01 נובמבר 2007 | 19:20 ~ 29 תגובות | תגובות פייסבוק

מועדון ה-100,000

זהו פוסט קטן להגיד תודה. חודש אוקטובר, שהסתיים אתמול, רשם ציון דרך חדש בתולדות הבלוג: לראשונה נחצה קו ה-100,000 קוראים בחודש אחד. ליתר דיוק: 100,962 (במילים אחרות: מזל שהיו 31 ימים החודש). בממוצע נכנסו החודש 3,256 משתמשים יוניקים ביום, גם זה שיא. אז תודה שאתם באים. תודה אם אתם חוזרים. ותודה אם אתם מעבירים את הלינק הלאה. אני מקווה שאתם נהנים.

מעיון בסטטיסטיקות של אוקטובר אני רואה שמיזם ה”דיילי שואו” וסטיבן קולבר היומי שלי די נחל כישלון. אתם לא נכנסים לפוסטים האלה. יש מישהו שנכנס בכל זאת? יש בשביל מי להמשיך להתאמץ? אחרת זה עוד רעיון שהולך לפח.

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס וורדפרס – הפלטפורמה עליה בנוי הבלוג הזה – ואני מקווה לנסות וליישם כמה רעיונות ששאבתי מאנשים שם ומהבלוגים שלהם. אני מקווה שהבלוג הזה רק יילך וישתפר, מבחינה טכנית ותוכנית.
אחד השיאים בכנס הזה, מבחינתי, היה לראות שיש באמת איש שקוראים לו רן יניב הרטשטיין ויש באמת בחורה, בשם חנית, מאחורי הניק אח”י דקר. הרטשטיין הוא האיש שתרגם לעברית תבנית הוורדפרס עליה בנוי בלוגי. אח”י דקר היא בעלת בלוג ופעילה בפורום וורדפרס בעברית, שמפוסטיה למדתי לא מעט על כל החוטים והאורות המהבהבים שיוצרים פלונטר מסנוור מתחת למכסה המנוע של האתר.

הוספתי אפליקציה קטנה שמצאה חן בעיני בטור הצד משמאל, אתם מוזמנים להשתעשע בה. יש שם רצף של עטיפות דיסקים שאני נהנה להקשיב להם בשבועות או החודשים האחרונים קליק על העטיפה מכניס אתכם לדף הרכישה באמזון. אבל הכי נחמד: אמזון התחילו שירות הורדת מוזיקה בתשלום. זה אומר שאם אתם רוצים עכשיו ברגע זה את פסקול “Across the Universe“, עם 31 מתוך 33 הקאברים לביטלס שיש בו, אתם לא צריכים לקום מהכיסא או לחכות למשלוח. או החדש של דייב גאהן. ובנוסף, זו דרך מצוינת לתמוך באתר שלי: כל רכישה המבוצעת דרכי מקנה לי עמלה של 4 אחוז מהמחיר שאתם משלמים. הסכומים שמגיעים אליי מאמזון כה זעומים שהעובדה שאני ממשיך לדבוק באפליקציות שלהם היא רק כי הן נעימות בעיניי, ומאפשרות לי לעדכן מה אני שומע בימים אלה, בלי להיכנס ליותר מדי דיבורי מוזיקה.

נושאים: כללי

29 תגובות ל - “מועדון ה-100,000”

  1. הפינגווין 1 נובמבר 2007 ב - 19:28 קישור ישיר

    אני רואה פה כל יום את הדיילי שואו ודו”ח קולבר. אם תוריד אותם, מי יתן וירדו עליך מיליון ביצים סרוחות.

  2. דרורית 1 נובמבר 2007 ב - 19:36 קישור ישיר

    א. נהנת.
    ב. תודה לך.
    ג. לתרגם לאנגלית. לפחות חלק. חשוב.

  3. Shai 1 נובמבר 2007 ב - 20:13 קישור ישיר

    I watch The Daily Show here, so i would be very disappointed if u won’t keep uploading them

  4. לי 1 נובמבר 2007 ב - 20:53 קישור ישיר

    גם אני צופה בדיילי שואו (אם כי לא מדי יום)

  5. אורי 1 נובמבר 2007 ב - 20:57 קישור ישיר

    דיילי שואו דיילי שואו דיילי שואו
    או – אני נכנס לכאן יום יום (ליתר דיוק מספר פעמים ביום – שביתת האוניברסיאות וכו’) ומחפש האם כבר עלה הדיילי שואו. תודה ושוב תודה.

  6. דרורית 1 נובמבר 2007 ב - 21:01 קישור ישיר

    ולתרגם את הפוסטים שלך כמובן. לא את הדיילי שואו.

  7. א"ש 1 נובמבר 2007 ב - 21:34 קישור ישיר

    שואו דיילי שואו, דיילי.

  8. אודי 1 נובמבר 2007 ב - 22:07 קישור ישיר

    גם אני מצטרף לקריאה הנרגשת – יושאר הדיילי שואו דיילי!
    אגב, בזכותך למדתי גם להכיר את סטיבן קולבר, ועכשיו אני כבר לא יודע מי מצחיק אותי יותר.
    אבל אני שוקל להגר לארה”ב, לעשות מנוי לקומדי סנטרל ולהצביע לקולבר בבחירות.

  9. ביצה קשה 1 נובמבר 2007 ב - 22:12 קישור ישיר

    בחוץ רועמים זיקוקי סלקום וכאן רועמות 100000 מקלדות. יום של שיאים. חזיז ורעם. כתיבה בשכרות אסורה בהחלט

    ותודה לך

  10. ע 1 נובמבר 2007 ב - 22:53 קישור ישיר

    דיילי שואו לנצח! (או עד שקולבר ייבחר)

  11. עופר 2 נובמבר 2007 ב - 0:46 קישור ישיר

    אל תיקח לנו את הדיילי שואו!

  12. האחד 2 נובמבר 2007 ב - 2:27 קישור ישיר

    שמו של פרויקט המפלצות של ג’יי ג’יי אברהמס נחשף, והוא… תתכוננו…

    Cloverfield.

  13. האחד 2 נובמבר 2007 ב - 2:30 קישור ישיר

    תיקון לניק-לינק.

  14. יובל 2 נובמבר 2007 ב - 3:00 קישור ישיר

    צופה בדיילי שואו כל יום.

  15. אודי 2 נובמבר 2007 ב - 3:50 קישור ישיר

    אנא, אנא אל תוריד את הדיילי שואו וקולבר – גם אם אני לא צופה כל יום, תמיד תענוג לחזור ולצפות בלי הפרעות ופרסומות. ומי יודע, אולי עוד כמה חודשים או שנה לאט השמועה תעבור מפה לאוזן וגם הצופים הישראלים יאהבו את הפנינים הללו יותר.

  16. שחר 2 נובמבר 2007 ב - 9:33 קישור ישיר

    נראה שרכישות ה-MP3 באמזון מוגבלות לארה”ב, לא?

  17. דודי קינג 2 נובמבר 2007 ב - 11:27 קישור ישיר

    בתור קורא שהצטרף רק לפני כחודש, ממש אתמול גיליתי את העונג שבפוסט הדיילי שואו, שעד כה לא טרחתי להכנס אליו. בפעמים הבאות אני כבר אתווסף לסטטיסטיקה, כך שכמו במקרים רבים בעולם היזמות, לפעמים שווה לדבוק במיזם במשך זמנים קשים על מנת לקצור את ההצלחה במועד מאוחר יותר…

  18. אורון בדיליי 2 נובמבר 2007 ב - 12:31 קישור ישיר

    באמת שלא רציתי להיות פארטי-פופר כאשר עלה מיזם הדיילי-שואו, ואמשיך להימנע מכך גם עכשיו. אבל אני חייב לצאת חוצץ או סתם לתת קונטרה לכל מיליוני האנשים בתגובות מעליי – ראיתי את הדיילי-שואו כשהייתה משודרת בביפ, וחיבבתי. אבל מכאן ועד להתמכר ולהסתנכרן עם השידורים האמריקאיים כדי להיות הכי מעודכן שרק אפשר בענייני ארץ הפלאות של ג’ורג’ בוש – נו, זה לא ממש בשבילי. מצטער. (אפשר להפגיז בביצים סרוחות עכשיו).

    אולי באותו עניין, שאלה לדרורית – תוכלי בבקשה להסביר ל..מישהו שכמוני, מדוע חשוב לך שהבלוג הנ”ל יעבור לאנגלית? אני לא מתקיף חס וחלילה, פשוט באמת ובתמים לא הצלחתי לחשוב על סיבה אחת.

    ועוד שאלה (רטורית?) אם אני כבר סקרן היום – תגיד יאיר, מי אחראי לשורות התיאוריות באפליקציית הדיסקים והעטיפות? כי אם זה לא אתה, יש עוד מישהו שחושב ש”בורן 3″ הוא סרט האקשן של השנה 🙂

  19. רונה 2 נובמבר 2007 ב - 13:12 קישור ישיר

    לגבי הדיילי שואו- אל ייאוש. אולי אבל במקום לעשות לינק שנפתח תשים את הטלביזיה הקטנה כבר בפוסט כדי שנצטרך ללחוץ רק פליי. אתה יודע איך זה- עצלנות. בעצם, מאיפה שתדע? אם יש לך כוח לכתוב כל יום טקסטים כאלה מושקעים בבלוג אז אתה לא משלנו. אתה חרוץ. יישר כוח ומי ייתן ותחצה את קו ה-200000 במהרה בימינו. אמן

  20. דרורית 2 נובמבר 2007 ב - 14:23 קישור ישיר

    כי הבלוג כתוב טוב ומעניין. כי הוא עוסק בקולנוע. כי ליאיר יש ידע ששווה זהב, וכי אנשים מחו”ל יקראו. לי אישית חשוב שישראל לא תהיה רק המדינה הזאת שיש בה מלחמות ותיאורים פוליטיים מאוד לא נעימים, אלא גם מדינה שמייצרת ושדנים בה בתרבות, מה גם שמדובר בקולנוע. שוב, יכול מאוד להיות שהשקעה גדולה בתרגום והעברת כל הפלטפורמה כך שתהיה תואמת אנגלית ממש לא דרושה, אבל כן, הייתי שמחה שפוסטים נבחרים על נושאים מסויימים יהיו גם באנגלית, ויפתחו את התכנים פה לאנשים לא מישראל.

  21. יובל 2 נובמבר 2007 ב - 15:01 קישור ישיר

    אורון, הדיילי שואו משעשעת בכל הנוגע לסאטירה פוליטית, וגם הראיונות מעניינים לפעמים.
    אבל הקטעים המצחיקים ביותר, שבשבילם שווה לראות כל יום, הם קטעי התחקיר בדיילי שואו, במיוחד שאחד הכתבים המצחקים יותר עושים אותם. אני זוכר שחיכיתי במיוחד שתהיה תכנית עם תחקיר של קולברט או קארל. קשה לי היום לראות תחקיר בחדשות, או תכניות כמו אלו של מיקי חיימוביץ/ דנה וייס/ אושרת קוטלר ולא לצחוק מהמניפולציות הזולות, והכל בזכות הדיילי שואו. אני ממליץ לך ללכת לאוסף מה29.10 ולראות את הקטע Is America ready for a FLILF.

  22. אורי (האמיתי) 2 נובמבר 2007 ב - 15:54 קישור ישיר

    טרעק קצת בזוי האיום בהורדת הדיילי דואו
    לקבלת טפיחות על השכם..

    וכן – אני ודויד משתדלים לצפות
    הוא נרדם עלי כשאני מצחקק
    רק בשביל זה שווה לא?

  23. אורון 2 נובמבר 2007 ב - 18:31 קישור ישיר

    דרורית – אני אלך עם זה לאט.
    “כי הבלוג כתוב טוב ומעניין. כי הוא עוסק בקולנוע. כי ליאיר יש ידע ששווה זהב” – כל זה לא מצריך אנגלית.
    “וכי אנשים מחו”ל יקראו” – ובכן, כמובן שיקראו. השאלה היא מדוע כדאי שיקראו.
    ואז את טוענת: “לי אישית חשוב שישראל לא תהיה רק המדינה הזאת שיש בה מלחמות ותיאורים פוליטיים מאוד לא נעימים, אלא גם מדינה שמייצרת ושדנים בה בתרבות, מה גם שמדובר בקולנוע”. זה נהדר בעיניי שזה חשוב לך, אבל זה שאנשים בחו”ל לא יודעים על זה, לא אומר שזה לא קורה. הנה ממש כאן, בבלוג הזה, מתנהל הדיון לו את מייחלת. רק מה, הוא מתנהל בעברית, כך שאף “גוי” לא יוכל לדעת על כל העניין. השאלה היא, האם שווה לאבד גולשים מקומיים, בשביל לזכות בגולשים מחו”ל?
    אולי אם היה זה שיקול של יאיר (המונע בידי שיקולים מגלומנים או משהו כזה…) הייתי מבין. ואולי אני היחיד שיתקשה לדרוך פה אם הבלוג היה באנגלית. אבל עדיין נשמע לי מוזר לזנוח את העברית כדי שאנשים אחרים יחשבו כך וכך על מדינת ישראל.

    יובל – כפי שאמרתי בעניין הדיילי שואו, הכל טוב ויפה רק שלא ממש מעניינת אותי סאטירה פוליטית של ארה”ב. ממש כמו שלא מעניינים אותי תחקירים על תופעות אמריקאיות כאלה ואחרות. ושוב, בעיה אישית שלי, שנכתבה כאן כדי לתת מענה לבעל הבית, שרצה לדעת בשביל מי שווה לו להמשיך ולהתאמץ.

  24. דרורית 3 נובמבר 2007 ב - 0:01 קישור ישיר

    אורון, לא ממש הבנתי. מה הקשר? אי אפשר שיהיה את הבלוג הרגיל, כמו שהוא קיים עכשיו,כמובן שבעברית, ובצד איפושהו תהיה רשימה שמפנה לפוסטים מסויימים שיתורגמו לאנגלית? למה צריך או או? מעולם לא חשבתי או הצעתי להפוך את כל הבלוג כולו לבלוג שיתנהל באנגלית.
    בקיצר, ממש, אבל ממש לא הובנתי.
    אני חשבתי על אנשים שמגגלים נושאים בקולנוע, מגיעים לעיניני קולנוע בישראל ויש להם גם הפניה לפוסטים בנושא באנגלית. זה הכל.

  25. אורון 3 נובמבר 2007 ב - 11:45 קישור ישיר

    דרורית, אני זה שלא הבין, מסתבר. חשבתי לי לטמטומי שאת בעד לאנגלז את כל הבלוג, או להתחיל מחלק ואז לאט לאט להעביר את הכל לאנגלית. כמו שמרמז שלט ה”על האתר” שעבר לאנגלית משום מה (מצטער, חיבבתי אותו יותר בעברית. עכשיו הוא סתם אינפורמטיבי).
    להעלות מדי פעם פוסטים “בינלאומיים” מסויימים (נגיד, פרשת בופור התזמורת) זה משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי שאת חותרת אליו.

    אני לא יודע אם היית פה באוסקר שעבר, אבל טופס ההצבעה שהיה באתר היה דו-לשוני, ויאיר שמח על-כך שגם קולות הימאים והשוהים בחו”ל הגיעו בזמן. כלומר, אני בטוח שגם לו זה חשוב ושמשאלתך תתגשם (מתישהו).

    אז סליחה על אי-ההבנה, אני קצת אנטי-גלובליזציה בכל מיני תחומים 🙂

  26. יובל 3 נובמבר 2007 ב - 12:10 קישור ישיר

    אורון, הנקודה שלי היתה שתחקירים חדשותיים הם לא רק תופעה אמריקאית, והבדיחה היא על הדרך בה הופכים איזה שטות לסיפור חשוב. בניגוד נאמר ל”ארץ נהדרת”, שבה כשהם יוצאים לתחקירים זה רק כדי לצחוק על איזה תופעה ישראלית. ב”דיילי שואו” זה תמיד גם בדיחה על הרצינות המזויפת של החדשות.

  27. הכוכב הכחול 3 נובמבר 2007 ב - 19:54 קישור ישיר

    תמשיך עם המבצע המבורך להקרנת ג’ון סטיוארט וקולברט, זה תענוג צרוף שאני מחכה לו בכל יום מחדש

  28. יואב 4 נובמבר 2007 ב - 11:49 קישור ישיר

    גם ב”ארץ נהדרת” צוחקים המון על תרבות החדשות בישראל ועל העושים במלאכה, ובככל, על עולם “התקשורת”. היש יותר נלעגים מאודי בן-דוד-פדרבוש וחלי גונזלס? וזה לא קשור לכן קולבר או לא קולבר, גם שם עושים מערכונים טובים ומצוינים וגלובליים ונכונים תמיד ולכל מקום, אני מניח. זה היה סתם אוף-טופיק שכזה. וגם עופר נבאחו, בחיאת רבאק, היש איש תקשורת פתאטי ממנו בכל היקום הזה של תוכנית מערכונים כאילו חדשותית/מגזינית?

  29. יובל 4 נובמבר 2007 ב - 16:51 קישור ישיר

    אני מתכוון לתחקירים בארץ נהדרת. כמו “יצאנו לבדוק אנשים זקנים שרוקדים באופן מביך” או “יצאנו לבתי קפה” או “יצאנו לחתונה ישראלית”. הקטעים האלו צוחקים תמיד על הישראלים, ולא על הדרך שבה עושים תחקירים חדשותיים. הפעם היחידה שאני זוכר שהם עשו משהו דומה היה ב”השופל” עם אודי בן-דוד-פדרבוש.
    דר”א, מולי שגב רכש את “הדיילי שואו” לערוץ ביפ לפני שהתחילה “ארץ נהדרת”, והרבה מהמאפיינים של “ארץ נהדרת” ותכניות אחרות שהיו/ישנם בביפ הושפעו מהסגנון.


השאירו תגובה