14 אוקטובר 2011 | 15:32 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"הערת שוליים" ו-62 המתחרים שלו לאוסקר

הרשימה הרשמית נסגרה. אלבניה היתה צריכה מועמד. בריטניה הצליחה להשתחל פימה עם סרט וולשי דובר וולשית וספרדית. ובסופו של דבר 63 סרטים זרים ינסו להתמודד כעת על חמשת המועמדויות לאוסקר הזר. התהליך הוא כזה: כל 63 הסרטים מחולקים לקבוצות אקראיות, ועדות שיפוט רואות את הסרטים (כל ועדה צופה במקבץ של כעשרה סרטים) ומדרגת את הסרטים. ששת הסרטים עם הניקוד הכי גבוה עולים לשלב הבא. ועדה נוספת מטעם יו”ר ועדת הפרס – המפיק מרק גורדון – בוחרת שלושה סרטים נוספים, בעלי פרופיל בינלאומי גבוה, כדי להוסיף לשישה. ועדת היו”ר נוסדה כדי למנוע ביקורות על סרטים בעלי פרופיל בינלאומי גבוה שלא עברטו את סף השיפוט הראשון. בתחילת ינואר מתפרסמת רשימת התשעה. ואז מתכנסת ועדה נוספת לסוף שבוע אחד של צפייה בכל התשעה, ממנה בוחרים את חמשת המועמדים הסופיים, שיוכרזו ב-24 בינואר.

 

אלה 63 הסרטים שמתוכם יזכה אחד באוסקר על הסרט הזר (מתוכם – לראשונה, לדעתי – שני סרטי המשך, תוצרת ברזיל ורוסיה, וסרט אחד בתלת מימד, תוצרת גרמניה):

 

Albania, “Amnesty,” Bujar Alimani, director

Argentina, “Aballay,” Fernando Spiner, director;

Austria, “Breathing,” Karl Markovics, director;

Belgium, “Bullhead,” Michael R. Roskam, director;

Bosnia and Herzegovina,“Belvedere,” Ahmed Imamovic, director;

Brazil, “Elite Squad: The Enemy Within,” José Padilha, director;

Bulgaria, “Tilt,” Viktor Chouchkov, Jr., director;

Canada, “Monsieur Lazhar,” Philippe Falardeau, director;

Chile, “Violeta Went to Heaven,” Andrés Wood, director;

China, “The Flowers of War,” Zhang Yimou, director;

Colombia, “The Colors of the Mountain,” Carlos César Arbeláez, director;

Croatia, “72 Days,” Danilo Serbedzija, director;

Cuba, “Havanastation,” Ian Padrón, director;

Czech Republic,“Alois Nebel,” Tomás Lunák, director;

Denmark, “Superclásico,” Ole Christian Madsen, director;

Dominican Republic,“Love Child,” Leticia Tonos, director;

Egypt, “Lust,” Khaled el Hagar, director;

Estonia, “Letters to Angel,” Sulev Keedus, director;

Finland, “Le Havre,” Aki Kaurismäki, director;

France, “Declaration of War,” Valérie Donzelli, director;

Georgia, “Chantrapas,” Otar Iosseliani, director;

Germany, “Pina,” Wim Wenders, director;

Greece, “Attenberg,” Athina Rachel Tsangari, director;

Hong Kong,“A Simple Life,” Ann Hui, director;

Hungary, “The Turin Horse,” Béela Tarr, director;

Iceland, “Volcano,” Rúnar Rúnarsson, director;

India, “Abu, Son of Adam,” Salim Ahamed, director;

Indonesia, “Under the Protection of Ka’Bah,” Hanny R. Saputra, director;

Iran, “A Separation,” Asghar Farhadi, director;

Ireland, “As If I Am Not There,” Juanita Wilson, director;

Israel, “Footnote,” Joseph Cedar, director;

Italy, “Terraferma,” Emanuele Crialese, director;

Japan, “Postcard,” Kaneto Shindo, director;

Kazakhstan, “Returning to the ‘A,’” Egor Mikhalkov-Konchalovsky, director;

Lebanon, “Where Do We Go Now?” Nadine Labaki, director;

Lithuania, “Back to Your Arms,” Kristijonas Vildziunas, director;

Macedonia, “Punk Is Not Dead,” Vladimir Blazevski, director;

Mexico, “Miss Bala,” Gerardo Naranjo, director;

Morocco, “Omar Killed Me,” Roschdy Zem, director;

Netherlands, “Sonny Boy,” Maria Peters, director;

New Zealand,“The Orator,” Tusi Tamasese, director;

Norway, “Happy, Happy,” Anne Sewitsky, director;

Peru, “October,” Diego Vega and Daniel Vega, directors;

Philippines, “The Woman in the Septic Tank,” Marlon N. Rivera, director;

Poland, “In Darkness,” Agnieszka Holland, director;

Portugal, “José and Pilar,” Miguel Gonçalves Mendes, director;

Romania, “Morgen,” Marian Crisan, director;

Russia, “Burnt by the Sun 2: The Citadel,” Nikita Mikhalkov, director;

Serbia, “Montevideo: Taste of a Dream,” Dragan Bjelogrlić, director;

Singapore, “Tatsumi,” Eric Khoo, director;

Slovak Republic,“Gypsy,” Martin Sulík, director;

South Africa,“Beauty,” Oliver Hermanus, director;

South Korea,“The Front Line,” Jang Hun, director;

Spain, “Black Bread,” Agusti Villaronga, director;

Sweden, “Beyond,” Pernilla August, director;

Switzerland, “Summer Games,” Rolando Colla, director;

Taiwan, “Warriors of the Rainbow: Seediq Bale,” Wei Te-sheng, director;

Thailand, “Kon Khon,” Sarunyu Wongkrachang, director;

Turkey, “Once upon a Time in Anatolia,” Nuri Bilge Ceylan, director;

United Kingdom,“Patagonia,” Marc Evans, director;

Uruguay, “The Silent House,” Gustavo Hernández, director;

Venezuela, “Rumble of the Stones,” Alejandro Bellame Palacios, director;

Vietnam, “The Prince and the Pagoda Boy,” Luu Trong Ninh, director.

 

אגב, את נציגי רומניה, טורקיה ואורוגוואי תוכלו לראות השבוע בפסטיבל חיפה.

 

מ יזכה? הימור שלי: הפולני או הצרפתי. מבלי לראות אותם, רק על סמך קריאה עליהם (אני שומר על הזכות להמר על הישראלי בבוא העת, מסיבות אמוציונליות, ולא לוגיות). אבל נדמה לי שכבר כעת אפשר לצמצם את רשימת ה-63 לבערך עשרה סרטים שביניהם תהיה התחרות הכי עזה כדי להיכנס לתשיעיה הסופית: האירני, הפולני, הלבנוני, הצרפתי, המקסיקני, הפיני, הגרמני והישראלי. ואולי גם הטורקי, הנורווגי והספרדי (אני מניח שסרטים כמו “היו זמנים באנטוליה” מטורקיה, “פרידה” מאירן ו”מיס באלה” ממקסיקו יהיו מאלה שישולבו פנימה על ידי ועדת היו”ר ולא על ידי השופטים בתתי-הוועדות).

 

אן תומספון חוזה שגם לסרט הסיני, האיטלקי והשבדי יש סיכוי בתשיעיה (היא סופרת את “הערת שוליים” כאחד הסרטים הבולטים ברשימה).

 

אגב, צריך לשים לב למשהו בנוגע ל”הערת שוליים”: זהו למעשה הסרט הבכיר ביותר מקאן שמשתתף בתחרות הסרט הזר. בלגיה לא שלחה את האחים דארדן, צרפת לא שלחה את “פוליס”, “עץ החיים” ו”דרייב” ו”מלנכוליה” ו”הארטיסט” הם סרטים דוברי אנגלית (או אילמים ועם מילה אחת באנגלית), שינסו את מזלם בקטגוריות הראשיות. כך שעל סמך זכייתו בקאן בלבד נראה שמקומו של “הערת שוליים” בתשיעיה מובטח. האם גם בחמישיה?

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “"הערת שוליים" ו-62 המתחרים שלו לאוסקר”

  1. Spartak2005 14 אוקטובר 2011 ב - 21:32 קישור ישיר

    דבר ראשון גם את נציגי איטליה,פינלנד, קולומביה ואיסלנד.ואת נציגי אוסטריה, בלגיה,אירלנד,אלבניה,יוון,הונגריה,נורווגיה,יוון וסינגפור (שאותו ברוב טמטומי פספסתי) היה אפשר לראות בירושלים וסרט של פרו בכלל בחיפה שעברה…
    בקשר להימורים…חלק מטענות שלך לא נכונות מלהתחילה,שום השתתפות בשום פסטיבל לא מקנה מקום בתשעיה (תזכר בשנה שעברה כשגם זוכה מברלין וגם זוכה מקאן לא עברו את השלב)…ואם כבר סרט בכיר מקאן,אני חושב שסרט טורקי “יותר בכיר” מ”הערת שוליים”… ולדעתי זה גם סרט היחיד שאני כמעט לחלוטין בטוח שמוקומו מובטח בתשעיה, כי “שלושת הקופים” גם נכללו ברשמישה הזאת לפני 3 שנים…

  2. יונה 15 אוקטובר 2011 ב - 17:39 קישור ישיר

    שאלה אמיתית: מה יקרה לדעתך אם “הערת שוליים” יזכה? מלבד המימד ההיסטורי וההוקרה ליוצרים, איזה שינוי או בשורה זכייה שכזאת תביא לקולנוע הישראלי?

  3. דיסקו אליקו 15 אוקטובר 2011 ב - 20:41 קישור ישיר

    מחזק את השאלה של יונה. שאלה במקום.
    חוץ מהמימד ההיסטורי ולסמן וי על “זכינו באוסקר”, בתכלס מה שהיה אמור לעניין אותנו יותר זה שטקס האופיר השנה, כמעט ולא שודר, ויותר מזה, לאף אחד לא ממש היה אכפת מזה.
    זה הרבה יותר משמעותי.
    לאט לאט הקולנוע הישראלי מתחיל להיראות כמו הליגה הלאומית בכדורסל : כל שנה יש מכבי תל אביב שזוכה בכל תואר אפשרי, ועוד 11 משתתפות שלאף אחד לא אכפת מהם.
    וזה הרבה יותר חשוב מהאוסקר, יאיר.

    ראה כתבה היום של גורי אלפי על מצב הקומדיה בארץ
    http://e.walla.co.il/?w=/221/1866958

    הערה נוספת: למרות שהיא תישמע קטנונית, אני מקווה שלא תעליב אף אחד, אני באמת מתכוון אליה:
    יש משהו מאד פרובינציאלי בהתעסקות ,שהופכת אובססיבית עם הזמן, של הפרסים וההכרה שהקולנוע הישראלי מקבל בחו”ל.
    כאילו אנחנו כל הזמן צריכים להגיד לעולם:
    “חשבתם שיש כאן רק אבא גנוב 3? מה פתאום, אנחנו גם עם ככל העמים. עושים קולנוע טוב, פרסים בברלין ונציה, קאן , אפילו כבר אוסקר יש לנו!!”

    בכל מקרה, שתהיה להערת שוליים הרבה הצלחה, הוא באמת סרט מצויין ללא ספק. ויישאר ככה גם אם לא יזכה בכלום.

  4. רותם 16 אוקטובר 2011 ב - 9:49 קישור ישיר

    הצלחה בינלאומית פירושה החזר השקעה (אם קנו להפצה) ובעיקר מגדיל את החשיפה וההכרה, דבר שיכו למשל להוביל לקופרודוקציות, תמיכה ושיתופי פעולה, הקרנות מיוחדות של סרטים בפסטיבלים, ערוצי טלויזיהו וכו’. דבר שיכול להכניס יותר כסף לעשות סרטים. ואין מה לעשות, סרטים עושים עם כסף, והרבה ממנו.
    ובכלל, עצם הזכייה מגבירה את החשיפה של הסרט – ונראה לי ששאיפתו של כל יוצר, היא שכמה שיותר אנשים יראו אותו. לא בהכרח יאהבו, אבל יידעו שהוא קיים. אני לא יוצר, אבל אני לא אאמין למי שיגיד לי שלא איכפת לו שלא יראו את היצירה שלו. להבדיל כמובן מלאהוב אותה.
    זה לא אומר שצריך לעשות סרטים לרצות קהל (ישראלי או זר. ואני לא מדבר בכלל על העניין הפוליטי) אבל אם זה קורה, למה לא לדווח?
    וזה לא רק אנחנו, כולם רוצים להראות שהם חלק ממדינת העמים “האיכותיים” ולא רק עושים קומדיות עממיות או מלודרמות רגשניות. כאן קוראים לזה בורקס וסרטי ג’ורג’ עובדיה, בכל מדינה קוראים לזה אחרת.

  5. גדי 21 אוקטובר 2011 ב - 22:35 קישור ישיר

    הסרט הבלגי (Bullhead) נפלא. לאחר צפייה בו מבינים איך הוא ולא “הילד עם האופניים” של האחים דארדן (שגם הוא מצויין) מייצג את בלגיה.


השאירו תגובה