סתיו לאב
תראו מי מגיע הסתיו: טום הנקס, טום קרוז, ג'וליה רוברטס, בראד פיט, מריל סטריפ, רוברט רדפורד, פרנסיס פורד קופולה, קרוננברג, האחים כהן ושני במאים גאונים שקוראים להם אנדרסון. השמות מלהיבים, אבל איך יהיו הסרטים?
מתוך גיליון הסתיו של "פנאי פלוס", 2.10.2007
הגאונים חוזרים
זו ללא ספק העונה המלהיבה ביותר למבקרי קולנוע וסינפילים: כמה מהקולנוענים הגדולים ביותר של דורנו מנפיקים בסתיו הקרוב את סרטם החדש. אלה שכבר נחשפו בפסטיבל בוונציה ובטורונטו גם מלווים בביקורות מהללות. ליבי מנסה להסדיר את הדופק בשעה שאני מחכה לבכורה העולמית, שתתקיים בפסטיבל רומא הקרוב, לסרטו החדש של פרנסיס פורד קופולה, "נעורים ללא נעורים", הראשון שלו מזה עשור (והראשון שלו מאז שכשאומרים לקהל הצעיר "יש סרט חדש לקופולה" והם חושבים שמדברים על סופיה ולא על אבא שלה). וליבי מחסיר לא פחות פעימות לקראת סרטם החדש של האחים כהן, "לא ארץ לזקנים" שקיבל ביקורות אדירות בוונציה. ויש סרט חדש לווס אנדרסון, עם אואן ווילסון ואדריאן ברודי. וסרט חדש לפול תומס אנדרסון, שטרם נחשף, "דם יישפך". דיוויד קרוננברג חוזר עם "סימנים של כבוד", שכבר זכה להילולים ולפרסים בפסטיבל טורונטו. נוח באומבך, שהפליא עם "לחיות בין השורות", חוזר עם "מרגו בחתונה", וטוד היינז, מגדולי הבמאים העצמאיים כרגע, מביא את "אני לא שם". פי מזיל ריר.
תלת מימד, שאל אותי כיצד
כבר שלוש שנים שהוליווד מגלה את הנס הקופתי שקרוי "איימקס 3D", אחרי שנים בהם גרסאות איימקס לסרטים עלילתיים רק הניבו הפסדים והוצאות מיותרות. זה התחיל עם "רכבת לקוטב" של רוברט זמקיס, סרט אנימציה שהופק בטכניקה חלוצית של לכידת תנועה, ואז עובד לגרסה תלת מימדית למסכי ענק, שהניבה אחוז ניכר מהכנסות הסרט. מאז, לא מעט סרטי אנימציה והפקות הוליוודיות העשירו את קופתם בזכות גרסאות למסך ענק בתלת מימד, המוצגות רק בכמה מאות בודדות של אולמות. עד כה הסרטים האלה – שגרסאות האיימקס שלהם זכו לשבחים בעיתונות האמריקאים – לא הגיעו לישראל. ובכן, גבירותיי ורבותיי, היסטוריה עומדת לקרות. בסוף נובמבר יגיע לישראל "בייוולף", סרטו החדש של זמקיס (המיועד כעת למבוגרים, ולא לילדים), שגם הוא בהנפשת לכידת תמונה. בשעה שבכל הארץ הוא יוקרן בגרסתו הרגילה, על המסכים המעאפנים של רשת ג.ג, תושבי חיפה והקריות יקבלו את גרסת האיימקס תלת-מימד במגה-פלקס החדש של ג.ג בקריית ביאליק. יכול להיות שאני היחיד בארץ, אבל לדעתי זה שווה נסיעה של 150 ק"מ כדי לראות סרט (של אחד היוצרים הנערצים עליי) שלכל הפחות יהיה בוודאי מרהיב מבחינה חזותית.
פיתה עיראקית
זו הולכת להיות עונה פוליטית מאוד בקולנוע. בשעה שהמלחמה בעירק עדיין מתנהלת, ושנה לפני הבחירות לנשיאות, מתגייסים מיטב היוצרים והשחקנים ההוליוודיים הבכירים ביותר, וגם הלא-כל-כך-בכירים, לסדרת סרטים המציגים באופן מחאתי את המעורבות האמריקאית בעירק, ואת המחיר האנושי שהמלחמה הזאת גובה בעורף. אמריקה היא מדינה שמפגינה סולידריות אמנותית בימי מלחמה – סרטי המחאה על וייטנאם, למשל, נוצרו רק אחרי תום המלחמה – לכן מקבץ הסזרטים הזה בשעה שמטעני הצד עדיין הורגים חיילים אמריקאים בפאתי פלוג'ה, הוא אקט יוצא דופן. שימו לב גם לשמות המעורבים:
"כאריות לכבשים": טום קרוז, מריל סטריפ ורוברט רדפורד בסרט שרדפורד גם ביים.
"המלחמה של צ'רלי ווילסון". מייק ניקולס ("קרוב יותר") מביים את טום הנקס וג'וליה רוברטס על פי תסריט מאת ארון סורקין ("הבית הלבן").
"בעמק האלה". פול האגיס, בסרטו ראשון אחרי האוסקר על "התרסקות".
"Redacted". בריאן דה פלמה בסרט אלים מאוד שכבר יוצר מחלוקות פוליטיות וביקורתיות באמריקה.
Stop Loss"". קימברלי פירס ("בנים אינם בוכים") בסרט עם ריאן פיליפה על חייל שלא רוצה לשוב לעירק.
"גרייס איננה". ג'ון קיוזאק בסרט עצמאי שכבר הולל בסאנדאנס על גבר המתאבל על מות אשתו החיילת בעירק.
וזה לא הכל. סרטים העוסקים בפריפריה של עסקי המלחמה במפרץ הפרסי צפויים גם הם: "ממלכה" של פיטר ברג ו"Rendition" של גאווין הוד.
המערבוניאדה
פתאום המערבונים עושים קאמבק. לדעתי זו גם תגובה לשנת הבחירות ולמחאה נגד המלחמה, אבל באופן שמרחיק את הסיפור למיתוסים מקומיים יותר (מנקודת המבט האמריקאית) על כיבוש וכוחנות. וכך, בשעה ש"נתיב שבור" הטלוויזיונית זוכה באמי, מצפים לנו לפחות שלושה מערבונים בסתיו הקרוב בקולנוע:
"3:10 ליומה". ג'יימס מנגולד ("הולך בדרכי") מביים את ראסל קרואו ופיטר פונדה ברימייק למערבון בן 50 שנה.
"ההתנקשות בג'סי ג'יימס". קייסי אפלק מתנקש בבראד פיט.
"לא ארץ לזקנים". האחים כהן, חווייר ברדם וטומי לי ג'ונס בעיבוד לספרו של קורמק מקארתי.
"דם יישפך" של פ.ת אנדרסון, שהקרנות הטרום בכורה שלו הניבו ביקורות מעולפות.
מבוסס על רב מכר אמיתי
"כפרה". עיבוד לספרו של איאן מקיואן, עם קירה נייטלי בתפקיד הראשי, שפתח את פסטיבל ונציה וכבר הניב תחזיות המבטיחות לו מועמדות לאוסקר.
"אהבה בימי כולרה". מייק ניואל (הבמאי של "ארבע חתונות ולוויה") ורונלד הארווד (התסריטאי של "הפסנתרן") מעבדים את גבריאל גרסיה מרקס עם חאווייר ברדם בתפקיד הראשי (אותו ברדם שמככב גם ב"לא ארץ לזקנים" של האחים כהן, גם הוא עיבוד לספר).
"רודף העפיפונים". מארק פורסטר ("מונסטר בול" והג'יימס בונד הבא) מעבד את ספרו של חאלד חוסייני שנדמה שכל העולם קרא חוץ ממני. העלילה, המתצרחשת באפגניסטן, מתכתבת גם עם גל הסרטים העירקיים (ע"ע).
"Nothing is Private". אלן בול (תסריטאי "אמריקן ביוטי" ויוצר "מתחת לאדמה") מעבד את הספר השנוי במחלוקת "ערבושית". הסרט זכה לביקורות די אכזריות אחרי בכורתו בטורונטו.
"Into the wild. שון פן (הפעם כבמאי בלבד) מעבד את ספרו של ג'ון קרקאוור על הישרדות בתנאי שדה. גם כאן יש כבר דיבורים על מועמדויות לאוסקר.
דילן vs. ביטלס
טוד היינס ביים את "אני לא שם", העוסק בבוב דילן ומכיל את שיריו. ג'ולי טיימור ביימה את "מעבר ליקום", מיוזיקל עם שירי הביטלס. שני הסרטים כבר הוגדרו כיצירות אידיוסינקרטיות של יוצרים ייחודיים שעשויים שלא לתקשר עם קהל רחב. אך בעוד סרטו של היינס ("ולווט גולדמיין"), בו מגלמים ששה שחקנים שונים את דמותו של בוב דילן (ששמו המפורש אף פעם לא מוזכר), זוכה לביקורות אוהדות, סרטה של טיימור יצא מפסטיבל טורונטו מצולק מביקורות איומות ונוראיות. אבל זה לא פגם בסקרנות שלי: טיימור, במאית תיאטרון מהוללת וקולנוענית מוכשרת ("פרידה") בסרט סיקסטיזי היפי עם שירי הביטלס? כמה רע זה יכול להיות?
בולבולים לוהטים
ה"ניו יורק אובזרבר" הקדיש לנושא הבא את השער שלו לפני כשבועיים. אחרי שנים בהם עירום נשי נחשב לגיטימי ועירום גברי היה טאבו, השנה הטאבו הזה מתחיל להיסדק. בברודוויי אפשר לראות העונה את פיניהם של איאן מק'קלן ושל דניאל רדקליף. בפרק הראשון של סדרת הדרמה החדשה של HBO "Tell Me You Love Me" מוצג איבר גברי, ויוצרת הסדרה אומרת לעיתון "תתרגלו לזה". וגם בקולנוע: בולבוליהם של ויגו מורטנסן, טוני לונג ואמיל הירש מופיעים בתפקידי משנה בסצינות מרכזיות ב"סימנים של כבוד" של דיוויד קרוננברג, "זהירות, תשוקה" של אנג לי ו"Into the Wild" של שון פן. יהיה מעניין לראות האם טוני אכן לונג.
אכזריות בלתי נסבלת
עם כל הציפייה הזאת לסרטים האיכותיים, של היוצרים הדגולים, שיילחמו על האוסקרים, ויגידו דברים חשובים על חיינו הפוליטיים, תכל'ס הסרט שאני הכי מחכה לו בסתיו הקרוב "30 ימים של לילה", סרט ערפדים המבוסס על קומיקס מבריק, והמתרחש כולו באלסקה, כשחבורת ערפדים פושטים על עיר השרויה בחודש של לילה ארקטי. דיוויד סלייד ("הארד קנדי") ביים, סם ריימי הפיק, והטריילרים הראשונים מבטיחים אורגיית דם הגונה. אלימות קיצונית צפויה לצוץ (כמובן) גם ב"סימנים של כבוד" של קרוננברג (שהיו שטענו שאחת הסצינות בו הן מהאלימות ביותר שאי פעם נראו על המסך), ב"לא ארץ לזקנים" של האחים כהן, ב"דם יישפך" של פול תומס אנדרסון וב"Into the Wild" של שון פן.
צריך גם להתפרנס
נכון שחודשי הסתיו מזוהים עם סרטים איכותיים יותר, שינסו להתחרות בתחילת 2008 על פרסי המבקרים והאוסקרים. אבל צריך גם איזה שובר קופות אחד או שניים, לכן יהיו גם כמה קומדיות רומנטיות, קצת סרטים לילדים וכמה סרטי מתח ואקשן. לא כמו בקיץ, אבל בכל זאת:
"I Am Legend". פרנסיס לורנס, שאחראי על המגה-פלופ "קונסטנטין", נעזר בכוחו הקופתי הבלתי מעורער של וויל סמית כדי להביא למסך את אחד הסרטים שהוליווד ניסתה שנים להרים, ללא הצלחה (הפרויקט היה שנים בידיו של ארנולד שוורצנגר שהעביר אותו מבמאי לבמאי, בין השאר גם לידיו של אדם גרינברג הישראלי, לפני שהלך לפוליטיקה וויתר עליו). וירוס מיסתורי מחסל את כל אוכלוסיית כדור הארץ, ורק וויל סמית – שבדמו נוגדנים לווירוס – נותר בחיים. אלא שאחרי שלוש שנים לבד, הוא מגלה שהוא בעצם לא לבד. בררר…
"מייקל קלייטון". ג'ורג' קלוני בדרמה משפטית שכבר זכתה לאהדה בפסטיבל ונציה. טוני גילרוי, התסריטאי של סרטי "זהות בדויה/אבודה/כפולה", הופך כאן לבמאי.
"גנגסטר אמריקאי". רידלי סקוט מצוות את דנזל וושינגטון ואת ראסל קרואו לסרט מאפיה אלים המבוסס על סיפור אמיתי: המרדף של האף.בי.איי נגד סוחר הסמים הגדול ביותר באמריקה (וושינגטון).
"מצפן הזהב". ומשהו לילדים. בהיעדר פרק חדש בהרפתקאות "נרניה" או "הארי פוטר" הסתיו הזה, משיק אולפן ניו ליין טרילוגיית פנטזייה/אגדות חדשה. ניקול קידמן בתפקיד הראשי.
מי, מה, מתי
כמה סרטים שאני מחכה להם
"משחקי בילוש" – 18.10
"רק כלבים רצים חופשי" – 18.10
"חקירה מעבר לקווים" – 25.10
"וסרמיל" – 25.10
"סימנים של כבוד" – 25.10
"מעבר ליקום" – 1.11
"שובר הלבבות" (בן סטילר בסרט של האחים פארלי)– 1.11
"בעמק האלה" – 1.11
"כאריות לכבשים" – 8.11
"שובו של אלוף" – 8.11
"בייוולף" – 22.11
"כוורת בסרט" – 29.11
"הממלכה" – נובמבר
"מייקל קלייטון" – נובמבר
"דרך לא שמורה" – סוף נובמבר
"I Am Legend" – 20.12
"אני לא שם" – 20.12
"כפרה" – בקרוב.
"החלום של קסנדרה" – 3.1.08
"אמריקן גנגסטר", "מלחמתו של צ'רלי ווילסון", "לא ארץ לזקנים", "דם יישפך" – ינואר/פברואר 2008
ו"לסגור מעגל" שהוקרן בחיפה?
עופטופיק: שימו לב לטור של ניסן שור בעמוד האחרון של סופשבוע של מעריב אודות חיפה (לרגל הפסטיבל).
תל אביבים: קיראו והבינו את החיפאים.
חיפאים: קיראו והביעו את הזדהותכם.
אני אמנם לא אוכלת בפלאפל אוריון, אבל גם אני מגיעה לחיפה רק כדי לבקר את ההורים, ומדי פעם (כי בד"כ כשאני מגיעה, זה בסוף השבוע בשעות שסגור) גם להגיד שלום למוטי מ'האוזן'.
בגלל שyes פתחו את הדי.וי.די בוקס חינם ראיתי כמה סרטים שלא הזדמן לי בקולנוע:
אביבה אהובתי – סרט קיטשי עשוי רע עם חורים בתסריט בגודל של ים כנרת. שמי זרחין מביים בכבדות, התוצאה מייגעת ומשעממת, עמוסת קלישאות ומהלכים צפויים. במילה אחת: בעעעע
אלפא דוג – סרט מעניין ושווה צפייה בעיקר בגלל ג'סטין טימברלייק והופעה מוזרה בסוף של שרון סטון בדמות אשה שמנה ואומללה, ללא ספק אחת מההופעות הגרועות שאין אדם ראתה מעולם.
פריס הילטון מלכת הקולג' – הסרט הכי גרוע, דבילי, מגעיל, וולגרי ומטומטם שנוצר מאז הומצאה אומנות הראינוע (וזה כולל גם סרטים כחולים משנות השבעים המוקדמות).אם מישהו מכיר סרט יותר מחורבן מזה שיקום!
הקדמת אותי. בדיוק רציתי לכתוב איך זה שהייתי עכשיו בשני פסטיבלי קולנוע, כמעט אחד אחרי השני (ונציה וחיפה) , ועדיין לא ראיתי את הסרטים שהכי מסקרנים אותי השנה. "לא ארץ לזקנים", החדש של האחים כהן נראה מאוד מרשים (ותתקן אצלך: "קיבל ביקורות אדירות ב…קאן, לא בונציה"). דיויד קרוננברג כנראה זנח את הקו הרגיל שלו, ובעקבות הצלחת "הסטוריה של אלימות" עבר להוליווד סופית. לא שזה רע, אם הוא ימשיך להביא תוצרת כמו סרטו הקודם. ופול תומס אנדרסון – כל המוסיף גורע. "קרוב יותר" הוא מהסרטים היותר אהובים עלי מהשנים האחרונות, ובהתחשב בשאר סרטיו של ניקולס, גם החדש מסקרן (למרות שכרגע אין שום באזז).
ראיתי את "הארד קאנדי" בDVD. סרט אימה אפקטיבי דווקא בגלל הקאמריות שבו. "30 יום של לילה" לא נראה כמו סרט שאני אלך לראות, אלא אם כן הביקורות ישכנעו אותי. "מייקל קלייטון" היה בונציה, אבל רק בדיעבד, כשיצאו הביקורות, הבנתי שאולי יש פה משהו. "כפרה" פתח את ונציה, ועד כמה שאני יודע זכה לביקורות מעורבות. "ההתנקשות בג'סי ג'יימס" נראה כמו מערבון מהורהר ומעניין.
ותוסיף לזה את "הבודדים" של רנן שור (מישהו שם אולי חושב על פסטיבל ברלין ?)
וקצת לינקוקים:
טיזר לyouth without youth
http://www.apple.com/trailers/sony/youthwithoutyouth/medium.html
הטריילר החדש של No Country For Old Men
http://www.apple.com/trailers/miramax/nocountryforoldmen/trailer3/
והקומפלקס בביאליק לא רק שלא שווה נסיעה של 150 ק"מ, הוא לא שווה נסיעה של 100 מטר. מדובר בקולנוע נפל. חבל שלא פתחו שם זארה-הום או משהו.
מה עם "לשרוד אל החופש"?
וורנר הרצוג מביים כריסטיאן בייל, זה חייב להיות צמד מנצח.
מה עם "סוויני טוד"?
עוד סרטים שאני מחכה להם בחורף (האמריקאי):
אליזבט:תור הזהב – הטריילר נראה מדהים
We Own the Night – מי יכול להגיד לא למוני מושונוב ?
Before the Devil Knows You're Dead – סידני לומט חוזר לכושר לפי הביקורות.
Southland Tales – ריצ'רד קלי. אוח, כמה שאני מקווה שהסרט הזה יהיה טוב, אבל כנראה שאתבדה.
The Mist – שוב טריילר מצויין. וגם דארבונט.
Juno – בגלל הביקורות
Walk Hard: The Dewey Cox Story – אפאטו כתב, מה יכול להיות רע ?
Sweeney Todd – למרות טריילר חלש.
The Bucket List – אני אראה כל דבר עם ג'ק ניקולסון.
Aliens vs. Predator: Requiem – אין לי איך להצדיק את זה. ובכל זאת.
רוה לעדן וכו': דווקא הטריילר ל"סוויני טוד" עשה לי נורא חשק לראות את הסרט. לפניו ממש לא התעניינתי בו. ואת "אליזבת 2" אני ממש לא רוצה לראות. הרשימה מכילה, כמובן, את הסרטים שהכי מסקרנים אותי (hence "שלושים יום של לילה") אבל גם של אלה שיהיו יצרני הזמזום הגדולים של העונה. והכוונה, כמובן, היא לסרטים שייצאו באמריקה מאמצע אוקטובר ואילך, ולא לסרטים שכבר יצאו קודם ורק יגיעו לישראל בסתיו. "ג'ונו" והסרט של לומט נחשפו בטורונטו, אחרי שהטקסט הזה כבר היה גמור (חגים בעיתונים: כותבים בראש השנה לפרסום בהושענה רבה). כמו כן, מאז כתבתי את הרשימה כבר ראיתי את "מעבר ליקום" (מהנה אבל זניח), "משחקי בילוש" (מיותר), "לסגור מעגל" (הפתעה מקסימה) ו"סימנים של כבוד" (נפלא).
עמי: אל תסמוך על זה. והוא יוצא בארץ כבר ב-11/10, כנראה הכתבה מתייחסת רק לסרטים שיוצאים שבוע אחרי כן והלאה 🙂
ובואו נערוך רשימה פסימית בהרבה- סרטים שלא ייצאו בארץ וייכנסו ל"רשימת הגנוזים":
"ההתנקשות בג'סי ג'יימס" (תמצא כנראה עוד פחות אנשים בארץ שרוצים לראות מערבון מדיטטבי מאשר בארצות הברית, גם אם מופיע בו מר ג'ולי)
"זה ייגמר בדם" (אם הוא יהיה כישלון קופתי, ויש לצערי כרגע סיכוי סביר בעיני שיצירת-מופת-אפלה-בפוטנציה שכזו תהפוך לכישלון קופתי)
"לפני שהשטן…"
"30 יום של לילה" (סורי, יאיר)
"nothing is private"
"into the wild"
"מרגו בחתונה"
"redacted"
"3:10 ליומה"
בטח שכחתי עוד סרט או שניים. הלאה לפסימיות! לילה טוב…
לא שזה אומר משהו, אבל ל"התנקשות בג'סי ג'יימס" יש כבר מפיץ ושם בעברית.
קצת כבוד למצפן הזהוב, שטרילוגיית הספרים שהוא פתח היא לא פחות ממפעימה. אם הוליווד לא תסרס את המסרים האנטי דתיים עד חורמה (בוא נהיה ריאלים, סביר להניח שזה מה שיקרה) יש פה פוטנציאל מדהים
תודה יאיר! כיף לחזור לשגרת אחרי-החגים, במיוחד שיודעים שיש למה לצפות בקולנוע.
ובפינת הטרויוייה הדבילית. הילדים צופים (yet again)
בחדר השני ביצירת המופת היי סקול מיוזקל בערוץ ג'טיקס. אוזניה של אמא מזדקפות, הדואטים נשמעים דומים באופן חשוד לכמה דואטים הישר מתוך הירספריי. אאמא מציצה במסך, ואכן זאק אפרון,(הידוע כלינק מהריספריי) הוא ולא אחר מככב בהיי סקול! כנראה מדובר במוצר ממכר באופן קיצוני, כי הילדים מהופנטים.
חח לונג.. אהבתי
סוויני טוד, כמו כל סרטיו של הברנדו העכשווי מר דפ, הולך להיות סרט מצויין בזכות העובדה שהוא משחק בו. נקודה.
וסימן קריאה !
למרות שצפייה מחודשת בטריילר מעלה בי ספקות לגבי יציבותו הנפשית של הסרט.
בעיה עם הברטון הזה. תמיד הולך לסמטאות אפלות
"משחקי בילוש" הוא לא סרט אנטי-נשי, הוא סרט שכולו אנטי-נשיות. אני לא חושב שיש כזה דבר יצירת אמנות מיותרת, אבל בהחלט יש לנו פה עסק עם סרט מתריס ביותר
ניקי –
דווקא בטרילוגיית המצפן הזהוב, הראשון הוא לדעתי הכי חלש, כמעט ויתרתי על שני האחרים אחרי שקראתי אותו – ומזל שלא עשיתי את זה.
בלתי נסלח, אתה בדעה שמערבונים הם לא כוס התה של הצופה הישראלי? האם היו מערבונים בעשור האחרון שנגנזו? הקהל בארץ הוא בגדול קהל בוגר יותר מהאמריקאי, לראיה הרבה סרטים זרים ואמנותיים שמצליחים פה מאוד. אני חושב שהוא יוכל להתמודד עם "ההתנקשות בג'סי ג'יימס", ו-"3:10 ליומה" הוא סופר-מערבון מלהיב כמו בימים הטובים.
ניקי, אני זוכר שקראתי איפשהו (אולי אפילו פה!) שניקול קידמן (הקתולית) התנתה את השתתפותה בסרט בעידון המסרים האנטי-נוצריים. לא יודע עד כמה זה מבוסס.
ואני אזכיר שוב את In Bloom המעולה של ודים פרלמן שמצא מפיץ (מגנוליה פיקצ'רז) וייצא שם בדצמבר בהפצה מוגבלת, ועל פי ימד"ב יופץ בארץ ע"י יונייטד קינג.
לפני שאני מתקנת לך את כל הדברים שברור שצריך לתקן (ויש הרבה כאלה), כמה תהיות על דברים שאני לא בטוחה שהבנתי נכון או שאני לא יודעת איך לתקן:
1. חוץ מהעדכון בתגובה לעדן, על סרטים שראית מאז העברת הכתבה (שמן הראוי להוסיף אותו במקום יותר בולט לטובת קוראי הפוסט שאינם קוראים את כל התגובות), היה גם זמן שעבר בין כתיבת הפסקאות השונות? כי בפסקת הפתיחה אתה כותב "סרט חדש לפול תומס אנדרסון, שטרם נחשף" ובהמשך "'דם יישפך' של פ.ת אנדרסון, שהקרנות הטרום בכורה שלו הניבו ביקורות מעולפות". בלבלת אותי (או שמא הקרנות טרום בכורה לא נחשבות אצלך חשיפה).
2. "מעבר ליקום" הוא זוועת תרגום שלך או של מפיץ פוטנציאלי? אולי אני שוגה באשליות קוסמיות כבר שנים, אבל אני תמיד הבנתי את שירם של הביטלס כאילו הוא מתאר דברים שקורים בכל רחבי היקום, לא מעבר לו. "מעבר ליקום", במובן beyond (וזה המובן היחיד שמשתמע מהצירוף העברי כשהוא בלי המקור), נשמע כמו שם של סרט מדע בדיוני. וגם אם הכוונה בתרגום היתה לפרש את מילת היחס "across" כמו בצירוף "across the street", זה היה צריך להיות משהו כמו "בצד השני של היקום", ואתה חייב להודות שזו כותרת קצת מסורבלת. בקיצור, יופץ או ייגנז, לא הייתי הורסת לסרט את השם כבר מעכשיו. נסגור על "ברחבי היקום" ואחר כך נריב עם מפיצים?
3. ואם אנחנו כבר בענייני עקביות (סעיף 1) ותרגומים (סעיף 2): "מלחמתו של צ'רלי ווילסון" או "המלחמה של צ'רלי ווילסון"? תחליט. כתבת פעם ככה ופעם ככה.
4. ואם אנחנו בענייני תרגומים אד הוק שפעם עוד יתקבעו רק כי לאף אחד כבר לא יהיה כוח להחליף אותם: "לכידת תנועה" נשמע נורא, אף על פי שהוא לכאורה תרגום מילולי מדויק. אפשר לחשוב על משהו אחר? (כשהתחילו לדבר על "סטופ מושן" קראת לזה "עצירת תנועה"?)
5. ותיקון אחד רגיל, בלי שאלה, כי עברתי שוב על הפוסט ועל התגובות וראיתי שאף אחד עוד לא העיר לך על זה (סטיבי, כבר התחלתי לסמוך עלייך שתראי דברים כאלה לפניי): "עמוק באדמה", לא "מתחת לאדמ2ה".
אפשר להצטרף לחגיגה?
יש פעם היינז ופעם היינס
2 זה לא אשמתו של יאיר, ככה קוראים לסרט בארץ.
ולגבי הלראות לפני וכו' – אני עושה הגהה רק לעצמי בימים אלה, אם מישהו מעוניין בסמינר שלי על the semantics of metaphoric compounds (בערך), ובינתיים גם קוראת קצת דרידה, דלז ובנימין.
אז אין לי זמן לכלום 🙂
(לאלה מכם שאינם סטודנטים באונ' ת"א, כל סיפור העבודות מסתיים עוד שבוע, ואני אחזור להציק על טעויות דפוס כבעבר)
סטיבי, מדובר בבעיה ארגונית קשה של הבלוג. גם אני באוניברסיטת תל אביב, כנראה באותה פקולטה, ולכן גם הדדליינים שלי הם לעוד שבוע. אפילו רשימת הקריאה שלנו מצטלבת (ההבדל היחיד הוא שאני אמורה לקרוא דלז בשביל הדדליין הקרוב ובמקום זה קוראת בנימין בשביל התזה, בעוד דרידה ירד לתחתית סדר העדיפויות אחרי שהתגלה כי ספרו נעדר אינדקס וקצת קשה למצוא בתוכו "רק את מה שרלוונטי לי"). פוסט התיקונים הארוך הזה נכתב אחרי שבוע שבו רק רפרפתי על הדיווחים מחיפה (והבנתי שאין טעם להתחיל בכלל לתקן את כל טעויות ההקלדה) ועל סף השבוע שבו אני לא אמורה אפילו להציץ בבלוגים. בקיצור, מישהו יצטרך לתפוס פה פיקוד בשבוע הקרוב.
רותם? אם אתה לא סטודנט, קיבלת מינוי כמ"מ מ"מ ראש מחלקת כתיב.
יניב אידלשטיין? מוכן לקחת פיקוד זמני על מחלקת תרגומים?
הפעילות היא על בסיס התנדבותי וללא התחייבות מראש.
ענבל – הדדליינים הם אוניברסיטאיים, אז לא הייתי מסיקה מסקנות חפוזות לגבי פקולטות מרשימת הקריאה שלי 🙂
לגבי רותם – אני מוחה על ההגבלה ל'לא סטודנט' בהקשר למינוי. זו אפליה.
לגבי יניב – שיענה בעצמו 🙂
א. אני סטודנט (אפילו עם סטיבי בחציו, אבל זה לא באמת חוג)
ב. מאחר וסטיבי עושה לי את התיקונים לעבודות, אז אני קטונתי, אני רק שמח לקרוא הערות של אחרים וללמוד.
סטיבי ורותם
א. אני זקנה
ב. אני לא סטודנטית
ג. הערתי פעם ליאיר על N שנפלה
ד. (:
יאיר, יש לך המלצות על סרטים בפסטיבל סרטי ילדים הקרב?
IN TO THE WILD צפוי לצאת בארץ ב 27.12
3:10 ליומה ב 29.11
זה ייגמר בדם ב 7.2.08
נמנעתי מהלגיב לפוסט הנ"ל בשעתו, כי הסתבר לי שיש כל-כך הרבה סרטים שמסקרנים / סופר-מעניינים אותי ומוזכרים בו (בניסיו דל-טורו הורג אנשים בעזרת לחץ אוויר, ווהו!)
אבל יש משהו אחד שאני חייב לשאול, את יאיר:
כשאתה מכניס את "רק כלבים רצים חופשי" ו-"משחקי בילוש" לרשימת הסרטים ש*אתה* מחכה להם – זה אומר שחיבבת אותם? או שדנים בזה רק החל מעוד שבוע וחצי?
(אני פשוט מניח שאת רוב האחרים לא ראית, וכמעט בטוח שאני זוכר שאת אלה כן ראית כבר)
והערת שוליים – אני מקנא בכל מי שסטיבי עושה לו הגהה 🙂
ליאיר שלום
הסרט "אני הוא אגדה" היא גרסא מחודשת לסרט מדהים בשחור לבן של וינסנט פרייס משנת 64 שנקרא " האיש האחרון בעולם".
פרייס הוא לדעתי גדול שחקני האימה בכלל.
הסרט "30 ימים של לילה" מזכיר לי את הסרט השוודי "פרוסטביטן " שיוצא עכשיו לדיוידי,אותו רעיון…
חביאר ברדם, לא דל-טורו.
סיימתי לקרוא אתמול את No Country For Old Men. יאיר, אם באמת לא איכפת לך מספוילרים ואתה חושב שה"סיפור" מוערך יתר על המידה, אז אני מציע לך לקרוא את מה שאני עומד לכתוב, לכל השאר, שלא רוצים לדעת את מהלך העלילה ואיך נגמר הסרט, אני מציע לא לקרוא הלאה (עד ינואר/פברואר).
אני חושש שהסרט של האחים כהן, כמו הספר, ירתיע אותי בגלל שעומדת מאחוריו עמדה של אמריקאיות סתומה. תיזכרו בסצינה לקראת סוף "פארגו" שבה פרנסס מקדורמנד מסיעה את פיטר סטורמר הכבול ולא מסוגלת להבין את מעשיו. אז הספר של מקארתי (וגם הסרט אני מניח) מלאים בתמיהות כאלו מההתחלה ועד הסוף, בעיקר מכיוון הדמות של ג'ונס, שהיא המרכזית בו. הוא חושב וחושב וחושב, מנסה להבין למה אמריקה מידרדרת. הסיבה שהוא מוצא היא שאנשים איבדו את הנימוסים שלהם וילדים הולכים עם שיער ירוק ועגילים באף. מה שמוביל בסופו של דבר לרוצחים חסרי מוסריות, כמו בארדם.
בארדם הוא הרע המוחלט ש(זה זה הספוילר, אפשר לעצור פה) מנצח את כל מי שעומד מולו. ברולין, מקדונלד והרלסון הן דמויות של אמצע, לא החליטו לגמרי מה הן רוצות להיות, ובגלל זה הן מתות. בקיצור, הספר משרה אווירה של פטליזם מדכא. ומחוץ לכל זה עומד ג'ונס, שהוא אמנם בחור טוב, אבל די סתום כמו מקדרמונד ב"פארגו". בעוד שאצלה ניצוצות החוכמה מקדמות אותה לאמת, אין לג'ונס השפעה כלשהי על האירועים בסרט. הוא רק מסתכל עליהם והם גורמים לו להרהר על חייו. אם גם אתם, כמוני, נגעלתם מ"המדריך לחיים בכפר" כי חשבתם שהסרט מהלל דמויות שמביטות מבחוץ על החיים, חושבות שהן מייצגות איזה אמריקנה נינוחה ומשעשעת, שלא מזיקה או קשורה לרוע כלשהו, ורק מסתכלות על הסבל בעולם בעיניים פועות, כהוביטים לבנבנים מול אורקים מזילים ריר, אז גם אתם צריכים לחשוש מאכזבה.
For whom the bell tolls
It tolls for thee
Thou ringest
לסנייק, בוא נדייק: "I am Legend" הוא עיבוד חדש לספר באותו שם שכתב ריצ'ארד מת'סון בשנת 1954, ועליו התבסס הסרט עם וינסנט פרייס (וגם "איש האומגה" בשנת 1971 עם צ'רלטון הסטון). אחד הדברים המדהימים ביותר בכל הסיפור הוא שמת'סון, אחד מגדולי סופרי האימה המודרניים בארה"ב וגם תסריטאי ותיק בז'אנר (הוא אחראי להרבה מאוד מהפרקים הקלאסיים של "אזור הדמדומים") הוציא תחת ידיו ב-"I am Legend" ספר שהוא במהותו אנטי-קולנועי – בחלק גדול מאוד ממנו הגיבור פשוט יושב בבית, מרחם על עצמו ומשתגע לאט.
גרסה קולנועית חדשה לספר היא בהחלט רעיון מעניין, אבל אני דווקא לא אופטימי – הליהוק של ויל סמית והתסריט של עקיבא גולדסמן הם שני סימנים רעים מאוד (מעשי הנקרופיליה שהשניים ביצעו ב-"אני רובוט" של אייזיק אסימוב עדיין מהדהדים).