אינדי, אני
קצת ענייני פנים-בלוג:
דצמבר המשיך את מגמת העלייה בכמות הכניסות לבלוג. זה החודש השני בו נחצה קו ה-100,000 משתמשים יחודיים. אבל יותר מרגש מזה: יומיים לפני סוף השנה נחצה קו נוסף. קו המיליון. מיליון יוזרים נכנסו ל"סינמסקופ" בין 1 בינואר 2007 ועד 28 בדצמבר 2007. אני בשוק. מיליון! טוב, ברור שזה לא מיליון אנשים שונים, ועדיין: רגע לפני חגיגות יומולדת שנתיים לבלוג פתאום נראה לי שיש כאן מספרים של עיתון קטן. ואם אתם חלק מהקהל הזה: תודה לכם. מקווה שתמשיכו לבקר. אנסה לשעשע אתכם בזמן שאתם פה.
ועוד משהו פנים-בלוגי:
פתאום גיליתי שחלק מהאנשים שהם מגיבים קבועים ותומכי הבלוג מרחוק הפכו גם לישויות בלתי וירטואליות בעלות השפעה ממשית על החיים שלי. סטארי-נייט, למשל, התגלתה כתסריטאית מוכשרת שסחפה אותי להרפתקאה תסריטאית שיהיה מעניין לראות לאן תתגלגל. ט.ל גייסה אותי להרצות במכללת האנימציה שלה. ועכשיו יניב אידלשטיין עשה לי מהפכה קטנה בחיים, אפילו בלי לשים לב. את יניב – שאת שמו הכרתי מהתגובות בבלוג ובתור החיפושית החמישית ב"הפמליה" – פגשתי בפעם הראשונה במסע המבקרים אל ההקרנה התלת מימדית של "בייוולף" בקרית ביאליק. בזמן הנסיעה הוא שלף מק-בוק מתיקו וליבי החמיץ פעימה. התלתי להתלונן שאני חייב לפטופ חדש, והלוואי שהוא יהיה בדיוק כזה, אבל אני איש של פי.סי, יותר כותב מעוסק בגרפיקה, זקוק לתמיכה מושלמת בעברית, ומק פשוט לא מתאים לי. והוא הוכיח לי שהמקים החדשים, עם מעבדי אינטל, הם בדיוק מה שאני צריך. הוא שידך אותי לאחיו, שהתברר כאושיית אינטרנט מפורסמת למדי בפני עצמה, שהוא אחד ממשווקי מוצרי אפל בארץ. כמעט-כמעט קניתי מק-בוק ממנו אבל ברגע האחרון, מסיבות של נוחות כלכלית מצאתי מקור אספקה חלופי (כך שאם אין לכם קרובים בחו"ל, המחבוא של חיים שתיים באחד העם הוא המקום בו כדאי לכם לשקול את המרתכם לעולם המק). אבל את מלאכת המכירה והשכנוע הוא זה שעשה. וכך, בזכות אידלשטיין ואחיו בע"מ, אני מאתמול איש מק. (עוד לא לגמרי. עדיין מנסה לגשש, להתרגל, לפשפש. יקח לי זמן עד שאתחיל לתקתק עליו פוסטים).
==========
אני מקווה שזו נגלה אחרונה של סיכומי שנה, כי תכף צריך להתחיל לעבוד על סיכומי 2008:
דורון פישלר עם מצעד הדג זהב/דג מלוח השנתי שלו. במקום הראשון: "חיים של אחרים".
מייק טאלי – קולנוען ומבקר – דופק בבלוג שלו באינדיווייר את אחד הסיכומים הכי פרטניים ומקיפים שראיתי מימיי. אני בהחלט שוקל לחקות את הסיכום הזה בשנה הבאה. הוא מתאים בול לאופיי הכפייתי.
ריי פרייד עם סרטי השנה שלו. בראש: "זה יגמר בדם" ו"Once".
נואה פורסט, גם הוא מ-MCN, עם הרשימה שלו. בראש: "זה יגמר בדם" ו"רכבת דרג'ילינג".
ואחרון מ-MCN: דאג פראט עם רשימת כותרי ומארזי הדי.וי.די הטובים ביותר של השנה.
=========
לקוראי "סינמסקופ" באמריקה: הלילה חוזרים לשדר קונאן אובריאן וג'יי לנו (בלי תסריטאים) ודיוויד לטרמן (עם תסריטאים), אחרי חודשיים של השבתה. הם חוזרים לשדר אחרי שהרשתות איימו לפטר את שאר אנשי הצוות שעובדים בתוכנית. אבל האם כל המגישים האלה, שכולם גם חברים באיגוד התסריטאים, לא יהפכו את התוכניות שלהם לשק חבטות נגד האולפנים והרשתות ובעד התסריטאים השובתים? האם הכפייה של הרשתות להחזיר את התוכניות לאוויר לא תתנקם בהם? אנא צפו ועדכנו כאן בחי לגבי תכני השידורים – איך קונאן וג'יי ימלאו שעה בלי כותבים – וגם לגבי איכות התוכנית.
===========
גיליון פברואר של "וניטי פייר" יצא היום לקיוסקים באמריקה ועל השער: הריסון פורד ושיאה לבוף, כוכבי "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". הסרט ייצא רק ב-22 במאי, אבל הבאז מתחיל ארבעה חודשים מראש.
ג'יימס ווינדולף כתב את כתבת השער הארוכה והמפורטת על הפקת הסרט, ואנני ליבוביץ' צילמה. פורד בן 65, ג'ורג' לוקאס בן 63, סטיבן ספילברג בן 61.
אבל מעניין יותר: באתר של "וניטי פייר" מופיעים, בלעדית און-ליין, הראיונות שביצע ווינדולף עם ג'ורג' לוקאס ועם ספילברג במהלך הכנת כתבת השער (כן, עיתונאים צעירים: כתבה וראיון שאלות-תשובות, Q and A בלעז, הם שני ז'אנרים עיתונאיים שונים, כשז'אנר השאלות-תשובות נטול תובנות הכותב נחשב לנחות מבין השניים).
השיחה עם ספילברג מרתקת: הוא מדבר על שבעת ילדיו – אלו מהסרטים שלו הם ראו, ומה הם עושים עם מצלמת הווידיאו המשפחתית. הוא מדבר על ההשפעה של "רשימת שינדלר" על חייו. הוא מבהיר שהסרט הבא שלו יהיה כנראה "שיקגו 7" ולא "לינקולן" (סשה ברון כהן לוהק השבוע לתפקיד הראשי). הוא מדבר על הוויכוח שלו עם לוקאס על התסריט הגנוז של פרנק דרבונט ל"אינדיאנה ג'ונס" החדש, תסריט שספילברג מאוד רצה להפיק אבל לוקאס התנגד. ואז שואל אותו ווינדולף אם הוא ראה את "הדייט שתקע אותי" (עם הסצינה על "מינכן", הסרט בו היהודים מחזירים מכות). ספילברג עונה:
I loved Knocked Up! I called [director] Judd [Apatow] to compliment the movie, and Judd sent me the uncut improvisation, the uncut Munich improv that didn’t show up in the film. They just used about the first third of it, but it goes on another two minutes. So Judd sent me the entire scene to look at, and it was fantastic.
סרטי האקשן השתנו מאוד מאז "אינדיאנה ג'ונס" האחרון ב-1989. העריכה, למשל, נהייתה היסטרית, מבלבלת. אבל ספילברג מעדיף את האקשן שלו ערוך באופן מתון יותר:
I want the audience to know not only which side the good guy’s on and the bad guy’s on, but which side of the screen they’re in, and I want the audience to be able to edit as quickly as they want in a shot that I am loath to cut away from. And that’s been my style with all four of these Indiana Jones pictures. Quick-cutting is very effective in some movies, like the Bourne pictures, but you sacrifice geography when you go for quick-cutting. Which is fine, because audiences get a huge adrenaline rush from a cut every second and a half on The Bourne Ultimatum, and there’s just enough geography for the audience never to be lost, especially in the last Bourne film, which I thought was the best of the three. But, by the same token, Indy is a little more old-fashioned than the modern-day action adventure.
אבל, מבחינתי, הקטע הכי חשוב הוא זה שבו הוא מדבר על AI. אני מת על הסרט הזה. שנים שאני נואם מול אלה שסולדים מהסרט, ובייחוד מבולבלים מהסוף שלו, ומנסה להסביר להם למה הסוף בעיני מבריק, חיוני, ושקובריק היה עושה בדיוק אותו דבר. הבסיס לבילבול, אצל מי שלא אהב את הסרט, הוא הזהות של אותם יצורים המגיעים באפילוג. אני שומע שוב ושוב אנשים שאומרים שאלה חיזרים, ומאיפה הם פתאום הגיעו. אלה לא חיזרים, אני מסביר, אלא רובוטים (צפו שוב בפתיחה: מה שהיה פנים הרובוטים הוא עכשיו החוץ שלהם). ועכשיו הילד שהיה בלתי אנושי בתחילה, ליד בני האדם, הוא הדבר הכי קרוב לאנושי בעתיד כשהאנושות נכחדת בעידן קרח חדש ונותרים מאחור רק הרובוטים. ספילברג מתאר את זה באופן קודר ומלא אימה עוד יותר:
somehow A.I. is about the end of the entire human race that is superseded by the Frankensteins that man has put on the planet in the greedy effort to make a boy who could love you. But the boy himself is not human, he’s next to human. A substitute love child, you know, is almost a crime, and the human race pays for that crime. And so I think it’s a very tragic story, and I think I was as true to Stanley Kubrick’s vision as I possibly could. be
Sorry to be the one that have to correct your Hebrew spelling but in the sentence below:
אני בהחלט שוקל לחכות את הסיכום הזה בשנה הבאה…
There should be a "kuf" instead of the "kaf". you want to imitate not to wait
אם כבר ניטפוקים, אז זה להבף. מבוטא כך: Leh-Bef.
בתור אחד שמקפיד על שמות, יאיר. תסמוך עליי בנושא, ואם לא – בדוק אותי. צרפתית אני יודע.
ומזל-טוב על המספרים המרשימים, שמזכירים לך לא לשכוח את קוראיך הקטנים שבישראל כשאתה מעלה פוסטים עולמיים בלעדיים בלעז 🙂
שביתת התסריטאים וגלובוס הזהב. תאריך המריבה הוא 13.1
(יש גם דד לייין באותו תאריך שקשור לשביתת המרצים הבלתי נגמרת בארץ).
🙁 על הבוקר (בלינק)…
…וזה שאיה, לא שיאה (שמו מבוטא Sha-ya).
ואפרופו AI, גם אני הוקסמתי מהסרט כשראיתי אותו. הבעיה היחידה שלי הייתה שמאז אני רואה את ג'וד לאו כרובוט. (למשל ב-closer כל הזמן ציפיתי שהראש שלו פשוט יסתובב על צירו…) ומה פתאום חייזרים? ברור לחלוטין שהם רובוטים בסוף.
90,000 (!) ראו את "ביקור התזמורת" בצרפת בסוף השבוע הראשון.
מספר מדהים. זה בהחלט ראוי לציון בבלוג.
אני מודה, ספילברג ולוקאס ופורד יוצאים סימפטיים מאוד בכתבה, והשנים האחרונות הוכיחו שבניגוד לציפיות, המשכים לסרטי אקשן עתיקים זה לא רעיון כזה גרוע ("מת לחיות 4.0" יצא חביב ומעלה). ועדיין: אני אצטרך לראות את הסרט החדש של אינדיאנה ג'ונס כדי להאמין שמשהו טוב יצא ממנו. השלישיה שהוזכרה קודם (ספילברג-לוקאס-פורד) פשוט נשמעת מרוצה מדי, שבעה מדי ונינוחה מדי. לא מרגישים את האנרגטיות שמחייבת עשייה של עוד סרט על ג'ונס. גם הסיפור על התסריט של דרבאונט נשמע רע – דייויד קופ, לטעמי, הוא תסריטאי מחורבן (אגב, יש עוד איזשהי תקווה שנראה אצלנו את "הערפל" של דרבאונט?).
ולסיום – יאיר, המחמאות במקום לכתבה המושקעת, ובכל זאת צריך היה לנזוף בווינדולף על טעות שהוא עושה, ברמת הפאדיחה שהיתה בזמנו ל-NRG עם הסיפור על אוליבר סטון. הקשקוש על ההתגנבות של ספילברג לאולפני יוניברסל והתמקמות במשרד ריק הוא *אגדה אורבנית*:
http://www.snopes.com/movies/other/spielberg.asp
ונדרשה לי בדיוק חצי דקה להגיע אליה (היא הוקפצה לעמוד הראשי של Snopes – אני מניח שבעקבות פרסום הכתבה הנדונה פה), מבלי שיהיו לי המשאבים של כתב "ואניטי פייר".
ואני אפצח כאן במנהג דוסי קטן, שלפיו אורח שקם לדבר מתחיל בשבחה של אכסניה. והאכסניה הזו היא תענוג יומיומי צרוף. היה בטוח, זהו המיליון הראשון מני רבים.
מאז שהפסקת לכתוב ב"העיר" חיכיתי למוצא פיך וליבך בצריכה קבועה.
לכן לא היתה מאושרת ממני כש"סינמסקופ" עלה לצינורות הרשת 🙂
למרות שאני לא תמיד (ואפילו בדרך כלל) חולקת את אותן החוויות שלך מהסרטים, אני כ"כ נהנית מהתשוקה שלך לקולנוע ולכל המסביב שזה לא כ"כ משנה לי…
אני מאוד נהנית מהשיגעון 80 שלך.
אחרי המיליון הראשון הריבית גדלה…
תודה,
אחת ממיליון
Welcome to the MacClub
רב תודות על האיזכור, קטונתי…
וברוך הבא למשפחה
Once you go Mac, you never go back
מזל טוב על המיליון הראשון. סינמסקופ הוא אחד הבלוגים הבודדים שאני פוקד אותם באופן קבוע, וגם אם אנו לא תמיד מסכימים על סרטים אלה ואחרים אני תמיד נהנה מהתשוקה העזה לקולנוע על כל צדדיו, ומהידע הנרחב. גם כשאנו לא מסכימים הנימוקים מגיעים ממקום אינטיליגנטי שכיף לקרוא, ולפעמים אפילו מעניקים לי נקודת מבט נוספת על סרט שלא הסכמנו עליו. אני נהנה יותר לא להסכים אתך על סרט מאשר להסכים עם מבקרים אחרים שאני מעריך את דעתם פחות.
ועכשיו לשאלה מעשית יותר, ואוף טופיקית לנושא הבלוג: אני גם מהרהר בימים אלה בקניית מחשב נייד, ולומר את האמת עד כה לא חשבתי בכלל על מק. ומאותן סיבות ממש: אני עוסק בעיקר בפונקצוית עיבוד התמלילים וגלישה ברשת וכמעט שלא בגרפיקה. אבל אני ממש אשמח לקבל חוות דעת נוספת (לכאן, או למייל שלי – אם זה יותר מדי אוף טופיקי). רוב אנשים שבסביבתי משתמשים רק ב PC, ומאותן סיבות ממש.
מזל טוב על המליון. הבלוג ראוי לו, ולרבים שיבואו אחריו. מדובר באחת מהאכסניות העיתונאיות והביקורתיות הרציניות, המקצועיות והמעמיקות בתחום הקולנוע בארץ, ותענוג לקרוא את דבריך.
מזל טוב על המיליון הראשון ושבשנה הבאה תכפיל ותשלש אותו.
(-:
רני – מדהים אותי שהתפיסה העתיקה משנות ה-80 שלפיה "מקינטוש זה לגרפיקאים" עדיין תופסת בארץ, כנגד כל הסיכויים…
מקים יותר טובים ב*הכל*, לא רק בתצוגה הגרפית שלהם :^)
מזל טוב על המק יאיר,
מקווה שאף אחד לא ישמע אותך מקלל על זה שאי אפשר לגלוש באינטרנט כמו שצריך, ושכל העברית בדואר מופיעה הפוך,זה הולך להיות מאוד בוטה..
לקט של קטעים מתוכניות הלילה בארה"ב אתמול:
כתבה שמסכמת:
אחחחח עושה שמח בלב הסטטיסטיקות האלו. אתה ראוי לזה נשמה. הכנות שלך במקצוע כה הגיגי ופילוסופי סוחפת כנראה
תודה תודה לכולם. אם כי חישוביי מראים ש-999,980 מכם עדיין לא הוסיפו ברכה.
999,979.
אהלן יאיר. אני קוראה פאסיבי כבר שנה ו.. אולי אפילו יותר, אבל אף פעם לא הגבתי. אבל זה לא סותר את זה שהבלוג שלך פשוט מעולה, ואת זה אתה לא צריך את האישור שלי כמובן. (הביקורת על רובוטריקים קנתה אותי…)
אבל כאיש מק זה כמה וכמה חודשים, אני רוצה צורך להגיב ולומר שהעשית את הבחירה הנכונה! זה מכשיר מדהים, ויש מעט מאוד דברים, אם בכלל, שאי אפשר לעשות על הדבר המדהים הזה.
(ובנימה אישית יותר, כאיש מקבוק לבן ומגניב, אני חייב לומר: זה מכשיר יפהיפה, קטן ומדהים!!).
אני מניח שהוא כבר נתן לך את הכתובת לכל בעיה שתיתקל:
http://forum.mac-it.co.il/
יאיר
מזל טוב יאיר! כן יירבו.
יניב – כתבת לרני "מדהים אותי שהתפיסה העתיקה משנות ה-80 שלפיה “מקינטוש זה לגרפיקאים” עדיין תופסת בארץ".
גם אותי זה מדהים שאנשים עוד לא הפנימו שכל פי.סי. ממוצע כיום הוא מצויין לגרפיקאים בדיוק כמו מק, ויהיו שיאמרו אף שהוא עדיף על מק (מאחר והוא זול יותר, קל יותר לתיקון, כולל תמיכה טובה יותר בעברית וכו').
האגדה לפיה מק הוא לגרפיקאים ופי.סי. הוא למשתמשים "רגילים" עברה מן העולם, אבל זה משפיע על שני הכיוונים: מק כבר לא כל כך מוגבל כמו שהוא היה פעם, יש לו יותר תוכנות שמיועדות למשתמשים רגילים, וכיום הוא סוף סוף יודע לעשות את הדבר הבסיסי הזה שווינדוס עושה כבר שנים – מולטיטאסקינג. כלומר, להפעיל תוכנת גלישה במקביל לתוכנת עיבוד תמלילים.
אך הצד השני של המשוואה הוא שמחשבי פי.סי. כיום סוחבים עליהם יישומים כבדים (עריכת סאונד, וידאו ואנימציה) לכל הפחות באותה הרמה כמו מחשבי מק, ומנסיוני האישי – אם מדובר בפי.סי. שתוכנן כהלכה ע"י אנשי מקצוע – אפילו טוב יותר ממק.
ויחד עם היתרונות של הפי.סי. על המק שלא השתנו מאז ועד היום (תמיכה עברית, קל לתיקון) – אני מעדיף פי.סי. ללא שום ספק קל שבקלים.
דן ברזל – בוא נעשה ניסוי… נקבע להיפגש פה בטוקבקים ב-4 בינואר 2009, ונשווה: כמה כסף תוציא אתה עד אז על טכנאים, תיקונים, חלפים ואנטי וירוסים למיניהם, וכמה כסף יוציא יאיר.
אחרי סיכום כל הנתונים, נראה איזה מחשב באמת זול יותר.
וההערה ההזויה שלך על המולטיטסקינג לא ראויה לתגובה, כי היא נכתבה כנראה בשנת 1994.
היי, אנשים – שאלתי שאלה תמימה לחלוטין ולא התכוונתי לפתוח במוקדמות למלחמת עולם. בכולופן, נראה לי שאני אנסה לטעום קצת מהמק לפני שאני אחליט. תודה על העזרה.
גם הערות מ-1994 ראויות לתגובה. אבל זו שלי דווקא נכתבה על 2004, אז עוד עבדתי כגרפיקאי על G4 עם OS9, שלצערי עדיין היה הסטנדרט של אותה התקופה. ומה לעשות, תהפוך את זה איך שתרצה, אבל ב-OS9, אם אתה מריץ אפקט כלשהו על מסמך כבד בפוטושופ, אתה יכול ללכת להכין קפה עם שניים סוכר. בווינדוס XP, ששלט בשוק הפי.סי. אז ועדיין שולט כיום, היית יכול בזמן הזה לבדוק אימייל, לכתוב הודעה בבלוג קולנוע או סתם לשחק סוליטייר.
וזה היה לפני 4 שנים בסך הכל.
לגבי התחרות הקטנה שהצעת: מעולם לא הוצאתי אגורה על טכנאי. לתקן פי.סי. זה מאוד פשוט למי שיש לו ידע טכני בסיסי פלוס. כשתוכנה קורסת במק, יש לך אייקון נחמד והודעה בשפה מאוד אנושית, בסגנון "אופס, אני ממש מצטער, אבל משהו קרה ואני נאלץ לסגור את פוטושופ. סליחה!". זה מאוד קריא ומאוד מרגיע, אבל לא נותן לך שום רמז שיוביל לפתרון הבעיה. בפי.סי. יש הודעות שגיאה שנראות כמו ג'יבריש למתקדמים, אבל ברוב המיקרים, מספיק שתזרוק אותן לגוגל כדי לקבל שלל פתרונות. ושמע, אני מעדיף את המחשב שלי כשהוא לא מנסה להיות החבר הכי טוב שלי, אלא כשהוא פשוט מנסה לעשות את העבודה כמו שצריך.
וכשיש בעיית חומרה (וגם זה אין הרבה, שוב, אם מלכתחילה קונים רכיבים טובים ודואגים שאיש מקצוע אמין ירכיב לך את המחשב) – יש חלפים בשוק כמו זבל, במחירים מצחיקים, והם קלים להתקנה. ואם אני מעדיף הארדיסקים של חברה מסויימת, יש לי את החופש לבחור אותם. אני לא מחוייב לשום קונפיגורציה של המפעל (למרות שזה גם סוג של יתרון של מק – כל החומרה נבדקת ומאושרת, ועל כן מובילה ליציבות כללית של המערכת).
שלא יובן לא נכון – אני מסיר את הכובע בפני OSX, אני חושב שזו מערכת מצויינת, ושהמקים של ימינו הם יופי של תחנות עבודה. אני פשוט חושב שבפחות כסף אפשר להשיג את אותה רמת ביצועים (ומעלה) בפי.סי.
אגב, אם כבר הולכים מכות וירטואליות (בחברות, אחי, בחברות :-), אני אשמח לתגובונת בנוגע לתרגום של "מעבר ליקום".
לא ממש הבנתי את מטר הירידות על OS9 המלוות ב-ח"ח גדול ל-OSX. האם הפאשלות של העבר הרחוק (OSX החליף את OS9 ב-2001, לא ב-2004) מקבלות משקל יותר גדול מההישגים של ההווה? ומה זה אומר על הזוועה שהיא וינדוז ויסטה?
אנחנו גולשים הרבה מעבר למה שהבלוג הזה אמור להכיל, אבל שיהיה: השאלה היא לא מתי OSX יצא, אלא מתי הוא החל להיות סטנדרט בתעשיה. וזה לא קרה לפני 2005 במקרה הטוב (בשידורי קשת למשל, כמו באין ספור אולפנים אחרים, עדיין עובדים על OS9 בחלק מהמחשבים גם כיום).
ואם תקראי את השירשור תביני את ההקשר של הירידות על OS9.
וויסטה לא ניסיתי, אבל אני נוטה להאמין למי שטוען שזו זוועה.
טוב, אני מבין שאתה שמח וטוב לב לעבוד בסביבת ווינדוז, ושאתה מתקן כל תקלה ומיירט כל וירוס בעצמך…
כל הכבוד, תיהנה, ואני מאחל לך בריאות ואושר.
מק זה כנראה לא בשבילך.
נשמע מעניין אבל איפה אני יכול למצוא קישור לקריאת הכתבה? אולי יש איזה אתר שסרק את העמודים מהעיתון?
תודה מראש לךעוזרים.
השאלה היא מתי מערכת הפעה כזאת או אחרת הופכת לסטנדרט בתעשיה? האמנם? ולמה זה הופך את הדבר למחדל של יצרן מערכת ההפעלה ולא של התעשיה? אם משרד עורכי דין עובד עד עצם היום הזה עם וינדוז NT 3.51 על השרתים ועם וינדוז 95 על תחנות העבודה, האשמה היא לא של התעשיה אלא של מייקרוסופט?