הראשון של מילק, הראשון של קובריק
ביום שישי שודרה ב"יומן" בערוץ 1 כתבה של בני עורי על הסרט "נהלל", סרט תיעודי שביים אמיל קנבל, המוכר לדורות של תלמידי קולנוע כמילק, ב-1961. דוד פרלוב, שהיה אז חברו הקרוב של מילק, היה היועץ האמנותי. זו הפעם הראשונה שאני רואה קטעים מהסרט הזה והם נפלאים בעיניי. אלא שתושבי נהלל, שהזמינו את הסרט כדי לחגוג יום הולדת 40 להקמת המושב, לא היו מרוצים. נחום ברנע, בנו של איש ההסתדרות שהיה אחראי על הפקת הסרט, נזכר בהקרנת הבכורה הטראומטית. כשפרלוב מדבר בתחילת "יומן" (סרטו בן שש השעות, לא מגזין החדשות של ערוץ 1) על המיאוס שלו מסרטי סוכנות והסתדרות, אני מניח שהוא מתייחס לסאטים כאלה ולאירועים כמו הבכורה ההיא, שמן הסתם היו שכיחים למדי. הנה הכתבה, שמצאתי אתמול ביו-טיוב, בזכות דבורית שרגל שהפנתה את תשומת ליבי:
==================
ובצירוף מקרים (בזכות הפנייה בטוויטר של הבלוגר כריס טייפלי) נתקלתי אתמול גם במעין סרט סוכנות שביים אחד סטנלי קובריק ב-1951, עשר שנים לפני "נהלל". זהו סרט תיעודי קצר בשם "האב המעופף":
מילק הקרין לנו את "נהלל" בעותק 16 מ"מ בשיעור בימוי קולנוע שנה ב' סימסטר א'. יחסית למורה הקשוח שהוא היה (ואחד המרצים המדהימים) הוא ישב נבוך ונרגש – אני זוכר שחיבקנו אותו באהבה. בכלל הוא היה מרצה נערץ אצלנו – עבודותנו השתנו פלאים בעקבות המפגש עימו. מישהו שם לב שהוא דומה לקלינט איסטווד ?
ניר, מילק מרצה נערץ בכל מקום. גם "אצלנו".
ואכן, גם כוכב קולנוע מבוזבז.
מילק היה גם המרצה האהוב עלי בחוג לקולנוע, והניתוחים שלו מלווים אותי עד היום.
שלום לכם,
הכתבה על "בנהלל" (וחשוב להדגיש ששם הסרט הוא "בנהלל", ויש מאחורי ה אות "בית" של "בנהלל" פילוסופיה שלמה, וזו גם הסיבה לשם סרטו של דוד פרלוב "בירושלים" ולא רק "ירושלים" ועוד כמה סרטים שמתחילים באות בית), הייתה הכתבה הרביעית על סרטי שירות הסרטים הישראלי שנעשו בשנות שחמישים, השישים ותחילת שנות השבעים.
אתם מוזמנים בכל שבוע לצפות ב"יומן" של ערוץ 1, ובדרך כלל הכתבה האחרונה לפני הסוף, היא כתבה שלי על סרט אחד.
מחר אגב, תשודר הכתבה על הסרט: "בעקבות העבר", משנת 1961, שצילמו וביימו: אדי הירשביין ורולף קנלר ז"ל, מדור המייסדים של הצילום במדינת ישראל.
המילים קצת השתבשו בתגובה הראשונה שלי, והכוונה שהכתבות שלי הן אחת לפני האחרונה, בדרך כלל. צפיה מהנה.