נערה עם קעקוע וחרם
הפוסט הזה נכתב בשעה שעמיתיי מבקרי הקולנוע, ומזכירות המערכת של כל העיתונאים בארץ, צופים בהקרנת העיתונאים של "החבובות". יש בערך שני סרטים בשנה שבהם אני מתוסכל מזה שפורום פילם ויחצניהם, אריה ברק וכרמל רבינוביץ', עדיין מחרימים אותי (חגגנו חמש שנות חרם לא מזמן, ניפחתי בלון. לבד), "החבובות" הוא אחד מהשניים האלה. לו רק הם היו יודעים מה חשיבות "החבובות" לחיי ב-35 השנים האחרונות… ובכן… ניחא. ובינתיים, בניו יורק עובדים על עיבוד הוליוודי לחרם שלנו. בתפקיד אריה ברק: המפיק זוכה האוסקר, סקוט רודין. בתפקיד אני, דיוויד דנבי, מבקר הקולנוע של "הניו יורקר".
בגיליון "הניו יורקר" שיצא לקיוסקים – ועלה לרשת – אתמול פרסם דנבי ביקורת (אוהדת!) ל"נערה עם קעקוע דרקון", הגרס של דיוויד פינצ'ר. הסרט הוקרן למבקרי הקולנוע של ניו יורק לפני שבועיים, לקראת הצבעתם על פרסי איגוד מבקרי ניו יורק. ההקרנה התקיימה בתנאי שהמבקרים לא יכתבו ביקורת על הסרט עד צאתו, ב-21.12 (כשמפיקי הסרט שכחו לקחת בחשבון שאם הסרט לא זוכה בכלום בפרסי מבקרי ניו יורק, הרי זה כמו ביקורת לכל דבר, וששמועות על איכות הסרט הופצו באתרים, ללא ייחוס לאומרים, מיד בתום ההקרנה). אבל דנבי הלך ופרסם את הביקורת כבר עכשיו.
הדבר גרם לתגובה זועמת ראשונה מצד יחצן האולפן, ששלח מייל לכל המבקרים האחרים שמזהיר אותם שלא יעיזו להפר את האמברגו, למרות שדנבי כבר שבר אותו (הנוהל הוא שברגע שיש ביקורת אחת בחוץ, כולם מפרסמים את שלהם). וכעת מתפרסמת תחלופת מיילים בין דנבי ובין רודין, בו דנבי מסביר למפיק למה אילוצי העיתון חייבו אותו לכתוב על הסרט כבר עכשיו ולא לחכות לסוף החודש. ואילו רודין עונה לו שמעתה והלאה הוא לא יוזמן יותר לראות אף אחד מסרטיו בהקרנות מוקדמות.
המדהים הוא שבאותו מדור, דנבי כותב ביקורת (לא נלהבת במיוחד) גם על "טין טין" של סטיבן ספילברג, שיוצא באותו יום יחד עם "נערה עם קעקוע דרקון" באמריקה, אבל שם אף אחד לא קם לזעוק שמובר בהפרת אמברגו.
אני, באופן אישי, פשוט לא מבין את ענייני האמברגו האלה. קיבלתם ביקורת טוב ב"ניו יורקר"? סתמו את הפה, תחייכו, ותפציצו אותה על הפוסטרים ובפרסומות בטלוויזיה. אבל יש כאן עניין של שליטה, ובסופו של דבר של התנגשות אגואים. דיוויד פינצ'ר, בתגובה שלו לכל הפרשה, עומד לצד המפיק שלו, ומסביר למה בכלל צריך אמברגו על ביקורות, ושמבחינתו לא היו עושים שום הקרנות מוקדמות, אלא רק יום לפני יציאת הסרט (אגב, זה בדיוק מה שקורה עכשיו בארץ עם פורום פילם, שמתוך גישה שמתייחסת לעיתונאים ולמבקרים כאל סרח עודף, בשנה האחרונה מקרינה את הסרטים לתקשורת ימים ספורים לפני היציאה לקולנוע. נראה שפרשת דנבי תביא למצב דומה גם באמריקה).
בדבר אחד אני מסכים עם הצוות של "קעקוע": אם התחייבת על מועד פרסום הביקורת, תעמוד במילה שלך. אני, למשל, כותב בעיתון שיוצא לאור בימי רביעי (העיתון האחרון בארץ שעדיין רואה אור בימי רביעי, לדעתי). יחצן שמבקש ממני לא לכתוב מילה על סרט לפני יציאת הסרט למעשה מבקש ממני לכתוב על סרטו שבוע אחרי הבכורה. בשביל לכתוב על סרט שבוע אחרי צאתו אני לא צריך הקרנות מוקדמות או טובות או דרישות. אני יכול לראות את הסרט בקולנוע. ביום שבו בו פורום פילם יחשבו שביקורת על סרט שלהם – גם שלילית – שמתפרסמת יום לפני צאת הסרט היא דבר מועיל לקמפיין התקשורתי שלהם (לא שאני מתלהב לשרת ראת הקמפיין התקשורתי של המפיץ, אבל אני מבין שזה חלק מהתן-קח של העסק הזה), זה היום שבו החרם הזה ייגמר. אבל היום הזה יגיע רק כשבעל הבית יתחלף, ואיתו גם היחצן שלה יתחלף, ואיכשהו נדמה לי שנזכה לראות בית מקדש שלישי בנוי לפני שזה יקרה.
מצד שני, אני בספק אם יש עוד כתב עת בעולם שאני מחזיק ממנו יותר מ"הניו יורקר". דיוויד דנבי קצת יצא מניאק מכל הסיפור זה – ופינצ'ר ורודין יצאו שני דרמה-קווינז היסטריים וקונטרול פריקיים באופן בלתי סימפטי – אבל באופן משונה אני מרגיש הערב בחברה טובה.
אנחנו אוהבים אותך יאיר
היום אני אוהב רק את וולטר
ואני כרגיל ועדיין לא מצליח להבין האם הביקורת שלך היא העניין החשוב לך ולאוהדך או הקטע של להיות הראשון ולפני זה עיקר העיקרים של ביקורת.
ניר, האם כוונתך לוולטר החבוב החדש ?
רוה, אתה לא חושב שזה קשור, לפחות בארץ, גם לירידת ערך הפרינט מול עליית ערך הפרסום באינטרנט? משני המקורות הרי אפשר לקחת ציטוט, וכידוע מכותבי האינטרנט אי אפשר למנוע מלפרסם ביום עליית הסרט (אתה בוודאי זוכר שהיה רגע, כלומר מהלך של שבועיים, שבו מבקרים מאתרים התחילו לכתוב עם יציאת הסרט למרות שהוזמנו להקרנות, ומאז ה"מוחרמים" היחידים הם בפרינט, שתלויים בדדליינים לדפוס).
זה אולי המצב בארץ, אבל השלכת ממנו יותר מידי על המצב בארה"ב. בארה"ב יש הרבה הרבה יותר מבקרים מבארץ, ולעשות הקרנות מבקרים לוקח זמן. יותר מהקרנה אחת. האמברגו על נערה עם קעקוע, בניגוד למה שכתבת, לא ניתן עד ליציאת הסרט כי אם עד ל13 בדצמבר, כלומר שבוע לפני יציאת הסרט. המטרה היא לאפשר לכל המבקרים לראות את הסרט לפני שכולם מתחילים לכתוב ביקורת. וכן גם כדיי לשלוט על מתי מתחיל הבאז. מה שדנבי עשה היה מאוד לא יפה, כי מבקרי ניו יורק התחננו מסוני שיאפשרו להם לראות את נערה עם קעקוע לפני כולם בשביל הטקס סיכום שלהם. סוני הסכימו ועשו מאמצים לארגן להם הקרנה. ואז דנבי ניצל את זה בשביל להוציא ביקורת יותר משבוע לפני שכל שאר המבקרים בארה"ב זכו לראות את הסרט. הוא הצליח להיות המבקר הראשון שמבקר את הסרט המאוד מצופה, בגלל רמייה. זה לא יפה, זה לא אתי, ובמקרה הזה האמברגו צודק לחלוטין.
===============
רוה לרז: למען הבהר: אני לא מתנגד לאמברגו ביקורות באופן קטגורי, אלא לסוגים מסוימים של אמברגואים שמזיקים לעבודת העיתונאי, ושמלכתחילה אסור לו להסכים להם ולהגיע להקרנה שזה התנאי לקיומה. ואני מסכים שהמעשה של דנבי היה לא יפה, אבל התגובה ההיסטרית של רודין ופינצ'ר לדבר הזה חושפת שמאחורי אמברגו אין באמת רק עניינים של תזמון פרסום, אלא ענייני שליטה ואגו פשוט מטורפים שלא קשורים כלל לנזק שנגרם או לא נגרם לסרט ולקמפיין (שפינצ'ר עצמו מודה שהנוכחות של התקשורת בקמפיין מיותרת לחלוטין בעיניו). וביום שבארץ יעברו לאישור פרסומי ביקורת שבוע לפני היציאה, זה היום שבו יגור יחצן עם מבקר, וחיוכים יפוזרו לכל עבר.