאי שום קשר לפרוייקט, פשוט וקל.
ממש כמו ש"ממלכת טראביתיה" משווק כ"מהמפיקים של נארניה", למרות שמדובר בעצם בחברה המשותפת לסרטים, ולא באנשים עצמם שהם המפיקים. אבל כנראה שאני קטנוני מדי, ומעדיף לצרוך פרסום מדוייק מדי.
רוה לאורון: רגע, אתה מערבב. "טראביתיה" מגיע מהחברה שהפיקה את "נרניה". החברה הזאת, אני מבטיח לך, לא רק אישרה חמפיצים המקומיים, אלא אף המליצה להם לשווק כך את הסרט, כי זה נכון. וזה נכון כמו ש"השעות" הוא מהבמאי של "בילי אליוט". זה פרט נכון, אבל זה לא יעזור לך בכלום כשתיכנס לסרט.
צודק יאיר, אני מערבב. טעות שלי, דוגמה לא טובה. רציתי להגיד שאולי "מהאנשים שהביאו לכם את נארניה", הוא ביטוי מעט יותר מדוייק. כי בדיקה קצרה אצל דבי, מגלה שאין אף מפיק בכבודו ובעצמו, ששמו מוזכר בקרדיטים של שני הסרטים. למרות שחברת ההפקה זהה כאמור.
בקיצור, המחאה שלי נגד העובדה שיותר מדי סרטי אקשן שלא קשורים לטרנטינו איכשהו מקושרים אליו, הפכה לקטנוניות סמנטית שכזו על הפירוש הרווח למילה "מפיקים". וכיוון שהקטנוניות מחלישה את הטענות שלי, נפסיק כאן את הדיון הפורה הזה.
וזאת למרות שאתה, יאיר, נשמע סובל קשות בפסטיבל חיפה 🙂
יש מצב שהזינוק קשור לפוסט עם וידאו אחד, מאוד מבוקש, בימים אלה באינטרנט.
אני חושב שאני יותר ציני ממיתמם. ההבדל הוא שאני לא מרחם על האנשים המסכנים שהולכים ל"לירות כדי להרוג" ומצפים לסרט של טרנטינו. אני לא חושב ששיקרו להם יותר ממה שהביקורת שלך "שיקרה" להם. כמו שאתה רואה בתגובות בבלוג הזה, יש הרבה מאוד אנשים שלא ברור להם שביקורת קולנוע זה דבר סובייקטיבי, והם בטוחים למשל שיאיר צריך להיות "אובייקטיבי", כשהכוונה היא שהוא צריך להסכים איתם. אתה חושב שאין קשר בין הסרט לטרנטינו ולכן זאת האמת האובייקטיבית מבחינתך, וכל מי שטוען אחרת הוא "סובייקטיבי".
פרסומות תמיד מגיעות מגופים מסחריים. להתאכזב מכך שהם לא "אובייקטיבים" במאה ה-21 זאת היתממות. ראית פעם פרסומת לסרט ש"תיארה עובדתית על מה הסרט"?
אותי יותר מעצבנים אותי הטריילרים של "כלבים רצים חופשי" ו"החוב". אני חושש שאצטרך לסבול אותם לפני כל סרט בסינמה סיטי בחודשים הקרובים. מישהו החליט שלשים טקסט על המסך עם מילה אחת מודגשת יוצר איזה אפקט דרמטי מדהים. קשה לי להחליט איזה מהם מסתיים בצורה יותר מפגרת, "בכל אמת יש שקר" של "החוב" או "תביאי את הויסקי" של "כלבים רצים חופשי".
אתמול אני וחבר הלכנו לראות את סופרבאד (שנינו עברנו כבר מזמן את ה-18 שלנו) בסינמה סיטי ולתדהמתנו האולם היה חצי מלא בילדים שהגיל המקסימלי שלהם הוא 12. אז עזבו את זה שאת רוב הבדיחות הם לא הבינו אבל לשמוע ילדה כזאתי (כן היו שם גם ילדות קטנות…) שואלת את חבר שלה מה זה כוס ולמצוץ זה לא סימפטי.
אז אני מבין שעכשיו חופש והכל אבל איפה ההורים?
בדרך כלל אני נגד הגבלת גיל מינימום לכל דבר, אבל נראה לי שגיל 13 בכדי להכנס לסרט הזה ישאיר את כל בני הנוער החרמנים בפנים וילדות תמימות ובלונדיניות לא יצטרכו ללמוד מה הדבורים עושות מוקדם מדי.
אמש ראיתי את "ביקור התזמורת", ובכך סוף סוף ראיתי את כל 5 המועמדים לפרס אופיר השנה. קודם כל הופתעתי שהאולם היה מלא לחלוטין, למרות שדובר ביום חול ובסרט שמוקרן כבר שבועיים וחצי. נראה לי שידו של הסרט מבחינת צופים עוד נטויה ואולי אפילו יעבור את "בופור". בגדול, אהבתי את הסרט, אבל משיחות אחר כך עם אנשים נראה לי שהצופה הממוצע מצפה מהסרט [לאור הבאזז המטורף סביבו והפרסים שקיבל] שיהיה עם יותר התרחשויות ו"אקשן". כל השחקנים מצוינים, אין מה לומר, אבל הכי תפס אותי דווקא שלומי אברהם בתפקיד פאפי. זאת דמות שבהחלט היה אפשר לפתח. היו גם שניים – שלושה רגעים מרגשים והשיא של הסרט, כפי שכבר כתבו פה בעבר, היא הסצינה הגאונית "איך להתחיל עם בחורה" בהשתתפות בכרי, אברהם ומטטוב.
ועדיין, אם אני צריך לבחור איזה סרט ישראלי הכי אהבתי השנה, נראה לי שזה יהיה "מדוזות".
1. כנראה שאני לא הבנתי אותך מלכתחילה ,או לפחות חלק ממה שכתבת. אם אתה טוען שהשימוש בשמו של טרנטינו הוא הטעיית הציבור מבחינה חוקית/מוסרית, אז זה קצת גדול עליי לענות לך: בתור התחלה לא ראיתי את הפרסומת, אז עד כמה זה רומז שזה של טרנטינו או בהשפעתו, באמת אין לי שמץ.
אבל אם מבחינה קולנועית אתה לא רואה את הקשר (תקרא לו ישיר/עקיף/מקרי) אז אני מוכרח לחלוק עליך. אני לא מעריץ של טרנטינו, אבל האוניברסיטה הכריחה אותי לכתוב עבודה עליו. אני יכול לסכם את זה במושג שנקרא tarantinoesque. לא סתם לא קיים מושג רומהריות בקולנוע. טרנטינו, לטוב ולרע משאיר וואחד חותם בהרבה אספקטים של הקולנוע. ואם אתה לא רואה בסוג האלימות שהסרט הזה מציג קשר לטרנטינו אז כנראה שאתה מפספס הרבה בסרטים של טרנטינו חוץ מהמחוות המגניבות (לסרטים ש99 אחוז מהאנשים בעולם ובבלוג הזה לא שמעו ללא טרנטינו) ופטיש לרגליים.
אני כנראה לא הבנתי נכון כשאמרת "קשר ישיר" והתכוונת לממש לקח חלק כמו "הוסטל" לדוגמא. אז כן אולי זה שימוש לא מוסרי וחוקי, אבל אני לא איש חוק ולגבי מוסר, נו זה נושא גדול מדי לפתח כאן ועכשיו.
אם כי, אני מוכן לנחש שטרנטינו בטח ממש מקבל זקפה מכך שכל סרט שלישי בעולם מקבל חותמת: "נוצר בהשפעת QT".
2. ואני לא אמרתי שאתה לא מבין בשיווק, אפילו לא רמזתי לזה. אני רק הגבתי לקביעה שלך לגבי מעריצי טרנטינו ומה שמבינים או לא מבינים יוצרי הפרסומת.
אבל אם אתה רוצה את דעתי לגבי כל המערך הזה, אני חסיד של קובי ניב – פה לאוזן עובד הכי טוב. כל שאר מערכי השיווק/פרסום/ביקורת/תיאורית אוטור הם איזוטרים. אם החבר שלך אהב, יש סיכוי שאתה תלך, ואם לא, אז קצת פחות.
המערך הנ"ל טוב להכניס לתודעה סרטים ולא יותר.
Man the spam here will drive me nuts! Delte them!