פוסט אורח: נדב לפיד מסביר למה ״הבוז״ הוא הסרט האהוב עליו (השבוע בסינמטקים)
מתוך שוט הפתיחה של ״הבוז״ של ז׳אן-לוק גודאר. ראול קוטאר מצלם את המצלמה (בסינמסקופ)
מחוות יום ההולדת של סינמטק ירושלים ל״סינמסקופ״ ממשיכה הערב ומחר. הערב, אחד הסרטים האהובים עליי בכל העולם כולו בכל הזמנים, וסרט שמרגש אותי עד דמעות ממש מהפריים הראשון: ״קונטקט״ של רוברט זמקיס, סרט מדע בדיוני תיאולוגי, המבוסס על ספרו של האתאיסט הכי דתי אי פעם, קרל סייגן, ובעיני אחד הסרטים הכי יפים שאי פעם נעשו על אמונה, על כל סוגיה, ועל החיפוש הנצחי אחר דמות אב (אב ביולוגי, אב בשמים, אב בכנסיה, אב מקצועי), והטלת ספק בכל. הערב (ראשון) ב-20:30 בסינמטק ירושלים.
ומחר (שני) ב-18:45 גם בסינמטק ירושלים, ״הבוז״ של גודאר. קודם כל, אחד הסרטים עם צילום הסינמסקופ הכי יפה אי פעם (ראול קוטאר צילם). כשנבות ברנע, מנהל התוכניה של סינמטק ירושלים, שאל אותי אילו סרטים הייתי רוצה לשבץ במחוות יום ההולדת לבלוג, אמרתי שאני רוצה שיהיו ספילברג, זמקיס, טרקובסקי וגודאר. אלה אבות המזון הקולנועיים שלי, ואני אוהב את ארבעתם במידה שווה, והם חיוניים לי באופן שקול. ואז הוא סיפר שמגיע ארצה עותק דיגיטלי חדש ל״הבוז״, סרטו של גודאר מ-1963, סרט נהדר בפני עצמו, ואחד הסרטים הכי יפים (וארסיים) שנעשו על הקולנוע עצמו (ע״ע ״יחי הקיסר״ של האחים כהן) ומיד הסכמתי בהתלהבות להוסיף אותו לרשימה.
תל אביבים, בלי שום קשר אליי, הסרט יוקרן למחרת, יום שלישי, ב-20:30 בסינמטק תל אביב.
״הבוז״ הוא סאטירה פנים קולנועית, צינית, מצחיקה ומלאת בוז להוליווד, על מפיק אמריקאי (ג׳ק פאלאנס) שמבקש מהבמאי הנערץ פריץ לאנג (המגלם את עצמו), לביים עיבוד ל״אודיסיאה״ של הומרוס. הוא שוכר תסריטאי (מישל פיקולי) לעבד את היצירה של הומרוס באופן קצת יותר מסחרי, בעיקר על ידי הוספת סצינות סקס. וכשם שהתסריטאי והבמאי צריכים להיאבק בין הרצון לאמנות ובין הדרישות (האבסורדיות) למסחריות, כך אשתו של התסריטאי נעה בין בעלה ובין המפיק, ובהערכה (או הבוז) שלה כלפי שניהם. אפשר לראות בסרט בבואה למערכת היחסים שבין גודאר לבין המפיק קרלו פונטי, שפנה אליו כדי שיביים עבורו סרט. סצינת העירום של בריז׳יט בארדו בתחילת הסרט הוכנסה בעקבות לחץ המפיקים והמפיצים, שניסו למצוא דרך להפוך את הסרט ליותר מסחרי וחשבו שבארדו במיטה בעירום תהיה הפתרון לכך. אז גודאר יצר את סצינת העירום הכי מודעת לעצמה והכי פחות אירוטית (ואולי בעצם דווקא כן).
בסמוך לפרסום התוכנייה, הוזמן הבמאי הישראלי נדב לפיד לבחור את 50 הסרטים האהובים עליו באתר הסינאיסטי הצרפתי ״לה סינטק״. ו״הבוז״ עמד שם בראש.
אז ביקשתי מלפיד אם יוכל להסביר למה הוא כל כך אוהב את ״הבוז״. והנה הטקסט שהוא כתב. קראו ובואו לראות מחר או מחרתיים:
תגובות אחרונות