המשימה: ברלין
רצף קל של תקלות שיתק היום את הבלוג. אני מקווה שעכשיו הכל בסדר. ובינתיים…
א)
פסטיבל ברלין מתחיל לטפטף ידיעות על הצפוי בו. למשל, סרט הפתיחה יהיה "שלום למלכה" של בנואה ז'אקו, הפקה צרפתית על הימים הראשונים של המהפכה הצרפתית, מנקודת מבטם של המשרתים בארמון ורסאי. דיאן קרוגר מגלמת את מארי אנטואנט.
או, למשל: מריל סטריפ תקבל פרס על מפעל חיים ומבחר מסרטיה – כולל "אשת הברזל" בו היא מגלמת את מרגרט תאצ'ר – יוקרן בפסטיבל. אגב, אן תומפסון עדיין רואה במריל סטריפ הזוכה באוסקר בקרוב, בשעה שרבים כבר מהמרים על מישל ווליאמס, שמגלמת את מרילין מונרו ב"השבוע שלי עם מרילין" (ממחר בקולנוע).
או, למשל, 20 סרטים ראשונים מתוך מסגרת הפנורמה. חדש של פולקר שלונדורף, אם התגעגעתם. וחדשים להו הסיאו-הסיין, לקירסטן שרידן (הבת של ג'ים) ולטוני גטליף. אבל הריגוש שלי? סרט חדש לפן-אק רטנארואנג התאי. הסרט הוא "Headshot", "צילום ראש", ואני מקווה שהוא טוב יותר מ"נימפה", סרטו האחרון (שהתחיל יפה ואז דעך).
ב)
בזמן שהתפנה לי ישבתי לצפות ב"סוכן 117: המשימה ריו", סרטם הקודם של מישל הזנוויציוס (תסריט ובימוי) וז'אן דוז'רדן (שחקן). הסרט הזה הוא מלפני שנתיים, כשאיש בארץ ובאמריקה לא ממש שמע עליהם, ועכשיו הם באים ושוטפים את העולם עם סרטם המשותף החדש, "הארטיסט", שיוצא בארץ בשבוע הבא ומן הסתם יזכה באוסקר בסוף פברואר.
"סוכן 117: המשימה ריו" – שיוקרן ביס 3 בסוף שבוע הבא כחלק ממקבץ סרטים שיוקרנו לכבוד עליית "הארטיסט" – הוא המשך ל"סוכן 117: המשימה קהיר" (שהוקרן בפסטיבל ירושלים לפני כמה שנים). הראשון היה מצחיק מאוד, השני גם מצחיק. אלה פרודיות על סרטי הריגול של שנות הששים – ג'יימס בונד, כמובן. תחשבו על אוסטין פאוורס צרפתי – רק ממש מצחיק. אם בסרט הראשון הם צחקו רבות על המוסלמים, בסרט הזה הם צוחקים על היהודים (והסינים). למעשה, עלילת הסרט מזכירה מאוד את "ללכת על המים": הסוכ החשאי הנועז והשרמנטי (והמאוד מאוד טיפש) שלנו נשלח לאתר פושע נאצי בריו, והוא עושה זאת על ידי יציאה למסע ברחבי ברזיל עם נכדו, שמתכחש לנאציות של סבו (והוא אולי, ואולי לא, הומו). בדרך הוא פוגש סוכני מוסד, שמנסים להגיע גם הם אל הנאצי.
בסצינה הכי מצחיקה בסרט נכנס הסוכן החשאי לשגרירות ברלין בברזיל ומבקש לקבל רשימה של כל הנאצים שחיים במדינה. לטענה של איש השגרירות שלא כל הגרמנים הם נאצים מתקשה הסוכן להאמין.
העניין הוא שזה כנראה מזל גדול שסרטי "סוכן 117", שהיו להיטים גדולים בצרפת (תחשבו על "זוהי סדום", אבל של עולם הריגול), לא זכו להצלחה או להכר רחבה באמריקה. כי נדמה לי שאם חברי האקדמיה היו יודעים על קיומם, זה קצת היה מוריד להם מההתלהבות מ"הארטיסט" (שמבחינתם הגיע אליהם משום מקום). כי כשרואים את שני סרטי "סוכן 117" ואז את "הארטיסט" מתחוור שהזנוויציוס הוא בראש ובראשונה חקיין אדיר של סגנונות קולנועיים. כמו שיש שחקנים שטובים בחיקויים של אנשים – קולות וגינונים – כך הזנוויציוס טוב בלהפוך לזיקית של במאי תקופות אחרות.
מצד שני, וודי אלן עשה מזה קריירה, אז אולי זה בסדר.
רגע, אתה טוען שם שהשני פחות מוצלח מהראשון?
===============
רוה לסטיבי: כן. הראשון הצחיק אותי מאוד. בשני היו כמה בדיחות מעולות ("ברזיל היא דיקטטורה". "דיקטוורה?". "כן, איך תקרא למדינה שבראשה עומד גנרל ויש בה ערוץ אחד וצנזורה?". "צרפת".) אבל פחות מהראשון.
דווקא אהבתי את השני יותר מהראשון, ששעשע אבל לא היה הרבה יותר מזה. בשני היו הברקות בנוסף להיותו מצחיק מאוד.
!!
.
http://www.capitalnewyork.com/article/media/2012/01/4888064/film-critic-j-hoberman-out-village-voice
ניתן להשיג את שני הסרטים המדוברים בזמנים מודרניים.
והנה כתבה שפרסמנו על הראשון:
http://www.moderntimes.co.il/news_details.asp?news_id=272
בנוגע לבעיות באתר, לא ניתן לבצע חיפוש.