״מכונת הכסף״. הסרט שדונלד טראמפ עשוי לדחוף לזכייה באוסקר
אז מי הולך לזכות באוסקר? אפרסם את תחזית האוסקרים המלאה שלי מחר, אבל אני יכול לתת ספוילר קטן: אני הולך להמר על ״האיש שנולד מחדש״ כזוכה בפרס הסרט. לפני חודש לא חשבתי ככה. לפני חודש, אחרי הזכייה בפרס גילדת המפיקים, הייתי משוכנע ש״מכונת הכסף״ הולך לזכות, וסיכוייו עדיין גדולים – פרס גילדת המפיקים הוא חזאי אוסקרים מצוין. בעקבות הזכייה של ״מכונת הכסף״ בפרס גילדת המפיקים והפיכתו לסרט שנראה אז כמועמד המוביל לזכייה באוסקר כתבתי טקסט לכתב העת ״ליברל״ שמנסה להסביר מה הקשר בין האקטואליה ובין המירוץ לאוסקרים. כיום, אני מריע בתוכי לזכייתו של ״האיש שנולד מחדש״, כי זה הסרט האהוב עליי מבין המועמדים. אבל אם ״מכונת הכסף״ יזכה, זה יהיה סיפור תקשורתי מעניין יותר, כי זה סרט המייצג את שנת הבחירות, ושהוא מסמל את המאבק התקשורתי בין דונלד טראמפ ובין ברני סאנדרס.
אם דה וויקאנד יזכה באוסקר על השיר, הוא יהיה הזוכה השחור היחיד בטקס
בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על חמשת השירים המועמדים לאוסקר, והקדשתי למעלה מ-2/3 מהתוכנית לכבוד קרטר בורוול, המלחין הקבוע של האחים כהן, שמועמד השנה לראשונה לאוסקר (דווקא על ״קרול״ של טוד היינז) והלחין את ״יחי הקיסר״ שיצא בשבוע שעבר ואת ״אנומליסה״ שייצא השבוע. תוכנית גדושה במוזיקה משובחת. הורידו או האזינו כאן
מי שמאמין, מאוד מפחד. סרטים על מוות, טראומות וסיוטים (מתוך ״הבת של הקברן״).
מחזור כ״א של בית הספר לקולנוע הירושלמי ״מעלה״ מסיים את לימודיו וביום ראשון הקרוב (28.2) יוקרנו בסינמטק תל אביב ששת סרטי הגמר של ארבע במאיות ושני במאים צעירים בתחילת דרכם. חמישה עלילתיים ותיעודי אחד. רוצים לראות אותם על מסך גדול ולפגוש את היוצרים בשיחה איתי? בואו לסינמטק תל אביב ביום ראשון ב-17:45.
אבל, אפשר לראות אותם גם כאן, למשך השבוע הקרוב. התחלנו עם זה לפני שלוש שנים והמסורת נמשכת: סרטי הגמר של מעלה, כאן ב״סינמסקופ״. עבורי זו הזדמנות להכיר צדדים לא צפויים באישיות של התלמידים שלי, אותם אני מלמד קורסים עיוניים ואין לי מושג, בשנתיים שבהן אני פוגש אותם, איך כותבים ומביימים, את זה מכירים המורים המקצועיים והחונכים. ופתאום אני מגלה שישבה מולי קבוצה נורא קודרת, שהנפיקה מקבץ אפל ואלים למדי של סרטים העוסקים בטראומות ובסיוטים. הנה סרטי הגמר, שימו לב לליהוקים המפתיעים ואצל לא מעט מהם, עבודה מעניינת עם סאונד ומוזיקה:
שמונת האהובים. הסרטים המועמדים לפרס הסרט באוסקר השנה
עוד שבוע בדיוק לאוסקר. בשעה הזאת בעוד שבוע יוכרז הסרט הזוכה באוסקר ותגיע לסיומה אחת מעונות האוסקר היותר משונות שאני זוכר. היא התחילה בכך ש״ספוטלייט״ היה המועמד הבולט, שכולם חשבו שהוא יזכה, המשיך בכך שפתאום ״מכונת הכסף״ עקף אותו וזכה בפרסים המשמעותיים, ולבסוף, ממש ברגע האחרון, פתאום התברר שדווקא ״האיש שנולד מחדש״, שבתחילה נראה שרבים התאכזבו ממנו, הוא המועמד המוביל לזכייה. נדמה כעת ש״האיש שנולד מחדש״, שגם הפך לסרט המצליח ביותר מבין המועמדים (בקרוב הוא יעקוף את ״גשר המרגלים״ ויהיה המצליח מבין המועמדים גם בישראל), הוא הסרט שככל הנראה יזכה בשבוע הבא באוסקר, אבל זה עדיין לא לחלוטין ודאי. ההצבעה עדיין בעיצומה, ול״מכונת הכסף״ – סרט אקטואלי יותר – עדיין יש סיכוי להפתיע (את שני הסרטים, אגב, מימן ארנון מילצ׳ן). ובעוד המאבק הזה קורה בזירת האוסקר, בזירת פרסי המבקרים דווקא ״מקס הזועם, כביש הזעם״ ו״קרול״ קיבלו הכי הרבה תשומת לב. כלומר, זו עונה עם חמישה סרטים בולטים (ורק ארבעה מהם מועמדים לפרס הסרט הטוב. אהבת המבקרים ל״קרול״ לא היתרגמה למועמדות לפרס הסרט).
מתוך שוט הפתיחה של ״הבוז״ של ז׳אן-לוק גודאר. ראול קוטאר מצלם את המצלמה (בסינמסקופ)
מחוות יום ההולדת של סינמטק ירושלים ל״סינמסקופ״ ממשיכה הערב ומחר. הערב, אחד הסרטים האהובים עליי בכל העולם כולו בכל הזמנים, וסרט שמרגש אותי עד דמעות ממש מהפריים הראשון: ״קונטקט״ של רוברט זמקיס, סרט מדע בדיוני תיאולוגי, המבוסס על ספרו של האתאיסט הכי דתי אי פעם, קרל סייגן, ובעיני אחד הסרטים הכי יפים שאי פעם נעשו על אמונה, על כל סוגיה, ועל החיפוש הנצחי אחר דמות אב (אב ביולוגי, אב בשמים, אב בכנסיה, אב מקצועי), והטלת ספק בכל. הערב (ראשון) ב-20:30 בסינמטק ירושלים.
ומחר (שני) ב-18:45 גם בסינמטק ירושלים, ״הבוז״ של גודאר. קודם כל, אחד הסרטים עם צילום הסינמסקופ הכי יפה אי פעם (ראול קוטאר צילם). כשנבות ברנע, מנהל התוכניה של סינמטק ירושלים, שאל אותי אילו סרטים הייתי רוצה לשבץ במחוות יום ההולדת לבלוג, אמרתי שאני רוצה שיהיו ספילברג, זמקיס, טרקובסקי וגודאר. אלה אבות המזון הקולנועיים שלי, ואני אוהב את ארבעתם במידה שווה, והם חיוניים לי באופן שקול. ואז הוא סיפר שמגיע ארצה עותק דיגיטלי חדש ל״הבוז״, סרטו של גודאר מ-1963, סרט נהדר בפני עצמו, ואחד הסרטים הכי יפים (וארסיים) שנעשו על הקולנוע עצמו (ע״ע ״יחי הקיסר״ של האחים כהן) ומיד הסכמתי בהתלהבות להוסיף אותו לרשימה.
תל אביבים, בלי שום קשר אליי, הסרט יוקרן למחרת, יום שלישי, ב-20:30 בסינמטק תל אביב.
״הבוז״ הוא סאטירה פנים קולנועית, צינית, מצחיקה ומלאת בוז להוליווד, על מפיק אמריקאי (ג׳ק פאלאנס) שמבקש מהבמאי הנערץ פריץ לאנג (המגלם את עצמו), לביים עיבוד ל״אודיסיאה״ של הומרוס. הוא שוכר תסריטאי (מישל פיקולי) לעבד את היצירה של הומרוס באופן קצת יותר מסחרי, בעיקר על ידי הוספת סצינות סקס. וכשם שהתסריטאי והבמאי צריכים להיאבק בין הרצון לאמנות ובין הדרישות (האבסורדיות) למסחריות, כך אשתו של התסריטאי נעה בין בעלה ובין המפיק, ובהערכה (או הבוז) שלה כלפי שניהם. אפשר לראות בסרט בבואה למערכת היחסים שבין גודאר לבין המפיק קרלו פונטי, שפנה אליו כדי שיביים עבורו סרט. סצינת העירום של בריז׳יט בארדו בתחילת הסרט הוכנסה בעקבות לחץ המפיקים והמפיצים, שניסו למצוא דרך להפוך את הסרט ליותר מסחרי וחשבו שבארדו במיטה בעירום תהיה הפתרון לכך. אז גודאר יצר את סצינת העירום הכי מודעת לעצמה והכי פחות אירוטית (ואולי בעצם דווקא כן).
בסמוך לפרסום התוכנייה, הוזמן הבמאי הישראלי נדב לפיד לבחור את 50 הסרטים האהובים עליו באתר הסינאיסטי הצרפתי ״לה סינטק״. ו״הבוז״ עמד שם בראש.
אז ביקשתי מלפיד אם יוכל להסביר למה הוא כל כך אוהב את ״הבוז״. והנה הטקסט שהוא כתב. קראו ובואו לראות מחר או מחרתיים:
שני סרטים ישראליים הוקרנו השבוע במסגרת הפנורמה, המסגרת השנייה בחשיבותה של פסטיבל ברלין, ושניהם זכו היום בפרסי הקהל בה: ״ג׳נקשן 48״, סרטו של אודי אלוני, זכה בפרס חביב הקהל לסרט עלילתי. ״מי יאהב אותי עכשיו״ של תומר וברק הימן, זכה בפרס חביב הקהל לסרט עלילתי. המעניין הוא ששני הסרטים מנסים להילחם בדעות קדומות וגזענות באמצעות מוזיקה.
את הטריילר לסרטם של האחים הימן הצגנו כאן. הנה, כעת, שלוש סצינות מתוך ״ג׳נקשן 48״ של אודי אלוני, מעין ״8 מייל״ לודי, המספר את סיפורו של הראפר הישראלי-פלסטינאי תאמר נאפר, שגם היה שותף לכתיבת התסריט ומשחק בתפקיד הראשי.
סרט אחד חדש נכנס לטבלה, אבל איזה סרט: ״יחי, הקיסר!״, סרטם החדש של האחים כהן. והוא עושה היטוריה קטנה בטבלה: כל 15 המבקרים שלנו צפו בו כבר בשבוע הראשון שלו, והוא זוכה לציונים טובים עד טובים מאוד, אבל לא מצליח לעקוף את דבוקת סרטי האוסקר ששולטת בראש הטבלה. ועוד אנקדוטה: בפסטיבל קאן האחרון האחים כהן עמדו בראש חבר השופטים והם העניקו לסרט ״דיפאן״ את פרס דקל הזהב. השבוע הם נכנסים לבתי הקולנוע ואילו הסרט הזה עוזב אותם. וחוץ מזה: מעמדו של ״הבן שאול״ במקום הראשון רק מתחזק, עם עוד ציונים שהתווספו אליו השבוע: יש לו כבר ארבעה ציונים של חמישה כוכבים.
יצאו מהטבלה: ״סופרג׳יסטיות״, ״הנערה הדנית״, ״מה שקורה במיסיסיפי״, ״דיפאן״ ו״קריד״.
הנה הכותרת הקולנועית המקומית המעניינת של השבוע: פסטיבל הקולנוע של ירושלים הכריז על השקתה של תחרות בינלאומית, החל מהפסטיבל הקרוב. ב-31 המהדורות הראשונות של הפסטיבל האטרקציה המרכזית בו, והמשיכה התקשורתית העיקרית שלו, היתה התחרות הישראלית. ועכשיו תהיה גם תחרות בינלאומית, עם פרס ראשון בסך 20,000 דולר (מתנת קרן משפחת וילף מניו ג׳רזי). אלעד סמוזיק, מנהל התוכניה של הפסטיבל, הנמצא כעת בפסטיבל ברלין, עדכן את ״סקרין דיילי״ ששני סרטים ראשונים כבר שוריינו לתחרות הראשונה: ״A War״, הסרט הדני המועמד לאוסקר הזר; ו״דרורים״, סרט איסלנדי שזכה בפסטיבן סן סבסטיאן האחרון.
התחרות הבינלאומית של פסטיבל ירושלים מצטרפת לתחרות הבינלאומית החדשה של פסטיבל חיפה, שהושקה בפסטיבל האחרון (ושהחליפה את התחרות לקולנוע ים תיכוני שהתקיים שם לפני כן).
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
תגובות אחרונות