06 אפריל 2012 | 11:46 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

סוגרים טאבים: מקבץ סרטונים מאת טרזים, היצ'קוק וג'ים הנסון

אני מנקה את מגירות החמץ של הבלוג ומעלה כאן כמה סרטונים מוצלחים שהצטברו לי פתוחים על הטאבים בדפדפן בימים האחרונים. צפו ותיהנו.

 

1.

רק עכשיו – בבלו ריי דו מימדי – ראיתי סוף סוף את “בני אלמוות” של טרזים. איזה סרט מרהיב לצפייה. לא מעניין, אבל מרהיב. והאמת, זה בול מה שאני רוצה ומצפה לו מטרזים, במאי שחושב על שוט ורק אומר לעצמו “זהב! המון זהב!”. נפלא. ובאופן מפתיע, קיבלנו סרט שני מטרזים תוך חצי שנה עם “מראה מראה”, אחרי שנדמה היה שהוא מאותם יוצרים שמגיעים לקולנוע בהפסקות ארוכות. מ”מראה מראה” התאכזבתי (הבנות שלי, ייאמר, נהנו מאוד). בעיקר כי לא היו בו רגעים מרהיבי עין מהסוג שאני מצפה להם מטרזים (הסרט מסוגנן מאוד ומעוצב וכל זה, אבל לא שום דבר עוצר נשימה).

 

אבל יש בסרט הברקה אחת נהדרת: סצינת הסיום פתאום הופכת למיוזיקל בוליוודי, אולי כדי להזכיר לנו שטרזים הודי. ופתאום קלטתי שזה היה הפספוס של הסרט: אם כולו היה מצולם, מעוצב, מושר, ומורקד כמו מיוזיקחל בוליוודי הייתי חושב שזו הברקה, קודם כל ויזואלית. לדעתי זה הרגע – גם אסתטית – הכי טוב בסרט. והנה הוא עלה האינטרנטה. צפו וזמזמו:

 


 

 

2.

הנה עוד מישהו שמשתעשע עם האפטר-אפקטס. האמן ג’ף דסום לקח את כל השוטים מ”חלון ארוחי” של היצ’קוק בהם רואים מה רואה ג’יימס סטיוארט מהחלון האחורי שלו ומיקם אותם גיאוגרפית וכרונולוגית על שוט רצוף אחד שמציג לנו את כל מה שקורה בסרט מבעד לחלון: איפשהו שם, בין ששל הפעילויות היומיומיות, מתרחש רצח, ומתנהלת חקירה פרטית ללכוד את הרוצח (חפשו את גרייס קלי חומקת לדירתו של החשוד). דסום יצר מזה מיצב וידיאו פנורמי המוקרן על גבי שלושה מסכים ונמשך כעשרים דקות ורץ בלופ. הוא העלה לווימיאו גרסה מקוצרת של הפרויקט המרשים הזה:

 


 

 

3.

חברת הטלפוניה AT&T מצאה בארכיוניה סרטון שיצר ג’ים הנסון – האיש שהמציא את “רחוב סומסום” את “החבובות” – ב-1963, כשהיה בן 27. זה שש שנים לפני “רחוב סומסום”, וזו השנה שבה הקים הנסון עם פרנק אוז את חברת “חבובות בע”מ”, שאיתה הוא יצר סרטונים קצרים (כמו הלה), ויצר דמויות וסקצ’ים לתוכניות אירוח שונות. הנה, אם כן, אחד מסרטיו הניסיוניים הראשונים, “רובוט”:

 


 

 

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “סוגרים טאבים: מקבץ סרטונים מאת טרזים, היצ'קוק וג'ים הנסון”

  1. איריס 7 אפריל 2012 ב - 14:46 קישור ישיר

    “בני אלמוות” היה מזעזע בעיני מכל מיני בחינות. נכון, הוא סרט מרהיב ויזואלית אבל היו בו כל כך הרבה דברים אחרים בעייתיים- קודם כל עינין המיתולוגיה. תמיד מטריד אותי בסרטים מעין אלה – למה בוחרים בדמויות המיתולוגיות, אם לא מתכוונים להשתמש בסיפור עצמו? הסיפור של תזאוס המקורי כל כך מעניין ומרגש גם ככה, למה לקחת חופש אומנותי של 100%?! הרי מי שמכיר את הסיפור יתעצבן שאין קשר לעלילה ומי שלא מכיר את הסיפור- לא יהיה לו איכפת אם לדמות יקראו רוג’ר ולא תזאוס:) ולי בתור צופה נלהבת של סרטים עתירי אפקטים- מה משמעות כל האלימות הויזואלית הזו?! קולנוע זה אסקפיזם, בעיקר סרטים שעוסקים במיתולוגיה (או שאמורים לעסוק במיתולוגיה בכל אופן
    ) ואילו הסרט היה מאוד מדכא במסרים שלו. ואני לא מתכוונת שלכל סרט צריך להיות איזה מסר פילוסופי עמוק, אבל אי אפשר להגיד שנהניתי לצפות בסרט. ואני כן חושבת שסרטים הוליוודים עתירי אפקטים אמורים להיות סרטים שמהם אתה יוצא בתחושת הנאה. אחרת מה זה שווה?!


השאירו תגובה