מה זה הדבר הזה?
לא, באמת. מה זה הדבר הזה? מישהו יכול להסביר לי?
כדור הפינבול הענקי הזה תלוי מעל שער הכניסה למבנה החדש של סינמטק תל אביב ואני פשוט לא מבין מה זה? עגיל ענק? נזם באף הבניין? מטוטלת ענקית? אשך עצום?
אם יש כאן אנשי אפטר-אפטקס ו/או אנימטורים זריזים ופנויים (אני יודע שאתם שם…), בואו נעשה מבצע סרטוני "הכדור הגדול". צרו סרטון קצר עם האפקטים שלכם של כל הדברים שיכולים לקרות עם התכשיט הענק הזה, שתלוי שם כמו אסון – או קומדיה – שרק מחכה לקרות. הכדור נופל ומועך מבקר קולנוע שבדיוק עובר שם? הכדור מתנתק ומתגלגל במורד רחוב הארבעה ומרסק מכוניות בקרליבך? רעידת אדמה קלה גורמת למטוטלת הזו להתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה כמו אורלוגין ענק בקצב הולך וגדל עד שהכדור מתנתק ועף כמו בליסטראה הישר לתוך מגדלי רחוב הארבעה? או משב רוח חזק גורם לכדור לעוף הישר לתוך הוויטרינה ומשם ללובי של הסינמטק (שם הוא מועך מבקר קולנוע). בטח עוד דברים יכולים לקרות. ומתישהו, זה הרי ברור כמו קליפת בננה שרק מחכה שמישהו יחליק עליה, הכדור הזה יפול, לא?
אני חושב שכל המטרה של הכדור הזה היא שנשאל שאלות כמו אלה שאתה שואל.
את הקונוס בבית האופרה אתה כן מבין?
חחחחח, אכן ברור שמחכים למישהו ללחוץ על הכפתור!!!
הכתבה ב'גלריה' שסקרה את האסון הארכיטקטוני הזה חשפה את האמת מאחורי הכדור – הוא עשוי מחומר קל, אז לכל היותר הוא רק יגרד כמה פדחות של מבקרים:
http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/1.1591859
זה כדור הרס מובנה.
בנין זה ישמיד עצמו בעוד 10
9
8
7
6
5
4
3
…
אוף טופיק:
myFrenchFilmFestival.com
הרי ברור שכדור הברזל הוצב שם על ידי מנהל הסינמטק "הפינגווין" שרק מחכה לבכורת האביר האפל כדי להפיל אותו על בטמן ולהשתלט על גותהאם
זו כמובן המטוטלת של פוקו. יאיר, יש גם עולם מחוץ לאולם הקולנוע
זה נוקש שנועד לבלבל אנשים מעל מטר תשעים, שיגיעו, יראו אותו, ינקשו עליו, אף אחד לא יענה להם וככה הם לא ייכנסו ויסתירו למי שיושב מאחוריהם. מה שלא לקחו בחשבון זה שהנקישות מרעידות את הבניין ומפריעות לצפיה. התקווה היא שאחרי תקופת הסתגלות הם יתייאשו יותר מהר וילכו וההפרעה להקרנות תהיה מינימלית.
זה מקום הכינוס של תא מבקרי הקולנוע בישראל,ברגע של פנאי+.
הכדור חלול ועשוי מחומר קל, אך הוא מלא להתפקע בחלומות מנופצים של קולנוענים, שיצירת המופת שלהם לא זכתה לחשיפה ולתהילה שהם היו בטוחים שהיא ראויה להן. במשך שנים אספו אותם במרתף הסינמטק, אבל נגמר המקום.
אנטילופה – גדול. יאיר הכדור הזה הביא אותי לגעגועים לסרט "ויתנייל ואני".
הדבר הענקי, כמו הבניין כולו, הוא עיצוב קונספט מכוער, מיושן ומתנשא בתפיסתו, והוא דווקא משקף היטב את הממסד הקולנועי בארץ, ככה שאני לא מבין מה ההפתעה פה.
זהו רובר, הבלון הלבן מסדרת "האסיר", בניסיון התחפשות כדי לשטות בכולנו.
זו תקווה לרוח חזקה במיוחד.
בצרפתית:
Une couille de cheval
כדור הרס, כמובן. משהו שהבנאים הוסיפו ברגע האחרון, כי הבניין הזה – שיש בו דברים טובים, כמו למשל אולמות מצויינים ורווח מושלם בין הכיסאות – נראה כאילו הוא תוכנן בשנות השמונים, כמחווה למרכז פומפידו, ומאז הוא נתקע בועדות. מגניבים המשפטים על הרצפה, ויפה הספריה המוארת, ונחמד שבכל רגע נתון כמעט אפשר לגנוב קאווה מאיזו פרמיירה מזדמנת. אבל הקוים האלכסוניים וצינורות העלק אוורור והאדום הזה באופן כללי – – אני בעד הכדור הזה.
הכדור הזה, שנבנה בחסות האקדמיה הישראלית לקולנוע, מופעל אוטומטית על ידי מנגנון אנרגטי. כשאחוז גדול מספיק של צופים היושבים באולם פשוט לא מסוגלים לסבול את הקרנת האקדמיה המרצדת למולם, הכדור מתרומם אל על, ומתרסק לתוך הסינמטק, כשהוא גורר אחריו לצד השני של הרחוב את מסך ההקרנה עצמו וכן את במאי הסרט הנרגש.
הגולה המוזרה הזאת אמורה לרפרר לשאר בנייני ה"משכן" של עיריית תל-אביב. זה גם מסביר את נוכחותם המסיבית של אנשי ה"משכן" במשרדים החדשים של הסינמטק. אופיו של המקום משתנה לנוכח מתקפה ממש, של פקידי עירייה אלימים ובוטים שאין בינם לבין קולנוע דבר וחצי דבר.
בקומת המשרדים עובד רק אדם אחד שבאמת למד קולנוע (עורך התוכניה פיני שץ). לפקידות המנהלת של סינמטק תל-אביב נוספו אנשים שכל קשר שלהם לקולנוע הוא אסוציאטיבי ביותר.
תוסיפו לזה את התקלות של הבניין החדש,או הכוונות שהוא חושף כלפי העובדים החלשים-אלה שלא הייתה להם יכולת להשפיע על צורת מקום עבודתם ותקבלו "מטרופליס" בזעיר אנפין. למעלה משרדים מרווחים וגדולים למטה סדרנים ללא מקומות מנוחה, חדרי הקרנה קטנים כקופסאות עם לוחות חשמל מסוכנים ועובדי קופה שעובדים לצד מראה אימתנית, הגשם שמטפטף מהגג המוזר שמעליהם, המים שנוזלים לפתא במסדרון בקומה התחתונה – שהיא קומת האולמות והשרותים, השרותים שהם סוג של מחווה לא מודעת ל"ניצוץ" של קובריק, האקוסטיקה המחורבנת באולם 3 (כי חסכו בצמר סלעים מאחורי קירות הגבס! קירות הגבס באולם 3 חלולים!!!) המניפה המוזרה באולם 4 והריח המוזר שבקע ממקור לא ברור (כנראה מערכת האיורור אבל לא בטוח) ליד הכניסה של אולם 4, ובכלל ניחוחות השרותים שנמצאים בסמיכות מדיהמה לכניסת האולמות…ועוד ועוד ככל שהבניין חושף את צפונותיו.
הבניין הוא זוועה ארכיטקטונית
אבי
קוראים, אתם גדולים היום! עוד מזה, פליז.
ההומאז' הכי מרשים שנעשה בישראל ל"מועדון קרב".
צריך אולי לעשות עליו גראפיטי של מיטלואף ואנחנו מסודרים.
עוד רעיון לסרטון: הכדור עולה ויורד אנכית, במחזוריות,מבינים שזה סוג של יו יו., עולים לאט למעלה ואז רואים שה״חוט״ ממשיך מעבר לבניין… עד ליד של …אלוהים.
זאת ביצה של דינוזאור. בעוד כמה שנים יבקע ממנה שניצר חדש.
הסינמטק סובל ממזוכיזם.
הארטיטקטורה המרשימה הזו עושה חשק לרעידת אדמה כדי לראות איך הכדור הזה עובד….
והדבר הכי עצוב הוא שהכדור הזה הוא ממש לא הדבר הכי גרוע שם.
ולמה הלובי כזה קטן?
לא סתם זרקו את זה שם.
גם בלי לקרוא את הכתבת רקע על העניין, אני די אוהב את מה שזה מעורר בכל מי שמסתכל על זה.
הרי בכוונה שמו את זה שם בניגוד לקיר זכוכית עצום.
וכל אחד שעובר שם, בין אם הוא קולנוען/אנימטור או "אזרח רגיל" :), הופך לרגע לבמאי ומדמיין מה יכול לקרות עם הדבר המוזר הזה.
לדעתי זה מרתק, לא צריך לזלזל.
אבל האתגר שאתה מציע הוא מעניין…
בFIGHT CLUB יש סצינה דומה
הם מגלגלים כדור ענק לתוך בניין
אגב, שווה לקרוא בטיים אאוט האחרון את הריאיון עם גרבוז. איך לומר, בסינמטק מכבסים בפומבי.
עצוב בניין הסינמיטק
עצובה גם כיכר התרבות
עצוב בניין הבימה החדש
ועצובה התוספת למוזיאון תל אביב
אפשר לומר שיש דבר כזה ארכיטקטורה חולדאית, והרי מאפייניה:
1. בזבזנות: על הבניין לעלות המון כסף. הרבה מעבר למה שתוכנן.
2. רהבתנות: על הבניין להראות שהושקע בו תקציב שערורייתי. במקרים קיצוניים – יש לכסותו בנצנצני זהב.
3. חוסר פונקציונאליות בסגנון ברוקי: הלובי של הבימה, הכדור של הסינימטק – שתי דוגמאות מני רבות לדברים שאף אחד לא מבין למה הם טובים.
4. העדפה של האדמיניסטרציה על פני האמנות: נתון מדהים: בניין הבימה הוכפל. מספר הכסאות לא גדל. אבל ההנהלה קבלה משרדים עם נוף מדהים. לפי מה שאני קורא כאן, גם הסינימטק העדיף את הפקידים על פני הצופים, שלא לומר האמנים.
5. אטימות לרחוב ולקהילה. זו נקודה קריטית שבעצם כוללת הכל והיא הבטוי המושלם לאופיו של חולדאי כראש עיריה: אטום, שחצני, זחוח.
תביטו על התופסת החדשה למוזיאון – חללית אטומה שהתיישבה לה מאחורי בית אריאלה. תביטו על הבימה: קוביית ענק שמתעלמת ביוהרה מכל מה שסביבה, תביטו על הסינימטק החדש – שום קשר לעולם או לסביבה. זה ממש בטוי של רון חולדאי בארכיטקטורה. כל מה שקורה בפנים נובע מזה שהמחשבה היא לא על אנשים, לא על אמנות, לא על קהילה, לא על הסביבה האורבנית, אפילו לא על "העיר תל אביב" – המחשבה היא נדלנית וטייקונית. המחשבה היא: תראו כמה ששלי יותר גדול.
קו ישר מחבר בין העיגול המכוער הזה, ההתעלמות מאמנות ישראלית בהרחבת מוזיאון תל אביב, האגרסיבית הנוראה של הבימה – למגדלים הצצים במרכזי השכונות ודורסים אותם ומטילים עליהם צל ענק (מישהו אמר השופטים?).
זו לא העיר שלכם, הם אומרים לנו, זו העיר שלנו, כי לנו יש יותר גדול.
עד לבחירות, אני אומר להם בחזרה, עד לבחירות.
(הארכתי, מצטער).