אם דה וויקאנד יזכה באוסקר על השיר, הוא יהיה הזוכה השחור היחיד בטקס

בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על חמשת השירים המועמדים לאוסקר, והקדשתי למעלה מ-2/3 מהתוכנית לכבוד קרטר בורוול, המלחין הקבוע של האחים כהן, שמועמד השנה לראשונה לאוסקר (דווקא על ״קרול״ של טוד היינז) והלחין את ״יחי הקיסר״ שיצא בשבוע שעבר ואת ״אנומליסה״ שייצא השבוע. תוכנית גדושה במוזיקה משובחת. הורידו או האזינו כאן

בעונת האוסקר האחרונה, שתגיע ביום ראשון לסיומה, דובר לא מעט על היעדר הגיוון האתני והמגדרי מבין המועמדים, על היות האקדמיה האמריקאית גוף גברי, לבן, שמעדיף לבחור את הסרטים ואת היוצרים הדומים לו. וכך, מבין 20 המועמדים בקטגוריות המשחק, אין אף שחקן או שחקנית שחורים השנה; וכך, מבין המועמדים בקטגוריות שאינן של משחק, יש כמות נמוכה למדי של נשים.

ובכן, זה נכון ברוב הקטגוריות – חוץ מאחת: קטגוריית השיר המקורי. רוצים לראות גיוון (diversity)? הנה הוא. חמישה זמרים ואף אחד מהם אינו גבר לבן וסטרייט (אם מוסיפים את המועמדים לכתיבת השירים, כמות הגברים הלבנים עולה למיעוט של שניים). יש ראפר שחור, זמרת לבנה, זמר לבן הומו מוצהר, זמרת אופרה קוריאנית וטרנס-סקסואל. הגיוון ממשיך גם לכיוון הסרטים מתוכם נבחרו השירים: שני שוברי קופות, שני סרטי תעודה וסרט איטלקי. למעשה, המקבץ הזה כה אקלקטי, וכה לאו-דווקא פופי, שמפיקי הטקס החליטו ששניים מהשירים המועמדים לא יוצגו בשידור החי. התירוץ הרשמי: קוצר זמן. אבל האמת ברורה: זה היה הורג להם את הרייטינג.

אז הנה הם, להאזנתכם הסלקטיבית ולהימורכם, המועמדים לפרס השיר.

ליידי גאגא:

אני מעריך שזה השיר שיזכה. מתוך סרט תיעודי בשם ״Hunting Grounds״, העוסק בתופעת האונס והתקיפות המיניות של סטודנטיות באוניברסיטאות באמריקה. זו בלדה חברתית לא רעה, אבל בעיקר חשובה, שמתלווה אליה גם קליפ נוקב ולוחמני שמציף את הסוגיה. ליידי גאגא זכתה בגלובוס הזהב כשחקנית בסדרת הטלוויזיה ״סיפור אימה אמריקאי״, האם היא תסכה כעת גם באוסקר כזמרת? מי שכתבה את השיר היא דיאן וורן, שזו לה המועמדות השמינית.

דה וויקאנד:

ויש המעריכים שזה יהיה השיר שיזכה. אחד הלהיטים מתוך ״50 גוונים של אפור״. אם דה וויקאנד יזכה, הוא יהיה הזוכה השחור היחיד בכל הטקס.

אנטוני/אנהוני:

אנטוני הגרטי הוא אחד הזמרים המוכשרים, המרתקים והמרגשים שצצו באמריקה בעשר השנים האחרונות, עם הקול הדרמטי המכשף שלו. בשנים האחרונות הגרטי – שחותם רק בשמו הפרטי, אנטוני (או עם להקתו,ֿ אנטוני והג׳ונסונס) – הפך לטרנסקסואל, וכעת הוא גם מפסיק להזדהות כגבר ושינה את שם הבמה שלו לאנהוני, השם בו יראה אור אלבומו הבא שייצא בקרוב. העובדה שאנהוני מועמדת לאוסקר מרגשת אותי מאוד, אבל הוא אחד הזמרים שמפיקי הטקס החליטו שאין זמן בשבילם. אבל יש לו שיר נהדר מתוך פסקול הסרט התיעודי ״Racing Extinction״ של הבמאי זוכה האוסקר של ״המפרץ הנסתר״.

סומי ג׳ו:

את הקטע המוזיקלי הזה כתב המלחין דיוויד לאנג עבור הסרט ״נעורים״ של פאולו סורנטינו. זו למעשה אריה, או יצירה קלאסית ווקאלית. זמרת הסופרן הקוריאנית, סומי ג׳ו, מבצעת אותו. גם היא לא תופיע בטקס.

סם סמית:

ככל הנראה הלהיט הכי גדול מהמקבץ, והשיר שזכה בגלובוס הזהב, מה שאמור להפוך אותו לפייבוריט לזכייה, לא?

==========================

את שאר הפודקאסט הקדשתי למוזיקה המרגשת והעצובה של קרטר בורוול, שמאז 1984 הלחין כמעט את כל הסרטים של האחים כהן. אבל רק עכשיו הוא מועמד בפעם הראשונה לאוסקר, דווקא על סרט של טוד היינז, ״קרול״. בימים אלה אפשר לשמוע את המוזיקה שלו ב״יחי הקיסר״, ״שעה של גיבורים״ ו״אנומליסה״. לפני כמה חודשים הוא היה חתום גם על ״מר הולמס״ ו״אגדת האחים קריי״. בורוול, עם או בלי האחים כהן, הוא אחד ממלחיני הסרטים האהובים עליי, ואתם מוזמנים לשמוע כמה מהקטעים הכי יפים שלו (לדעתי) כאן.

ביום ראשון, כך מסתמן, יפסיד בורוול את האוסקר לאניו מוריקונה, שזה לא נורא – אם כבר להפסיד, אז לאניו מוריקונה, שבעצמו התמחה בשנות השמונים דווקא עם מוזיקה מינורית נוגה ואינטימית, שהתרחקה מנעימות המערבונים שפרסמו אותו.

הנה הפסקול הנפלא שלו ל״קרול״:

ציוץ