יום ראשון דכאון
ביום שישי התפלא ג'פרי וולס איך זה ש"וראייטי" עוד לא כתבו כלום על הפסילה של "ביקור התזמורת", ואיך זה ש"אינדי-ווייר" מדווחים על הפסילה עדיין כמעין שמועה. סשה סטון כתבה גם היא על הפסילה. בהמשך אותו יום כבר עלתה הידיעה של עלי ג'פאר ב"וראייטי".
=========
הדבר המעניין באתר האוסקרים של סשה סטון – אלופה בתחזיות אוסקרים – הוא שברשימת הסרטים שהיא הימרה שיגיעו לחמישיה בקטגוריית הסרט הזר היא בכלל לא כללה את "ביקור התזמורת". האם כי היא לא ראתה אותו, או כי האמינה שאין לו סיכוי? הרשימה המצומצמת, הכוללת ששה סרטים, שהיא מהמרת עליה נכון ליום שישי היא "ימים של אפלה" מקנדה (דניס ארקן), "4 חודשים, 3 שבועות" מרומניה, "פרספוליס" מצרפת, "בית יתומים" מספרד, "זהירות, תשוקה" מטייוואן (אנג לי), ו"אשה אלמונית" מאיטליה (ג'וזפה טורנטורה). ביום שבת בלילה היא כבר הסירה את שמו של "ביקור התזמורת" מטור הצד בדף הראשי באתרה, בו מופיעים שמות כל נציגי המדינות.
=========
הדבר המדהים מבחינתי בכל הסיפור הזה הוא שכל מה שאמרתי שיקרה, אכן קרה. היו כאלה שטענו בתגובות שפעלתי למען "בופור", כי אהבתי אותו יותר. ואכן, אני אוהב את "בופור" יותר. זה לא סוד. הכל בבלוג הזה מאוד שקוף. אבל זה אידיוטי, כי הרי בעצמי אמרתי אחרי טלורייד שעם תגובות כאלה נדמה שבפעם הראשונה מגיע סרט ישראלי לאוסקרים כשהוא במצב של יתרון – תקשורתי לפחות – על פני לא מעט ממתחריו.
את השאלה האם "ביקור התזמורת" מכיל מספיק שפה זרה כדי שיעמוד בתקנוני האוסקר העליתי בפעם הראשונה ב-26 במאי, אחרי שקראתי ביקורת על הסרט שהגדירה אותו כסרט באנגלית. ב-8 ביוני, אחרי שראיתי את הסרט בפעם הראשונה כתבתי כך:
אני לא סמכות לענייני פרוטוקולי האוסקר, אבל בעניין השפה הזרה נדמה לי שלא צריכה להיות בעיה ל”ביקור התזמורת”. יש בסרט מספיק עברית וערבית כדי להיחשב “סרט בשפה זרה” למטרות האוסקר. רצוי, כמובן, שמישהו מוסמך ממני יבדוק את הנושא.
והאם מישהו מוסמך ממני בדק את הנושא הזה? לא. למה? ככה. לא, אני רציני: למה?
הבלגן התחיל ב-9 באוגוסט, לפני חודשיים. לא. סליחה, טעות. הבלגן התחיל ביולי 2004. לפני שלוש שנים. אז כתבתי ב"העיר" על האקדמיה והתחלתי למעשה את הקמפיין שלי לגרום להם לשנות את האופן בו מתנהלת ההצבעה ובו בוחרים סרטים לייצוג המדינה באוסקר. האקדמיה עובדת במסווה של התחסדות וצביעות: מצד אחד הם טוענים שהנציגות באוסקרים הם הביי-פרודקט של בחירת הסרט הטוב ולא המטרה עצמה, כאשר בפועל הקולנוענים המועמדים משתוקקים בלהט לנסוע לאוסקרים. כלומר, האקדמיה כלל לא מסונכרנת עם הקולנוענים אותה היא מייצגת. ואכן, מאז 2004 כל מה שאמרתי שיקרה קרה, כשהשנתיים האחרונות הם השיא: זו השנה השניה ברציפות שטקס האקדמיה הישראלית מסתיים בשפיכות דמים. בשנה שעברה זה היה "אביבה אהובתי" נגד "אדמה משוגעת", והשנה זה "ביקור התזמורת" נגד "בופור". ב-2004, למרבה האירוניה, המלחמה היתה בין יוסף סידר ואבי נשר. סידר זכה, נשר הושפל. שלוש שנים אחרי, ועכשיו סידר הוא האבי נשר החדש. בעוד שלוש שנים, ערן קולירין?
וכל זה למה? כי האקדמיה, בראשות מארק רוזנבאום, ותחת ועד מנהל עצל ומיושן, חושבת שהיא לא יותר מצינור חלול, שאין לה אחריות לניהול התקין של הליך הבחירה, ומרגע שנבחר סרט לתפקיד שגריר ישראל באוסקר היא מאמינה שאין לה שום אחריות עליו. האחריות היחידה, לטענתם, היא של המפיקים. תראו לי מפיק אחד שיגיד מיוזמתו שהסרט שלו לא עומד בתקנון.
ביומיים האחרונים מתנהל כאן ובשאר כלי התקשורת קמפיין נגד מפיקי "בופור" שלכאורה "הלשינו" על "ביקור התזמורת" לאקדמיה. אני מניח שנציגי "ביקור התזמורת" מנהלים עכשיו את קמפיין ההשחרה הזה, כדי להסיר את האחריות מכתפיהם. העניין פשוט בהרבה: האמריקאים חיים בחרדת מוות מפני תביעות משפטיות, לכן תקנונים הם עניין סופי ומוחלט עבורם. בישראל לא. עניין של מנטליות. אם "ביקור התזמורת" היה זוכה באוסקר מישהו מהמפסידים היה תובע את האקדמיה לדין. "ביקור התזמורת" לא עומד בתקנון, כך הם קבעו. זה לא ניתן למיקוח, זו עובדה. מישהו שם ישב וספר. הם ניסחו את התקנון, הם בדקו: לא עומד. כלומר, כל מה שאלה שמאשימים את "בופור" (ואותי) בהלשנה רוצים להגיד הוא: קיווינו שהם לא ישימו לב. שזה טיעון חזק ומדהים בטפשותו. אני מדמיין את עיתונות הספורט המקומית מסקרת אירוע של התאחדות האיגרוף שולחת מתאגרף במשקל 200 קילו לאליפות העולם באיגרוף במשקל זבוב. ומאמן של מתאגרף אחר אומר: אממממ… אולי כדאי שמישהו ישקול אותו קודם, לפני שהוא נשלח? וההתאחדות תענה משהו שבין "הוא שקל את עצמו ואמר שזה בסדר" ובין "נו, בחייך, מי ישים לב". מה שהאקדמיה הישראלית עשתה זו חלמאות. זה הכל.
אלה שבאים עכשיו בטענות ל"בופור" לא קולטים שאת עובדת הכללת האנגלית בסרט וכמותה, אי אפשר להסתיר. גם אם, נגיד, דממה תקשורתית ישראלית היתה, נגיד, מסיחה את דעת האקדמיה. ונגיד שחברי הוועדה הצופה בסרטים הזרים אכן לא היו שמים לב לכך שהסרט מכיל יותר מ-50 אחוז אנגלית. ונגיד ש"ביקור התזמורת" היה מגיע לשלב השורט-ליסט של תשעת הסרטים מתוכם ייבחרו החמישה בהקרנות חוזרות. האם אחד מנציגי 51 המדינות האחרות לא היה מבקש מהאקדמיה לבדוק האם הסרט עומד בתקנון? (ובשלב הזה, אי שם בתחילת ינואר, אם היה נפסל, לא היו מאפשרים לישראל לשלוח סרט חלופי). ונגיד, שגם כאן השגחה עליונה היתה עומדת לצידנו ובאמת איש לא היה מבחין, והסרט היה זוכה באוסקר. האם לא היה קם מתישהו, אי שם בעתיד, מישהו שיגיד: רגע, הסרט בכלל לא עומד בתקנון. ואז היה נדרש הבמאי להחזיר את הפרס (אם מחזירים מדליות מהאולימפיאדה שבע שנים אחרי הזכייה, בוודאי שגם אוסקרים אפשר לקחת חזרה). בקיצור: כל הברדק הזה היה נמנע אם מישהו באקדמיה הישראלית היה בודק כבר לפני ארבעה חודשים מה מינון האנגלית מול העברית. במקרה כזה האקדמיה היתה צריכה להגיד: "ביקור התזמורת" יכול להיות הסרט הטוב של השנה, אבל הוא לא יכול לנסוע לאוסקרים. על הנציגות לאוסקרים נקיים הצבעה נפרדת.
וזה הסינדרום הישראלי: דווקא ברגעים הכי טובים, קורים דברים איומים. זו הרי שנה מופלאה מבחינה יצירתית, עם שני סרטים שאני מעריך שהיו יכולים להגיע לחמישיה, אבל במקום חגיגות יש כאן מלחמה. בגלל ביורוקרטיה, עצלנות, חפפנות ואשכרה רוע לב, יש סיכוי לדפוק את זה.
תומכי "ביקור התזמורת" טענו נגדי בתגובות, כבר מזמן, שהכי נכון שהסרט הטוב של השנה ייסע לאוסקרים (למרבה האירוניה, זה בדיוק מה שמחנה "מדורת השבט" טען נגדי כשכתבתי ב-2004 של"הכלה הסורית", "סוף העולם שמאלה" ו"ללכת על המים" יש סיכויים טובים משלו באוסקר האמריקאי). אני טענתי שעבור לא מעט מצביעים הבחירה היא לאו דווקא מה הסרט הכי טוב, אלא איזה סרט יש לו הכי הרבה סיכויים באוסקר. ועל כך ענו לי בתגובות שאני מקשקש וממציא. והנה, מגיע גואל פינטו ב"הארץ" ביום שישי ומצטט תגובות של חברי אקדמיה שמודים שהצביעו ל"ביקור" כי האמינו שלו הסיכויים הכי טובים באוסקר, ואם היו אומרים להם שהוא לא עומד בתקנון היו מצביעים למישהו אחר. הם אמרו את זה כדי לעשות דה-לגיטימציה לשליחה של "בופור", אבל בדרך הם איששו את מה שטענתי כל השנים האלה: שיקולים זרים עומדים על הפרק. לכן חובה לפצל את הבחירה לשתי קטגוריות נפרדות.
ואלה שמוחים נגד הנסיעה של "בופור" (אם הוא בכלל יספיק לעמוד בדד-ליין שהאקדמיה האמריקאית הציבה לו), אני מחזיר אתכם ל-9 באוגוסט. אילנה שרון אמרה את זה כאן מפורשות: "במידה ויתברר בדיעבד, כי הסרט הנבחר אינו עומד בתקנון ונפסל ע”י האקדמיה האמריקאית יישלח הסרט שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר, במקום השני". אלא שחברי האקדמיה בישראל הם ללא ספק אנשים קצרי ראייה שהאמינו שיהיה בסדר, ולא ייפסל, ו"ששש… אל תכתוב על זה כלום, כדי שהאמריקאים לא ישמעו על זה ולא ישימו לב". ואז מי אשם בפסילה? האקדמיה? לא, הבלוגר. ברור.
ואני שוב אומר, המפיקים עובדים כאן בקוצר-רואי מופלא. אלה שמרביצים עכשיו יחטפו בשנה הבאה, וההפך. למה? כי לא חושבים על העתיד ולא מגבים בחוקים את מה שעשוי לקרות. הרי אותו אהוד בלייברג מ"ביקור התזמורת" יביא בשנה הבאה את "אדם בן כלב". לקטגוריית הסרט הזר בוודאי שהוא לא יכול להישלח, כי הסרט דובר אנגלית. בלייברג ינסה לדחוף אותו למועמדויות הרגילות באוסקר האמריקאי. אבל על פי שיטת הבחירה הנוכחית זה אומר שגם בכלל אין לו טעם לשלוח את הסרט לאקדמיה הישראלית. והאם האקדמיה הישראלית בכלל תהיה מוכנה לקבל סרט באנגלית? יש תקנון ישראלי בנושא? ומה יעשה איתן אבן, חבר הנהלת האקדמיה, עם "הבוגד הקטן" שלו, שדובר אנגלית? וכדאי שגם אבן וגם בלייברג יבקשו מהר מלין רות ופול שריידר, ומג'ף גולדבלום ומאלפרד מולינה, שיעלו ארצה, כי אחרת הם כלל לא יהיו רשאים להיות מועמדים לאופיר בישראל.
פינת הקולנוע שלי בקשת, 21 בספטמבר 2007
כששמעתי ביום חמישי אחרי הצהריים על הפסילה באמת שנכנסתי לדכאון. גם אני נסחפתי באופוריה. גם אני האמנתי של"ביקור" יש סיכוי. ובעוד את ערן קולירין אני לא מכיר – אם כי את כשרונו אני אוהד עוד מאז "המסע האחרוך" שכה חיבבתי – עם אילון רצ'קובסקי ועם קובי גל-רדאי אני סוג-של מיודד (ככל שמבקרים ומפיקים יכולים להיות סוג-של מיודדים), ואת פועלו של יוסי עוזרד אני מעריך. והם יודעים את זה כי יצא לי להגיד להם את זה באופן אישי וגם באופן עיתונאי. ואת הישגיהם המופלאים של החבורה הזאת השנה שיבחתי כאן חזור ושבח. אבל, למרות המועמדות באקדמיה האירופית והמועמדות שאני מעריך שעוד תגיע בגלובוס הזהב וההצלחה בפסטיבלים ו-400,000 הצופים שאני מעריך שהסרט יביא אליו באמריקה כשייצא, עדיין אי אפשר להימנע מהעובדה הנורא יבשה: הסרט לא עמד בתקנון. זה הכל. ויודעים מה, אם יורשה לי לנחש, יש לי גם תחושה שהם ידעו את זה.
ולקולנוענים, אם אתם להוטים לאוסקר: בפעם הבאה שידברו ערבים וישראלים ביניהם בצרפתית.
==========
עמוד הקלון:
חברי הוועד המנהל של האקדמיה:
מרק רוזנבאום – יו"ר, איתן אבן, גידי אורשר, נפתלי אלטר, עו"ד דורלי אלמגור, מוסקו אלקלעי, עמי אמיר, יורם גולן, מנחם גולן, דוד גורפינקל, יונה ויזנטל, דניאל לפין, יוסי מולה, עו"ד גבי מיכאלי, אייל מלובן, יוסי משולם, גאולה נוני, רו"ח עמוס פרושן, ישראל רינגל, כתריאל שחורי, ריקי שלח, איתי קן-תור.
==========
די. ממשיכים הלאה, לפחות עד העדכון הבא. הפוסט הבא יהיה כבר על עניינים אחרים.
תראו לי מפיק אחד שיגיד מיוזמתו שהסרט שלא….
Yair, in the sentence above , please change the "alef" to "Vav"otherwise you have a double no, which I don't think is what you have meant.
רוה לשי: תודה.
יום חמישי סגרו את קולנוע "פאר". והבוקר כבר ראיתי שהגיעו משאיות והחלו מפרקים את השלטים מעל סופר באבא, מה שאומר שגם הוא עומד לפני סגירה. (איפה לעזאזל אני אקנה את הלחם חלב שלי עכשיו?)
המתחם כולו יפונה וישוטח לטובת מבנה מגורים רב קומות. וכך, לאט לאט, הופכת תל אביב למין גבעתיים-עלית. מחירי השכירות כאן לא שפויים, הצעירים מדרימים או עוברים לפריפרייה, ותל אביב הולכת ומאבדת אט אט את הרוח הצעירה שעשתה אותה למה שהיא. חבל.
רוה לרון: אם אתה מצליח לצלם, דיגיטלית או סלולרית, את פירוק פאר, אנא שתף.
השאלה שלי היא מתי מישהו ירים את הכפפה ויכתוב תסריט על כל הפרשה?
סוף-סוף פוסט ה"אמרתי לכם" המיוחל הגיע. יש לך את כל הסיבות בעולם, יאיר, להעלות אותו. למרות שמעט הגזמת לטעמי עם "עמוד הקלון". אבל אם ייצא משהו חיובי מהפרשה המתכערת הזו, יהיה זה שינוי שיטת הבחירה לאוסקר.
רק דבר אחד עדיין חורה לי – הפסים אליו התדרדר הדיון הזה (גם בעין הדג). ראיתי שמחקת כמה תגובות, אבל רפש ודם ממשיכים להישפך בפוסט ההוא כאשר אני כותב את תגובתי שלי. וזה הבלוג *שלך* יאיר. כפי שניסחה זאת החסידה הנערצת עליי מעין הדג – קטסטרופה. עדיין.
ואולי כדאי בעצם להתקדם הלאה. וזו תרומתי הדלה לעניין – השבוע עלה סרט חדש ובכלל לא רע של וורנר הרצוג, "לשרוד עד החופש" (ניק-לינק).
גם פאר הולך?
):
וכדאי להתקדם הלאה ולא האלה (אלא אם כן זה מחווה לסרט הזה בעמק האלה).
אה, ושמדכא? אין כמו פיסת נוסטלגיה איזוטרית בטירוף לרומם את המצברוח.
אבא של ג'רי ברחוב סומסום.
http://www.youtube.com/watch?v=j3uulgGCUuQ
מה זאת אומרת סוגרים גם את סופר באבא?! :0
חוץ מזה, יאיר, אני מסכים עם בערך כל מה שכתבת. כרגיל, אני מוסיף שלדעתי, בחירת הנציג לאוסקר צריכה להעשות בנפרד מפרסי אופיר, בכדי לאפשר גם לסרטים שהוגשו לאקדמיה בשנה שעברה להתחרות השנה. בתור דוגמה, "הכלה הסורית" (אולי בעל פוטנציאל האוסקר הטוב ביותר עד ביקור התזמורת) היה מועמד לאופיר לשנת תשס"ד, אבל יצא לאקרנים בארץ ובעולם רק בתשס"ה. לפיכך, היה יותר הגיוני להציבו מול "איזה מקום נפלא" ו"מטאליק בלוז" במקום "מדורת השבט" ו"סוף העולם שמאלה". אחרת, הסרט הישראלי יכול להפסל בגלל תאריך הפצה מאוחר מדי.
עמנואל רוזן אמר משהו נחמד ביום שישי, בתכנית הרדיו "גומרים הולכים" (102FM):
"זה ההבדל בין כדורגל וקולנוע. בכדורגל פוסלים קבוצות ישראליות כי לא יודעים אנגלית."
כל הפולמוס על ביקור התזמורת כל כך מיותר. בלאו הכי אישה אלמונית ייקח ובענק.
סבי, עליו השלום, היה הקבלן שבנה את קולנוע פאר, ובשלב מאוחר יותר גם פיצל את הקולנוע לאולמות קטנים. אני משער שאם היה יודע היה מתהפך בקברו.
זה בית קולנוע יפיפה.
כמה עצוב.
לפי איך שזה נראה ממה שכתבת יאיר,
אתה מאוד מרוצה מזה שצדקת כל הזמן הזה שרוב חברי האקדמיה בחרו את 'ביקור' רק בגלל שעל פי איך שזה נראה היה לו סיכוי יותר גדול באוסקר, למרות שזה למעשה דבר מאוד עצוב.
מסכים עם כל מילה שיאיר כתב.
הרי מה שמעניין את כלל הציבור בישראל זה איזה סרט ישראלי יישלח לאוסקר ומבחינתם האקדמיה הישראלית קיימת רק לשם כך.
עצם העובדה שבעלי מקצוע זרים לא יכולים להתמודד על פרס אופיר היא שערוריה שאין כדוגמתה , גם ככה אין ב"אופיר" קטגוריה לסרט הזר הטוב ביותר כפי שהיה ראוי שיהיה ,אז לפחות שייתנו לצלמים/אנשי סאונד/שחקנים וכ'ו את הכבוד המגיע להם גם אם אין להם דרכון בצבע כחול ומקום מושבם איננו בארץ הקודש.
דרורית, אני מניח שרצית לומר שג'רי סטילר הוא אבא של בן, או אולי של ג'ורג' קוסטנזה אם מתעקשים 🙂
מה שמעניין אותי בסרטון ההזוי מעט, הוא מי מדבב את סטילר סיניור באופן כה מוצלח?
אני מסכים שאולי צריכה להיות הפרדה בין בחירת הסרט שנשלח לאוסקר ובין הסרט הטוב ביותר.
צריך להקים ועידה מיוחדת שתקבע איזה סרט ישלח לאוסקר ושהאקדמיה תמשיך לבחור את הסרט הטוב ביותר.
עדיין אני מסכים עם הבחירה שהיתה השנה – ביקור התזמורת הוא הסרט שהיה צריך להבחר ולהתמודד וחבל שנפסל כואב הלב.
אורון – LOL
כמובן שזה ג'רי אבא של בן, שמשחק את אבא של ג'ורג' בסדרה של ג'רי.
והקול? הרי זה אלי גורנשטיין האלמותי.
מי שמדבב את ג'רי סטילר הוא אלי גורנשטיין.
ליאיר-
מצטער, אין לי מושג איך מעלים צילומים דיגטליים, כבר כתבתי אני מאד מוגבל במחשבים.
בכל אופן, כרגע קהל רב נאסף ומתבונן בהריסת סופר באבא. אשכרה הורסים אותו. ההצגה הכי טובה בעיר.
|אוף| כמעט לגמרי, אבל מצחיק אותי כירושלמית לראות כיצד תל אביבים מתלוננים שהעיר שלהם מתרוקנת ומתפרקת. מצד שני, לנו עדיין יש את רב חן הסביר בהחלט, ולפריפריה יש… אה, רגע. כלום.
יאיר, כשתגמור לטפל בחלמאות של האקדמיה [במהרה בימינו אמן], יש גם את העניין הזה של מפולת סגירת הקולנועים שצריך לעצור [אם כי למיטב הבנתי קולנוע פאר לא שווה את הדיו האלקטרונית של ההספדים עליו, ומבחינתי כל סגירה של בית קולנוע מרשת גלובוס שמזרזת את קץ קיומה של החברה הנוראית הזו – מבורך].
חסידה,
עד שלא נכנסת לסופר בשלוש בלילה לקנות מיני-קרקרים, מיד לאחר צפיה בסרט באולם קולנוע שכאילו יצא היישר משנות ה-80*, לא היית בתל אביב.
*למרות שבשנות ה-80, עוד לא נולדת. 🙂
היי, פינגווין, אף אחד לא מושלם.
תודה לדרורית ויובל, על שעזרו לי לגלות את המובן מאליו. ואני לא ציני כלל וכלל. פשוט יש לי יכולת מופלאה כזו לשכוח קולות או צלילים שאי אפשר לשכוח. כמו בפעם ההיא שהטרדתי את כל מכריי, רק כדי לגלות בסוף שהנעימה שהתנגנה לי בראש היא Smoke on the water…
חסידה – אני "ירושלמי" כבר חודש וחצי, וכולי געגועים עזים לבתי הקולנוע של איזור ת"א רבתי, ובמיוחד יס פלאנט…
אהה…כל ה"אין לי בית" רק בשביל לעבור לירושלים…לא יפה!
אני מניח שהיו כאן שיקולי עלות (בין היתר), אבל לא יכולת למצוא בית במה שנקרא "תל אביב רבתי" ? (אני עצמי גר בשכירות ברמת השרון. סנוב שכמוני). במסגרת העבודה שלי אני מסתובב בכל הארץ. לא פעם ולא פעמיים שמעתי את המשפט : "ירושלים היא עיר נהדרת לבקר בה, אבל לא לגור בה". מבחינת בתי קולנוע, אני מכיר רק את הסינמטק ואת האולמות שמציגים סרטים בפסטיבל. לא מבריק במיוחד.
(במאמר מוסגר: אולם הקולנוע האהוב עלי בארץ ביותר, מבין אלה שאני מכיר, כמובן, הוא אולם רפפורט, האולם הגדול בסינמטק חיפה).
והכל כתוב בחיוך, כמובן, שלא על מנת להעליב.
אין גבול להשמצות על עיר הקודש.
אורון – קודם כל טייס זעיר ללא מטוס על המעבר. אני גרה בירושלים כמעט כל חיי, ואני עדיין מתגעגעת ליס פלאנט. עדיין, בהתחשב באלטרנטיבות התל אביביות – זיהום, יוקר מחיה, חניה, לחות מטורפת, זיהום ותל אביבים, אני אשאר בעיר הקודש. כן, קשה לגור בה, קשה לנהוג בה, אבל האנשים נחמדים, יש מגוון אוכלוסיות, גם בשישי יש מקומות בילוי לא רעים בכלל ואין זיהום ולחות. וכרגע, גם בתי קולנוע יש יותר.
עמוד הקלון
שמות מפוארים, נושאי הדגל ותיקי הענף וראשי הקרנות.
נשכח שמה של גב' שרון – מנהלת האקדמיה.
מי הסמיך אותם לבחור ולשלוח את מקבל הקולות השני?!
לפי התפתחות זו אפשר היה לוותר על כל תהליך הצפיה, הסלקציה הראשונית, הבחירה הנוספת והטקס המעליב במשכן לאמנויות.
מדוע צריך היה להטריח ולבזבז כספי ארגון לתהליך זה?
כנראה שזה חשוב היה.
ועצוב שאותם ראשי אקדמיה – מפיקים בכירים, עתירי נסיון, מושקעים ומשקיעים – לא בחנו עד דק את התקנון ותנאי הקבלה האמריקאיים.
אולי נשמע אותם מגינים על עמדות החידלון שלהם.
אולי ישמיעו הם את קולם הכפול כחברי ועד מנהל של האקדמיה מחד וכבכירי תעשית הקולנוע מאידך.
היכן השקיפות ? האם כולם תמכו בבמשלוח מספר שניים?
האם הם תמכו לאחר שידעו מי הוא?
האם היה דיון בנושא בקרב הועד המנהל? תנו לנו לדעת מי היה לטובת מה.
הקולנוע הישראלי , לאחר חודשיים של מגעים עלומים, זכאי לשקיפות ולא לרכילויות מעל דפי הבלוג והתגובות.
בלי לפתוח עכשיו דיון תל אביב VS ירושלים (או שאולי מאוחר מדי?), רק אציין שאין לי שום בעיה עם ירושלים, חוץ מהעובדה שהיא לא באיזור תל אביב.
חסידה שוטה – תשמעי סיפור. לפני כמה שנים יצאתי מהקרנת בכורה של סרט ישראלי בסינמטק ירושלים, במסגרת הפסטיבל. זה היה יום שישי. השעה היתה עשר בערב. עשיתי דרכי למכונית (שחונה תמיד ברחבת הכורכר שעל יד תחנת הדלק). חשקה נפשי בקפה, לפני שאני יורד תל אביבה. הלכתי לכל אורכו של רחוב עמק רפאים, רחוב שלא חסרים בו בתי קפה – אבל לא מצאתי בו ולו בית קפה אחד פתוח. חזרתי עצוב ויבש גרון לתל אביב.
ואני גם אוהב אנשובי בפיצה שלי – אבל לפיצה שבעמק רפאים זה לא מספיק כשר.
אבל מה שנכון – בירושלים יש היום יותר בתי קולנוע.
זה באמת מותח את גבולות האוף כמו מסטיק, אבל רק אציין -זה היה לפני כמה שנים. היום יש שיפור, בעיקר במתחמים מסוימים – מתחם הרכבת הישנה ער מתמיד, הרבה מאוד ברים פתוחים [מסיבות מובנות, אני לא יודעת לפרט] וניתן למצוא אנשובי לפיצה [גם אבא שלי אוהב. למה? אלוהים יודע]. המושבה הגרמנית אומנם שוממת [בעקבות הפיכתו של הרחוב למושבה אמריקנית – אורתודוקסית, אבל מרכז העיר חי על אף ניסיונות הרצח של העיריה עם הדו"חות.
אז הנה מגיע הפוסט הכל כך צפוי של האמרתי לכם (עם כל ההסברים של למה עשיתי את זה) ויחד איתו מתחיל מסע צלב חדש כנגד הנהלת האקדמיה והכל בשל תקרית שבכל מקום אחר בעולם היו פותרים במשיכת כתף וממשיכים הלאה. אבל בארץ הזו, זו שיודעת את מלאכת אכילת יושביה הכי טוב שבעולם, לא מסתפקים במשיכת כתף. כאן הכל חייב להיות הרה גורל וכל שטות דורשת וועדת חקירה, עריפת ראשים והעמדה אל עמוד הקלון.
הנה דוגמא ממקום אחר.
לא מזמן נקלעו האיטלקים לבעיה דומה. הסרט שנבחר אצלם עתיד היה להיפסל על-פי התקנון האמריקאי ובכ"ז הם שלחו תסרט, הוא אכן נפסל ובמקומו נשלח סרט אחר. מישהו שמע על מהומה שהתרחשה שם בגין העניין הזה? מישהו שמע צעקות עליהום על השולחים ותביעה להעמיד אותם אל עמוד הקלון? מישהו שמע נאצות על יוצרי הסרט שנפסל? מישהו שמע על דרישה לתיקון התקנון האיטלקי? מישהו שמע על יוצר איטלקי מתחרה שרץ אל האקדמיה האמריקאית בשאלות קיטבג בטרם שהסרט הוצג לפניהם? מישהו שמע על עיתונאי איטלקי שהסתובב ברחבי העולם ועורר תהיות כלפי הסרט הנבחר? אף אחד לא שמע כי במדינה מתורבתת לא נהוג לעשות כך. מה שכן. האיטלקים אמרו לאמריקאים התקנון שלכם מטופש וסותר את כוונתו, אנחנו משאירים את התקנון שלנו כפי שהוא (לא רשלנות ולא בטיח) ואם הפרוצדורה שלכם לא מאפשרת אז הנה לפניכם סרט אחר ושלום עליכם. שנה לאחר מכן תוקן התקנון האמריקאי! אני די מאמין שבגין הפסילה של "ביקור התזמורת" האמריקאים יהיו אלה שיתקנו את התקנון שלהם ולו משום התוצאה האווילית שהוא גרם.
התקנון הישראלי צריך להגדיר מהו סרט ישראלי שיכול להשתתף בתחרות "פרס אופיר" והיא צריכה לעשות כן בלי שום קשר לתקנון אחר ובוודאי שלא בכפוף לתקנון זר. הבחירה כאן הייתה וצריכה להמשיך להיות, איזה סרט אנחנו (ואנחנו הם אלה שמממנים את הבחירה) רוצים שייצג אותנו שם וזאת בין אם יש לו סיכויי ובין אם לאו. זה הצד שלנו במשחק ושהאמריקאים יקבעו את הכללים בצד שלהם. אם זה מתאים יופי. לא מתאים נשלח להם את הבא בתור וזהו.
כל הדרישות לתיקון תקנון, לפיצול הצבעות ולהצבעות חוזרות, הן ובלשון עדינה פשוט מטומטמות. כי השאלה החשובה ושאין שום סיכויי לתת עליה תשובה נחרצת, היא לא איזה סרט הכי מתאים לאוסקר או עומד בתקנון שלהם. השאלה החשובה היא לאיזה סרט יש סיכויי להתברג לחמישייה ויותר מכך לאיזה יש סיכויי יש לו לזכות בתואר. אז מה? נעמיד לחברי האקדמיה רובריקה נוספת שבה נשאל מה הסיכוי שאתה נותן לסרט להיכנס לחמישייה ומה הסיכוי שאתה נותן לו לזכות ואח"כ נקבע כי אם חברי האקדמיה לא נותנים לו יותר משבעים אחוז להיכנס ויותר מחמישים אחוז לזכות אז לא שולחים????
קחו את השנה שעברה. בדלית ברירה נאלצו לשאול את חברי האקדמיה איזה סרט מתאים יותר לאוסקר האמריקאי והם השיבו "אדמה משוגעת". סו וואט, זה שינה משהו?
והערת אגב.
העובדה שפסילת "ביקור התזמורת" מעוררת תהודה בעולם יכולה לשמש נחמא פורתא ליוצריו ומקור צודק לגאווה אצלם. למען ההגינות צריך להדגיש שהסרט הספציפי הזה הוא שמעורר את העניין ולא הקולנוע הישראלי ככלל.
איתן – יפה מצידך להוסיף הסתייגות בסוף, נוכח היציאה הלא מוצלחת שלי ממקודם, אני מנחש (וכמובן כדי לא להעליב ירושלמים שימהרו להתגונן). ואם אתה חייב לדעת, באמת שחודשיים הייתי מחוסר דיור משל עצמי, אבל המעבר לירושלים היה מתוכנן. פשוט כל עניין הבלאגן התל-אביבי זרז את זה. ואני לא מתכוון להיכנס למלחמת J-city VS. TLV שהפינגווין הזכיר.
חסידה – קודם כל, תודה על הטזל"מ (זה מה שיצא לי). שנית, את לא מוכרחה להגן על ירושלים. אלא אם את ממש רוצה. באמת שאני מודע להבדלים, ותאמיני לי שאם בחרתי לגור כאן ועדיין להחזיק בעבודה שלי בתל-אביב, זה אומר משהו מבחינתי (וזה גם יותר משתלם משום מה, אם זה בכלל שיקול). פשוט חשבתי להביע מורת רוח מהעובדה כי טרם מצאתי בית קולנוע מופלא באמת בי-ם, וחשבתי שאקבל כאן עזרה. למשל, זקני העיר סיפרו לי, שבסינמטק מותר להניח את הרגליים על המושב שלפנייך, וכך לא לפרק לעצמי את הברכיים כל פעם מחדש.
ואין לך מה להתנצל על אוףים בבלוג הזה (ושמישהו יתקן אותי אם אני טועה). אני לדוגמה, מאוד שמח שהסטתי במקצת את הדיון ממה שהלך פה הבוקר ובסופש.
אולמות הרב חן בהחלט בסדר גמור – אומנם יש הפסקה, אבל כמות הפרסומות הצטמקה משמעותית, ומתחילים להקרין אותן לפני שעת ההתחלה של הסרט. הסינמטק גם בסדר [ביחוד אולם שלוש – כיסאות נוחים ושיפוע מצוין, אם כי המסך קטן יחסית].
ממה צריך להתרחק – סמדר, ביחוד אם אתה שונא עישון או אוהב את הצוואר שלך [אם כי בעין הדג דווח לאחרונה שכמות העישון בסמדר פחתה משמעותית. לא יודעת, לא הייתי].
גיל – עדיף לנסוע ליס פלאנט. או למאדים. פרסומות ארוכות, בעיות סאונד, רצפה דביקה, קהל נורא.
אלון גרבוז מסכים עם יאיר:
תודה, חסידה.
רב חן הוא בית הקולנוע היחיד בו לא ביקרתי עדיין בעיר, וגם זה ישתנה בעתיד הקרוב, אני מניח.
אם אני אחד מיוצרי “חופשת קיץ”, “מדוזות” או נודל אזי במקום לילל ולומר “זה לא פייר” אני פונה מחר בבוקר לבית המשפט ועוצר את ה”בופור”. תאמינו לי שיש לכם קייס. בשום מקום בתקנון (ולא חשוב מה הם אמרו מראש) לא כתוב שהשני ישלח (לדעתי אין גם שום פרוטוקול שיוכיח שההנהלה אכן קיבלה החלטה כזו) והטענה של “היה לנו דד ליין”, חוץ מזה שהיא נחמדה, שמשמיעה הגב’ שרון לא מחזיקה מים. טענה כזו תופסת רק לאחר שנעשה ניסיון אמיתי וכן לפתור את הבעיה באופן צודק יותר. במקרה הזה אפשר היה לנסות הצבעה טלפונית שעורכת כמה שעות ולא פוגעת בדד ליין.
לרז מ32 לא הייתה מספיקה אווירה רעה ואנרגיות אלימות מבלי לפנות לבתי משפט? הייתה שנה יפה, נעשו סרטים טובים. "ביקור התזמורת" זכה, אבל לא יכול היה להתמודד תקנונית. האקדמיה אימצו פיתרון גם אם לא אידאלי, סביר, וכזה שנבחר בתום לב, עוד לפני שתוצאות ההצבעה פורסמו. אם יש משהו ללמוד מכל העניין הזה זה רק לגבי העתיד, וגם, חוץ מזה, שעדיף לעשות סרטים מלשתות לאחד לשני את הדם. עם כל הכבוד לאוסקר, הקולנוע הישראלי הצליח לעבוד באווירה נעימה הרבה מאוד שנים בלי תאוריות קונספירציה וקריאה לחרמות. ופייר, זה היה די נעים. יש לי הרגשה ש"ביקור התזמורת" הולך להביא לנו עוד הרבה מאוד נחת בעולם, גם בלי האוסקר, ושגם "הבופור" זכה וימשיך לזכות להערכה רבה ומאוד מוצדקת. בוא ניתן לבתי המשפט להתעסק בנושאים טיפה יותר דחופים ונחזור לעסוק בסרטים. הסרט של גביזון עומד לצאת עוד מעט, וכרגע הוא הרבה יותר מעניין אותי מהגשת בג"צים זועמים נגד גידי אורשר ואילנה שרון.
אתמול התפרסמו העובדות בעיתון ידיעות אחרונות.
למי שחשב שמדובר רק בשמועות הרי שעכשיו אלו עודות גמורות של מה שנעשה וצרות העין.
לדעתי זו בושה.
אלטמן, בטעות השתרבבו לך המילים "עובדות" ו"ידיעות אחרונות" לאותו משפט.
לול. אלטמן, אם תוכל לתת קישור לאותה "אמת צרופה" מבית ידיעות אחרונות, או להעתיק לכאן את הדברים [אם הדבר אינו מנוגד לחוקי זכויות יוצרים כלשהם] או את רוחם, אניא שמח.
אתגר קרת – יפה דיברת. עושה רושם שכולם כל הזמן מחפשים את מי אפשר לנגח ולהשמיץ. חורה לי קצת שזה מעיב על שנה מצוינת של הקולנוע הישראלי, ואני מתפללת שבל זאת דבר אחד טוב יצא מזה, וזה שינוי תהליך הבחירה של הנציג לאוסקר.
בעיתון הכתוב של אתמול, 24 שעות , שני עמודים בהם כל הנוגעים בדבר מטעם האקדמיה הישראלית מספרים את העובדות של הפגיעה הקשה בקולנע השיראלי ובביקור התזמורת מתוך צרות עין. בין היתר נכתב שהאקדמיה האמריקאית אמרה מפורשות שלולא פניות הבופור – ביקור התזמורת לא היה נפסל וכן על ההפתעה הרבה של אנשי האקדמיה האמריקאית שלא נתקלו בתופעה בה סרט שמפסיד במדינה כלשהי עושה כאלו דברים כדי למנוע מהמנצח הלגיטימי להתחרות. כתוב גם על הפגישות של סידר ומפיקיו עם האקדמיה בדרישה להעלות את הנושא בצורה יזומה באקדמיה האמריקאית וכו'. וזה כתוב שחור על גבי לבן בעיתון ידיעות אחרונות ומפי האנשים שהכי יודעים את האמת.
לדעתי , ואולי זו רק דעתי זו ההגדרה של משהו מביש ומגעיל.
את הנעשה אין להשיב והפגיעה כבר נעשתה אבל זה פשוט היה מזעזע לקרא את זה.
רוה לאלטמן: שים לב. זו הפעם האחרונה שאתה מזכיר את ההאשמות האלה כאן, שכל בנאדם עם קצת קומון-סנס מבין עד כמה הן מפגרות ואידיוטיות. בפעם הבאה אתה נחסם מהאתר. נשבע לך, גם אם אתה עונה לאזהרה הזאת וחוזר על עצמך, תיחסם. אם יש לך מענה או בעיה, שלח למייל באופן פרטי, לא פומבי. אם יש בידיך מידע מוצק ומפליל – ומה שפורסם אתמול ב"ידיעות" אינו מידע מוצק אלא שלל האשמות של מכסי ישבנים – פרסם אותו בשמך המלא ועמוד בתוצאות האשמותיך.
אלטמן, תלמד לקרוא. העובדות ה"בלתי ניתנות לעירעור" שכתובות במקור המידע הכה אמין הן שיש אנשים התומכים ב"ביקור התזמורת" שטוענים שבופור אכל ושתה להם. את זה כבר ידענו, כי אתה חוזר על השטות הזאת שוב ושוב.
"שהאקדמיה האמריקאית אמרה מפורשות שלולא פניות הבופור – ביקור התזמורת לא היה נפסל"? בולשיט כפול ומכופל. אפילו אם זה היה נכון, האקדמיה האמריקאית בחיים לא היתה משחררת הצהרה כזאת. מה שקרה זה שצהובון לא אמין דיווח על כך שמישהו שמע שמישהו סיפר לו שמישהו באקדמיה אמר משהו כזה.
"ידיעות" זה צהובון רדוד, אי אפשר להאמין לשום דבר שם.
מלא לחשוב שהכל היה פשוט, ברור וחד משמעי ושכל הישראלים מטומטמים לזה כבר התרגלנו אבל באותה נשימה לקבוע שהאמריקאים הם הרבה יותר מטומטמים מהישראלים לא נשמע לכם קצת מוגזם?
אם תקראו טוב את הפוסט תבינו כי זה בדיוק מה שמשתמע ממנו.
סתם לצורך הבהרה – "רז" מתגובה 32 זה לא אני (אני המגיב הקבוע היחיד כאן תחת השם הזה. נדמה לי).
נראה לי שהיינו צריכים איזה קאוריסמקי שימשוך ברגע האחרון את הסרט שלו וימנע מהמדינה להשתתף (ועוד פעמיים!) בשביל להרגיע אותנו קצת מקדחת האוסקר הזאת.
אני יודע שאותי זה היה משעשע.
אלטמן – האשמות מרושעות, צהובות ומלוכלכות ותו לא. ואגב, אני רק רוצה לציין, אני לא מאמינה שאנשי הבופור רצו "להלשין" על זה שביקור התזמורת לא עומד בתקנות, אבל גם אם הם אכן עשו את זה [שוב, אני לא חושבת, ואני גם לא מאמינה למה שכתוב בעיתון. לא כל פיסת שקר שמדפיסים על נייר הופכת אוטומטית לאמת], הם צודקים. ביקור התזמורת נבחר בין השאר משום שאנשים האמינו שיש לו הסיכויים הטובים ביותר להצליח באוסקר. וחברי אקדמיה הצהירו את זה לא פעם ולא פעמיים במקומות הרלוונטיים. אם היה ידוע מראש שביקור התזמורת לא עומד בתקנות, אני לא חושבת שנאיבי להגיד שבופור היה לוקח את הבכורה. כך שאם היה פה גזל כלשהו, זה היה כלפי בופור ולא כלפי ביקור התזמורת, וחבל לי שיש אנשים [כמו אלטמן] שממשיכים להפיץ שקרים בשם ההגנה המקודשת על הסרט שהם אהבו, וכך גורמים נזק ופגיעה בשמם הטוב של יוצרי הבופור, אלא גם מורת רוח ונזק לקולרין ואנשי צוותו, שעשו עבודה קולנועית מצוינת [כך שמעתי].
גורמים לא רק נזק ופגיעה. ארג.
לחסידה.
נדמה לי שלא יכלת לבחור לעצמך שם הולם יותר. את לא מאמינה למה שכתוב בעתונים אבל מאוד מאמינה לכל מה שיאיר כותב כאן וכבר את יודעת לומר בוודאות מוחלטת שהיה ברור ש"ביקור" לא עומד בתקנון. אז תרשי לי לגלות לך שהברור הזה שאת יודעת שהוא כ"כ ברור היה ברור רק לאנשי ה"בופור", ליאיר ולאף אחד אחר חוץ מהם. אני לא אלאה אותך כאן בהסברים למה זה בכלל לא ברור ולמה לולא התערבות אנשי ה"בופור", יאיר והאקדמיה המטופשת הישראלית, אף אחד (ולמרות ההסברים הפתלתלים של יאיר) לא היה פוסל את "ביקור", אני רק מציע לך לשאול תעצמך שאלה פשוטה. אם הסעיף הזה באמת כ"כ ברור אז אייך קורה שחברת "סוני קלאסיק" (לא בדיוק הישראלי הטיפש) משקיעה הון עתק ברכישת הסרט ומריצה אותו בטירוף לקטגוריית "הסרט הזר"? ואם התקנון כ"כ ברור למה "סוני" לא מריצה מלכתחילה את הסרט לאוסקר האמרקיאי בעצמו ומתעסקת לה במקום שממש ברור שהיא לא יכולה להכינס אליו? מה הם עד כדי כך מטומטמים האנשי "סוני" האלה, הם לא רואים (כמו יאיר ואנשי ה"בופור") שהתקנון הזה הוא כ"כ ברור וחד משמעי? לא נראה לך יותר סביר שהם ידעו ומתוך הניסיון שלהם לא חשבו שיש עם זה בעיה אמיתית? נראה לך יותר סביר לחשוב שאנשי "סוני" שמו את כספם וניהלו את כל הקמפניה שלהם מתוך כוונה להתפלח לטקס בהנחה שאף אחד לא ירגיש בהם? כי זה בדיוק ההסבר שיאיר מציע לך.
אז אולי המילה "הלשנה" היא לא כ"כ פליטיקל קורט לטעמך, אבל זה מה שעשו בפועל אנשי ה"בופור" ביחד עם יאיר כשהם התחילו להביא אותה בשאלות קיטבג "תמימות" בכל מיני מקומות שהאף שלהם לא היה צריך להיות תקוע בהם וזאת כאשר כל אידיוט מצויי, ועל אחת כמה וכמה אנשי ה"בופור" ויאיר, יודע שאם אתה צועק הרבה זאבים על-יד אוזן של פקיד בסוף הוא יגיד לעצמו מה אני צריך את הצרה הזו אצלי.
ואם נדמה לך שמישהו כאן סתם רודף את אנשי ה"בופור" או לשאלתו המיתממת של סידר "האם מישהו אחר לא היה נוהג כך במקומנו" התשובה די פשוטה. עובדה היא שלא "חופשת קיץ" לא "מדוזות" ולא "נודל" התנהגו כך ותאמיני לי שהם באמת האמינו ועוד איך האמינו שיש להם סיכויי לזכות בפרס "אופיר" יותר מ"בופור" ואפילו יותר מ"ביקור התזמורת" ולמרות הכל הם לא ניפקו לאף אחד מסמכים עם ספירת מילים ולא פנו בשאלות מיותרות לאף אחד.
היתד:
אני יכולה להבין למה מה שאתה מתאר היה משאלת הלב של אנשי ביקור התזמורת. אבל באותה מידה שהיה יכול להיגמר בשטיח אדום, הנרטיב שאתה מציע היה יכול להיגמר בפסילה של ביקור התזמורת ואי יכולת של אף אחד לגשת במקומו
לא, אני לא מאמינה למה שכתוב בידיעות אחרונות – עיתון שההבדל היחידי בינו לבין צהובון רדוד ושקרי הוא… אה, רגע. אין הבדל. כשמדובר בעיתון אמין, עם רקורד מוכח, שעוסק בתחקירים רציניים ולא הטלת בוץ ורכילות סלבריטאטית [הארץ, לדוגמא] אז הרבה יותר קל לי להאמין למה שהוא אומר, מה גם שאני אדם בוגר; אני לא שותה את מקורות המידע שלי ובולעת מיד, אני עושה סינון. וכן, אני בוחרת להאמין ליאיר מאשר לעיתון לעטיפת דגים בקטע הזה; לא קראתי את הכתבה [שוב, לינק יעזור מאוד לדיון], אבל אני מנחשת שלא ערן קולרין רץ להתראיין שם ולזרוק בוץ, אלא "מקרובים" ו"אנשי הפקה" שלא הזדהו בשמם, או חברי האקדמיה הישראלית שרצים לכסות את התחת שלהם אחרי המחדל הם ביצעו.
תראה, או שביקור התזמורת עומד בתקנון, או שלא. כנראה שמישהו אמר לאנשי סוני שהסרט עומד בתקנון, או שהם פשוט לא טרחו לבדוק מתוך הנחה שהסרט שנשלח כבר נבדק על ידי האקדמיה הישראלית, או שהם עצמם בדקו וראו שהסרט לא עומד בתקנון.
עדיין לא הוצגה בדל של ראיה לכך שסידר, או מי מאנשי הבופור הלך להלשין לאקדמיה האמריקנית שביקור התזמורת לא עומד בתקנון. עד שתביא [אתה, אלטמן, שאר המגדפים] הוכחות מוצקות [ולא שטויות של צהובונים] זו הוצאת דיבה, חד וחלק.
מה, עוד לא סיימנו עם זה?
מגיבים כמו "היתד" ימשיכו לפזר כאן האשמות מפורשות בלי התייחסות חריפה? כי המושג "אמת" נהיה כל-כך שרירותי בפוסט הזה, שאני חושב שאין לו משמעות. הדבר היחיד שמשנה, הוא צורת ההתבטאות.
חסידה – נותרת לבד במערכה. ואני דווקא חושב שהכינוי שלך יותר טוב מ"WOW!" למשל 🙂
ובתור אחד שמגיב כאן בשמו האמיתי ובעין הדג בזהויות בדויות – אני קצת מקנא בכל המזגזגים.
לרודה.
אני לא בעל עניין "בביקור התזמורת" ולכן אני לא מתאר שום משאלת לב שלהם. אבל אם את כבר אומרת "נרטיב" (אהבתי את המילה הזו) אז הנה לך הנרטיב שלי ותבדקי אותי בעוד כמה חודשים.
בסופו של יום ולאחר שיתברר ש"בופור" הלך בדרכם של כל הסרטים הישראלים ב 20 השנה האחרונות ונדחה בגין טיבו, יתברר לנו באופן מצחיק כי פסילת "ביקור" בגלל עניין טכני, ביחס לקטגוריית הסרט הזר, היא אחר הכל ההשג הכי גדול של הקולנוע הישראלי ב 20 השנה האחרונות ואז גם יבואו כל החכמים ויגידו שגם אם אכן היה נורא ברור שהוא עתיד להיפסל עדיף היה לתת לו להיפסל בשלב יותר מתקדם כי בכ"ז זה היה מעצים את ההישג.
האמת שגם לי כבר מתחיל הלימאס מכל הדיון הזה, אבל הוא קצת כמו תאונת רכבת, אתה לא רוצה להסתכל, אבל זה מסקרן מדי.
אגב, גם חסידה שוטה היה שם שהודבק בטעות, אבל הוא הרבה יותר מוצלח מהשם האמיתי, המשעמם משהו שלי, ולכן אני נשארת איתו.
אני דווקא תומכת בהשארת התגובות הללו על כנן. מחיקה שלהן רק תמחוק את הבושה מפניהם של המשמיצים, ובעוד חודש חודשיים הם יבואו כפרחים רעננים ויאמרו להד"ם. ככה, כאשר התגובות עדיין נראות לעין כל, אין להם היכן להסתתר, אלא מתחנת לכינויים שלהם, תחתיהם הם כנראה מרגישים חזקים ומוגנים מספיק על מנת להוציא דיבה.
היתד:
מה שבטוח, עכשיו אנשי ביקור התזמורת תמיד יוכלו לומר: אם היינו שם אז היינו נכנסים.
גם סוג של נרטיב.
ובאשר ל"אין מחלוקת בהקשר עם העובדות", תרשה לי לחלוק עליך. ממה שאני הבנתי, מה שאתה מצייר כשותפות של יאיר באיזה קמפיין אפלולי, הוא כולה דיווח בלוגיסטים על בסיס קבוע. אלא שהפעם, לבלוגרים מעבר לים גם היה עניין, ולכן עשו פולו-אפים.
ובאשר להפעילות של אנשי הבופור מאחורי הקלעים: אי אפשר לעשות מיש מש מהכל. יש דברים שבהם סידר הודה, יש דברים שהוא הכחיש. ויש הבדל בין האחד לשני. יש הבדל בין לפנות לאקדמיה הישראלית ולהגיד לה: אנא בדקי את החוקים, ובין ההלשנות שמנסים להדביק לבופוריסטים
לרודה,
את מגיבה בלי לקרא את הכתבה. בכתבה לא צוטטו מקורבי ביקור התזמורת. מי שצוטט הם מארק רוזנבאום, כתרי שחורי וגידי אורשר שהם לא בדיוק צוות ההפקה של ביקור התזמורת ודי נראים לי מבינים יותר ממני וממך מה שקרה שם ולכן אני נוטה להאמין להם
דווקא קראתי. אלא שכתרי שחורי, מארק רוזנבאום וגידי אורשר הם לא ניטראליים בסיפור. להזכירך: אורשר ומארק באקדמיה (ז"א צריכים להרחיק את הפרשה מהמחדלים שלהם עצמם) ושחורי נתן את הכסף (לביקור התזמורת, ולא לבופור).
וחוץ מזה, בדיווח של אורשר בגל"צ באותו יום, הוא אמר שאין אף הוכחה להלשנות וכו', כך שאני הבנתי שהוא חזר בו.
מכיוון שאני מבין בינוני ומטה בקולנוע, אבל קצת יותר בכללים והגיון, הנה כמה נקודות שכדאי לשים אליהם לב:
1. מי שהולך לתחרות, הולך כדי לנצח. לכן, מצחיק לשמוע היתממויות והכחשות בעניין הזה. לא רוצים לנצח? שלמים עם "כל תוצאה, לא משנה איך הופקה"? אז אל תשתתפו, ומלכתחילה.
2. לכן, מאוד הגיוני בעיני שמי שהרגיש שנעשה לו עוול – בין אם "התזמורת" שנפסל, "בופור" שנבחר אח"כ, ויתר השלישיה שהשתתפה בתחרות "פסולה-מלכתחילה" – יעמדו על זכותם לזכות. מה, ככה לוותר על אפשרות לזכות באוסקר? מאוד טבעי ומאוד אנושי.
3. וכשעומדים על הזכות לזכות – והפרס הפוטנציאלי הוא זכיה באוסקר, לא פחות – די ילדותי לקרוא למה שקרה/ לא קרה, בשם "הלשנה". ואגב: צריך להיות סופר-נאיבי, או במלים אחרות אידיוט, להניח שאיש מאנשי בופור לא עמד על זכויותיו שנחמסו, להשקפתו.
עד כאן הסניגוריה על בופור. אבל יש צד שני:
4. מושמעת הטענה שפסלות "התזמורת" היתה ידועה זמן רב לפני התחרות. לכן, מי שידע זאת, אבל בכל זאת השתתף בתחרות, מושתק מלהעלות כעת את הטענה הזו. אתה לא יכול להשלים במעשיך עם מצב קיים (=התזמורת יכולה להתחרות), אבל אח"כ, בהתאם לתוצאות, לשנות את עמדתך. זה אל"ף בי"ת. רצית לטעון שהתזמורת פסולה? יכולת לעשות את זה בזמן המתאים. אתה לא יכול להסכים עם קיום משחק, ורק אחרי שהתוצאות לא היו לרוחך, להגיד: המתחרה שלי רימה.
5. הבחירה של בופור כזוכה מנוגדת לכל הגיון. מהותית: לא נערכה תחרות בין המועמדים שנותרו, לאחר פסילת התזמורת. נניח התוצאות היו 60 תזמורת, 20 בופור, 10 לכ"א מהאחרים. הצבעה מחודשת תיערך בין כל המצביעים מחדש, על ארבעת המועמדים שנותרו; או לחלופין, בין 60 מצביעי התזמורת.
6. ההסתמכות על ההחלטה התקנונית (גב' שרון וכו'), לזכות את בופור בהיותו תחליף הזוכה הפסול, פסולה אף היא: הרי אותו גוף עשה את ההחלטה המוטעית בדבר התחרות כולה, והתזמורת בפרט; איך ניתן לקבל את שיקוליו המשניים של אותו גוף, שכשל בראשית? יותר מכך: בניגוד להצבעה דמוקרטית של מאות חברים, היא מפקיעה את רצונם והופכת להיות החלטה תקנונית של פה אחד, על כל המשתמע מ"פה אחד", שיקוליו והעדפותיו. מאוד מאוד פסול.
תודה,
Thank you very much for posting this good information! Looking forward to checking out more posts!
Thank you so much for writing this good content! Looking forward to checking out more!
Helpful write up, saved your blog for interest to read more!
This informal article helped me very much! Bookmarked the site, extremely excellent categories everywhere that I see here! I like the info, thank you.
Thanks for the one of the nicest blogs i have read in a while.
This is an exceptional. Loving it man!