01 ינואר 2012 | 23:51 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

יערות ומדבריות

“גולדברג ואייזנברג”

 

האם “גולדברג ואייזנברג” הוא סרט האימה הישראלי הראשון שיצא להפקה עם מימון מקרן קולנוע ישראלית? (“כלבת” ו”חתולים על סירת פדלים” קיבלו תקציבים רק בדיעבד ואחרי הצילומים). אורן כרמי, הבמאי והמפיק של “גולדברג ואייזנברג” טוען שכן.

 

האם ישראל הופכת (סוף סוף!) למרכז סרטי אימה וז’אנר? נראה שמבחינת האתר Twitch, אחד האתרים המובילים בעולם לסרטי אימה וז’אנר, התשובה חיובית. זה האתר שזיהה ראשון של “כלבת” וקידם אותו באהדה גדולה, ובעקבותיו הם התחילו לחפש בהתלהבות סרטי אימה ישראליים נוספים. הם עוקבים אחרי “עולם אחר” של איתן ראובן, אחר סרטם החדש של יוצרי “כלבת”אחר “אוברטורה” של דן סחר, אחר “מורעלים” של דידי לובצקי. וכעת, שבוע אחר סוף הצילומים, הם כבר התחילו לעקוב אחר “גולדברג ואייזנברג”.

 

הסרט, שחלקו צולם ביער חדרה (יערות ישראל חשובים לקיומם של סרטי האימה בארץ), מוגדר מותחן פסיכולוגי על מפגש בין איש חלש ומפוחד ובין איש חזק ומפחיד שמטיל עליו אימה. והוא כעת בעריכה.

 

================

 

ובינתיים, אתרי גיוסי הכספים שוקקים פעילות. ב“אינדיגוגו” מנסה יואב הורנונג לגייס 7,500 דולר למימון סרט הגמר שלו באוניברסיטת תל אביב המספר על שתי חיילות שהולכות לאיבוד במדבר במהלך תרגיל ניווט, ואחרי שאחת מהן מאבדת את נשקה האישי. וב“הד-סטארט” מנסה אנסמבל ציפורלה (ההרכב הבימתי של דאנה איבגי וחבריה) לגייס 35,000 שקל למימון המופע השלישי שלו. באופן מרשים למדי, הם מצליחים במלאכת הגיוס היטב (ובהגיון: ב-350 שקל אתם למעשה קונים שם זוג כרטיסים להופעה פלוס בונוסים, כך שזו אפילו לא תרומה אלא הזמנת כרטיסים מראש-מראש). שניהם הכינו קטעי וידיאו כדי לשכנע אתכם לתמוך בהם.

 

==================

 

ומה קורה בקופות בארץ? ובמילים אחרות: לאן נעלם “נערה עם קעקוע דרקון”? קודם כל, תגידו שלום יפה לאתר של גלובוס מקס, שגם הוא מציג את הסרטים הכי נמכרים ברשת. כך שיש לנו את הנמכרים של סינמה סיטי באתר שלהם, את הנמכרים של יס פלאנט באפליקציית האייפון שלהם ועכשיו גם את הנמכרים של רשת גלובוס. אז אנחנו מסודרים.

 

הנמכרים ברשת סינמה סיטי בסוף השבוע האחרון היו: 1. “משימה בלתי אפשרית 4”; 2. “החתול של שרק”; 3. “שרלוק הולמס 2”; 4. “סילבסטר בניו יורק”; 5. “תזיזו ת’רגליים 2”.

 

הנמכרים ברשת גלובוס מקס היו: 1. “החתול של שרק”; 2. “משימה בלתי אפשרית 4”; 3. “שרלוק הולמס 2”; 4. “תזיזו ת’רגליים 2”; 5. “סילבסטר בניו יורק”.

 

הנמכרים ברשת יס פלאנט היו: 1. “משימת בלתי אפשרית 4”; 2. “שרלוק הולמס 2”; 3. “נערה עם קעקוע דרקון” (אז כאן היא מסתתרת…); 4. “החתול של שרק”; 5. “סילבסטר בניו יורק”.

 

אז אני מבין שהסרטים הכי נצפים בארץ הם “משימה בלתי אפשרית”, “החתול של שרק”, “שרלוק הולמס 2”, “סילבסטר בניו יורק”, “תזיזו את הרגליים 2” ולבסוף גם “נערה עם קעקוע דרקון”. אנחנו העולם: ארבעה סרטי המשך, ספין-אוף ורימייק. זה מה שהולך היום.

 

==================

 

מצד אחד, אני לא מצטער על הסגירה של קולנוע דיזנגוף ושל גלובוס מרכז הקונגרסים בסוף השבוע. תם עידן המרתפים. אני מתערב איתכם שעד סוף השנה גם גלובוס בנייני האומה ייסגר. קולנוע חי בזכות אחד משני דברים: או איכות או רפרטואר. ואם הרפרטואר חסר ייחוד וניתן לצפייה במקומות אחרים, אז לא יבואו לקולנוע שאיכות הצפייה בו לא טובה. קולנוע דיזנגוף היה יכול למתג את עצמו מחדש ולפוך למוקד עליה לרגל לקהל שלא מקבל שום יחס ביס פלאנט או סינמה סיטי, אבל הוא הציג את מה שממילא היה אצל האחרים אבל באיכות פחות טובה. ובסופו של דבר אני מניח שזה עניין של נדל”ן יותר מכל דבר אחר.

 

אבל היום גיליתי למה בכל זאת דיזנגוף יחסר לי: הוא היה בית הקולנוע היחיד בתל אביב שהקרין סרטים ב-11:00 בבוקר. זו שעת הצפייה האידיאלית לי, בזמן שהבנות בבית הספר. בלב דיזנגוף מתחילים להציג סרטים רק ב-12:00. ברב חן, יס פלאנט ובסינמה סיטי מתחילים מ-14:00. בקיצור, אין לי מושג מתי אראה את “נערה עם קעקוע דרקון”, אם בכלל.

נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “יערות ומדבריות”

  1. איתן 2 ינואר 2012 ב - 8:19 קישור ישיר

    1. תוותר על “נערה עם קעקוע דרקון”. זה לא סרט רע. סתם סרט מיותר.
    2. בימים אלו במולטיפלקסים ברחבי הארץ: “קוד הצללים” מול “משחק הצללים”. שרלוק הולמס מול משימה בלתי אפשרית. אכן כל הסרטים הפכו לעיסה אחת גדולה ובלתי ניתנת להבחנה.

  2. יערה 2 ינואר 2012 ב - 11:21 קישור ישיר

    זו לא פעם ראשונה שחיילים הולכים לאיבוד בתרגיל ניווט בסרט גמר. לפני שנתיים יצא סרט הגמר המצוין של דניאל נחנסון “כלבים ביער”
    http://www.youtube.com/watch?v=lPZxmqIsEV8

  3. מארק 2 ינואר 2012 ב - 12:03 קישור ישיר

    יאיר, יש סרטים שאי אפשר לראות כשיש עדיין אור שמש בחוץ. נערה עם קעקוע דרקון הוא אחד מהם..

  4. איתן 2 ינואר 2012 ב - 19:56 קישור ישיר

    היי יאיר,

    אני מבין שאתה עסוק קצת, אבל בכל זאת, הנה משהו שאתה מבין בו קצת יותר ממני:

    היום בבוקר הוצאתי מתיבת הדואר שלי את מגזין “סינמטק” שהיה מצורף לתכניית ינואר של סינמטק תל אביב. יש במגזין הפעם, בין היתר, מאמרים שנוגעים לעשור לחוק הקולנוע. (יש גם גרסה אינטרנטית: ניתן להוריד קובץ PDF מהאתר של הסינמטק). יש מאמר של דן פיינרו, וראיון עם מרק רוזנבאום.

    הערה של אדם (אני) שמבין פחות מרוזנבאום:
    ציטוט של רוזנבאום מהראיון: “מה שעשו לפני החוק, היו סרטי בורקאס. אין כל רע בסרטי בורקאס שמיועדים לקהל המקומי, אבל חוק הקולנוע נתן עידוד גם ליצירה המיועדת לשוק הבינלאומי. הרי אף אחד לא הישלה את עצמו שסרט
    בורקאס יפרוץ לעולם, מעצם העובדה שמדובר בקומדיות מקומיות”

    זה נורא נחמד שמקבלים פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, ומועמדים לאוסקר, ושמופצים בחו”ל, אבל אני, כצופה, רוצה קודם כל סרטים ישראלים, שמדברים על נושאים ישראלים, שמתרחשים בישראל ומדברים עברית (או ערבית) (או רוסית) (או גרוזינית). מה שמשתמע מדבריו של רוזנבאום שיוצרי קולנוע ישראלים צריכים לעשות סרטים עם עין אחת פוזלת לחו”ל כל הזמן. לדעתי זה מתכון בטוח לכשלון. אחד הדברים שלקחתי איתי הלאה מלימודי הקולנוע שלי הוא משפט של אחד המורים שלי: “ככל שאתה יותר ספיציפי, ככה אתה יותר אוניברסלי” – כלומר, אם יעשה כאן נסיון לעשות סרטים עם קריצה לשוק הבינלאומי הוא בסופו של דבר יאבד את השוק הישראלי, וגם לא ישיג את מה שהוא רצה מלכתחילה – הכרה בינלאומית.

    בהמשך מצוטט רוזנבאום: “אני מאוד חושש מתופעה שאני קורא לה בעדינות
    התמסחרות של הקהל; כלומר שהקרנות יתחילו להפיק בקבלנות סרטים
    המיועדים לשוק המקומי. אני חושב שהקרנות מצידן ימשיכו להתקיים,
    אבל אני לא חושב שזה סוג הקולנוע שהמדינה צריכה לסבסד”. הוא אומר שחוסר הצלחה למכור את הסרטים לחו”ל (להפצה, או להקרנה בפסטיבלים) ישפיע גם בארץ הפרובינציאלית שלנו, ויקרין גם על חוסר הצלחה בקופות בארץ. כמה עמודים לאחר מכן כותב דן פיינרו: “כאשר סרטים כמו “זוהי סדום” או “הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן” מופקים בכספי הקרנות, מותר להביט קדימה בדאגה”. מבלי להתווכח כרגע על איכויותיהם של הסרטים האלו (אני שותף להערכה שלך, יאיר, כלפי “זוהי סדום”, ובניגוד אליך, שועשעתי למדי מ”סימיקו”) – אני שואל למה הכל חייב להיות שחור או לבן? למה זה “רק סרטים פופולריים” או “רק סרטי איכות שמיועדים לקהל ארט-האוס” ? אי אפשר גם וגם?

    וחוץ מזה, גם מבחינת חלוקת תקציבים: יש ויכוח אם לתת הרבה כסף למעט סרטים, או מעט כסף להרבה סרטים. למה גם כאן זה שחור ולבן? סרט כמו “2 בלילה”, שהוא בסך הכל שני שחקנים ואוטו אחד לא צריך כל כך הרבה כסף. “ללכת על המים”, שמחייב צילומים בחו”ל עם קאסט גדול והרבה לוקיישנים צריך יותר כסף. כל אחד לפי צרכיו (וניתן לראות את זה כבר בשלב התסריט)

    ===================

    רוה לאיתן: לא ראיתי את הראיון. זה מה שמארק אמר? זה נורא עצוב בעיניי. קודם כל כי הוא פשוט טועה. לפני חוק הקולנוע לא עשו בכלל סרטי בורקס (אולי הוא או הכתב התבלבלו בין “חוק הקולנוע” מ-2001 ובין “קרן הקולנוע” מ-1980). לפני חוק הקולנוע בשנות התשעים עשו את “החיים על פי אגפא”, “עפולה אקספרס”, “שירת הסירנה”, “חולה אהבה משיכון ג'”, “החברים של יאנה” ו”לילסדה”. סרטי בורקס?
    אבל נגיד שזה סתם שכחה. העצוב הוא שמרק בעצם אומר שקרנות הקולנוע צריכות לתמוך בסרטים לפי טעמו של מרק. ואני מסכים איתך, איתן. צריך לשמור על תמהיל. גם וגם וגם. גם סרטים קטנים וגם גדולים, גם סרטים פופולריים ומקומיים, וגם סרטים אמנותיים שיזכו מן הסתם להערכה בפסטיבלים ופחות אצל הקהל. בעיקר כי מרק עצמו לא יידע להגיד מראש איזה סרט יצליח ואיפה וכמה. הוא ידע ש”חתונה מאוחרת”, סרט שהוא הפיק, יביא 300,000 צופים? הוא הרי חשב שהם עושים סרט פסטיבלים איזוטרי. ואני יכול להוכיח לו שמדובר בסרט בורקס (מעולה) פר-אקסלנס על פי כל חוקי הז’אנר. אני הייתי קובע את זה אחרת: קרנות הקולנוע צריכות לתמוך בסרטים טובים ולא בסרטים רעים.
    והטקסט של פיינרו הוא פשוט פיאסקו תמוה. תגובה בהמשך.

  5. אורי אביב 8 ינואר 2012 ב - 3:25 קישור ישיר

    זה הזמן אם כך לשלוח לעודד הורוביץ בקשה רשמית להקרנות 11:00 בבוקר בבית ציוני אמריקה… 🙂


השאירו תגובה