מחוזקים
נירית אנדרמן בראיון יפה עם יוסי מדמוני ב"גלריה", שמציג את אחורי הקלעים של הפקת סרטו "בוקר טוב, אדון פידלמן", ואת אחורי הקלעים של הטלוויזיה המסחרית, ואיך קרה שאחד תסריטאים הכי מוכשרים בארץ מביים את סרטו הראשון (כסולן) מתסריט של מישהו אחר. נחמד: אצל אנדרמן מדמוני יוצא קצת כמו רסטורטור מבוגר, שעדיין נצמד לבית המלאכה הטהור שלו, בשעה שסביבו כולם רצים לאיקאה. אבל אני נתפסתי לעניין אחר. התקציר לסרטו הבא של מדמוני, "מקום בגן עדן":
"מקום בגן עדן" מספר על רבי שמחה, ניצול שואה ששירת כטבח בצה"ל בשנות ה-50, בימי פעולות התגמול, וחתם על חוזה מפתיע עם קצין קרבי ששירת עמו בבסיס: זה מכר לו את המקום המובטח לו בגן עדן, כמי שהציל חיים של נפשות רבות מעם ישראל, תמורת שקשוקה עסיסית. 40 שנה לאחר מכן, כשאותו קצין נוטה למות, יוצא בנו, חוזר בתשובה ברסלבי, לחפש את רבי שמחה כדי לבטל את החוזה המוזר ולהבטיח לאביו את מקומו בגן עדן.
רק התקציר הזה ריגש אותי. אבל גם גרם לי לקלוט משהו: השנים 2012-2013 יהיו עמוסים חסידי ברסלב בקולנוע הישראלי. "אושפיזין" מ-2004 היה החלוץ, והנה מגיעים הבאים. "מקום בגן עדן" של מדמוני; "הבן של אלוהים" של אז תדמור וגיא נתיב, שגם מספר על סגירת מעגל של אב ובנו, אחרי שהבן חזר בתשובה ונהיה ברסלבי; ו"המשגיחים" של מני יעיש, שעוסק בחבורת מתחזקים, שלעיתים מתחזקים קצת יותר מדי. ובינתיים, שלומי שבת נוסע לאומן בפריים טיים בטלוויזיה; ולא רק ברסלבים: רמה בורשטיין (שלמדה בסם שפיגל במקביל למדמוני, ועבדה איתו על הסט של "בת ים ניו יורק" לפני שחזרה בתשובה, וכיום משתייכת לקהילתו של הרב אויערבך ברחוב אוליפנט) תהיה האשה החרדית הראשונה שתביים סרט קולנוע מסחרי, לציבור הכללי.
מעניין אם רבי נחמן מאינגבר קשור איכשהו לגל הזה?
דווקא הסינופסיס הזה נשמע הרבה יותר מעניין.
לצד זה, עתיד לעלות בקרוב על המסך שיתוף פעולה חדש בינו לבין מדמוני. לאחר שש שנים של פעילות נפרדת, השניים יצרו יחד סדרה המיועדת לשידור בערוץ הראשון (מועד השידור עדיין לא נקבע ), נקראת "30 שקל לשעה" ונשמעת כפרויקט אופק-מדמוני מסורתי, מסקרן ומבטיח.
היא מתרחשת בבניין של חברת פרסום ותקשורת, אבל הבמאים, התסריטאים ומנהלי הפרסום הם הסטטיסטים, והדמויות שבחזית הן דווקא עובדות הניקיון. שלוש הגיבורות הן עובדות בחברת כוח אדם, המועסקות בתנאים עלובים, ומחליטות לנצח את השיטה. הן פונות לחברת התקשורת בעצמן, מציעות את שירותיהן בזול ומקימות קואופרטיב. "אך בסופו של דבר, מכיוון שטבע האדם הוא שתלטני מנעוריו, הן קמות ומקימות בעצמן חברת כוח אדם", מחייך מדמוני. *
רק תזכורת קטנה למי שלא קלט את הסינופסיס : זה בעצם עיבוד מודרני לפרשת עשו ויעקב ונזיד העדשים.
נחמד. מקווה שיצליח.
הי יאיר
מאוד משמח אותי שכתבת על הפרוייקט הזה. למעשה כתבתי אותו עוד לפני "בוקר טוב אדון פידלמן" אבל בשל מורכבות ההפקה היה צריך 5 שנים בערך לגייס את הכסף ולשכתב. פידלמן הקמרי יותר נכנס באמצע והיה סוג של תראפיה (מבורכת ומפרה מאוד מבחינתי) מעיסוק בסרט רחב יריעה, עם הקשרים תנ"כיים וחסידיים.