ספילברג פורש מאולימפיאדת בייג'ין, בגלל דארפור
במרץ 2007 פרסמה מיה פארו טקסט ב"וול סטריט ג'ורנל" בו היא מגנה, בין השאר, את השתתפותו של סטיבן ספילברג כיועץ אמנותי לטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין (את הטקס מביים ז'אנג יימו). ממשלת סין, הזכירה פארו, נושאת אחריות להמשך רצח העם המתנהל בחבל דארפור. "האם סטיבן ספילברג רוצה להיות זכור כלני ריפנשטאל של אולימפיאדת בייג'ין"?, היא כתבה אז. זה לקח לו יותר מעשרה חודשים אבל כנראה שהמכתב הזה חילחל לנשמתו של ספילברג, שאתמול הודיע שהוא פורש ממעורבותו באולימפיאדה. "המצפון שלי לא מאפשר לי להמשיך את מעורבותי באולימפיאדה", מסר ספילברג בהודעה, "את הזמן והאנרגיה שלי עליי להשקיע כעת לא בטקסי האולימפיאדה, אלא בניסיון לשים קץ לפשעים נגד האנושות הנמשכים בדארפור. ממשלת סודן נושאת ברוב האחריות לפשעים המתמשכים האלה, אבל הקהילה הבינלאומית, ובייחוד סין, צריכה לעשות יותר כדי לעצור את הסבל שם. קשריה הכלכליים, הצבאיים והדיפלומטיים של סין עם סודן מעניקים לה את ההזדמנות, כמו גם האחריות, לדרוש שינוי".
סין היא הלקוחה העיקרית של הנפט הסודני.
בדיוק נכנסתי לפה כדי ללנקק לידיעה הזו…
גו ספילברג.
(:
ויש כבר action figure של Wall-E
(הילדים שלי כבר מוקסמים לגמרי מהטריילר. במיוחד חובב האי.טי).
אני מתקשה להבין מדוע אנשים מחרימים את הסינים על סמך זוועות שיש להם אחריות עקיפה, לכל היותר, אליהם (רצח העם בדארפור), ולא על סמך הזוועות שיש להם אחריות ישירה אליהם (טיבט וכו).
לא צריך להרחיק עד טיבט כדי לחפש סיבה. הטרור שממשלת סין מפעילה כלפי אזרחיה שלה הוא סיבה מספקת לרצון להמנע מקשרים עם מה שהולך שם.
אם כי במאמר מוסגר אני אעיר שלמרות שאני מבין את חוסר הרצון של ספילברג לשתף פעולה עם מערכת הפרופגנדה הסינית, הקריאות לחרם כולל על האולימפיאדה נראות לי כמו ניסיון למירוק-מצפון שלא יביא תועלת בגרוש. מי שרוצה לזרז את בוא הדמוקרטיה בסין צריך להפסיק לעשות איתה עסקים, לא להפסיק להתחרות איתה באולימפיאדה.
רז: בוודאי שאתה צודק.
אבל ספילברג ומגה-מפורסמים אחרים כמוהו לא יכולים להפסיק לעשות עסקים עם ממשלת סין, פשוט כי אין להם כאלה.
לעומת זאת, כשמישהו כמו ספילברג, או אפילו ספורטאים מאוד מפורסמים מחרימים את האולימפיאדה – אנשים יתעניינו למה. הדרך ממודעות עד ללחץ ממשי על הממשלות היא ארוכה, אבל ככה זה אמור להתחיל.
רז:
אני לא בטוח שלהפסיק לעשות עסקים עם סין הוא מה שיגרום לממשלה שם להרים ידיים ולומר "מעכשיו אנו מיישמים את זכויות האדם וחופש הפרט!"… במיוחד אם תשים לב שהחופש האישי בסין דווקא גדל ביחס ישיר להפתחות של סין למערב ולהיקף העסקים עם המערב ב-20 השנים האחרונות. בנוסף, מנקודת מבט כלכלית גלובאלית, קשה לדמיין מצב שבו חרם משמעותי על סין לא יפיל את כלכלת העולם כולו לרמה שממנה שנת 1929 תראה כמו אידיאל קסום ונחשק של עושר ושלמות.
לא שיש לי פתרון אלטרנטיבי, בוודאי לא בשליפה מהמותן, אבל חרם הוא לא פעולה שבהכרח מובילה לתוצאה שהמחרימים רוצים בה.
האם בקרוב נקבל "אינדיאנה ג'ונס והנפט מדארפור"?