לא ארץ לישראלים
"לא ארץ לזקנים" של האחים כהן זכה הלילה בפרס איגוד המפיקים (PGA). סשה סטון מזכירה שמאז "שר הטבעות: שיבת המלך" לא היה עוד סרט שגרף את פרסי כל הגילדות (הפרסים של גילדות התסריטאים ואגודת העורכים טרם חולקו). זכייתו של "לא ארץ לזקנים" באוסקר אמורה להיות עכשיו ודאית.
אלא ש…
"לא ארץ לזקנים" לא זכה בגלובוס הזהב בקטגוריות המשעותיות: "כפרה" זכה בפרס הסרט וג'וליאן שנאבל זכה בפרס הבמאי. האם זה סימן למשהו?
וסקוט פיינברג מהמר דווקא על "ג'ונו" כזוכה באוסקר.
"רטטוי" זכה בפרס סרט האנימציה הטוב של השנה מטעם אותה גילדת מפיקים הלילה.
============
מסתמן שיש התקדמות משמעותית במשא ומתן בין התסריטאים והאולפנים. יש עוד סיכוי שהאוסקרים יתקיימו כרגיל.
=============
לא מעט שאלו אותי בסוף השבוע האם קראתי את הטקסט של רענן שקד ב"7 לילות" בו הוא מזהיר את הקהל הרחב מפני "לא ארץ לזקנים", למרות מה ש"אורי קליין ויאיר רוה" כתבו עליו (אח, האירוניה. אני וקליין בנשימה אחת). שקד זועק "המלך הוא עירום" וטוען שבהקרנה בה הוא צפה בסרט הקהל יצא ממורמר ומתוסכל מסופו הסתום וה"בלתי קוהרנטי" של הסרט.
ובכן, שקד ושותפיו המתוסכלים להקרנה היו צריכים לקרוא את "סינמסקופ" באופן מרוכז יותר. כך כתבתי על הסרט ב-29 בדצמבר:
השם “ארץ קשוחה” מאותת לכל חובבי הסרטים הקשוחים, סרטי פעולה, מערבונים, גנגסטרים, שיש כאן סרט בשבילם. ובמשך 100 דקות הם בהחלט יקבלו את מבוקשם – מרדף, יריות, שוטרים, מרחבים פתוחים. כל הז’אנרים כולם מגולגלים בטורטייה משובחת אחת. אבל 20 הדקות האחרונות, עבור קהל שהסרט הכי איכותי שהוא ראה השנה הוא “3:10 ליומה”, יגרמו להם לשסף את הריפוד ולהצית את המסך בייאוש ובזעם. האחים כהן עושים כאן, במערכה האחרונה (שאני בעצמי עדיין מנסה לעכל אותה) מעבר דיוויד לינצ’י אל האבסטרקטי. האם הקהל שרוצה סרט קשוח על ארץ קשוחה ייצא מהסרט וימליץ לחבריו לרוץ לראות אותו? מסופקני. מצד שני, האם הקהל שאהב את “מלהולנד דרייב” יילך לראות סרט שנקרא “ארץ קשוחה”?
וכך כתבתי עליו ב-11 בינואר:
אם (ג.ג) חושבים לשווק את סרטם לחובבי מערבונים/סרטי אקשן, הם הולכים לחטוף תגובות קשות מקהל שאמור להגיע בגל השני ולא בגל הראשון – נראה את חובבי המותחנים והאקשן, לא אנשי הסינמטקים ומעריצי הבמאים, מתמודדים עם עשרים הדקות הדיוויד-לינצ’יות של סוף הסרט. בקיצור, הרצון של ג.ג למכור את “לא ארץ לזקנים” כמותחן בלוקבאסטרי ולא כסרט ארט-האוס עם איכויות מיינסטרימיות היא אחת ההחלטות הכי אומללות שנלקחו כאן. אני לא יכול שלא לתהות האם המפיצים באמת מבינים את הסרטים שהם מפיצים, ואת הקהל מולו הם עובדים.
כך שהתגובות באותה הקרנה רמת גנית היו צפויות לגמרי. ובעיניי הן סימן לכישלון בשיווק הסרט. ג.ג הוציאו את הסרט של האחים כהן בכ-20 עותקים ועם שם של סרט פעולה ובכך אותתו לקהל הרחב שזה סרט עממי לחבר'ה, לכולם. והוא לא. הוא סרט שהיה צריך להיבנות לאט, בהדרגה, להתחיל מהמטורפים לדבר שירוצו לחפש אותו בשניים-שלושה עותקים ורק בסוף להגיע לקהל איתו ראה שקד את הסרט. הסוף של "ארץ קשוחה" אינו פחות מבלבל/משונה מהסוף של "מחבואים" של מיכאל האנקה. אבל "מחבואים" הוקרן מול קהל שרצה לראות אותו, שציפה לו, ואז הגיע הגל השני של צופים שרצו לדעת "על מה כל העניין" ורצו להתמודד עם המשונות שלו. בקיצור, ג.ג דפקו את הסרט (על פי "בוקס אופיס מוג'ו" ראו את "ארץ קשוחה" 17,000 צופים בישראל בסוף השבוע הראשון לצאתו).
כך שלא היתה לי שום בעיה עם הטקסט של שקד ב"7 לילות", ואפילו להפך: ניבאתי אותו (ורענן שקד, ידידי משכבר הימים, הוא מהצדיקים הבודדים בעיתונות הישראלית שזוכר שאת שם משפחתי מאייתים עם ו' אחת). וכמובן שאין לי שום בעיה עם אף אחד שדעתו וטעמו שונים משלי. גם אני נרתע מקונסנזוס.
הבעיה היחידה שהיתה לי עם הקטע היא באופן בה הוא נוסח. שקד לא כתב "אני לא אהבתי" אלא "הקהל לא אהב". וזו נקודה פרובלמטית. אדם יכול לייצג רק את דעתו, ולנסות לנמק אותה באופן הכי צלול וכריזמטי. שקד הוא אלוף בזה, כמובן: הוא היה מבקר הטלוויזיה הנהדר של "ידיעות אחרונות" כמה שנים טובות. האם הוא היה מעז לכתוב ביקורת אוהדת על תוכנית שסלד ממנה אם היה רואה אותה באולם מלא צופים שהיו מתפעמים ממנה לצידו? או הפוך: האם היה קוטל דרמה, משדר או סרט תיעודי משובח, איכותי ומורכב, אם היה יושב באולם ורואה את הקהל נוטש בתסכול או שיעמום? דומני שלא. כל מי שמנסה להגיד "אני מייצג את טעם הקהל הרחב" הוא חשוד בעיניי (והלוואי והייתי יכול למצוא טקסט של שקד בו הוא קוטל את "טיטאניק", זה היה מוכיח את הנקודה שלי היטב). מהטקסט שלו ביום שישי השתמע שהוא חשב שהסרט גרוע כי הקהל שישב לידו סלד ממנו, וזה טיעון מחורבן. הטיעון "אני חשבתי שהסרט מחורבן, ולראייה גם שותפיי לצפייה בסרט חשבו כמוני", כבר הגיוני יותר (אם כי אני מטיל ספק בכך ששקד ביצע סקר דעת קהל ביציאה מהאולם והסתפק בוודאי בתגובות הקולניות של נגיד, גג, חמישה צופים). אבל אני מצפה ממבקר ומעיתונאי לא לפנות לדמגוגיה של ההמונים כי היא תמיד מביסה את עצמה (בייחוד בדיונים תלויי טעם). הייתי מעריך את הקטע של שקד יותר אם היה כותב "הלכתי לראות את 'ארץ קשוחה' בהמלצת המבקרים. סבלתי קשות. והנה נימוקיי", ושישאיר את הקהל מחוץ לזה. דווקא שקד, אביר המלחמה נגד הטוקבקיסטים, צריך לדעת שמיעוט קולני הוא קבוצת מיקוד לא אמינה, גם אם הוא במקרה לשבריר שנייה משקף את עמדתך.
הקהל הרחב מחפש תסריט קוהרנטי, טוען שקד. ואני מסכים. "הקהל הרחב", כישות כוללנית ואמורפית, מחפש בידור ולא אמנות. מחפש את מה שהוא כבר מכיר, ולא מה שחדש. מחפש את מה שדורש ממנו מינימום מאמץ, ולא משהו שמאתגר את מחשבתו ודורש ממנו ניסיונות פיענוח. האם ימליץ מעתה שקד לקוראיו רק על ספריו של רם אורן ויקרא לשרוף את ספריו של קורמק מקארתי? קרח דק.
אבל זה שהקהל איתו צפה שקד בסרט לא הבין אותו לא אומר שהסרט לא טוב. וזה מה שציפיתי ששקד יבין. זה פשוט אומר שהקהל הלא נכון הגיע אליו. כולל הוא עצמו. וזו לא בעיה עם איכות הסרט אלא עם המכירה שלו, כי 17,000 הצופים שחשבו שהם הולכים לראות סרט מתח בסוף השבוע שעבר יצאו ממנו וסיפרו לחברים שלהם שלא יתקרבו לסרט הזה. וזו, בעיניי, הטרגדיה של הסרט האדיר, המתוחכם, האמיץ, הלא שגרתי הזה. ואני מזהיר את שקד, ואת העשרות שישבו לידו בשבת שעברה באולם: אל תתקרבו ל"זה ייגמר בדם". מדובר ביצירת מופת.
מסכים בהחלט עם התגובה שלך לרענן שקד ואני רוצה להוסיף עוד נקודה. גם אני יצאתי מהסרט מבולבל. לא הבנתי את הסיום והרגשתי שחסר לי משהו. גם ראיתי ששאר האנשים באולם לא ממש הבינו את הסיום. אבל זה לא פגם כלל בהנאה שלי מהסרט (שהוא אחד האהובים עלי בשנה האחרונה), אלא רק דחף אותי לקנות את הספר על מנת להבין טוב יותר את מה שראיתי. לא הכל צריך להיות ברור במאה אחוז ומוגש על כפית לקהל ההמונים.
יכול להיות שהייתי מוכן לסיום הלא ברור מכיוון שקראתי את הפוסטים שלך בבלוג לפני שצפיתי בו, אבל מצד שני, גם רענן שקד קרא ביקורות והיה אמור להיות מוכן לכך, אז אני לא מבין את המקור לסבל שלו.
אני חושב ששקד עבר את הגבול.
הוא כתב משהו בסגנון שרק רוה וקורא הסינמסקופ שלו יאהבו את הסרט..
גם בהקרנה שבה אני צפיתי יצא הקהל ממורמר ומתוסכל – וזאת משום שהחלק הראשון של הסרט היה שרוט כולו ומטח אלכסוני של מטאורים ירקרקים ליווה את ההתרחשויות עד ההפסקה. דיברנו עם הסדרנים, לא עזר. אולי בגלל שהם היו עסוקים בלהושיב אנשים שאיחרו במשך עשרים הדקות הראשונות של הסרט.
קולנוע גיל, קניון מלחה, ירושלים – ידע הציבור וייזהר.
(דווקא היה לנו עותק של הסרט, ובכל זאת הלכנו לקולנוע. אבל זה לא יקרה שוב)
אחד המגיבים כבר הזהיר פה מפני העותק הזה לפני שבוע.
סתם שאלה – התלוננתם גם בפני הנהלת הקולנוע או רק פה?
עם כל אהבתי לשקד (אני מת על הטור שלו ב-7 ימים), בכל מה שקשור לאומנות הפסקתי להקשיב לו מאז שהילל את מארק רותקו.
רוה להממ..: הממ.., אני מת על מארק רותקו.
ואילו ברב חן גבעתיים, בדרך כלל אחד משני בתי הקולנוע היחידים שאני הולך אליהם, חווינו הקרנה מעצבנת:
המזגן טירטר דרך הוונטה שלו.
המקרין לא טרם להחליף גייטים בין הטריילרים, דבר שגרם להם להיות מוקרנים ביחס לא נכון ולא בפוקוס.
וזו רק הייתה ההקדמה לכך שהסרט עצמו הוקרן לא בפוקוס.
רק טיפוס על הכסא בשורה האחרונה ונקישה על חלון ההקרנה גרמה למקרין החביב להיכנס לפוקוס.
אבל זה עוד כלום לעומת השוס הגדול שהכינו לנו הסדרנים: 20 דקות לפני סוף הסרט נכנסו שני סדרנים בני 14 לאולם, התחילו להאיר על כל מיני דברים באולם עם פנסים, ודיברו בינהם בקול רם, עד שהקהל איים לפגוע בהם פיזית.
לאחר ההקרנה הם טענו באוזניי שהם לא שמו לב שהסרט עדיין מוקרן. אהה.
ארץ קשוחה הוא סרט נפלא ומרהיב אבל הסוף שלו הוא נרקיסיסטי ופלצני. להגיד משהו על העולם זה בסדר גמור ואפילו רצוי, בתנאי שאתה לא מקריב את הסרט על מזבח הרעיון.
די מדהים האמת. מילה במילה, הנבואות שלך אוהבות להתגשם.
טעות מביכה של שקד. אך דומני שהוא, ושאר הצופים שהתאכזבו מהסרט והלכו אליו בעקבות ההמלצות שלך קראו רק את הביקורת הרשמית שלך שפרסמת בפנאי פלוס ופספסו את כל ההקדמה וההתרגשות הראשונית שלך מהסרט שהיה כיף לא נורמלי לקרוא, ונתנה רקע מאד חשוב לקראת מה אנחנו הולכים. חבל
אה ונ.ב. מעניין: בלהט הרגע אתם שוכחים שיאיר קיבל פה דחיפת פרסום מרשימה לבלוג, ולא סתם, אלא פצצה שמזמינה את כל מי שמעוניין להעלות את הרף שלו מסרטי ואן-דאם למשהו קצת יותר איכותי ("למי שאינו קליינט קבוע של רוה" – הווה אומר, בואו תצטרפו).
שיעורי קולנוע ושנינות חינם באינטרנט. נותנים לך – תיקח
מאז שרענן שקד כתב ש'חברים' זו יצירת מופת שעומדת במבחן הזמן, מה כבר אפשר לצפות ממנו? (גילוי נאות: אני והוא לא חברים-משכבר-הימים מאז שכינה אותי טיפש בטוקבק אצל וולווט (היו ימים)).
אבל יאיר – עם כל הבקורת על המפיצים ועל ניסוח התלונה, הבעיה האמיתי בסוף של 'ארץ קשוחה', בעיני, היא שהוא לא נדבק לסרט עצמו. בלי קשר לכותרת שלו ולכמות המסכים בהם הוא מופץ.
מצפייה ראשונה אני נאלץ להסכים עם עדן: סוף פלצני. סוף לכותבי הטורים ומפענחי המסרים (גם ככה אנחנו נמצאים שם בחידון טריוויה מטורף) וממש לא לקהל שמתחו אותו בצורה נפלאה כל כך שתי מערכות וקצת. המשחק הזה עם הקהל לא עולה יפה בעיני. הסתמיות של הסוף הופכת את הסרט עצמו למעט סתמי.
כל זאת לא גורע מהעובדה שזה סקט עם רגעים מדהימים, סצנות בלתי נשכחות ובימוי שנוגע במושלם. ובכל זאת – בשבילי גם התספורת של אנטון לא מחפה על התסריט.
יניב – לא, לא התלוננו בפני ההנהלה. אבל אם הם מקרינים את העותק הזה כבר שבוע פלוס (ואני ממש מצטערת שפיספסתי את האזהרה של המגיב שהזכרת), סביר להניח שהם כבר יודעים שהוא שרוט, ובכל זאת הם ממשיכים להקרין אותו.
שתי הנחות שלך קשה לי להבין:
1. למה אנשים מתייחסים דווקא לסוף של הסרט כ"קשה"? בלי לספיילר יותר מדי (ובכל זאת, מי שלא ראה, עדיף שלא יקרא) – הסרט אולי משנה נקודת מבט וקצב באופן מאוד פתאומי, אך מבחינה עלילתית הוא נשאר ברור למדי (מלבד כמה שאלות לא פתורות) – שום דבר שמתקרב ל"מה לעזאזל קורה פה" שמוציאים סרטים של דיוויד לינץ'. אם כבר, נראה לי שלקהל הרחב יהיה קשה יותר עם האלימות הבוטה והלא סטרילית ועם מיעוט הדיאלוגים של הסרט.
2. האם התרגום של שם הסרט אכן מזיק? הרי קהל היעד יצפה בסרט בכל מקרה, ועל הדרך המפיץ תפס כמה "פראיירים" שלא יודעים למה הם נכנסים. ונניח הם יגידו לחברים שלהם לא לראות את הסרט, האם החברים שלהם היו הולכים אליו אם היה נקרא "לא ארץ לזקנים"? הקהל יעד היחיד שאולי מתפספס (שאני מניח שהוא קטן מאוד) הוא אנשים שקראו את הספר אך לא שמעו על הסרט ויעשו את הקישור בזכות השם. אני מסכים ששם הסרט הוא זלזול מבחינה אומנותית (בעיקר שהשם המקורי בהחלט ניתן לתרגום, הוא מדגיש את המסר העיקרי של היצירה ובעיקר כיוון שהספר כבר תורגם בשם הנ"ל) – אבל מבחינה כלכלית נטו, אני לא בטוח שמדובר בטעות.
אבישג – אם כל מי שראה את הסרט לא התלונן, כמוך, אז בעלי האולם…
א. לא יודעים שהעותק שלהם דפוק, או…
ב. יודעים שהעותק דפוק, אבל הקליינטים שלהם לא מתלוננים, אז אין להם סיבה לשנות שום דבר.
אין לי ספק שבעלי האולם יודעים (בעלי=גלובוס). זו לא הפעם הראשונה שאני שומע דיווחים דומים על גלובוס מלחה בירושליים. עד כמה שזכור לי תלונות כמעט זהות, על שריטות וכתמים בעותק, היו בקולנוע הזה גם לגבי כמה מסרטי הארי פוטר, קינג קונג, ועוד. מה שמעלה בי את התחושה שהבעיה היא לא בעותקים המסופקים לבית הקולנוע הזה (שמקבל גם תלונות על דברים נוספים, אגב) אלא במערכת ההקרנה שלו שבאיזושהי דרך "פלאית" פוגמת את העותקים שמגיעים לשם. הרי לא יכול להיות שהקומפלקס הזה מקבל באופן קבוע רק עותקים דפוקים. ואם זו הבעיה, תחושה נוספת אומרת לי ששום דבר לא ישנה את זה כי גלובוס ידועים ברמת השירות הירודה שלהם ברוב בתי הקולנוע שהם מחזיקים.
רענן שקד הופך בהדרגה ליורשו של טומי לפיד בעיתונות הישראלית. בורגני שבע ומרוצה מעצמו שיודע לצקצק בלשון ולא מוכן שיאתגרו לו את קצה הזרת.
טוב, בהתחלה לא רציתי להגיב, בעיקר כי כבר הגבתי. לפני שבוע (ניק-לינק, תגובה 8) בפוסט אחר על "לא ארץ". זה אומנם הרבה אחרי הנבואות של יאיר, אבל אני עצבני כבר שבוע ולא יודע למה. כל-כך פחדתי שמישהו יצעק שהמלך הוא עירום על הסרט הזה, ומהסיבות הלא-נכונות. ואז באופן "בלתי ייאמן", רענן שקד שוב שימש כגרון לציבור הרחב והאילם. מדהים. איזה מזל שאני נמנה על קוראיי הבלוג הזה, ולכן דעתי על הסרט תהיה חיובית. ואיזה מזל ששקד לא גולש כאן, ולא אצטרך לחשוש מתגובתו.
עד כאם ציניות, ועכשיו ברצינות – זו כבר חוצפה בעיניי. את שקד אני כבר לא קורא, ולא בגלל שהוא אינו קריא. אני פשוט לא מסוגל להתחבר לתוכן שלו. אבל עכשיו… הוא למעשה הפך ליאיר לפיד. מעניין למה זה הופך את יאיר לפיד.
נפלתי קורבן לסמיילי האוטומטי! זה אמור להיות תגובה מספר 8, בפוסט ההוא… לא משקפי שמש ומחסור בסוגריים.
אופטופיק, בניק לינק הסרטים הנבחרים לדוק אביב.
איזה כיף. פעם רענן שקד כתב עלי ביקורת לא טובה. פתאום אני מרגיש גאון. אני והאחים כהן באותה משבצת. תמיד ידעתי שהוא אדיוט.
אז הנה אני נותן לכם את סימן ההכר המובהק ביותר לבגדי מלך חדשים. משפט המפתח שצריך לשים לב אליו לעולם ייכתב כך: "אבל זה שהקהל איתו צפה שקד בסרט לא הבין אותו לא אומר שהסרט לא טוב." ז"א מי שחושב שהסרט לא טוב אז ברור שהוא לא הבין אותו – החייט מאחז העיניים בתפירת הלא בגד שהוא מנסה למכור לנו לעולם יהיה משוכנע שהוא החכם היחיד וכל השאר הם סתם מטומטמים. כמובן שהוא לא יודה שזה כך כי הוא יש לו נימוקים. אז הנה לטותכם כמה (קמצוץ) מהנימוקים שאני דולה מביקורתו המאוד מאוד מנומקת. הוא ינמק לכם שהעלילה היא בעלת טונים תנ"כיים מובהקים כשהשיגור הזה שמתרוצץ בה הוא מעין שטן כמו מלאך המוות . נימוק מאוד משכנע בהתחשב בכך שבתנ" אין שטן ואין מלאך המוות ובכל מקרה כשהוא כורך תשניים ליחידה אחת הוא שוכח קצת שהשטן הוא האופוזימיה לאלוהים בעוד שמלאך המוות הוא שליח האלוהים, לא בדיוק שניים שמגיעים מאותו המקום. הוא ינמק לכם שהאלמנט התנ"כי מתעצם בדמותה של אמה שאומרת "ניבאתי שכל זה יקרה" בדיוק שכמו מה שקורה זה כמו האפוקליפסה. זה גם מין נימוק קצת משונה שהרי האפוקליפסה איננה נבואה קונקרטית (אין בתנ"ך נבואאות קונקורטיות) אלא חזון אחרית הימים לא בדיוק עניין שהסרט עוסק בו ובכל מקרה נבואה קונקרטית והתרחשות על מהלך ידוע אינם סממן תנ"כי אלא דווקא מאפיין של טרגדיה יוונית ששם יש כמובן את האורקל שיודעת ומנבאת שכך יקרה. אבל כל זה לא חשוב והעיקר שיש נימוקים. העובדה שהנימוקים האלה הם שווי ערך לקביעה שבלי קשר למה ששמעת על הסרט ובלי קשר ליוצריו וליחסי הציבור שמלווים את הסרט, זה נורא ברור ש"ארץ" קשוחה" זה שם של מערבון ואילו "לא ארץ לזקנים" לא יכול להיות שם של מערבון. הללויה!
אכן, קולנוע גיל בקניון מלחה ירושלים הוא פשוט זוועתי.
ומילא היה רק זוועת, אבל הוא גם מזלזל בצופים שלו. באמצע ההקרנה המדוברת של האחים כהן בעותק המפואר עליו כולם מדברים {כן, כן, הוא נראה כאילו הרגע עבר עליו טרקטור}, הגדילו המקרינים לעשות: לא רק שהעותק היה איום ונורא הם גם עצרו את הסרט לעשר דק! מעניין למה.
ועל זה וודי אלן אמר פעם "האוכל כאן כל כך נורא, והוא גם מגיע במנות קטנות כל כך" {תחילת הרומן שלי עם אנני, למי ששכח}
בקיצור, יאללה גלובוס, יכולתי להוריד את הסרט לפני חצי שנה, וחיכיתי כמו אדיוט לראות אותו על מסך גדול {רוג'ר דיקנס, ינעל אחותו מצלם נפלא. פשוט. ונפלא. למי שחובב אז לראות את ההתנקשות בג'סי ג'יימס שמצולם יפהפה ובטוח לוקח אוסקר על צילום}
בכל מקרה, חיכית חיכיתי, ציפיתי ציפיתי ומי לא בא?
העותק הסביר של לא לארץ הזקנים.
ועל זה נאמר פרייארים לא מתים הם רק הולכים לקולנוע גיל.
רענן שקד סובל מתסמונת יאיר לפיד לכותבי טורים. להיות ישראלי זה לחשוב ש"ארץ קשוחה" פלצני.
ויובל סובל מתסמונת פאבלובית שאופיינית לעדר שמגיב כאן ולהעדר מחשבה ושלפיה כל י שחולק על הגורו שלו צריך לחפש בו מום.
יאיר, אנא אותת אם קיבלת את המייל מאתמול. תודה.
כל הכבוד רוה, הפוסט הכי טוב שלך.
הוא פותח את הדיון העתיק בין הקולנוע כבידור להמונים (נכון) וקולנוע כאמנות (נכון).
זה הפצע המדמם של הקולנוע, והעובדה שאיזכרת את דיוויד לינץ' בהקשר של "ארץ קשוחה" היא גם חשובה כי היא מוכיחה את חשיבותו של לינץ' בשיח על מצב הקולנוע בעת בשנות האלפיים.
מכיוון שאותו לינץ' אחראי לסרט הנפלא שההמון וגם אנשי "קולנוע האיכות" באמת תיעבו – "אינלנד אמפייר".
ואם כבר קיטורי בתי קולנוע, ראיתי את הסרט בלב דיזינגוף לפני שבוע בעיצומה של הסופה ההיא מה שהוסיף לסאונדטראק רעשים נוראיים של ניילונים מעופפים מהגג של הסנטר .
אני שונא להתלונן כי בד"כ כשאתה מתלונן ישר חושבים שאתה רוצה להוציא איזה זובי בחינם אבל חרגתי ממנהגי ובסוף הסרט הלכתי למנהל בחור בשם אריק שכמעט יכל להבטיח לי ששניה אחרי שאני מפסיק לחסום לו את הפתח של החימום הוא ידחוף את התלונה שלי לתוך הזה שלו.
כנראה שרק עם 200 טון דינמיט בתפזורת רחבה ככל האפשר אפשר יהיה להנות מחוויות קולנוע אמיתית בלב דיזינגוף סנטר (למרות שהפופקורן שלהם שיגעון וגם הסדרניות משו משו)
אני גם ראיתי את הסרט בלב דיזנגוף (אולם 1) והיתה הקרנה משובחת. המסך הענק שהציבו שם מאד התאים לפריים הסינמסקופי, הסאונד היה מכויל בדיוק כמו שצריך ואפילו הפסקה לא היתה. גם הקהל היה בסדר, ואף גיחך וצחק במקומות הנכונים. כנראה שלב והקהל שלו זה המקום לראות סרט מסוג זה. יצור תל אביבי מפונק שכמוני שמסרב לצאת מהבועה.
Hello, this is often a great blog. I'm continuously looking out for sites similar to this. Keep up the nice effort!