01 אוגוסט 2011 | 23:31 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

עושים פו

חצי מהחופש הגדול חלף, והימים האחרונים הוקדשו להשלים עם הבנות כמה מסרטי הילדים שהן רצו לראות. נאלצתי להפעיל שיקול דעת: ל”פו הדב” ול”שומר גן החיות” הסכמתי – כנראה יש לי חולשה לחיות מדברות. ל”חתול במגפיים” ול”מועדון הווינקס” סרבתי. יש לי גבולות.

 

למעשה, כזכור, ל“פו הדב” די חיכיתי בעצמי, ואני מודה שהבנות והחופש היו רק תירוץ. והאמת, אם הייתי בן 8 אני מניח שדי הייתי מתמוגג מהסרט. אבל גם בגילי מצאתי אותו בלתי מזיק ברובו. מבחינת הסיפורים, רוב הסרט הוא איזשהו פראפרזה על סיפורים קודמים של פו הדב. אבל הסרט (הקצרצר) הזה מכיל כמה רעיונות מתוקים מאוד שחיבבתי. בעיקר העניין הזה שהסרט כולו למעשה מתרחש בין דפי ספר ושהמילים עצמן הופכות לא רק לאלמנט קישוטי אלא גם לאלמנט עלילתי (באחת הסצינות, הגיבורים מטפסים על אותיות שנפלו מהדף וכך נחלצים ממלכודת שהם כרו לעצמם. באנגלית, אני מניח, יש שם משחק מילים על הקרבה הפונטית בין Ladder ל-Letter, אבל בדיבוב לעברית זה לא עובד).

 

אגב הדיבוב: יש לומר – לדעתי אלי גורנשטיין הוא האיה הטוב בתבל. מצד שני, את מספר הסיפור דיבב בעברית אוהד שחר, שקולו מוכר כבר מאינספור סרטי ילדים קודמים. אני תוהה האם היה סרט מדובב בשנה האחרונה ששחר לא כיכב בו. וזאת, בשעה שאת קול הקריין בגרסה האנגלית סיפק ג’ון קליז. כאן הרגשתי צביטה בלב מהחמצה. כי מי שליהק את קליז לתפקיד המספר כיוון להנאת ההורים, לנגן להם על מיתרי ההומור והנוסטלגיה, ואני חושב שהיה נכון להתאמץ לחפש קול ייחודי שיש בו מידה רבה של נוסטלגי גם עבור קהל הישראלי. נגיד, שלמה ניצן. או עודד תאומי. או ספי ריבלין. או חווה אלברשטיין. אפרופו חווה אלברשטיין: את השירים בסרט מבצעת זואי דשאנל. בכמה מקרים קולה המקורי נשאר. ומכיוון שהסרט כל כך קצר, הישארו עד הסוף-הסוף. הכותרות מתוקות.

 

אבל האמת, לא הרגשתי ש”פו הדב” החדש והמחודש הוא שידרוג ניכר לסרטי פו הדב הקודמים – הסרט של טיגר, האביב של רו ופיל נפיל. מה שגורם לי לתהות בדאגה: האם ג’ון לאסיטר איבד את מגע הקסם שלו או שמא הוא הגיע לדרגת האי-תפקוד שלו? כי כל עוד הוא עמד בראש פיקסאר, כל מה שהוא נגע בו יה פשוט מושלם. אבל מאז שהוא הפך להיות איש הקריאטיב הבכיר בכל תאגיד דיסני – מי שאחראי לרוב הסרטים ומתקני פארקי השעשועים – משהו שם חורק. הוא ניסה לקחת פיקוד על הפרויקטים להחיות מותגי דיסני ותיקים, “טרון” ו”פו הדב” – ושני הסרטים האלה היו בינוניים למדי. ובינתיים, בפיקסאר נרשמות מצוקות. לאסיטר עצמו חתום כבמאי על “מכוניות 2 “, עוד סרט בינוני, בשעה ששניים מהאנשים הכי מבריקים של פיקסאר – בראד בירד (“רטטוי”) ואנדרו סטנטון (“וול אי”) – בחרו לעזוב את מאהל האנימציה ולצאת לביים סרטי פעולה תעשייתיים.

 

=============

 

הסרט השני היה “שומר גן החיות”, סוג של ביזיון מביך ולא ברור. מילא לא ברור למה הופק בכלל, אלא למה הסרט הזה סווג כסרט ילדים שראוי לדיבוב. הבנות, למשל, שחיות מדברות ואנשים נופלים היתה מספקת את צרכי הבידור שלהם, נותרו תמהות על כך שלמעשה מדובר בסרט “רומנטי” על בחור שמנסה להשיג בחורה, ונעזר בעצות הגרועות של חיות גן החיות בו הוא עובד, שמנסות להיות אותו קצת יותר חיית טרף, וקצת פחות טרף. גם כאן, אני מניח, שעיקר האטרקציה עבור הצופה האמריקאי שאינו בן 5 היא לשמוע את הקולות של סילבסטר סטאלון וג’אד אפטאו מדבבים את החיות המדברות. בישראל שוב בחרו בחשודים הרגילים של שחקני הדיבוב שאת קולם אני כבר מזהה מכל הסדרות מערוץ דיסני וערוץ ניק.

 

===============

 

אבל השיא עוד לפני: בגלל שסקציית הטריילרים ב”פו הדב” שקולה לכמעט שליש מאורך הסרט כולו, גיליתי שבת התשע מחכה בקוצר רוח ל”הדרדסים”, שעליו אני מיח שלא תהיה לי ברירה אלא לדווח לכם כבר בסוף השבוע הקרוב, ומרגע שהיא גילתה שיש “ספיי קידס 4 ” בדרך, היא מאושרת. סרטי “ספיי קידס” אהובים עליה מאוד.

 

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “עושים פו”

  1. אורי בן-דב 2 אוגוסט 2011 ב - 6:50 קישור ישיר

    אולי נצא כבר מקונספט של מגעי זהב ונזכר שקולנוע זו עבודת צוות, ובפיקסאר היה צוות מושלם ומאוזן? הוא התפרק ואת התוצאה רואים גם פה וגם פה!
    פו הדב הזה הוא סרטי היסטורי: דויד (“אחרי שנחזור מחופש אני אהיה בן ארבע!”) הלך בפעם הראשונה לקולנוע (חן1!) איתנו לפני שבועיים וצפה בו מהתחלה ועד הסוף.
    מרגש, פעם ראשונה שהילד שלך רואה סרט. שמרתי את הכרטיס, אלא מה.

  2. נ 2 אוגוסט 2011 ב - 9:14 קישור ישיר

    לגבי השימוש באותיות בפו הדוב: אני די דואלי בקשר לזה, כי למרות כמה רגעים נהדרים (ויותר אהבתי שכל הטקסט משתנה ל Honey מאשר הקטע עם הסולם שהיה בעיני פתרון די מוזר וסתמי), אני חושב שמה שהוא מנסה להגיד זה “תראו כמה אנחנו תואמים את הספר. אנחנו בדיוק כמו בספר” וזה יכול לעבוד רק על מי שלא קרא את הספר – אין ממש קשר בין שתי היצירות הללו. וזה גורם לי להרגיש מרומה, כלומר שניסו לעבוד עלי – אני לא אוהב לצאת בהרגשה כזאת מסרט.

  3. איריס 2 אוגוסט 2011 ב - 10:43 קישור ישיר

    אני לקחתי את הילדים ל”קונג פו פנדה 2″ ו”מכוניות 2″- מבין שניהם אכן מכוניות 2 הוא סרט בינוני בעיקר בגלל שקשה לילדים לעקוב אחר העלילה- צריך שיהיה לך רקע עשיר בג’יימס בונד כדי להבין את הניואנסים הקטנים. ובכלל, (ספויילר) יש שם איזה קטע שבו שורפים מכונית כחלק מעינויים בחקירות- מה הקטע הזה??? מאוד לא אהבתי ולא חשבתי שזה מתאים לילדים.
    קונג פו פנדה מקסים בעיניי.
    אולי פיספסתי, אבל אתה לא לוקח את הבנות לסרטים כמו הנ”ל שהזכרתי בגלל שזה לכאורה סרטים ל-בנים?

  4. שימעון 2 אוגוסט 2011 ב - 12:57 קישור ישיר

    קונג פו פנדה זה סרט מאד אלים גם כן. אם אלימות מפריעה לך איריס, אז הטווס הזה הרג את המשפחה של הדוב הדביל. מה באמת המסר של הסרט, ששמנים יכולים להיות לא פחות גמישים מרזים?

  5. איריס 2 אוגוסט 2011 ב - 14:01 קישור ישיר

    אני חושבת שבגדול המסר של קונג פו פנדה הוא בעיקר שמותר שגיבור הפעולה יהיה שמן וגם קצת מגושם. בטח יש עוד מסרים הרבה יותר מתוחכמים ופילוסופים מזה בסרט, אבל זה מסר מספיק בשבילי. מכיוון שבמשפחה שלנו אוהבים סרטי אקשן (ולא, אני כלל לא נגד אלימות בסרטים, אבל נגד הסצינה הספציפית שהזכרתי) הילדים שלי גם ככה יגדלו עם סרטי אקשן שבהם גיבורי הפעולה נראים כמו דניאל קרייג ושיאה לבוף. אם כבר יש גיבורה, אז היא תהיה אנג’לינה ג’ולי- והם תמיד מושלמים ו(כמעט ש)לא מגושמים.

  6. T 2 אוגוסט 2011 ב - 19:10 קישור ישיר

    החתול זה לא החתול משרק? אם כן, לא יהיה מנוס מזה בבית הירוק שלנו, שבו גרים ארבעה OGRES (רציתי לכתוב אוגרים, אבל זה דווקא אין לנו).


השאירו תגובה