"חיי עם ליברצ'ה", ביקורת
"חיי עם ליברצ'ה". הפסנתרן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 24.10.2013
אחת לכמה שבועות זה קורה. אני קורא לזה: The Purge. בבת אחת מפנים בעלי בתי הקולנוע כמות נכבדת של סרטים רצים מהמסכים. סוג של "סוף עונה", עושים מקום על המדפים לסרטים שתכף יבואו. בשבוע שעבר היו בטבלה 35 סרטים. השבוע נכנסו ארבעה סרטים חדשים (שניים שעלו השבוע ועוד שניים מהשבוע שעבר), והגענו ל-32 סרטים. כלומר, שבעה סרטים עזבו את המסכים.
מסרטי השבוע תמצאו בטבלה את "חיי עם ליברצ'ה" של סטיבן סודרברג, סרט קולנוע שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, לא מצא מפיץ אמריקאי, הוקרן בבכורה ב-HBO, אבל בשאר העולם מוצג בקולנועים. באמריקה זה פוסל אותו מלהתחרות באוסקרים, וכך קורה – לדעתי, לראשונה – שסרט חדש מופץ בארץ כשבכרזות מסופר לנו שהוא זוכה 11 פרסי אמי. ואכן, בטקס האמי שהתקיים באחרונה, הוא היה סרט הטלוויזיה המוביל – סרט, במאי, משחק וכל קטגוריות העיצוב.
ולצידו, "כידון" של עמנואל נקש (או, כפי שהוא מוכר בציבור, "הסרט עם בר רפאלי"). חידוש ישראלי: קומדיית פעולה וביון, שמושפעת לא מעט מ"אושן 11", של אותו סטיבן סודרברג מהפסקה הקודמת.
אחד מהם נמצא בשליש העליון של הטבלה, השני נמצא בשליש התחתון. אבל מי זה מי? הנה הטבלה, שמכילה לא מעט תזוזות מטה ומעלה של סרטים נוספים:
גבוה ונמוך
משה איבגי בצילומי הסדרה על הקולנוע הישראלי. צילום: אלירן קנולר
אחרי כמעט שלושה חודשי הפסקה – חופשת קיץ, חגים, התארגנויות – חזרנו לצלם את החצי השני של הסדרה התיעודית שלנו על תולדות הקולנוע הישראלי. אנחנו, קרי, אריק ברנשטיין, נואית גבע, שי להב ואני. בשלושת הימים האחרונים הייתי כה עסוק בענייני הסדרה שבקושי שמתי לב שהבלוג נפל למשך לילה שלם.
אנחנו מתחילים להתקדם בשנים, ולהגיע כבר לשנות השמונים והתשעים. מה שאומר שצריך את איבגי. וגם את….
לורנס קסדן חוזר ל"מלחמת הכוכבים"
לפני חצי שנה הופיע מייקל ארנדט, שזכה באוסקר על כתיבת "מיס סאנשיין הקטנה" וכתב את "צעצוע של סיפור 3", בווידיאו המשעשע הזה לאתר Funny Or Die, המתאר את תלאותיו בתור התסריטאי שנשכר לכתוב את "מלחמת הכוכבים 7":
צחוק צחוק, אבל אופס – פתאום אמת. מסיבה שטרם נחשפה, מייקל ארנדט עזב את הפרויקט. אולי כי הוא היה עסוק בלצלם סרטונים ל-Funny Or Die במקום לכתוב. עכשיו לורנס קסדן וג'יי.ג'יי אברמס יהיו אחראים על התסריט. חוץ מהעניין שהחלפת דמות מרכזית בצוות בשלב כזה היא תמיד בשורות רעות, יש צד מסקרן בכותרת: לורנס קסדן הוא בהחלט האיש הנכון למשימה. זה האיש שהציל את ג'ורג' לוקאס עם תסריטיו ל"האימפריה מכה שנית", "שובו של הג'דיי" ו"שודדי התיבה האבודה". הוא יודע לכתוב את "מלחמת הכוכבים".
נוכל לפטפט עם קסדן על התסריט הזה, ברגע שהוא יגיש את הדראפט הסופי ואז יגיע לירושלים כדי לצלם בה את האפיזודה שלו בסרט האנתולוגיה, "אני אוהב אותך, ירושלים", לצד יוסף סידר והיאם עבאס.
(אגב, האיש בווידיאו הנ"ל הוא לא באמת מייקל ארנדט – זו פרודיה – אבל נבואי נותר הוא).
שלושה ישראלים בפסטיבל AFI, ומה קורה בפוקוס פיצ'רס
הליין-אפ של פסטיבל AFI, מכון הקולנוע האמריקאי, סוף סוף התפרסם. זה הפסטיבל הבכיר ביותר בלוס אנג'לס והוא מעין אירוע של "הלהיטים הגדולים" של הפסטיבלים האחרים. "בית לחם" של יובל אדלר, "כנס העתידנים" של ארי פולמן ו"עומר" של האני אבו-אסעד יוצגו במסגרת הקולנוע העולמי. "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו יוקרן במסגרת סרטי חצות. שלושת הסרטים הישראליים, והפלסטיני שצולם בנצרת, יוצגו לצד כמה מהסרטים המדוברים ביותר השנה בזירת הפסטיבלים. הנה רשימת הסרטים בפסטיבל שייפתח ב-7 בנובמבר, ובגלל שלא מעט מאורחיו יהיו אנשי תעשייה וחברי אקדמיה אמריקאיים, זו גם מקפצה טובה בדרך לאוסקר הזר, וגם מקום בו לא מעט מפיקים ינסו לגייס את הבמאים לפרויקטים אמריקאים.
==================י
האקדמיה האמריקאית לקולנוע פירסמה אתמול
continue reading…
שלושה פסטיבלים (נשים, גרמנים ורוחניקים)
שלושה פסטיבלי קולנוע מתקיימים השבוע בארץ: הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות (החל מהערב), ופסטיבל ספיריט לקולנוע רוחני בתל אביב (החל מ-23.10). הראשון מתקיים בפעם העשירית, השני בפעם השביעית. ובמקביל, מכון גתה מציג מבחר סרטים תוצרת ברלין במסגרת אירועי "ימי ברלין". הנה מעט על כל אירוע:
א.
הפסטיבל לסרטי נשים ברחובות הוא אחד האירועים המרתקים של לוח השנה הקולנועי בארץ. בעיקר, כי זה פסטיבל continue reading…
ספרדי כפול
פסטיבל סיטג'ס בספרד הוא-הוא כנס העתידנים. הפסטיבל הקטלוני הזה הוא אחד מפסטיבלי הז'אנר – אימה ומד"ב – הגדולים בעולם, לא מקום אליו מגיעים הרבה סרטים ישראליים בשגרה. והשנה, שניים. שני נציגים ישראליים הוצגו בתחרות הרשמית בפסטיבל שהתקיים השבוע: "מי מפחד מהזאב הרע" ו"כנס העתידנים" ושניהם יצאו ממנו עם פרסים. הבכיר שבהם הוא "מי מפחד מהזאב הרע" שיצא מסיטג'ס עם הפרס השני בחשיבותו בפסטיבל: פרס הבימוי. "כנס העתידנים" זכה בפרס הביקורת. אבל "וראייטי" מדווח ששני הסרטים היו מהאטרקציות הכי מדוברות ומבוקשות בפסטיבל, לצד "אנחנו מי שאנחנו" של ג'ים מיקל, שכבר הוקרן בארץ בפסטיבלים בחיפה ובאוטופיה (ובסינמטקים אחר כך). הסרט שזכה בפרס הראשון הוא "בורגמן" (גם הוא הוצג בפסטיבל חיפה), נציג הולנד לאוסקרים. ג'ונו טמפל זכתה בפרס השחקנית על "קסם קסם" של סבסטיאן סילווה (גם היה בחיפה) ואנדי לאו זכה בפרס השחקן על "הבלש העיוור" של ג'וני טו. פרס הצילום הלך ל"רק אלוהים סולח". "וראייטי" מפרטים את כל הזוכים וכל הפרסים, ומזכירים ש"מי מפחד מהזאב הרע" הגיע לסיטג'ס אחרי שקיבל תמיכה פומבית מידי קוונטין טרנטינו בבוסאן.
נבות פפושדו (מימין) ואהרון קשלס עם פרס הבימוי של פסטיבל סיטג'ס בספרד
במקביל להקרנותיו של "כנס העתידנים" בסיטג'ס הוא הוצג גם בפסטיבל הקולנוע בלונדון, שם הוא הוצג לצד "הנוער" של תום שובל. פסטיבל לונדון ננעל הערב עם הקרנת הבכורה המאוד מדוברת של "להציל את מר בנקס", הסיפור מאחורי עיבוד "מרי פופינס" מספר לסרט, עם טום הנקס בתפקיד וולט דיסני, בסרט שביים ג'ון לי הנקוק ושנבנה סביבו באז אוסקרים עצום בשבועות האחרונים, שבשעה הקרובה נגלה – עם פרסום הביקורות – האם יש בהם אמת.
הפרסים בפסטיבל לונדון continue reading…
"קשת קולנוע 68": עמוס עוז עושה טרזן
זהו. פסטיבל הקשת גיליון הפקסימיליה של "קשת קולנוע", 45 שנה אחרי שראה אור, מגיע לסיומו. ביום חמישי התקיים אירוע השקה לספר בבית ביאליק, והערב ב-20:00 יתקיים אירוע השקה נוסף בסינמטק תל אביב שיכלול דיבורים של יגאל בורשטיין, שמוליק דובדבני וראובן הקר, והקרנת סרטיו התיעודיים הקצרים של דוד פרלוב, חלק מהם מוזכרים בשיחה של משה נתן עם פרלוב. הכניסה חינם.
באירוע ההשקה בבית ביאליק התבשרנו בשורה: החל מהשנה הבאה יוציא בית הספר לקולנוע סם שפיגל גיליון שנתי חדש של "קשת קולנוע" בשיתוף עם עיתון "הארץ". בטין אמיר, אלמנתו של אהרן אמיר, עורך רבעון "קשת" המקורי, נתנה את הסכמתה לשימוש במותג. רנן שור ודרור משעני יערכו את גיליונות "קשת קולנוע" הבאים ויישמרו על המבנה הקיים: במרכז הגיליון שיחה ארוכה עם יוצר, וסביבה כתיבה עיונית סביב סרטים ישראליים. רגע, מכללת ספיר עושה את זה כבר כמעט עשר שנים עם "אוצרות דרום" המשובח, לא? עכשיו יהיו לנו שני כתבי עת קולנועיים שנתיים. גיליון "קשת קולנוע" המחודש ייצא בנובמבר 2014, כחלק מחגיגות 25 לסם שפיגל (ומכיוון שזה בית ספר לקולנוע, אני מקווה שהראיונות יצולמו ויערכו וכתב העת יהיה גם זמין בגרסה אינטראקטיבית לאייפאד).
והנה טעימה אחרונה מתוך "קשת קולנוע" ההוא מ-1968, שחזר עכשיו לחנויות הספרים בהוצאה מוגבלת. היה לנו את עמוס קינן, היה לנו את נסים אלוני. והנה עמוס עוז, כותב על ילדותו בבתי הקולנוע בשנות הארבעים. זה טקסט אוטוביוגרפי מקסים בו הקולנוע והחיים זולגים זה לתוך זה, ועוז כותב על כך בנוסטלגיה של מי שנטש את הקולנוע, כמו חבר שנשאר מאחור בשעה שהוא מצא לו תחומי עניין אחרים.
האחים אבוטבול: דואט אחרי המוות
האחים אבוטבול (משמאל אברהם ז"ל, מימין אלון יבדל"א). צילום: גיא בהר
לפני שנה סיפרתי לכם כאן על אברהם אבוטבול, מוזיקאי ושחקן, שהקהל הרחב לא ממש הכיר, אבל שהיה חבר ושותף ליצירה שלא מעט אמנים בארץ. אבוטבול, שהיה אהוב ונערץ על ידי המון מוזיקאים ישראליים, נפטר לפני שנה. בתום שלושים ימי האבל החליט שותפו המוזיקלי, גדי פוגטש (שמוכר לאנשי הניינטיז כמי שעבד עם רוקפור, ירמי קפלן וברי סחרוף לפני שחזר בתשובה), להמשיך לעבוד על הסקיצות שלו ושל אבוטבול לשירים חדשים שהם תכננו לדיסק הבא שלהם (פוגטש ואבוטבול חתומים על "בית הקדושה", אחד הדיסקים המוכרים – והמקסימים – בז'אנר המוזיקה היהודית). וכדי להתחיל את העבודה על "בית הקדושה 2" הוא גייס את אחיו הצעיר של אברהם, אלון אבוטבול, שייכנס לאולפן ויקליט שירה לאחד השירים, שאחיו המנוח כבר התחיל להקליט. וכך נולד הדואט בין האחים אברהם ואלון אבוטבול, "שוב עברתי את הגבול", שבנסיבות הקלטתו – לפני המוות ואחריו – הופך למעין שיחת סיכום עצובה בין אחים. רוצים לשמוע? הנה:
תגובות אחרונות