גיל קייטס הפיק את טקס האוסקר 14 פעמים בין 1990 ל-2008. לא היה עוד מפיק בתולדות האוסקרים שהיה אחראי על כך כך הרבה טקסים. במידה מסוימת, האוסקר במתכונת המוכרת לנו מ-20 השנים האחרונות, הוא פרי יצירתו של קייטס, לטוב ולרע. אתמול, בגיל 77, הוא הלך לעולמו כשלקה בליבו בחנייה של קמפוס הקולנוע של UCLA שם לימד.

בהוליוודית, "מפיק האוסקר" אומר שהוא למעשה היה העורך הראשי של הטקס. הוא האתי אנטה של האוסקרים, לא המיכאל תפוח. הוא זה שסוגר את הליינאפים, מזמין את המנחים, קובע את אופי הטקס. גיל קייטס היה האיש שהביא לאוסקרים את בילי קריסטל כמנחה, ויחד הם הקימו את האוסקר לתחייה אחרי תום עידן ג'וני קרסון באוסקרים. הבוקר הספיד קריסטל את קייטס בטוויטר.

שש פעמים הנחה קריסטל את האוסקרים, ואחרי פרישתו מהם הזמין קייטס את דיוויד לטרמן, וופי גולדברג, קריס רוק, סטיב מרטין וג'ון סטיוארט להנחות. גם סטיוארט ספד לקייטס לפנות בוקר, בסוף "הדיילי שואו" שלו.

השנה, למשל, מי שעושה את העבודה של קייטס באוסקרים הוא במאי הקולנוע ברט ראטנר ("שעת שיא"), שסרטו החדש "מיליארד סיבות לשוד" עולה מחר. לכל מפיק מצוות גם במאי. הבמאי אחראי לשידור. המפיק אחראי לטקס. ראטנר, שתכף יתפנה לעסוק באוסקרים פול טיים מרגע שהוא יסיים את ענייני בכורת סרטו, כבר קיבל את ההחלטה החשובה של הטקס: הוא בחר באדי מרפי כמנחה. מרפי הוא כוכב סרטו החדש. אני מניח שאפשר לדמיין שגם בן סטילר יגיח להופעת אורח.

לגיל קייטס יש גם נקודה ישראלית. הוא השאיר אחריו אשה, יהודית רייכמן, ישראלית לשעבר. יהודית היא אשתו לשעבר של פרופ' אוריאל רייכמן. בתם המשותפת היא המפיקה רונית רייכמן, שלמדה איתי בחוג לקולנוע. באמצע שנות התשעים היתה רונית רייכמן בת זוגו של אורי ענבר. וכך, באמצעות לא מעט חוצפה ישראלית וקשרים ישראליים-יהודיים, הצליחה רונית רייכמן לשכנע את אביה החורג לאפשר לצוות צילום ישראלי לעשות את מה שאף צוות צילום אמריקאי לא עשה לפניכן: לתעד את ההכנות לטקס האוסקר של 1997. וכך נוצר "פסל הזהב", סרטם התיעודי של אורי ענבר ודורון צברי, בהפקתה של רייכמן, שמתעד את האוסקרים כמבצע צבאי ואת העומדים בראשו – הבמאי והמפיק – כגנרלים היוצאים למלחמה. הנה קטע מהסרט. את קייטס תראו החל מהדקה ה-6:22:

ציוץ