״צלף אמריקאי״, ביקורת
״צלף אמריקאי״. צלף עם הרוח
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 22.1.2015
גם השבוע אני מלקט שבועיים של סרטים חדשים, וגם השבוע סרט חדש במקום הראשון, וגם השבוע זהו סרט ישראלי. הקונסנזוס הביקורתי סביב ״הגננת״ די מוחלט (תומר קמרלינג מתבקש לגשת למזכירות), והוא מצליח ב-12 עשיריות הנקודה את ״את לי לילה״. אלא שבשבועיים שחלפו מאז בכורת ״את לי לילה״ קרה לסרט דבר מעניין: בסוף השבוע הראשון הביקוש באולמות היה דליל. זה לא נדיר: המבקרים מתלהבים, אבל הקהל לא מגיע. באותו סוף שבוע ״חטופה 3״ מילא את כל האולמות. אבל לאט לאט, האולמות של ״את לי לילה״ התחילו להתמלא. עם כל הכבוד למבקרים, זה הפה-לאוזן של הקהל שמוכר כרטיסים, ו״את לי לילה״ הוא כנראה הסרט עם תגובות הפה-לאוזן הכי טובות שיש בארץ כרגע (לפחות מאז הסרט הקודם עם דאנה איבגי).
ואז באמצע השבוע האחרון, זה קרה:
סינמסקופ ברדיו הקצה, תוכנית #20 (״צלף אמריקאי״, ״הגננת״, האלבום השחור של הביטלס)
האזינו לתוכנית של היום, או הורידו את הקובץ.
או: לחצו על הנגן, ודלגו בין האייטמים לפי האינדקס המצורף.
תוכן העניינים:
0:00: מחווה למוזיקאית ענת דמון, שנפטרה היום לפני שש שנים. ענת הוציאה ב-2003 דיסק יפהפה בשם ״Falling״ שהפיק רן שם טוב (איזבו), היא היתה לתקופה המנהלת של רוקפור, והיתה ממקימי הלייבל ״אנובה״. ב-2009, בגיל 45, היא נפטרה מסרטן. ואנחנו במשפחה שלנו אהבנו אותה מאוד. אז אני מנגן שיר מקסים שלה לכבודה ולזכרה.
7:40: ״צלף אמריקאי״, הסרט של קלינט איסטווד, הפסיק להיות סרט והפך לתופעה. אחרי סוף שבוע שבו הסרט הכניס 105 מיליון דולר, המבקרים באמריקה ובישראל התחילו לתהות מה סוד הקסם. מאשימים את הסרט שהוא גזעני, מאשימים את הקהל שרץ לראות אותו שהוא ימני, ואני חושב שזו תשובה קלה מדי ופשטנית. יש לכך סיבות אחרות לחלוטין, והסרט אינו כה פשטני כמו שמציגים אותו. אז אני קצת מסנגר על ״צלף אמריקאי״, אבל אני לא מחבב את הסרט במיוחד – בגלל הקולנוע שלו, לא בגלל הפוליטיקה.
29:30: ״הגננת״ של נדב לפיד (״השוטר״). ביקורת מקיפה תתפרסם בקרוב. אבל אני אוהב את הסרט הזה מאוד, אפילו מעריץ אותו. כרגע אני רק רוצה לשאול: האם כל אחד יכול ליהנות מהסרט הזה, או שרק מי שאוהב אמנות גבוהה, או שירה, יוכל להעריך אותו?
43:36: כמה מילים על ״פרינסס״, סרטה של טלי שלום עזר, שכבר זכה בפרסים בפסטיבל ירושלים ויוקרן בסוף השבוע בתחרות הבינלאומית בפסטיבל סאנדאנס. והשמעה חוזרת של השיר היפה מתוכו, של ישי אדר ועלית אבנר מריוט.
53:00: מה זה ״האלבום השחור של הביטלס״? continue reading…
הסרטים הישראליים הכי מסקרנים של 2015
החודש הראשון של 2015 בעיצומו, ותעשיית הקולנוע הישראלית במתח. היוצרים שכבר גמרו לצלם את סרטם מחכים לקבל תשובות סופיות מהפסטיבלים, ולהשתבץ בלו״ז ההפצה של המפיצים הישראליים, להתחיל לקבל מושג איך הסרט שלהם עובד. ובמקביל, קבוצה לא קטנה של יוצרים נמצאת עכשיו בצילומים. אחרי שנת השיא שהיתה 2014, עם 1.7 מיליון כרטיסים לקולנוע ישראלי, עם נוכחות חסרת תקדים בפסטיבל קאן (שישה סרטים!), עם מועמדות ל״גט״ בגלובוס הזהב, ובעיקר עם מקבץ מפואר של סרטים מעולים (שחלקם פוגשים את הקהל רק עכשיו: ראו את ״את לי לילה״ שצובר יותר ויותר קהל משבוע לשבוע; או את ״הגננת״, אחת היצירות הייחודיות והמרשימות של הקולנוע הישראלי, שייצא בסוף השבוע הקרוב, או את ״בורג״, סרט קטן וחכם, שייצא בקרוב; או ״עמק״ שכבר זכה בחיפה או ״פרינסס״ שיוקרן בשבוע הבא בפסטיבל סאנדאנס; ״בן זקן״ שהוקרן בירושלים ויוקרן בפסטיבל ברלין הקרוב).
כדי לנסות להבין איך תיראה שנת הקולנוע הישראלי 2015, קיבצתי רשימה של הסרטים שהכי מסקרנים אותי, שאמורים לצאת לאוויר העולם (או האולם) בשנה הזאת, בין אם לפסטיבלים, להקרנות אקדמיה או ממש כבר להפצה מסחרית. אני מתעלם ברשימה מהסרטים שכבר התחרו על פרסי אופיר ובפסטיבלים ב-2014 ועדיין לא הופצו מסחרית.
אלה הסרטים שהכי מסקרנים אותי, ושנראה לי (כרגע) שיהיו הכי בולטים השנה. לכמה מהם אנחנו מצרפים כאן צילומים ראשונים בהופעת בכורה בלעדית:
1.
״המילים הטובות״ של שמי זרחין. ארבעה גיבורים על ציר ירושלים-מרסיי-אלג׳יר
״המילים הטובות״, שמי זרחין
שלוש שנים אחרי ״העולם מצחיק״ חוזר שמי זרחין עם סרט חדש. הסרט הקודם הכיל הופעות אורח של כמעט כל שחקני ישראל, וההפקה נראתה כמו מסיבת עיתונאים אחת ארוכה. הסרט החדש, לעומת זאת, מתאפיין בהפקה אינטימית שמעט מאוד עליה ידוע, למעט העובדה שאחרי שני סרטים בטבריה, זרחין ממקם את סרטו החדש בירושלים, במרסיי ובאלג׳יר. התקציר הרשמי, באתר של מיזם הקולנוע בירושלים, מתאר את הסרט כך: ״ארבעה צעירים יוצאים למסע בעקבות סוד גדול מן העבר, שגילויו הפתאומי מעמיד את חייהם במבחן. בדרכם מירושלים לפריז, למרסיי ולבסוף אף לאלג'יר, עוברים הגיבורים דרך ארוכה וסהרורית, רצופת הפתעות, צחוק ודמע.״ ״המילים הטובות״ הוא קופרודוקציה ישראלית קנדית, בהפקת טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן, שגם הפיקו את ״העולם מצחיק״. הרמז היחידי שאני פולה משלל הרמזים הוא השם, שמחזיר את זרחין לשיריו של נתן אלתרמן, שעמדו במרכז ״הכוכבים של שלומי״. ויש גם תמונה ראשונה, המופיעה כאן בהופעת בכורה.
2.
אוסקר 2014: מה אנחנו לומדים מרשימת המועמדויות?
הוליווד על מיטתי. היום, רגע לפני ההכרזה על המועמדים
מה למדנו מההכרזה על המועמדויות לאוסקר היום? ובכן:
אוסקר 2014: ״איה״ מועמד לאוסקר! רשימת המועמדויות המלאה
מיכל ברזיס ועודד בן נון מביימים את אולריך תומסן על הסט של ״איה״
בזמן שאני מסדר יפה את כל רשימת המועמדים, הנה הכותרת: ״איה״, סרטם של מיכל ברזיס ועוד בן נון, הוא היום הסרט הישראלי הראשון שמועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר (תייקו תחת ״אמרתי לכם״). ואני חושב שיש לו סיכוי ממש טוב לזכות.
שאר הסיכומים: ״בירדמן״ ו״מלון גרנד בודפשט״ מובילים את התחרות עם תשע מועמדויות כל אחד. ״משחק החיקוי״ עם שמונה. ״התבגרות״ ו״צלף אמריקאי״ עם ששה כל אחד.
והנה אנקדוטה חביבה: השותף לתסריט של ״איה״ הוא תום שובל, שמבלה בחודשים האחרונים על הסט של סרטו הבא של אלחנדרו איניאריטו, במסגרת תוכנית שלו כמנטור לבמאים צעירים מהעולם. ועכשיו סרט ששובל שותף לו מועמד לאוסקר, במקביל למועמדויות הרבות לסרטו של איניאריטו.
תודה לאלפי האנשים שברגע ההכרזה על ״איה״ כמועמד מיד רצו ל״סינמסקופ״ כדי לשמוע אותי צועק ״ידעתי!״, אבל זה הפיל לי את הבלוג לבערך חצי שעה. סליחה למי שבא מקודם וראה את הדלת חסומה.
הנה הדיווח המלא מההתחלה ורשימת המועמדויות המלאה:
סינמסקופ ברדיו הקצה, תוכנית #19 (״עיניים גדולות״, ״לא נשבר״, ״אי התירס״ ועוד)
להאזנה לתוכנית כאן או להורדת קובץ mp3 לשמיעה בדרך.
או לחצו על הנגן, ודלגו בין הקטעים על פי האינדקס המצורף.
תוכן העניינים:
0:00: מוזיקה מתוך ״Inherent Vice״ של פול תומס אנדרסון ו״בירדמן״ של אלחנדרו גונזלס איניאריטו.
8:00: ״עיניים גדולות״, הסרט החדש של טים ברטון. אל תתבלבלו עם ״עיניים גדולות״ של אורי זהר, מלפני 40 שנה. ״עיניים גדולות״ הוא הסרט הכי טוב של טים ברטון כבר הרבה מאוד שנים, אולי דווקא בגלל שלפעמים נדמה שהסרט בכלל לא נראה טים ברטוני. בסרט ברטון חוזר לשתף פעולה עם התסריטאים של ״אד ווד״ כדי לספר סיפור מפתיע ואמיתי ששואל ״מה זאת אמנות?״ והאם יש הבדל בין אמנות גבוהה ואמנות נמוכה? והאם אמנות פופולרית יכולה גם להיות אישית?
19:00: ״לא נשבר״, הפסיון על פי אנג׳לינה ג׳ולי. ובגלל שהסרט מאוד הזכיר לי את ״חג שמח מיסטר לורנס״ אנחנו חותמים את השיחה עם השיר מתוך ״חג שמח מיסטר לורנס״.
32:13: ״אי התירס״, הסרט הכי טוב של השבוע.
לשמיעת הראיון שלי עם במאי הסרט, עברו לכאן.
46:00: את דבורית שרגל אני מכיר כבר כ-21 שנים, ובכל זאת מסיבה עלומה, לחלוטין פרטית, לא הצלחתי להביא את עצמי לראות את סרטה הראשון כבמאית, הסרט התיעודי ״איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן״. אולי כי לא ממש הכרתי את סדרת ספרי הילדים (והילדות) שעליה שרגל מדברת בסרטה. אבל אחרי ששמעתי שהסרט מצליח כבר כמה שבועות בסינמטקים ברחבי הארץ, התיישבתי לראות אותו ומצאתי סרט בלשים חובק עולם, ממש סרט הרפתקאות טרנס-יבשתי, שבנוי קצת כמו ספרי הילדים שמהם הוא מושפע.
תגובות אחרונות