לייב בלוג טקס פרסי אופיר 2015
יובל דלשד, הבמאי והתסריטאי של ״באבא ג׳ון״, וצוות ההפקה של סרטו, מקבלים את פרס אופיר לסרט הטוב ביותר
היכנסו ללייב בלוג.
מי הם האנשים הכי משפיעים כיום על הקולנוע הישראלי?
"מי מפחד מהזאב הרע״. משפיע
עמיתיי בירחון ״ליברל״ הקדישו את גיליון חגי תשרי/ספטמבר לפרויקט לבחירת האנשים הכי משפיעים במדינה, וזה נתן לי הזדמנות להעיף מבט על הערוגה הקטנה אותה אני מסקר ולתהות לא רק מי הם האנשים הכי משפיעים/חזקים בעולם הקולנוע הישראלי לשנת 2015, אלא מה זה אומר להיות ״משפיע״, כשזה מגיע לקולנוע הישראלי.
מת הבמאי של הסרט הפולני-ישראלי, ״הדיבוק״ (״דימון״)
מרסין ורונה, במאי הסרט ״הדיבוק״ (״דימון״)
אחד הסרטים המסקרנים שיוצגו בפסטיבל חיפה הקרוב הוא ״הדיבוק״ (במקור ״Demon״) קופרודוקציה ישראלית-פולנית עם איתי טיראן בתפקיד הראשי (דובר פולנית שוטפת), שלוקחת את סיפור ״הדיבוק״ ומחליפה את את המינים: הפעם זהו החתן שלגופו נכנס דיבוק ביום חתונתו. את הסרט ביים מרסין ורונה, והקרנת הבכורה העולמית התקיימה השבוע בפסטיבל טורונטו. היום מגיעה הבשורה שוורונה בן ה-42 נמצא אתמול מת בחדר מלון בפולין, רגע לפני הקרנת הבכורה הפולנית של הסרט. סיבת המוות עדיין לא ידועה. בשבוע הבא הסרט יוצג גם בפסטיבל חיפה וגם בפסטיבל פנטסטיק-פסט באוסטין (לצד ״תיקון״, עליו כתבנו אתמול). מרסין ורונה ואשתו, מפיקת סרטו, אולגה ז׳ימנסקה, היו אמורים להגיע לפסטיבל חיפה, להקרנת הבכורה הישראלית של סרטם.
איתי טיראן אמר ל״סינמסקופ״: ״העבודה עם מרסין הייתה בעלת ערך אמנותי וסנטימנטלי עבורי. זכיתי להכיר ולשתף פעולה עם יוצר מעמיק, מוכשר, אמיץ וחסר פשרות. עולם הקולנוע איבד היום יוצר מקורי וייחודי מאין כמותו. אני כואב את הסתלקותו הפתאומית של חבר ושולח תנחומים לאשתו אולגה.״
האם ״תיקון״ ו״הבן של שאול״ הם סרטי אימה?
"תיקון״. סוריאליסטי ועל טבעי
התשובה, על פי ״פנטסטיק-פסט״, היא: ״כן!״. פנטסטיק-פסט הוא אחד האירועים הגדולים והמשמעותיים ביותר בארצות הברית לסרטי אימה, פנטזיה, מדע בדיוני וז׳אנר. הוא מתרחש מדי ספטמבר באוסטין, טקסס, בהנהגת הגורו של סרטי הז׳אנר באמריקה, טים ליג, האיש מאחורי בית הקולנוע (שהפך לרשת) אלמו דראפטהאוס. קולנוע שמחפש את האלטרנטיבות. לקולנוע הישראלי לא היה מה לחפש ב״פנטסטיק-פסט״, עד שהגיע ״כלבת״, ואחריו ״מי מפחד מהזאב הרע״ ו״גולדברג ואייזנברג״. אבל פתאום אנחנו מוצאים בפנטסטיק-פסט ייצוג אחר לחלוטין של הקולנוע הישראלי, ובעיניי הוא מבריק.
בתוכנייה של מהדורת 2015 של ״פנטסטיק-פסט״, שתיפתח בשבוע הבא מיד אחרי יום כיפור, תמצאו את ״תיקון״, סרטו של אבישי סיון, זוכה פסטיבל ירושלים. אבל תגידו, רגע, ״תיקון״ הוא סרט על אמונה, חסידים, תפילה. מה הקשר לפסטיבל לסרטי אימה וז׳אנר? מתברר שבפסטיבל ירושלים ראה את הסרט דווין פראצ׳י, בלוגר קולנוע ואחד מאנשי אלמו דראפטהאוס, ובפסטיבל לוקרנו ראה את הסרט לקטור נוסף של הפסטיבל, והם ראו בו פחות את עולם היהדות ויותר את העולם הסוריאליסטי, גדוש החלומות, ואת העולם העל טבעי שמסתתר בסרט, שבו הגיבור מת ואז קם לתחייה בתור אדם שונה לחלוטין, שמתקשר באופן משונה עם העולם הזואולוגי.
״ילדות פרא״, ביקורת (וראיון עם המלחין וורן אליס)
״ילדות פרא״. חמש נגד העולם
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 17.9.2015
בשעה טובה, יש לנו סרט חדש במקום הראשון. אחרי שלושה חודשים במקום הראשון, ״הקול בראש״ של פיקסאר עוזב את הטבלה (תזכורת: סרט יוצא מהטבלה ברגע שהוא יורד לפחות מהקרנה אחת ביום בבתי הקולנוע). במילים אחרות: זה לא שהגיע סרט יותר טוב ועקף את ״הקול בראש״, אלא שהסרט עזב ואת מקומו ירש סרט אחר. ״הקול בראש״ עמד בראש עם ממוצע של 4.58, ועכשיו הסרט במקום הראשון ניצב שם עם ממוצע של 3.76 (0.01 נקודות מעל לסרט במקום השני), ועם פחות קונסנזוס מצד המבקרים. איזה סרט זה? אחד משלושת הסרטים החדשים שהצטרפו השבוע לטבלה:
״ילדות פרא״ הוא סרט טורקי מדובר מאוד שסוחף בימים אלה את סצינת הפסטיבלים העולמית; ״סיקאריו״ הוא סרטו החדש של דניס וילנב (״אסירים״), שמגיע לבתי הקולנוע אחרי בכורות בפסטיבלים בקאן ובטורונטו; ו״הרץ במבוך: מבחני הכווייה״ הוא מה שנדמה לכם.
יצאו מהטבלה השבוע ששה סרטים, כמה מהסרטים המצליחים של הקיץ האחרון, וגם כמה מהכי ותיקים שהיו לנו בטבלה: ״המילים הטובות״ של שמי זרחין, הלהיט הישראלי הכי גדול לשנת תשנ״ה; ״משפחת בלייה״, סרט צרפתי מתוק ומחמם לב שהפך להצלחה מפתיעה (״המילים הטובות״ ו״משפחת בלייה״ עלו לבתי הקולנוע עם השקת הטבלה במתכונתה החדשה, ב-17.5, בדיוק לפני ארבעה חודשים); ״איש ללא היגיון״ של וודי אלן גם עזב. ״אסון מהלך״ ו״אנטמן״, גם. וכאמור, גם ״הקול בראש״, שמכר בישראל כחצי מיליון כרטיסים.
הנה הטבלה. ובמקום הראשון:
מדגם פרסי אופיר: מי יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר?
ההצבעה על פרסי אופיר ננעלה לפני שבוע בדיוק והטקס יתקיים ביום שני הקרוב, 21.9. בשנים קודמות, כבר למחר העליתי את המדגם שלי, שמנסה לחזות מי הולך לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס. השנה המדגם הזה נדחה בשבוע בגלל שלוש סיבות:
א. ביום חמישי הייתי חולה.
ב. ואז הגיע סוף השבוע וראש השנה.
ג. זה יצא מדגם כל כך מבלבל, שאני לא ממש יכול לגזור ממנו כותרת החלטית. במילים אחרות: אני טיפה סקפטי לגבי התוצאות, שיתפרסמו עוד רגע.
בשנים קודמות, כששני סרטים רצו זה לצד זה, המדגם שלי תמיד ידע להראות בצורה ברורה מי מוביל. אני מקיים את מדגם פרסי אופיר מאז 2004 והוא הציע תוצאה שגויה רק פעם אחת ב-11 השנים האלה: ב-2010, כשחזיתי ש״הדקדוק הפנימי״ יזכה, וזכה ״הממונה על משאבי אנוש״. אני מזכיר את זה, מתוך החשש שאולי השנה תגיע הטעות השנייה.
אותי זה מאכזב מצד אחד, כי אני אוהב לעשות את המדגם כדי להוציא ממנו הכרזה אחת ברורה לגבי הזוכה העתידי. ואם התוצאה עמומה, אז מה הטעם. מצד שני, זה משאיר מידה מסוימת של מתח ליום הטקס עצמו (שיחולק ביום שני, 21.9). מתח שחוץ ממני ומהמתמודדים, איש בארץ לא יחוש בו.
מתנה לחג: כל פרקי הסדרה ״חגיגה לעיניים״
״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״. מזהים את כולם?
אם הייתם מאלה שראו ״מאסטר שף״ באדיקות בחודשים האחרונים, החמצתם אירוע. במהלך חודשי הקיץ, במשך עשרה שבועות, שודרה בערוץ 1 סדרה תיעודית שהייתי שותף ליצירתה: ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״. שותפיי ליצירה היו המפיק אריק ברנשטיין, הבמאית נואית גבע והתסריטאי שי להב. יחד קיבצנו למעלה מ-150 מיוצרי הקולנוע בישראל ואיתם סיפרנו את סיפורו של הקולנוע הישראלי. בחרנו להתחיל מ-1964 (צפו בפרק הראשון עבור ההסבר לכך) והגענו עד ל״אפס ביחסי אנוש״, 50 שנה אחר כך. כל פרק מכסה בערך חצי עשור, ובצפייה רצופה השינויים הדרמטיים שעברו על הקולנוע הישראלי – ועל הקהל ועל המדינה – מעשור לעשור פתאום נראים גלויים יותר.
פרסי אצבע הזהב תשע״ה
פרסי אצבע הזהב (הערה: הפרסים אינם מכילים פרס)
תארו לכם חברה מסחרית שבשנה אחת מצליחה לייצר הכנסות בסך 1.7 מיליון ושנה אחר כך מייצרת חצי מזה. הרי ברור שמרגע שהדוחות הכספיים יתפרסמו הדירקטוריון יעיף את המנכ״ל על כשלונו. בשנה האחרונה הוחלפו שניים מראשות האולפנים בהוליווד, בגלל ירידות בהכנסות, ירידות שהיו קטנות בהרבה, אחוזים בודדים, לא חמישים אחוז. אבל בתעשיית הקולנוע הישראלית זו לא אנומליה אלא חוק טבע: שנה אחת חזקה, שנה אחר כך חצי. זיג-זג. וגם אם יוחלט להדיח את המנכ״ל: מי הוא? אין מנכ״ל לקולנוע הישראלי. וכך, שנה אחרי התוצאות ההיסטוריות של 2014/תשע״ד, עם 1.7 מיליון כרטיסים, ועם ״אפס ביחסי אנוש״ ושלל להיטים נוספים, מגיעה שנת תשע״ה ומושכת את מעצור היד. רק שלושה סרטים עברו את קו מאה אלף הכרטיסים בקופות, ואף אחד מהם לא חצה את ה-200,000. המזל הגדול של תשע״ה הוא ששלושה-ארבעה מהסרטים הטובים שהתחרו בפרסי אופיר לפני שנה הופצו אחרי ראש השנה, אז השנה הקלנדרית העברית מכילה כמה וכמה יצירות מופת, ביניהם את אחד הסרטים הישראליים הכי מדוברים בעולם השנה.
סיכום השנה בקולנוע ובפסקולים הישראליים בפודקאסט שלי ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
כמדי ראש השנה, אני מסכם את שנת הקולנוע הישראלי על ידי חלוקת פרסים (וירטואליים), שאני מכנה בשם ״אצבע הזהב״. השנה אנחנו עושים את זה בפעם התשיעית, במסורת שהושקה בראש השנה 2006 ב״פנאי פלוס״ (לקריאת כל המדורים הקודמים היכנסו לכאן). להבדיל מפרסי אופיר, את סיכום השנה שלי אני עושה אך ורק בין סרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע בין ראש השנה הקודם, לראש השנה הנוכחי. בסוף הפוסט תמצאו את רשימת 25 הסרטים העלילתיים שהופצו השנה, וגם את מצעד הסרטים על פי מכירות הכרטיסים שלהם. אבל לפני כן, בואו נחלק פרסים:
תגובות אחרונות